Commento su Salmi 22:3

אקרא יומם. אני קורא לך מיום אל יום ואינך עונה:

אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם: ואריב"ל חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי סבור מינה למקרייה בליליא ולמיתנא מתניתין דידה ביממא אמר להו רבי ירמיה לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא כגון דאמרי אינשי אעבור פרשתא דא ואתנייה וכו':
(מגילה ד ע"א)

אלהי אקרא יומם ביום ולא תענה

אלהי אקרא כו' אמרה עם שעזבתני לא אתייאש מן הרחמים כי אלהי אקרא כו' והתכת הכתוב הוא כ"א איש זר ישאל שאלה מאת המלך פעם ולא יענה לא ישנה לו לשוב לשאול שאלתו פן יקצוף המלך עליו אך אם השואל הוא בן למלך ישוב וישנה וישלש באמרו לא משנאה יהדפני כי אבי הוא רק על כי לא שלם אנכי על אשמת דבר וחפץ שאכנע לפניו והוא יענה אחרי כן וזה תאמר הנה אלהי ולכן איני מתייאש מלשוב להתכלל כ''א גם שאקרא יומם ולא תענה עכ"ז אשוב ולילה ולא דומיה לי:

אלהי - התימה כי אתה אלהי ואיך לא תענה?! והטעם: כי אין לי אלוה אחר מבלעדיך ולא אקרא רגע אחד ואדום, רק ולא דומיה לי.

ולילה. ואף בלילה אני קורא ומתפלל:

אלהי אקרא. בספרי ספרד יש געיא באל"ף בין שו"א לסגול ולא ידענא למאי אהניא:

אקרא יומם ולא תענה. אפשר דהכונה דיש לתמוה כי כל המזכיר נסים שעשה הקב"ה עושים לו נס אחר כמ"ש רז"ל בשוחר טוב על פסוק מזמור לדוד להזכיר וא"כ אני תמיה שלא תענה כי אתה קדוש יושב תהלות ישראל שהם מזכירים הנסים שעשית ומהללים על זה א"נ אפרש מתחילת המזמור על פי הקדמות רז"ל והמפרשים אך בקצור וברמז. למנצח על ניצוח אסתר להמן. על אילת מסיבה שקבלו תורה שבע"פ דהמודעא היתה על תורה שבע"פ כמ"ש בתנחומא ותורה שבעל פה היא כנגד השכינה הנקראת אילת וזה שאמר למנצח על אילת הנצוח היה על אילת השחר שקבלו תורה שבעל פה הרמוזה לאילת מזמור לדוד שאמר דוד להקב"ה הזכירני בנס מרדכי כמשרז"ל בשוחר טוב. ואסתר המלכה כשהלכה אצל אחשורוש שנסתלקה ממנה שכינה אז אמרה אלי אלי למה עזבתני אלי כשנלקחתי באונס אלי עתה שבאתי ברצון ותמיד כונתי לשמים להציל ישראל וזהו אלי אלי כי תמיד שויתי ה' לנגדי ולמה עזבתני דנסתלקה ממני שכינה. רחוק מישועתי דברי שאגתי אשר שאגתי על ישראל שיקבלו התורה. אלהי אקרא יומם כשהיתי קורא תורה שבכתב הנמשלה ליום עד שלא בטלו המודעא ולא תענה אז בדין היה שלא תענה שהיו אומרים דיש להם מודעא. אך ולילה שקוראים תורה שבעל פה שבטלה המודעא ולא דומיה לי שאין אתה שומע גם עתה זה תימה. ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שנתת התורה ליעקב כמשז"ל. והאמת בך בטחו אבותינו אברהם אע"ה כמ"ש במדרש תלפיות דבזכות אברהם ניצולו. ובלקח טוב דבזכות יעקב ניצולו. וז"ש בך בטחו אבותינו והם אברהם ויעקב שנקראו אבות סתם כמ"ש בפרק קמא דר"ה בתשרי נולדו אבות והם אברהם ויעקב וכמו שפירשו הראשונים מ"ש רש"י ז"ל וארא אל האבות. בטחו ותפלטמו הם דברי דוד ע"ה אשר ידע ברוח הקדש ורוח ה' דיבר בו שתקובל תפלתם וז"ש בטחו ותפלטמו אליך זעקו מרדכי ואסתר ונמלטו. בך בטחו ולא בושו דהנס היה בזכותם וראו במפלת אויביהם ולא בושו שיאמרו דהנס אינו בזכותם:

אלהי, (התאוננות ב' על שאינו מקבל תפלה) הלא אקרא כל היום ומדוע לא תענה? וגם אקרא בלילה וגם לא דומיה לי שאיני מחריש רגע ומדוע לא תענה? ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ר"ל הלא תהלות ישראל אשר המה מהללים אותך מעולם הוא שאתה קדוש יושב, שהם מהללים אותך שאתה קדוש, היינו נבדל מכל משיגי הגשם, ואתה יושב, שהישיבה תורה על הקביעות שאתה בלתי משתנה בעת מן העתים, וא"כ איך נשתנית עתה שמעולם היית מושיע את אבותינו ועתה אינך מושיע, כמ"ש בך בטחו אבותינו וכו' כאלו השיג אותך חולשה ולאות שהוא אחד ממשיגי הגשם וזה הפך הקדושה, או כאלו נשתנית ממה שהיית מקדם וזה הפך הישיבה, הפך תהלות ישראל ושבחיהם שלא תלאה ולא תשתנה, וא"כ אשאל, הלא בך בטחו אבותינו, ובזה הרויחו שני דברים, א. בטחו, שעי"ז היו בטוחים ומצאו מרגוע בנפשם מגודל בטחונם, ב. ותפלטמו, שבאמת נצולו עי"כ אליך מבאר שתי התועליות האלה שהשיגו מן הבטחון, א. התכלית שהשיגו מן הבטחון (נגד מ"ש ותפלטמו), כי אליך זעקו ונמלטו ותכלית זה מעולה מן הבוטח בבשר שלא יושיע בכל עת אבל הם נמלטו בכל עת שזעקו, ב"ו אינו קרוב תמיד אל הבוטח ואתה בכל עת שזעקו היית בצדם לשמוע זעקתם, ב. מעלת הבטחון מצד עצמו [נגד מ"ש בטחו], כי בך בטחו ולא בושו, שהבוטח בבשר יבוש על הבטחון שישפיל א"ע לב"ו כמהו, אך בטחונם בך היה להם לכבוד:

ולילה ובלילה אקרא

ולא דומיה לי. לא אשתוק כי כשהאדם נענה דרכו לשתוק אבל לא כשעדיין לא נענה:

ולא דומיה. הוא"ו בגעיא בספרי ספרד:

ולא דמיה לי: מצעקתי, ואתה לא תענה. ודמיה שם ולא תאר.

דומיה לי. כתב בעל המסורת דומיה ד' א' חסר וסימן ולילה ולא דמיה לי. נאלמתי דומיה סימן ל"ט. אך אל אלהים דומיה נפשי בסימן ס"ב. לך דומיה תהלה סימן ס"ה קדמאה חסר וכן הוא חסר במקצת מדוייקים ועיין מ"ש בסימן ס"ה: