Commento su Salmi 24:3

מי יעלה בהר ה'. אף על פי שכל יושבי תבל שלו אין הכל כדאי ליקרב אליו אלא נקי כפים וגו':

מי יעלה בהר יהוה ומי יקום במקום קדשו: שאין ראוי לכל אדם שיעלה בו לפי שהוא מקום הקדש והתשובה.

ואחר הנחת חדוש העולם בא וידבר על השראת שכינה ואמר מי יעלה בהר ה' כו' לומר אל יצא עתק מפי איש לדבר ולומר אם לא עצרו יתברך הגשם אשר לעולם השפל מלברא אותו למה לא ישב אלהים על הארץ כי אם על השמים כבודו וגם אם ישרה שכינתו בארץ לא יתמיד כענין החרבנות כי הנה דעו איפה כי הכל תלוי בזכות הראוי להשרות שכינה בתוכו בזכותו כי הלא יש שני בני אדם שבזכותם שורה על הארץ בעצם אלא שהראשון בלתי מתמיד לעולם אך השני מתמיד והם אברהם שבזכותו בית ראשון ויעקב שבזכותו השלישי כי השני לא יזכירנו כי לא בא בו מלך הכבוד בעצם כי לא היה בו ארון ושאר הד' דברים ובראשון החל ואמר מי יעלה בהר ה' הוא בהמ"ק הראשון הנקרא הר ה' מי יעלה בו איכות נפשו עולה ושורה בו עם השכינה להחזיק בזכותו השראתה וזו תקרא עליה בעלמא כי אינו מתמיד שם לעולם ועל השלישי הוא יעקב אמר ומי יקום שהיא קימה עצמיית ומתמדת במקום שלא יקרא הר כי אם במקום קדשו כי אז גדול יהיה כבוד הבית ההוא האחרון כי יהיה רוחני וקדוש מאד ועל כן יקרא מקום קדשו כלומר כי יש אנשים מיוחדים לכל השראת שכינה בארץ משני הזמנים באופן שמה שתעדר ביתר הזמנים אינו כי אם על הדר זכות לא על היות כמו זר העולם הזה מלהיות בו שייכות ומבוא לבא בו שכינה:

מי, הר ה' - זה הר המוריה וזה המזמור חברו דוד אחר דבר גורן ארונה היבוסי.

מי יעלה. ר״‎ל עם שכולם המה לה׳‎ מ״‎מ אין כולם ראויים לבוא בהר ה׳‎ והוא בית המקדש וכמ״‎ש מי בקש וכו׳‎ רמוס חצרי (ישעיהו א׳:י״ב‎) וכאלו ישאל ומי אם כן ראוי לעלות בהר ה׳‎:

מי, ר"ל והנה מן ההשגחה הפרטיית הזה שהשגיח על הארץ יחויב כי לה' הארץ ושימצא שכינתו שם ושיהיה לו דיבוק עם התחתונים רק היה צריך שימצאו שלמים אשר יעלו בהר ה' ויבטלו את הגזרה שלא יעלו בני סוריא לרומי, אבל מי יעלה בהר ה', וגם אם ימצא מי שיעלה שם לפי שעה מי יקום במקום קדשו, שיעמוד שם בדבקותו ויתהלך לפני האלהים בקדש, הלא לזה צריך שיהיה נקי כפים במעשים, ובר לבב במחשבותיו ודעותיו, אשר לא נשא לשוא נפשי, כי באמת נתן ה' אל האדם הכנות אל השלימות והאושר, א. מצד הנפש האלהית הנמצא בנו שקראה בשם נפשי, כי היא נפש ה' וחלק מעצמותו יתברך, והיא תוליכהו אל הר ה' אם לא ישא אותה לשוא ודברי רוח והבל להשביתה משלימותה, ב. שהכחות אשר נטע ה' באדם רובם נוטים לטוב, כמו כח החכמה והבינה כח המוסרי אשר באדם אשר יעוררהו ויאסרהו במוסר אל הטוב, ועל כוונה זאת אמרו חז"ל במליצתם כשנוצר האדם נר דולק על ראשו, וכשיוצא לאויר העולם משביעים אותו היה צדיק ואל תהיה רשע, הנר היא הנשמה האלהית נר אלהים נשמת אדם, והשבועה הם הכחות המוסריות והתבוניות והמדות הטובות השתולים בנפש שהם יאסרוהו לעשות טוב, כמו שאוסרים את האדם ע"י נדר ושבועה, ועז"א אם לא נשבע למרמה, ר"ל שלא עבור על השבועה והרגשת המוסר והטוב הנמצא בנפשו הכופה אותו אל עשות הטוב והיושר:

ומי יקום - הטעם לדור בו.