Commento su Salmi 24:4

לא נשא לשוא נפשי. לא נשבע בשמי ובנפשי לשוא מצינו לשון שבועה נופל על נפש שנאמר נשבע ה' צבאות בנפשו (ירמיהו נ״א:י״ד):

נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ^* וׄ זעירא. כך נכתב בגליון מידי הסופר הראשון; ואין שום הפרש בין הקרי לכתיב. ולא נשבע למרמה: והנה הזכיר שלשת תכונות האדם בפסוק זה. המעשה והמחשבה והדבור, ובשלשתם יהיה האדם שלם שיהיה נקי במעשיו ובר בלבבו ונאמן בדבורו. נפשי ביו"ד והוא מאמר האל כמו (שמות כ ז; דברים ה יא): לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא; ונפשו הוא שמו. וכן אמר (עמוס ו ח): נשבע אדני יהוה בנפשו. וכתוב נפשו בוא"ו רצונו לומר: אפילו נפשו של הנשבע לא ישא לשוא ולא נשבע למרמה כי אם באמת ובצדקה. ואותה השבועה היא מצוה ליראי השם כמו שנאמר (דברים ו יג) ובשמו תשבע. וכתוב אחר אומר (שם י כ): את יי' אלהיך תירא, אותו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע: כשיהיו בך אלו המדות אז בשמו תשבע. וכן הוא אומר (ירמיהו ד ב): ונשבעת חי יי' באמת במשפט ובצדקה.

ופירש ואמר אשר אמרתי מי יעלה בהר ה' הלא אשר יעלה הוא נקי כפים כו' שהוא אברהם שהיה שלם במחשבה ובמעשה במעשה נקי כפים באמרו הרימותי ידי כו' ואם אקח מכל אשר לך כו' ואם במחשבה כי היה בר לבב הם שני הלבבות וכמאמרם ז"ל בפסוק ומצאת את לבבו נאמן לפניך כי את שני היצרים של אברהם שהם שני הלבבות מצא ית' נאמנים לפניו וזהו ובר לבב ואשר אמרתי ומי יקום במקום קדשו הוא יעקב אשר לא נשא לשוא נפשו כו' וזהו שלא אמר ולא נשא כי אם אשר לא נשא כי עתה נעתק לדבר במי שלא היה מדבר בו עד כה שהוא על יעקב והוא כי לא בלבד היה נקי כפים מממון זולתו כ"א גם היה גועל בטובות העולם הזה גם בשלו כי לא נשא למה שהוא שוא נפשו שהוא טוב העה"ז והוא מגזרת פסוח ואליו הוא נושא את נפשו שהוא כי אל דמי שכירותו הוא נושא את נפשו בגופו כי בסמך הדינר ההוא יכלכל אותה וישאנה כך יאמר לא נשא לשוא נפשו במה שהוא שוא כי לא בטח ולא סמך למה שהוא שוא הם נכסי העולם הזה כאשר כתבנו במאמרו לאמו הן עשו אחי איש שעיר כו' שהוא כי למה יכניסהו לקבל ברכות עשו כי אינן רק טובות העולם הזה ואין לו חפץ בהם כי אינן ראויות רק לעשו איש שעיר ולא לו שהיה איש חלק וכמ"ש ז"ל איש חלק כד"א כי חלק ה' עמו וכן ארז"ל ביתו נתן לעשו בעד חלק המערה כי לא לו חשק בשוא טובות העה"ז וגם אין צ''ל שהיה בר לבב עם נבר כי אם גם עם עקש הוא לבן שהיה גוי עז פנים ובקש להורגו ואמר לו שישבע לו ואז וישבע לו בפחד אביו יצחק ולא היה השבועה במרמה כדין נשבעין לחרמין ולהרגין שמכוין בלבו על ענין אחר אך הוא לא נשבע למרמה כי אם שהיה תוכו כברו בר לבב גם עם רשע הבא להרגו:

לא נשא. לא נשבע כמו לא תשא (שמות כ׳):

אשר לא נשא. כפשוטו שלא נשבע לשוא, ונפשי היינו שם ה', כמו נשבע ה' בנפשו :

נקי - בעבור היות כל המעשים בידים הזכיר נקי כפים שלא עשה רע והוא בר לבב שהוא העיקר ונפשו עצם כבוד השם, כמו: נשבע ה' בנפשו.

נקי כפים. וכאלו השיב זהו הראוי מי שכפיו נקיים מממון שאינו של יושר ולבו ברור ביראת ה׳‎ ולא מפחד אדם:

אשר לא נשא לשוא נפשו. נפשי קרי ובמקצת ספרי ספרד כתוב נפשו בוא"ו זעירא וכן מסור עליו וא"ו זעירא. ודעות רבות יש במלה זו חלוקות זו מזו הא' שאין כאן קרי וכתיב והכתיבה והקריאה שוים בוא"ו ובחולם וכן נראה מהתרגום שתרגם לחייבא נפשיה וכן בב"ר פ' נ"ט סימן ו' ושמות רבה ריש פ' ד' ובדברים רבה ריש פרשת וזאת הברכה ובתנא דבי אליהו ריש פ' י"ז ובמדרש שוחר טוב כפי נסחת הילקוט באמרו אשר לא נשא לשוא נפשו זה משה שלא נשא לשוא נפשו של מצרי וכו'. דבר אחר מדבר באברהם וכו' אשר לא נשא לשוא נפשו של נמרוד. דבר אחר מדבר ביעקב אשר לא נשא לשוא נפשו של לבן. אך במדרש הנזכר הנמצא אצלינו בדפוס כתוב בתחלה אשר לא נשא לשוא נפשו זה משה וכו' כמו שכתבתי לעיל ואחר כך אומר זה אברהם וכו' אשר לא נשא לשוא נפשו נפשו של נמרוד וכו' דבר אחר זה יעקב וכו' אשר לא נשא לשוא נפשו של לבן וכו' ע"ש. גם החכם בעל העקידה בתחלת שער א' ובסוף שער כ"ה ובעל נוה שלום במאמר י' פ' ה' ובעל העקרים במאמר ג' חלק ל' כלם דרשו נפשו בוא"ו וכ"כ ר' אלייא המדקדק בספר המסורת מאמר ט' ז"ל והנה במסרות המדוייקות לא קראו הוא"ו הקטנה וא"ו זעירא אך וא"ו קטעא פי' וא"ו קצוצה מעט מלמטה כמו את בריתי שלום וא"ו קטיעה וכן לא נשא לשוא נפשו וא"ו קטיעה. ותמהתי אני על כל המפרשים אשר ראיתי שלפי פי' כלם הוא כתוב נפשו וקרי נפשי. וכן ראיתי ברוב נסחאות המסורת ואין ספק כי הוא טעות סופרים וטעו בין זה ובין פדה נפשו מעבור בשלח (איוב ל״ג:כ״ח) שהוא קרי נפשי וכן נמנה עם מ"א מלין דכתיבין וא"ו וקריין יו"ד ולשוא נפשו לא נמנה עמהם הרי שאינה אלא וא"ו קטיעא וכן בהגהותיו לשרשים כתב א"א לשוא נפשו רבים טועים סבורים שהוא כתיב נפשו וקרי נפשי ואינו אלא וא"ו זעירא וקריאת המלה כנקודתה נפשו עד כאן לשונו. הדעת השני שכתוב נפשי וקרי נפשו וזהו דעת הראב"ע. השלישי שכתוב נפשו וקרי נפשי כמו שראיתי בספרים כתובי יד מדוייקים וכן נתפשט המנהג בספרי הדפוס וזה גם כן דעת רד"ק כמו שכתב בפי' הפסוק וכן כתב החכם ר' יונה המדקדק בספר הרקמה בשער ממ"ה שנאמ"ר בלשו"ן והחפ"ץ ב"ו זולת"ו נשבע ה' בנפשו במקום בשמו וכמוהו אשר לא נשא לשוא נפשי במקום שמי עד כאן. וכן כתב בעל יפה תואר בבראשית רבה פ' כ"ט סימן ז' וכן הוא מפורש בספר הזוהר פרשת וירא דף ק"א ופרשת תזריע דף מ"ה וכן כתב בעל מראות אלהים בחלק התכלית ריש פרק ס"ב והכי משמע בספר הכוזרי במאמר ג' סימן כ"ז כמו שפירש כמהור"ר יהודה מוסקאטו ז"ל זיל קריתם וכ"כ בתשובה כמוהר"ר יוסף חזק ז"ל לכמוהר"ר עזרא מפאנו ז"ל ולא תקשי לן מספרי דאגדתא דכל היכא דאיכא למידרש דרשי כפי הקרי והכתיב הלזה ובתר הכי הביא המדרש שאינו דורש אלא הכתיב והמתרגם כבר נודע שדרכו על הרוב לתקן הדבור אחר פשט הכתוב גם לא יקשה ממה שלא נמנה זה במסורת מאינון דכתיבין וא"ו בסוף תיבותא וקרין יו"ד כי פעמים רבות מצאתי מסרות דנחתי למנינא ושיירי כמו שכתוב בפרשת בשלח על השלו וזמנין דבצרי כגון הכא דמסיר מ"א מלין ובפרטן אתה מוצא יותר ומה שכתב רבי אלייא שטעו הסופרים בין זה ובין פדה נפשו מעבור בשלח (איוב ל״ג:כ״ח) שהוא קרי נפשי וכן נמנה עם מלין דכתובים וא"ו וקריין יו"ד אחרי המחילה ממנו נראה שהוא הטועה ואדרבה איפכא כתיב פדה נפשי וקרי נפשו ונמסר עליו שהוא חד מן כ"ד מלין דכתיבין יו"ד בסוף תיבותא וקרינן וא"ו וסימן נמסר במסורה גדולה מערכת אות יו"ד ואותן מ"א דכתיבין וא"ו וקרינן יו"ד סימן בריש שמואל ולית דין בינייהו גם לא אחדל לומר כי במסורת הדפוס במנין אותיות זעירות כתוב וא"ו לשוא לא נשא אולי נפל בלבול בספרים בין וא"ו לשוא לוא"ו נפשו דסמיך ליה. אל ה' נפשי אשא שיציל נפשי משפת שקר וכפר על אשר חטא על הנפש ונפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו ועיין מה שכת' באיוב כ"ג:

נפשי. שם ה׳ כמו נשבע אדני ה׳ בנפשו (עמוס ו׳) ואמר דבריו במקום ה׳:

וכתוב נפשי – דרך כינוי, בעבור כבוד השם על דרך: והייתי אני ובני שלמה חטאים כאשר פירשתיו, והנה הזכיר המעשה והלב והלשון.

אשר לא נשא. עד שלא נשבע בה׳‎ לשוא ולרמות שהוא דבר המסור ללב ואין מי יכיר בו וא״‎כ מנע מזה מפחד המקום: