Commento su Salmi 40:9

ותורתך בתוך מעי. אף מאכלי על פי תורתך הוא:

לעשות רצונך אלהי חפצתי חפצי ורצוני לעשות רצונך.

ולא שעשיתי בשביל כך כדי שיתקיימו בי דברי מעלתי הכתובים עלי בתורה כי אם שלעשות רצונך אלהי חפצתי שהוא לינקם ממחרף אלהים חיים וזו היתה כוונתי חפצתי בשיתי נפשי בכפי לינקם ולהלחם עמו היה בלבי חפץ וכוונה לעשות רצונך ומה שאמרתי שבאתי במגלת ספר הוא כי תורתך שבה ידך בעורף אויביו שכתוב עלי בתורתך היתה בתוך מעי לבל ירותחו מיראה אך בלב לא היה רק לעשות רצונך לא למען קנות מעלה שבמגלת ספר כתוב עלי:

ותורתך בתוך מעי - בסתר על דרך: אכול את המגלה הזאת.

לעשות. וכאשר קבלתי עלי כן חפצתי לעשותה ותורתך שמורה בלבבי אשר היא מכלל המעיים:

לעשות, כי אחר שחפצתי לעשות רצונך, שזה אני חפץ מעצמי לעשות דבר המרוצה לך, ואני מוכן מצד טבעי להראות לך אות שאני מכיר טובה וא"א להראות זה בפועל רק ע"י איזה פעולה מעשיית הרגילה בין בני אדם, שיתנדב אדם להביא למי שהיטיב עמו דורון ומנחה ותודה, א"כ ותורתך בתוך מעי, איני צריך לבקש את תורתך בספר הכתוב בקלף ודיו וחרט אנוש, כי התורה הזאת מהבאת תודה היא כתובה בתוך מעי, היינו שהיא נמצאת בקרבי ובמצפוני ושכלי:

ותורתך בתוך מעי: בתוך לבי, כי הלב בכלל המעים. ואמר: בתוך מעי, כלומר, שלא תסור מחשבתי ממנה.

(ג) ואם נפרש אומרו למעלה ויעלני וכו' ענין מאמרם ז"ל שאחר נצחון גלית שאל שאול בן מי זה הנער ששאל אם מפרץ ויצלח למלוכה או מזרח ולא ימלוך ושאמר דואג עד שאתה שואל אם ראוי למלוכה שאל אם ראוי לבא בקהל שבא מרות המואביה ויארכו הדברים עד קום יתרא הישמעאלי ואמר כך מקובלני מבית דינו של שמואל עמוני ולא עמונית מואבי כו' ובזה אפשר כי באמרו למעלה ויעלני מבור שאון על הצלתו מגלית אמר שעל מה שנמשך מהדבר ההוא שהוא שנצול מליפסל מבא בקהל אמר מטיט היון שגם מהיותו נשקע בטיט היון של עמוני ומואבי העלהו ה':

(ח) לפי זה יתכן שאמר עתה על זה כאשר כתבנו שעתה חוזר אל מה שאמר למעלה ויעלני כו' אמר הנה אז אמרתי בענין מה שבקשו לשקעני בטיט הפיסול על נצחון גלית הנה באתי כלומר באתי בקהל במגלת ספר הוא מגלת רות שאותו ספר כתוב עלי על ידי שמואל כנודע שכתבה להודיע איך מה' יצא בא דוד לעולם למשול בישראל ומה גם למ"ש ז''ל על ואלה תולדות פרץ כו' שהוא ככובר בכברה עד מצא המרגלית ונוטלו וזורק החול כך ואלה תולדות כו' עד מצא את דוד ואמר וישי הוליד את דוד וזה יאמר דוד הנה אז אמרתי הנה בטוח הייתי כי הנה באתי בקהל במגלת ספר וכו' שהיה לי לעד והמה בקשו לפסלם על קנאת נצחוני את גלית:

(ט) ואולי חשבו כי למען יקרבוני לקהל על ידי שהרגתי את גלית שחירף מערכות אלהים חיים הייתי מבקש יקרבוני ועל כן שמתי נפשי בכפי מעין ענין פנחס שנתכהן על שהרגו לזמרי לא כן הוא כי אני לעשות רצונך אלהי חפצתי ולא לכוונה זו כי הלא ותורתך שכתוב בה לא יבא עמוני כו' אמיתתה היתה בתוך מעי שלמדתי משמואל עמוני ולא עמונית באופן שלא הייתי צריך לעשות הכנות לכך כי הדבר היה פשוט בלבי. או יאמר לא לכוונת מה שכתוב בתורה ששעה עומדת לי עשיתי כי היה לי לירא שמא יגרום החטא כי אם לעשות רצונך בלבד כו' ולא לבלתי מאמין מה שכתוב בתורה כי האמת הוא כי ותורתך בתוך מעי כ"א שמא גרם החטא:

לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי. יש לומר על פי ששמעתי מאדמו"ר מאיזביצא זצוקללה"ה נבג"מ כי בתורתך בתוך מעי רומז על מצות אכילת מצה, שכל המצוות הם אור מקיף וקדושת מצוה זו היא אור פנימי. וע"י קיום המצוה בפועל, שנכנס הכזית מצה לתוך המעיים בזמן המצוה, זה גופא פועל הקדושה בפנימיות הנפש, ונעשה מזה ותורתך בתוך מעי.
(תורת אמת פורים תרכ"ו ד"ה לעשות, פסח ליל שני ד"ה לעשות)