Commento su Salmi 18:3

סלעי. שעזרתני בסלע המחלקות כשהייתי מצומצם בין שאול ואנשיו להתפס כמו שנאמ' ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד וגו' (שמואל א כ״ג:כ״ו):

יהוה סלעי ומצודתי כמו הסלע והמצודה שישגב האדם שם מפני איבו. אמר: אני אין לי סלע ומצודה להשגב בהם כי אם שמך, כמו שכתוב (משלי יח י) מגדל עז שם יי' בו ירוץ צדיק ונשגב.

ה' סלעי כו' הנה ערכתי שתי הטבות א' הנצלי מכל אויבי. ב' מיד שאול מה שלא כללתי ההצלה מיד שאול בכלל יום הציל אותי מכל אויבי שרמזתי הטעם בפסוק ראשון הנני מפרש והוא כי הנה נא שתי טענות א' כי הנה יש סילוק היזק ויש הבאת תועלת והוא כי הנה ה' סלעי נגד הארי והדוב וגם מצודתי להצילני מגלית ומפלטי כשנמלטתי וברחתי בלילה ע"י מיכל כי גם שנראה שהיא עשתה ואליה טובת הפלטה ההיא לא כן הוא כי אם אלי צורי אחסה בו כי בו חסיתי ולא בה והוא יתברך עשה ששם בלבה למלטני. או יאמר בהקשות קושיא א' הלא היא איך היה לו לדוד לשיר שירה במיתת שאול. אך לבא אל התירוץ נזכיר מאז"ל וז"ל ואלה דברי דוד האחרונים מכלל דאיכא ראשונים מאי היא וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת וגו' א"ל הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה דוד מפני שאול היינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר לה' על כו' וכי כוש שמו והלא שאול שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו כיוצא בדבר אתה אומר על אודות האשה הכושית וכו' כיוצא בדבר אתה אומר וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו אלא כו' כיוצא בדבר אתה אומר הלא כבני כושיים וכו' וכי כושיים שמן והלא ישראל שמן אלא וכו' אמר ר' שמואל בר נחמני מאי דכתיב נאם דוד כו' ונאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה אמר אלהי ישראל לי דבר צור וכו' מאי קאמר א''ר אבהו ה"ק אלהי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזרה ומבטלה ע"כ. אלמלא כו' פרש"י אתה שאול שנולדת במזלו והוא דוד שנולד במזלך ע"כ. ואפשר שאין הדבר תלוי במזל אלא שאמר אלו היית אתה שאול מבנימין שלא מגזע מלכות בית פרץ והוא דוד מגזע המלכות של יהודה הייתי מאבד כמה דוד מפניו כי רב חסידותו ומה שעתה לא שוה לו חסידותו הוא כמאמר ספר הזוהר שנוח לו לשאול למות ולא שיראה מלכותו ביד אחר ואם אתה היית שאול וכו' הייתי מעביר כמה דוד מזה הטעם עצמו כי מבית יהודה הוא לבדו המתקיים. ובעיקר השאלה האחרונים מכלל דאיכא ראשונים פרש"י והלא לא מצינו שאמר דוד דברי אלא במקרא זה וקשה דמה לי דברי מה לי וידבר ואיך מר זוטרא בר טוביה לא ידע להשיב ואמר מאן דלא ידע האי לאו גברא רבה הוא. אך אחשוב שאומרים האחרונים הוא כאומר אלה הם האחרונים שלא כראשונים כי חזרתי מהן ואלה הם האמתיים ואמר שהוא וידבר דוד כו' שחזר מהן ואמר שגיון לדוד ששגיתי על אמרי שירה על מפלת צדיק ואלה דברי דוד האחרונים שלא לזלזל בכבוד צדיק כ"א לומר שצדיק גדול ערכו שכביכול מושל בקונו שגוזר גזרה והצדיק מבטלה. ובזה תתיישב קושיא אחרת איך יאמר על עצמו שהקים עול התשובה. ועוד מה ענין זה אצל מה שצור ישראל דבר. אך יאמר הנני מקים עול התשובה ושב בכלל אשמותי גם מהדברים הראשונים ומקיים האחרונים לשבח את הצדיק. או יאמר הנה דברי הראשונים היו מלבי כד"א וידבר דוד את השירה לה' וטעיתי לשורר על מפלת צדיק ע"כ מעתה דברי האחרונים ומסקנתי הוא שעם היותי דוד בן ישי וגבר הוקם על משיח אלהי יעקב לא אסמוך על עצמי לדבר רק מה שרוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני וזהו אמר צור ישראל דבר וכו' ולא מעצמי כראשונים פן אשגה. ומה שהביא כל הראיות האלו שהרגיש ראשונה היה מה ששר על שאול איך שב לזלזל בו ולקרותו כוש שיראה על שהיה משונה לרעה על כן אמר מה כושי וכו' והרגיש שהרי בצפורה שיראה שהכתוב אומר טעם למה שנאה משה לפי הנראה שהוא להיותה כושית וע"כ אמרו כי אשה כושית לקח ולמה לא געל בה טרם יקחנה אם היא משונה לדבר בלתי טוב והשיב דע כי כיוצא בדבר הזה אתה אומר גם בפסוק ההוא וע"ד זה הוא בעבד מלך הכושי כי פשט המקראות יורו שלא היה צדקיה צדיק אמר גם שם אתה אומר כן כי מפעולתו זאת יורה כי צדיק היה ולא היה הקב"ה מכנהו שם דופי על מעשה טוב. ונחזור אל עניננו בפירוש הפסוקים. הנה כל זה לא היה רק סילוק היזק אך בחלוקה שאמרתי ומיד שאול הוא שני דברים אחד מגני שהיית מגן לי לסלק מיתתי גם הבאת תועלת והוא וקרן ישעי שהוא המלכות הנקרא קרן הנמשך מישעי כי קניתיו בישע ההוא כי אלו הייתי הורגו לא היה לי המלכות כמאמר אביגיל על דבר נבל ולא תהיה זאת לך לפוקה לאבד המלוכה וכ"ש על דם שאול זה לא אייחס לומר סלעי ומצודתי כו' שהוא סילוק היזק רק משגבי כי השגבתני זולת ההצלה:

ומצודתי. מגדל גבוה וחזק:

סלעי ומצודתי. וכן על שן סלע ומצודה (איוב ל״ט:כ״ח), מצודת סלעים משגבו (ישעיהו ל״ג:ט״ז) :

ה' סלעי - דרך משל, כאדם שהוא במקום גבוה ולא יפחד מהשפל ממנו.

ה׳‎ סלעי. ה׳‎ לי למחסה כבנין הסלעים וכמצודה:

ה' סלעי. סמ"ך במאריך כן הוא בס"ס:

ה' סלעי, מספר תחלה עת השלוה שאין שום צרה מגעת אליו כלל, ויש בזה שני ענינים, א. השמירה וההגנה מן האויב לבל יקרב אליו, ב. מדרגה יותר גדולה הוא שעוד ינצח הוא את האויב וימשול עליו, נגד ההגנה אומר ה' סלעי ומצודתי ומפלטי כי ההגנה תהיה בג' ענינים, א. המפלט מן האויב שעז"א מפלטי, ב. המבצר והמצודה שלשם ינוס וימצא מפלט, שעז"א ומצודתי, ג. המקום שעליו תעמוד המצודה על שן סלע גבוה, שעז"א ה' סלעי, ור"ל אתה הוא הסלע וגם המצודה הבנויה עליו וגם המפלט אותי אל המצודה, ונגד המדרגה השניה שהוא ינצח וימשול על האויב, שעז"א אלי צורי אחסה בו, ששם אלי צורי בכינוי אל האדם מורה על השגחה מיוחדת יותר ועל הדבקות שי"ל עמו ומצד זה הלא תוסיף לעשות עמדי שעוד אנצח אני את האויב, וגם לזה צריך ג' דברים, א. המגן שנושא לפניו בעת קרב, שעז"א מגני, ב. הקרן שבו ינגח את אויביו, שעז"א קרן ישעי, ג. החוזק והגבורה בעת קרב, שעז"א משגבי:

ומצודתי. לשון מבצר:

ומפלטי כי הסלע והמצודה שישגב אדם בהם פעם ינצל ופעם לא ינצל שם, כי שם יתפשהו איבו; אבל אני נשגבתי בשמך והצלת אותי בכל הפעמים.

ומפלטי. ענין הצלה:

וקרן ישעי. הוא לי ישע ועזר כמו הקרן לבעל הקרנים:

ומצודתי ומפלטי. קל בלא דגוש בלמ"ד בכמה ספרים מדוייקים וכמוהו בספר שמואל ובמזמור קמ"ד:

צורי. לשון סלע:

אלי צורי כפל הענין במלות שונות, כי האל נקרא כן לפי שהוא חזק ויכול.

צורי. חזקי כצור וסלע וכפל דברו:

אחסה. אברי"אייר בלע"ז:

אחסה בו לפיכך הדין עלי שאחסה בו.

וקרן. דרך המקרא לכנות החוזק בקרן ע״ש שבעלי הקרנים יתחזקו בהם בהלחמם עם מי:

אחסה בו. אתכסה בצלו כענין שנאמר ומבלי מחסה חבקו צור (איוב כ״ד:ח׳) שהסלעים כסוי ומגן להולכי דרכים מן הרוחות ומזרם גשמים:

מגני וקרן ישעי דרך המקרא לכנות החזק בקרן, כמו וקרני ראם קרניו (דברים לג יז); האיל בעל הקרנים (דניאל ח ו), לפי שהאיל והשור והראם חזקים בקרניהם שהם מנגחים בהם. ואמר: כי האל מגני שיגן בשמו מאיביו, והוא קרני שינגח בו אויביו ויושע מהם.

משגבי: כי הוא לי כמו המגדל והסלע שאשגב בהם. ובמדרש (שוחר טוב): לפי שנפלו לפני דוד עשרה שונאים גבורים קלסו בשירה זו בעשרה קלוסין. ואלו הם עשרה שונאים: שאול, דואג ואחיתפל, שבע בן בכרי, שמעי בן גרא, ושלשת אחי גלית וגלית, ואיש מצרי שהכה אותו בניהו בן יהוידע; חמשה מישראל וחמשה מאמות העולם. ואלו הן עשרה קלוסין: חזקי, סלעי, מצודתי, מפלטי, אלי, צורי, מחסי, מגני, קרן ישעי, משגבי.

ויאר את הלילה. ישראל באורה ומצרים באפילה, רואין את ישראל שהיו באורה ואוכלין ושותין ושמחים והיו המצריים מזרקין בהם חצים ואבני בליסטראות, והמלאך והענן מקבלין אותם, שנא׳ מגני וקרן ישעי משגבי (תהלים יח ג), ואומר מגן הוא לכל החוסים בו (שם שם לא).

4040 / (תהלים יח,ג) / אחסה
אבריאי"ר / abrier / לתת מחסה
אולי היה לפועל גם משמעות סבילה "לקבל מחסה, לחסות".