Commento su Salmi 2:1

למה רגשו גוים. רבותינו דרשו את הענין על מלך המשיח ולפי משמעו יהיה נכון לפותרו על דוד עצמו כעין שנאמר (ש"ב ה יז) וישמעו פלשתים כי משחו ישראל את דוד למלך עליהם ויקבצו פלשתים את מחניהם ונפלו בידו ועליהם אמר למה רגשו גוים ונתקבצו כולם:

לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם: והתניא אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה אלא שנעשו גרים גרורים ומניחין תפילין בראשיהן תפילין בזרועותיהם ציצית בבגדיהם מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג אומר להן על מה באתם אומרים לו על ה' ועל משיחו שנאמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'] וכל אחד מנתק מצותו והולך שנאמר ננתקה את מוסרותימו [וגו'] והקב"ה יושב ומשחק שנאמר יושב בשמים ישחק [וגו'] א"ר יצחק אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד וכו':
(עבודה זרה ג ע"ב)

למה רגשו גוים זה המזמור הוא המזמור השני; וכן מצאנו אותו בכל הספרים המדויקים שהוא ראש מזמור. ובחשבון כותבין אותו שני; ומקצת מרבותינו אמרו (בבלי ברכות ט ב): כי אשרי ולמה רגשו גוים מזמור אחד הוא. ואמרו (שם י א): כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסים בה באשרי; וזאת הפרשה פתח בה באשרי האיש וסים בה באשרי כל חוסי בו. וטעם למה נסמך מזמור זה למזמור זה לא נודע לנו, ולמה סדר אותם בסדר שהם מחוברים; כי אינם נסדרים על סדר המעשים. כי הנה המזמור השלישי הוא על דברי אבשלום ואחריו כמה מזמורים שהיו עניניהם קודם מעשה אבשלום זמן רב. והנה בסוף הספר מזמור קמ"ב: בהיותו במערה תפלה, שהיה בימי שאול; לפיכך לא נוכל לפרש כי נסדרו המזמורים על סדר המעשים. וזה המזמור חברו ואמרו דוד בתחלת מלכותו שנתקבלו עליו הגוים כמו שנאמר (שמואל ב ה יז): וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד. וזה שאמר: למה רגשו, שכל הפלשתים עלו. ורגשו ענין קבוץ והמון רב, כמו מרגשת פעלי און (תהלים סד ג); ותרגום של והשבתי את המון מצרים (יחזקאל ל י): ואבטל ית איתרגושת מצראי.

למה רגשו גוים כו'. אחרי אומרו במזמור הקודם מהשגחתו ית' על עושי רצונו ושלא כן הרשעים כי גם שמצליחים בעה"ז הוא ית' עושה לנכות זכיותם למען יהיו כמוץ שהוא במעלה בראש השבולת ואחר כך תדפנו רוח בעת המירוח הנה מזה היה מקום לומר כי הנה לרשעי ישראל אשר עמו יתברך המה וסובל למו החרשנו. אך למה רגשו גוים ויהגו ריק על ה' ועל משיחו והוא ית' סובל אותם בחללם את ה' ודברם נגד כבודו וזה אומרי כמתמיה על רוב סבלנותו ית' ממאמרי הבלי הגוים שהיו מתקבצים בבתי קבוציהם להשתעשע גוים ולאומים ויהגו ריק

רגשו. ענין קבוץ והמון רב וכן מרגשת פועלי און (לקמן ס״ד) ולאומים. האומות כמו ולאם מלאם יאמץ (בראשית כ״ה:כ״ג):

גוים, לאומים. שם לאום מציין תמיד את האומה מצד הדת, ושם גוי מציין מצד הקיבוץ, לכן יחס הרגש וההמיה אל הגוים, וההגיון אל הלאומים, שהם מחשבות להפר הדת (ובא בסי' זה מ''ד ג' ט''ו, מ''ז ד', נ''ז י', ס''ז ה', ק''ה מ''ד, קמ''ט ז') :

למה רגשו - הנכון בעיני: כי זה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד ביום המשחו, על כן כתוב: אני היום ילדתיך, או על המשיח.

למה רגשו. ר״‎ל למה להם זאת להתקבץ ולדבר דברי ריק לא לעזר ולא להועיל:

יהגו ריק. היו"ד בלא מאריך והה"א בשוא לבדו והגימ"ל דגושה ודומה לו ובתורתו יהגה:

למה רגשו גוים ולאומים. ר"ת גורל כי באים לחלוק על ישראל גורלו של הקב"ה וס"ת רגשו גוים ולאומים גימטריא אלהים דמדת הדין מתוחה כנגדם. ואומרו למה רגשו גוים אפשר דכלפי שרי האומות אשר למעלה מדבר ובזה יהיו נכנעים תפול עליהם אימתה. ופחד ימשך לאומות אשר בארץ הלוחמים עם ישראל. ואמר יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד היינו כי כן הוא הדרך דכאשר המלך יבא לדעתו לעשות איזה דבר. תכף נאספו השרים בעלי עצה לראות חלקי ובדקי הדבר ההוא וזהו שאמר יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד ובא וראה רשעתם שאחר שנוסדו יחד ונועצו הסכימו להלחם על ה' ועל משיחו:

למה, אחר שבאר אבדן הרשע כי הוא כמוץ אשר תדפנו רוח ואין לו תקוה רק אם הוא שומר את הבר ונוטר את הצדיק, אומר אם כן למה רגשו גוים למרוד במשיח ה' ובישראל עמו, הלא אך בזה יהיה להם קיום אם יעבדו את ה' ואת דוד מלכו. למה רגשו גוים, יש הבדל בין גוים ובין לאומים, גוי נקרא הקיבוץ מבלי השקף אם הוא בעל דת או לאו, ובשם לאום נקרא מצד שמתאחד תחת דת מיוחד, ומצייר שהקשר שהתקשרו נגדו היה אלהותיי וגם מדיניי, כמ"ש על ה' ועל משיחו, על ה', לפרוק עול הדת ושבע מצות שהכריחם דוד לקיימם, ועל משיחו, לפרוק עול מלכותו ועבודתו, והגוים רגשו ברגש ומרד למרוד במלכות בית דוד, והלאומים מצד ענין הדת הגו מחשבות נגד דת ומצות ה':

ולאומים יהגו. בלבם ריק:

ולאמים יהגו ריק: כי בבואם למלחמה היו מדברים גבוהות, לפי שנצחו את ישראל במלחמת שאול ואת שאול ובניו ומגפה גדולה היתה בעם, ועד עתה לא היה מלך אחר לישראל מעת מות שאול; ואמר: ריק הוא כל דבריהם.

יהגו. ידברו:

ורגשו - כמו חברו וכמוהו מרגשת פועלי און.

ולאומים. מנחם פתר לאומים ואומים וגוים כלם קרובי ענין:

ריק. דבר שאין בו ממש:

ולמ"ד לאמים – שורש כמו: ולאם מלאם יאמץ.

יהגו ריק - בדיבור כמו: ולשוני אם יהגה רמיה והדבור ננתקה את מוסרותימו.

והוא ישב פתח האהל. ישב כתיב. סימן יפה לו שישראל יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ושכינה ניצבת עליהם. שנאמר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב א).

והוא עומד עליהם. לפיכך זכו בניו אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב א).