Commento su Salmi 2:7

אספרה אל חוק. אמר דוד חוק קצוב הוא ומקבל עלי לספר זאת ולהודיע:

אֲסַפְּרָה תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה שאל ממני דבר ואתן לך שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבש"ע איני מבקש ממך אלא חיים אומר לו חיים עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתתה לו וגו':
(סוכה נב ע"א)

אספרה אל חק זהו מאמר דוד שאומר: זה הספור אשים לי לחק ולמנהג. ומה הוא הספור? כי

אספרה כו'. הנה אומרו חק הוא גזרה כאמרם ז"ל חוקה חקקתי גזרה גזרתי. ונבא אל הענין והוא כי אחר אומרו כי הוא יתב' לא רצה להמליכו על כל העולם פן יכלה אותם ולא ישאיר מלכיות למשול על ישראל הנה יש מקום לומר ימליך את דוד על כל העולם ולא יכלה את האומות כאשר עשה שלמה אך יראה כי לא היה רצונו שלם עם דוד להמשילו על הכל לז"א דוד הנה אספרה אל חק וגזרה זו אשר גזר ה' בזה והוא כי לא מבלתי היותי חשוב בעיניו ית' לא המליכני על כל הגוים כי הלא ה' אמר אלי בני אתה כלומר לא כשאר בני אדם ששלשה שותפין באדם אביו ואמו והב"ה כי אם כאלו בני בלבד אתה כי הלא נפל היית והחייתך כאלו היום ילדתיך וזהו אני היום ילדתיך ואם נדקדק אומרו אני שהוא מיותר יאמר במה שכתבנו מרז"ל בבמד' רבה כי באומרו ואני הוא השם הגדול ובית דינו שהוי"ו הוא השם ומלת אני הוא בית דינו שהיא השכינה יאמר בזה כי השם הוא השם הגדול אמר אלי בני אתה כאב ושכינה אומרת אני שהיא שכינה היום ילדתיך כאלו שתי הבחינות הן הם אבי ואמי:

אל חק. את חוק וכן וירדפו אל מדין (שופטים ז׳:כ״ה):

אל חק. כמו ותהי חק בישראל, ובא

אספרה - דברי דוד עם הנבואה שלו, או דברי המשורר מדבר בעדו.

אספרה. אמר דוד אספר את הדבר החקוק בספר שה׳‎ אמר אלי בני אתה כמ״‎ש בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב-כ״ג) והמלך יחשב ככל העם:

אספרה אל חק. מסכת סופרים אספרה אל חק זה קדש וחכמים אומרי' הרי זה חול ובקצת ס"ס אל"ף אספרה בגעיא:

אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. אפשר במ"ש המפרשים בטעם כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה כי דהע"ה כתב בספר שכחת לקט משם ספר הפליאה דדוד הע"ה היה אדם הראשון וב"ש חוה ואדם הוא ר"ת אדם דוד משיח ולהיות כי אדה"ר היה מלך לזה המורד במלכות בית דוד ח"מ כי הוא אדה"ר וזה אפשר שהוא רמז אספרה אל חק ה' שאני אהיה מלך. אמר אלי בני אתה שאתה אדה"ר מעשה ידי יוצ"ר ברוך הוא. אני היום ילדתיך בגלגול זה ובאת מישי ואשתו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ והמלכות קיים עד כי יבא שילה ב"ב:

אספרה אל חק, כמו שיש חקים ודתות להתנהגות המדינה, כן יש חקים ודתות בין העמים, חקים כוללים בכל המדינות למשל, חק קבוע ונימוס כולל, שאין לעם ומלך ליפול על גבולות מלכים ועמים בלא איזה טענה מספקת, וכל העובר על החקים האלה ויצא בזרוע להחריב עמים ולגזול נחלתם, יקרא בשם עריץ מרגיז הארץ וכדומה, אבל אני בצאתי לכבוש גוים ולהחריד ממלכות אספר את החק והנימוס שניתן לי על זה מאת ה', שה' אשר הארץ ומלואה שלו נתן לי רשות על זה ושם אותה לי לחק ולמשפט (כמ"ש במדרש שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' עמים וכו' הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו') ומהו החק? ה' אמר אלי, אחר שבני אתה, ואני היום ילדתיך, ממליץ כאילו היום עת רגשו גוים נגדו למרוד בו, ילד אותו ה' והיה לו לבן למשול על הכל, כבן המושל בנכסי אביו, כמ"ש ואני נסכתי מלכי, ואם כן שאל ממני כי מצדי לא יבצר רק אם תשאל ותבקש, ואתנה גוים נחלתך שהם יהיו לך לנחלה, כבן הנוחל את נכסי אביו כן תנחל כל אשר לי, ולא לבד לנחלה אבל גם לאחוזה, שלפעמים ינחל אדם נכסים במדינת הים ולא יאחז בם שיהיו תחת רשותו, ולא לבד גוים הקרובים כי גם תאחז ותכבש עד אפסי ארץ, וזה חק אחד, אשר הרשה לי לכבוש כל עמי הארץ, וזאת שנית תרועם ותרוצצם בשבט ברזל, והם יהיו ככלי יוצר המוכן לקבל הניפוץ והשבירה לגמרי, רצה לומר שהרשה גם כן להכריתם ולהאבידם לגמרי:

ה' אמר אלי. על ידי נתן וגד ושמואל:

יהוה אמר אלי בני אתה וממנו באה לי המלוכה; ולכן אל יערער שום אדם עליה, כי יי' לקחני לבן, כמו שאמר לשמואל (שמואל א טז א): כי ראיתי בבניו לי מלך. כלומר: המלך הזה לי הוא, ובני הוא ועבדי הוא, ושומע אלי. כי כל מי ששומע לעבודת האל יקרא בנו, כמו שהבן שומע אל האב ומזומן לעבודתו. וכן בנים אתם ליי' אלהיכם (דברים יד א); אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (שמואל ב ז יד); ואמר: בני אל חי (הושע ב א).

חק. מלשון חקיקה וכתיבה:

אל במקום

וטעם אל חק – זה שאספר אשים אותו לחק שיסופר והוא אמר אלי בני אתה לעבוד את השם, כבן יכבד אב.

אני היום ילדתיך. ר״‎ל חביב אתה בעיני כבן לאב ביום הולדו:

ה' אמר אלי. היו"ד בגעיא בס"ס:

בני אתה. ראש לישראל הקרוין בתורה בני בכורי והם יתקיימו על ידך כמו שנאמר באבנר (שם ב ג) כה אמר ה' ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל ובשבילם אתה לפני כבן שכולם תלויין בך:

אני היום ילדתיך: היום שנמשח הוא היום שלקחו האל לו לבן, כמו שאמר (שמואל א טז א) לי מלך. ואמר: היום ילדתיך, כי אותו היום נולדה בו רוח אלהים כמו שכתוב (שמואל א ט זיג) ותצלח רוח יי' אל דוד מהיום ההוא ומעלה. ומהיום ההוא ומעלה אמר שירים ומזמורים ברוח הקדש שנולדה לו ונאצלה עליו מהאל. וכן רוח גבורה נוספה בו מהיום ההוא ומעלה. וכן אמר: (דברים לב יח) צור ילדך תשי, שגדל אותך ונתן חכמה בלבך ושכל ביום מעמד הר סיני. וכן הוא אומר (שם שם ו): הלא הוא אביך קנך; כי אם אמר ילדך קנך על היצירה לא היו זו לישראל יותר משאר בני אדם. הלא תראה מה שאמר: הליי' תגמלו זאת? (שם) כלומר זהו הגמול שתגמלו לו על כל הטובה שעשה לכם! הלוא הוא אביך קנך?! ואמר: צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך (שם שם יח) כמו שאמר אביך, כי הוא לכם כמו האב והמחללת והיא האם.

את לומר שע''י ספורו יקבע אותו לחק אל יתר חקי הארצות והנימוסים

אני היום ילדתיך - כמו: צור ילדך תשי.

אני היום. שהמלכתיך עליהם:

בני ילדתיך. בן ואב יהיו לפעמים ע''י שמגדלו ואמנו כמו ויהי לה לבן, לכן יוסיף לפעמים אביך זה ילדך (משלי כ''ג) אמך אשר ילדתך (ירמיה כ''ב) :

ילדתיך. להיות קרוי בני וחביב עלי כבן בשבילם כמו שנאמר (דברי הימים א י״ד:ב׳) וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשאת מלכותו בעבור עמו ישראל ומצינו במלכי ישראל החביבין לפניו שקרוין בנים כמו שנאמר (ש"ב כז) בשלמה הוא יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב ועוד מצינו בדוד במזמור פ"ט הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי:

איך שיהיה נמצינו למידין דמשום שניתנה תורה כיום זה גרם להם שהיה סיבה שנשתברו הלוחות וממילא נעשה להם שכחה וגם ששלטו בהם האומות וידוע שבשעת קבלת התורה היו ישראל אותה שעה כקטן שנולד דמי והימים הראשונים יפלו וכאלו עתה נולדו מחדש וכמ"ש הפסוק אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. ובזה יובן בס"ד ומולדותיך ביום הולדת אותך ר"ל כאלו כתוב פתח תחת הבי"ת של ביום והכוונה שמולרותיך היא קבלת התורה היה ביום וזהו ביום הולדת אותך הלידה שלך היתה ביום ולא בלילה ולכן מאחר שהיה ביום ולא בלילה אז דין גרמא שלא כורת שרך לשון שררה כלומר השרים שליכי הם שרי האומות שהיו שולטים עליך קודם קבלת התורה לא נכרתו לגמרי ונתבטלה שליטתם ממך אלא נשאר להם שררה עוד עליך ששלטו בך אח"ך בגלות כי ע"י שהיתה ביום גרם שנשברו הלוחות וממילא שלטו בוך. וגם עוד דין גרמא שבמים לא רוחצת למשעי לשון החלקה והוא שע"י השכחה אז הלומד הלכה יתקשה בכל דבור ודבור ובכל ענין וענין ודומה ההלכה כמו סכין שיש בה פגימות הרבה שהמוליך את הצפורן עליה הולך הצפורן מעט ומרגיש ועומד במקום הפגימה וכעז"ה משא"כ אם היה הסכין חלקה ואין בה שום פגם אז הצפורן רץ והולך ישר בלתי עכבה מאחר שאין לו במה לעמוד ולכן הלכה שהיא ברורה כנתינתה מהר סיני דומה לדבר שהוא חלק הרבה ואין בו פגם ומקום עמידה שיעמוד בו ציפורן ההולך עליו מפני שהאדם זוכר הדבר כנתינתו מהר סיני ואזי יתהלך למישרים ואין כאן קושייא כלל משא"כ השכחה שהיא גורמת שהאדם יתקשה בכל דבור ודבור כי אינו זוכר הענין כמו שהוא וצריך להבינו היטב דבר מתוך דבר ולכן זה יביא את האדם לידי סברות נבוכות ודעות משונות זה אומר בכה וזה אומר בכה וז"ש ובמים היא התורה שנקראת מים המטהרת את הנפש מכל לכלוך לא רוחצת למשעי ר"ל לא רוחצת באופן שהוא למשעי כלומר חלק בלתי קושיות ומבוכות יען כי המלח לא המלחת שלא נתקיימה בך כח הזכירה שהיא מקיימת ומשמרת את התורה כמלח המקיים ומשמר את הבשר ולכן מאחר שלא נתקיימה בך הזכירה הדומה למלח לכן גרמה השכחה שלא יהיה עסק התורה באופן החלקה ר"ל שתהיה הלכה ברורה כנתינתה מהר סיני אלא נעשה בה הויות דאביי ורבא וצריך נגר ובר נגר דיפרקינא וגם דין גרמא שהחתל לא חותלת והוא בתרגומו ובאיסורין לא אתאסר ר"ל שהשכחה גרמה שלפעמים החכם יטעה בדיני התורה ואוסר את המותר ומתיר את האסור וזהו ובאיסורין לא אתאסר ר"ל בדבר שהוא אסור באמת מן הדין לא אסר בו כלום אלא אסר בדבר שהוא מותר מן הדין וכדרך שאומרים בוידוי יום כפור מה שהתרת אסרתי ומה שאסרת התרתי וכל זה גרם השכחה ואם היה כח הזכירה העיקרית מיוסד באדם לא היה שום טעות כלל לשום אדם.