Commento su Salmi 30:2

ארוממך ה' כי דליתני. הגבהתני:

אֲרוֹמִמְךָ יְהֹוָה ת"ר שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים ואומר ארוממך ה' כי דליתני וגו' ושיר של פגעים ויש אומרין שיר של נגעים וכו':
(שבועות טו ע"ב)

ארוממך יהוה כי דליתני שטבעתי בבור החטא ואתה העליתני ממנו.

ארוממך ה' וכו' ארז"ל כי בחנוך הבית בהכנס ארון על ידי הזכירו את דוד נהפכו פני שונאיו כשולי קדרה אמר ארוממך ה' כי רוממתני ודליתני שהבאתני עד גדר תעשה כ"כ למעני שנית על אויבי שהכירו כי קרוב אתה ה' אלי ולא על עצבונם בראותם הדבר כי לא אשמח בפיד משנאי רק על העדר שמחתם כי לא שמחת אויבי וגם זה לא בשבילם שאשירה על העדר שמחתם כי אם לי כלומר על הנוגע לי כי נתקדש שם שמים על ידי ויחשב לי לזכות וגם שלא הייתי כלי להביא עליהם רעת השמח בנפול אויבו. או יהיה אומרו דליתני מלשון דלות וחולשה וחולי כד"א מדוע אתה ככה דל בן המלך מדלה תבצעני והוא ענין כתוב אצלנו בשערים כי כמה מעלות טובות למקום עלינו כי בהיות על איש עונות גברו מנו והוא צדיק בעיניו ומת הוא בעולם הזה ולא יחיה לע"ה על עונותיו יחליאנו ה' על ערש דוי למען עודנו חי יתן אל לבו על מה עשה ה' ככה לאיש ההוא אם לא חטא לה' ומורק ביסורין ושוטף מחלאת אשמתו ויחיה ולא ימות הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' בהביא עליו יסורין ממרקין בפאת מטה ובדמשק ערש להתם פשע ולמרק חטאת ויחיה ולא ימות בפשעו ובחטאתו אשר ימות בו באופן כי חליו הוא סבת חייו כי אם לא היה נחלה לא הוה חלי ולא מרגיש כי הוא רשע למות ולא יתקן את אשר עותו וימות חייב והוא מאמרנו על פ' בחלותו ויחי מחליו ולא נאמר ונרפא מחליו כי הוא כי הלא נגזרה עליו מיתה כאשר הנביא דבר לו מת אתה ולא תחיה ולולא שהחלהו ה' לא הביט און בעצמו ולא היה שב מחטאו אך בחלומו נתן אל לבו ותקן את אשר עותו וחי נמצא כי חיותו בא אליו בסיבת חליו וזהו ויחי מחליו וכן כתבנו על פסוק ה' יסעדנו על ערש דוי כו' כי מהראוי יאמר כל חליו הפכת במשכבו אך יאמר הלא יתעו חורשי רע על חולאי הצדיק כי הלא אדרבא ה' יסעדנו ויעזרנו על ערש דוי כי לעזר לו החלהו ואיך הוא הענין הלא הוא כי כל משכבו שהוא מיתתו כד"א וישכב דוד עם אבותיו הפכת והחלפת מיתתו בחליו נמצא כי סעד וחיים היה לו החולי על ערש דוי כי הן הוא משוש דרכו וחיי רוחו. ובזה נבא פה אל ענין הכתובים אמר הנה מזמור ושיר יאות לסדר מזמור על מציאות חנוכת הבית ושיר להיות ע"י דוד בפתיחת שערים ע"י אמור שלמה בעבור דוד עבדך כו' ואמר הנה סיבת כל הטובה הזאת שהיתה חנוכת הבית על ידי עצמי ושנתכרכמו פני שונאי דוד היה החולי שנתת לי להתם פשע ולכלא החטאת שעי"כ טהרתי ומשלג הלבנתי וזכיתי לחנך המקדש על ידי כי עי"כ הטהרתי וזכיתי לחנך המקדש על ידי ולכרכם פני אויבי לי וז"א ארוממך ה' כי דליתני והחליתני שע"י כן נמשך שלא שמחת אויבי לי בחינוך הבית:

דליתני. רוממתני כמו דלו עיני למרום (ישעיהו ל״ח:י״ד):

דליתני. רוממתני מן החולי, כמו מרוממי משערי מות (למעלה ט') :

ארוממך - כנגד דליתני כפי מחשבתי שהוא מת

דליתני. רוממתני במה ששלמה בני הבא מבת שבע בנה המקדש כי בזה ידעו הכל אשר מחלת לי על עון דבת שבע:

ארוממך, תחלה אמר בדרך כלל, שע"י חליו שמחו אויביו וחשבו שלא יחיה אחרי נפלו, (כמ"ש בסי' ל"ח ובסי' מ"א), ואתה דליתני מן החולי ולא שמחת אויבי לי:

ולא שמחת אויבי לי. כמו עלי שהיו אומרים אין לדוד חלק לעולם הבא, וכשראו שבשבילו נפתחו הדלתות לארון אז ידעו שמחל לו הקב"ה על אותו עון ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה:

ולא שמחת איבי לי: שאם לא העליתני ולא סלחת לי היית משמח אותם בעבורי, ועתה לא שמחתם אלא העצבתם.

וטעם ולא שמחת – ככתוב במזמור: אשרי משכיל אל דל, כי דרך אחד לשניהם.

אויבי. האומרים עדיין העון הזה שמור בידי: