Commento su Salmi 40:3

מבור שאון. מאסירים של מצרים ומשאון המיית ים:

וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן א"ר יהושע בן לוי ז' שמות יש לגיהנם ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית ובור שאון וטיט היון דכתיב ויעלני מבור שאון מטיט היון וכו':
(עירובין יט ע"א)

ויעלני מבור שאון והבור הוא משל לחליים כמו הנופל בבור שיפחד שיטבע במימיו או בטיט אשר בו, כן החולה יפחד שימות מחליו. ופרוש מבור שאון: בור שיש בו מים רבים, כמו: כשאון מים כבירים (ישעיהו יז יב). ופרוש

ועוד שלישית והיא מעין יציאת מצרים שעברת אתה ה' בעצמך שנאמר ועברתי וכו' וכמו שאמרו ז"ל אני ולא מלאך אני ולא שליח אמר כי כן עשה לי השם הנז' כי ויעלני מבור שאון הוא גלית הדבק בע"א והוא בור שאון שהיה משמיע קול שאון חירופים כלפי מעלה חלילה הנה משם העלני הוא יתברך בעצמו ולא ע"י שליח וגם ממקום טומאה אחר הוא מתוך טיט היון הוא מאכיש אחיו של גלית וזהו מטיט היון שאכיש היה טיט של היון של בור הנז' הוא גלית כי אחיו היה וגם משם העלני בעצמו ועוד רביעית והיא ויקם על סלע רגלי כו' והוא על סלע המחלקות והענין כי ברודף שאול אחרי דוד ואנשיו והיה דוד על הסלע שבמדבר מעון כי שם נאמר וילך שאול ואנשיו לבקש ויגידו לדוד וירד הסלע וישמע שאול כו' וילך שאול מצד ההר כו' ומלאך בא אל שאול לאמר מהרה ולכה כי פשטו פלשתים על הארץ וישב שאול מרדוף כו' על כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות והנה אין ספק כי בשמוע דוד כי שאול היה סמוך לו והוא עודנו עומד על הסלע כי ודאי מת לבו בקרבו ולא היו רגליו מתנשאים מעל הארץ מרפיון הלב פן יהרוג ויהרג ואם היה נשאר במקומו ולא היה יורד מהסלע היה מגיע אליו שאול והיה נופל בידו טרם הגיע המלאך אל שאול לאמר מהרה ולכה כי פשטו פלשתים כו' אך מה' יצא שנתן כח והתעוררות את דוד לישא את רגליו לרדת מהסלע אשר על כן בא לו שאול אל עבר ההר לסבב את דוד ואנשיו ובהתארך הדבר בין כך ובין כך מלאך בא אל שאול וישב מרדוף אחרי דוד וינצל ועל כן אמר דוד לולא השם הגדול שהיה לי אשר נתן חיות ברגלים חשובות כמת להתנועע ולרדת מהסלע הייתי מת וזהו ויקם על סלע כו' כי לא היה כח ברגלי לינשא ללכת לולא ה' שהקים בהיותם בסלע רגלי ועצרו כח ללכת באופן שנתארך הפגישה אל המלאך שבא אל שאול והחזירו מאחרי דוד ומי הקים רגלי בסלע מי שהוא כונן אשורי מאז נתן כח והתכוננות ברגלי לפסע בילדותי כלומר כי כך היה פלא זה כאשר מאז כונן אשורי כי גם פה לא הייתי עוצר כח להלך על רגלי לולא ה' היה לי ויקם על סלע רגלי כמדובר:

שאון. חושך כמו מכסה שנאה במשאון (משלי כ״ז):

ויעלני - דרך משל, כי הייתי בשפלותי ברעות שסבבוני האויבים.

מטיט היון. אשר העומד בה הוא שוקע ויורד:

מטיט היון. בקצת ספרים הוא"ו בסגול ובס"ס בציר"י וכ"כ בשרשים שהוא בשקל עקב:

ויעלני, מה שהייתי נטבע בבור שאון, ר"ל מלא מים שואים ורוגשים, וגם הייתי נטבע שם בטיט היון, שהוא טיט מדביק אשר הנופל בו לא יוכל לעלות ממנו, ולא זאת לבד כי הקים את רגלי על סלע ומבצר, מקום שלא יוכלו אויבי להגיע שמה, גם כונן אשורי שיהיו מכוננים שם בחוזק:

מטיט היון. מן הים היון לשון רפש פיינ"ש בלע"ז:

מטיט היון בור שיש בו טיט רב. וסמיכות טיט אל יון כסמיכות אדמת עפר (דניאל יב ב); עפר ארץ (עמוס ב ז; איוב יד יט), ורוצה לומר: שיש בו מכל מיני טיט עב וקלוש.

היון. הרפש אשר בקרקעית המים וכן טבעתי ביון מצולה (לקמן ס״ט):

יש אומרים: שאון – מגזרת שואה. והנכון: שאון מים רבים או טיט וה"א היון ישרת אחרנית, כדרך: את יום השביעי ואין לו חבר רק ביון מצולה מים עכורים וטיט עב.

על סלע. במקום מגולה וקשה כונן אשורי. הכין רגלי לעמוד על עמדי ולא לשקוע עוד:

ויקם. הקו"ף בסגול על פי המסורת:

כונן. הכין אשורי וצעדי:

ויקם על סלע רגלי כנגד בור שאון

אשורי. רגלי:

והזכיר סלע – כנגד בור.

כונן אשרי: בעלותי מן הבור שלא מעדו קרסלי, כלומר: שלא נפלתי מחלי אל חלי.

וכונן אשורי - לעלות אל הסלע.

4081 / (תהלים מ,ג) / טיט היון
פניי"ש / fanjias / בִּיצָה טובענית