Commento su Salmi 2:12

4020 / (תהלים ב,יב) / בר
גרנישמינ"ט / garnisment / צידה, מזון

נשקו בר. זרזו עצמכם בבר לב (נ"א) נשקו בר ארנישמנט בלעז, ומנחם פתר אותו ל' תאוה כמו (בראשית ג׳:ט״ז) ואל אישך תשוקתך:

נַשְּׁקוּ בַר: אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו שנאמר מונע בר יקבוהו לאום ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאום מלאום יאמץ ואין קבה אלא קללה שנאמר מה אקב לא קבה אל ואין בר אלא תורה שנאמר נשקו בר פן יאנף וכו':
(סנהדרין צא ע"ב)

נשקו בר כמו וינשק לכל אחיו (בראשית מה טו). ובר כמו בן; וכן מה ברי ומה בר בטני (משלי לא ב). או פרושו מן לברי לבב (תהלים עג א) ואם יהיה ענינו בן יהיה פרושו: נשקו זה הבן שקראו האל בן כמו שאמר: בני אתה. וטעם נשקו כמו שהוא מנהג העבד לנשק יד האדון; ואם יהיה ענינו נקי פרושו: מה לכם ולי, כי אני בר לבב ואין בי עון שתבאו ותלחמו בי, אבל עליכם לנשק לי ולהודות שאני מלך במצות האל. ויתכן לפרש בר מן ברו לכם איש (שמואל א יז ח) על דרך: שאול בחיר יי' (שם ב כא ו).

ועל השנית אמר נשקו בר כו'. לומר זאת עשו ויהיה לכם נשק וכלי זיין כנגד המלכיות להנצל מידם והוא טוהר לב לבלתי הרהר על אריכות הגלות או על דוחקו כי זכות האמונה והסבלנות עומדת לעד כי הקץ ביסורין מכעיס את קונו המיסרנו כאב את בן ירצה וזהו נשקו בר שהנשק שלכם יהיה בר לבב פן יאנף השם הנזכר חלילה ויהיה סבה שתאבדו דרך לשוב בתשובה והוא כי טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך הוא דרך תשובה שהוא ית' מורה ומדריך אותנו בה ואם ח"ו יאנף תאבדו הדרך ולא תמצאוה כי לא יספיק בידכם לשוב בתשובה ושמא תאמרו ומי יעצר כח לבלתי הרהר והיות טהור לב בראות לפעמים פתאומיות צרה גדולה אל תחושו כי הנה אדרבה כי יבער כמעט אפו אז אשרי כל חוסי בו כענין כי יבא כנהר צר אז רוח ה' נוססה בו לעוררו למען הבטחון יעמוד לכם להושיעכם כי אז אשרי כל חוסי בו ית' כי הוא מושיע חוסים וע"י כן אל על תקראו בתשובה שלמה גם כוון לומר כי יבער כמעט פתאום אינו אלא אפו הוא האף אחד מהמשחיתים אך אשרי כל חוסי בו בה' הנז' כי הוא ית' יבא ויושיעכם:

נשקו. מלשון תשוקה וחמדה:

נשקו בר, בר הוא הנשיא המבורר והנבחר, כמו ראשי בית האבות ברורים (דברי הימים א ז׳:מ׳) וידותון ושאר הברורים (שם ט''ז) והמפרשים שפירשו בר מענין בן, לא מצאו לו ריע בלשון הקדש רק מה ברי ומה בר בטני (משלי ל״א:ב׳), ולדעתי גם שם פי' בחיר הבטן, בחירי, כמו ברה היא ליולדתה, וגם לו כונה תאומית,

נשקו בר - הנה עבדו את ה' כנגד על ה'.

נשקו בר. חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה:

פן יאנף. פן יקצוף:

פן יאנף אם לא תשובו במהרה מדרכיכם הרעים יאנף האל עליכם.

(יא) או שיעור הענין אם תהיה לכם יראת מלכות המושלת עליכם אל ירפו ידיכם אלא אדרבה עבדו את ה' באותה יראה כי היא תהיה לכם עבודה את ה' שתקבלוה לכפרת עון וגילו אם תהיה לכם מהם רעדה כי תגדל הכפרה יותר:

בר. מלשון ברור ונקי:

בר. מענין דגן, כמו ויצברו בר תחת יד פרעה, ומורה על דגן שצריך לבררו מן המוץ, ומפל בר נשביר (עמוס ח' ו') ומלאו הגרנות בר (יואל ב') ועמקים יעטפו בר (לקמן ס''ה),

ונשקו בר – כנגד על משיחו. והנה פירוש בר, כמו: מה ברי ומה בר בטני. וכן כתוב: בני אתה ומנהג גוים בעולם לשום ידיהם תחת יד המלך כאחי שלמה, או העבד תחת ירך אדוניו, או לנשק את המלך, וזה המנהג עד היום בארץ הודו.

פן יאנף. כי פן יחרה אף ה׳‎ בכם:

ותאבדו דרך. כענין שנאמר ודרך רשעים תאבד (לעיל א):

ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו כמעט שתעמדו על רשעכם יבער אפו עליכם, כלומר אם לא תשובו במהרה. ופרוש ותאבדו דרך כמו ודרך רשעים תאבד (תהלים א ו). והנה הדרך תאבד והם אבדים מצד דרכם שהיא אבדת, כמו נבלת עלה (ישעיהו א ל) שהעלים נבלים ותקרא האלה נבלת; וכן קרעי בגדים (שמואל ב יג, לב) ובמקומות אחרים: כי הבגדים קרועים ולא הם, ויקראו הם קרועים מצד בגדיהם שהם קרועים: וכן מגלחי זקן וקרעי בגדים (ירמיהו מא ה), והדומים להם. ואמר:

(יב) וזולת הכפרה גם תהיה לכם נשק להלחם בם והוא הטוהר לב כי זכות האמנה תהיה לכם לנשק ברזל נגדם:

יאנף. מלשון אף וכן כי אנפת בי (ישעיהו י״ב:א׳):

ונשקו. מענין חיבור, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג׳:י״ג),

ופן יאנף - שב אל השם הנזכר בפסוק הראשון ואם הוא רחוק כמו תבלעמו ארץ איננו שב אל מלת מי כמוכה באלים רק אל אמר אויב, וככה והקימו את המשכן עד בואם.

ותאבדו דרך. ר״‎ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו:

כי יבער כמעט אפו. כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום ואותה שעה אשרי כל חוסי בו יהיו ניכרים אשורי החוסים בו:

אשרי כל חוסי בו: כמוני היום שאני חסיתי בו ונושעתי בו ואתם תאבדו; ואם תחסו בו גם כן יאמרו עליכם אשריכם.

יאנף. מורה שמכלה בו חרון אפו עד גמירא (כמ''ש ישעיה י''ב) ועז''א ואתם תאבדו דרך תיכף כשיבער כמעט אפו, וכל שכן עת יאנף,

ויש אומרים: כי נשקו – מגזרת נשק. והטעם נשקו כלי בר והנה בר כמו ברי לבב והיה ראוי להיותו בור או יהיה תקנו הבר או כלי הבר.

כי יבער. כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך:

ויש מפרשים זה המזמור על גוג ומגוג, והמשיח הוא מלך המשיח; וכן פרשו רבותינו זכרם לברכה (בבלי ברכות ז ב). ומבואר זה המזמור על זה הדרך; אבל הקרוב הוא כי אמרו דוד על עצמו כמו שפרשנו.

ותאבדו דרך. כמ''ש דרך רשעים תאבד, ואז יאבדו את הדרך, כמו אבדה עצה מבנים, כי גוי אובד עצות המה :

ותאבדו דרך - תהיו אובדים מפאת הדרך כמו נובלת עליה, כי היא בעצמה איננה נובלת רק עליה נובלים, כי היא מהפועלים העומדים. ורבי משה הכהן אמר: כי דרך כמו מדרך כף רגל. וזה רחוק כי אין לו טעם.

אשרי. זהו תהלות החוסים בה׳‎ על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה׳‎ ועוצם זרועו ולזה חסו בו:

והנוצרים מפרשים אותו על ישו, והפסוק אשר מביאים ראיה ממנו ועושין בו סמך לטעותם הוא להם למכשול; והוא: יי' אמר אלי בני אתה. כי אם יאמרו לך הוא היה בן האל, אמור להם: כי לא יתכן לומר בן האל על בשר ודם, כי הבן הוא ממין האב. כי לא יתכן שתאמר הסוס הזה בן ראובן; אם כן מי שאמר לו יי': בני אתה צריך שיהיה ממינו ויהיה אלהים כמוהו. ועוד שאמר: אני היום ילדתיך, והילוד הוא ממין היולד. ואמור להם כי לא יתכן באלהות אב ובן, כי האלהות לא תפרד כי אינה גוף שתפרד, אלא האל אחד הוא בכל צד אחדות לא ירבה ולא ימעט ולא יחלק. ועוד אמור להם: האב קודם לבן בזמן ומכח האב יצא הבן. ואף על פי שלא יתכן זה מבלי זה בקריאת השמות, כי לא יקרא אב עד שיהיה לו בן ולא יקרא בן אם לא יהיה לו אב, ומכל מקום אותו שיקרא אב כשיהיה הבן היה קודם בזמן בלי ספק. ואם כן האלוה שאתם אומרים ואתם קוראים לו אב ובן ורוח הקדש, החלק שאתם קוראים לו אב קודם לחלק האחר שאתם קוראים בן. כי אם היו כל זמן שניהם כאחד היו קוראים להם אחים תאומים, ולא תקראו להם אב ובן, ולא יולד וילוד; כי היולד קדם לילוד בלי ספק.

כי יבער כמעט אפו - פועל יוצא כאש תבער יער כדרך אש אוכלה והפעולה חסר, כי אין צורך כי חרי האף נמשל לאש.

ואם יאמרו: שלא יתכן לומר בן האל על דבר שאנו ממין האלהות, אמור להם: כי לא נוכל לדבר על האל יתברך אלא על דרך משל, כמו שנאמר עליו: פי יי', עיני יי', אזני יי' והדומה להם. וידוע הוא שאינו אלא על דרך משל. וכן הוא על דרך משל כשאמר: בן אלהים, בני אלהים; כי מי שעושה מצותיו ושליחתו קוראים לו בן כמו שהבן עושה מצות האב. לפיכך קרא לכוכבים בני אלהים, כמו ויריעו כל בני אלהים (איוב לח ז).

וכן האדם בעבור רוח העליונה שבו כשעושה האדם מצות האל בסבת הנשמה החכמה שתורהו קורא לו בן; ולפיכך אמר: בני אתה אני היום ילדתיך; ואמר: בני בכרי ישראל (שמות ד כב); ואמר: בנים אתם ליי' אלהיכם (דברים יד א); ואמר: הלא הוא אביך קנך (שם לב ו); ואמר: אנכי אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (שמואל ב ז יד).

ועוד אמור להם: האלוה שאתם אומרים האב אמר לבן: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך; איך ישאל הבן מהאב, והלא הוא אלוה כמוהו ויש לו כח בגוים ובאפסי ארץ כמוהו? ועוד: קודם השאלה לא היו גם כן גוים נחלתו, אם כן קצר כח האלוה מתחלתו ואחר כך גדל כחו? וזה לא יאמר באלוה. ואם יאמרו לך: כנגד הבשר יאמר אחר שלקחה האלהות הבשר, ואמר לבשר שישאל ממנו ויתן גוים נחלתו: לא היה זה, כי הבשר לא היה לו מלכות ולא שום שולטנות על גוי מהגוים, ואם יאמרו לך: כי על האמונה אמר שתקֻבל: הנה רוב הגוים, בין יהודים בין ישמעאלים, שלא קבלו אמונתו.

הנה הוריתיך מה שתשיב להם בזה המזמור; ואתה תוסיף מדעתך כפי אלה הדברים. ואם ישאלו ממך פרושו תפרשנו על אחד משני הפנים אתה תבחר: או על דוד, או על מלך המשיח, כמו שפרשתי לך.