Commento su Salmi 44:2

באזנינו שמענו. מכאן אתה למד שהיו מדברים בני קרח בשביל דורות הללו הבאים אחריהם שאילו בשביל עצמם לא היה להם לומר אבותינו ספרו לנו שהרי הם עצמם ראו נסי המדבר והים והירדן ומלחמות יהושע כך מפורש באגדת תהלים:

אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ: רבא איקלע להגרוניא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא אמר להו ביתו כולי עלמא בתעניתייכו למחר אמר להו מי איכא דחזא חילמא לימא אמר להו ר' אלעזר מהגרוניא לדידי אקריון בחלמי שלם טב לרב טב מריבון טב דמטוביה מטיב לעמיה אמר שמע מינה עת רצון היא מבעי רחמי בעי רחמי ואתי מיטרא ההוא גברא דאיחייב נגדא בבי דינא דרבא משום דבעל כותית נגדיה רבא ומית אשתמע מילתא בי שבור מלכא בעא לצעורי לרבא אמרה ליה איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא לברה לא ליהוי לך עסק דברים בהדי יהודאי דכל מאן דבעיין ממרייהו יהיב להו אמר לה מאי היא בעין רחמי ואתי מיטרא אמר לה ההוא משום דזימנא דמיטרא הוא אלא לבעו רחמי האידנא בתקופת תמוז וליתי מיטרא שלחה ליה לרבא כוין דעתך ובעי רחמי דליתי מיטרא בעי רחמי ולא אתי מיטרא אמר לפניו רבונו של עולם אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם ואנו בעינינו לא ראינו אתא מיטרא עד דשפוך מרזבי דצפורי לדיגלת אתא אבוה איתחזי ליה בחלמיה ואמר ליה מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי אמר ליה שני דוכתיך שני דוכתיה למחר אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני וכו':
(תענית כד ע"ב)

אלהים. שמענו כי אבותינו ספרו לנו:

אלהים כו' הנה המזמור הלזה יוסד על בני הגליות המתחננים לקונם ישוב ירחמם וממצוקותיהם יושיעם. ולבא אל הענין נזכירה מאמרנו בביאור התורה בשערים כי בעשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים הוכרה בריאת העולם בעשרה מאמרות ומה גם למה שכתבנו שם כי מעשה כל מכה ומכה היה דוגמת מעשה כל אחד ואחד מעשרה מאמרות ועל כן לא הוצרך הוא יתברך להודיע במתן תורה כי אם אנכי ה' אשר הוצאתיך כו' כי הן המה ראו את מעשה ה' בארץ מצרים כמעשהו בבריאת העולם והנה כל דורות עולם שמעו מפיו יתברך אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך כו' גם אנחנו בני הגליות כי שם ישבנו כל רוח ונפש משוללי גוף אך עדיין בריאת עולם היתה האמנה כי אשר לא ראו את מעשה ה' בארץ מצרים לא השכילו נפלאותיו כי הן המה היו מעשה ה' בבריאת עולם אך הנה אבותינו אשר ראו את ה' במצרים סיפרו לנו כי אשר פעל ועשה ה' במצרים הוא מעין מעשה בראשית כי על כן צוה ה' ויאמר ולמען תספר באזני בנך כו'. ונבא אל הענין טרם יתחננו על צרת הגלות המר הלז שיעלנו יתברך לארצנו ראה הנה נגד פנינו מאמר הגוים לומר לסטים אתם שכבשתם ארצות גוים ועודכם שבים לדרוש אלהים לעשות כן גם עתה כמאמר ר' יצחק שעל כן לא התחילה תורה מהחדש הזה כו' אך עדיין אין ההתחלה ההיא מספקת כי עדיין יאמרו מי יאמר בשבילכם נברא העולם ולא בשביל זולתכם כי כלם בני אדם וחוה המה על כן אמר המשורר הנה נא לנו ב' ראיות כי בישראל בחר ה' א' כי מי גוי שמע קול אלהים כמוני וזהו אלהים עצמו באזננו שמענו משא"כ זולתנו רק הקולות וברקים כמ"ש ז"ל שעל החרדה חשבו שהיה בא מבול והלכו אל בלעם ואמר להם אינו אלא שהקב"ה נותן תורה לישראל. ועוד שנית הלא היא כי יו"ד מכות שעשה הקב"ה בשבילנו במצרים הם לעומת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם הרי הורה יתברך שבשביל עובדיו נברא העולם ואם כן כשנתן הארצות לזולתנו פקדון היו בידם ועל הא' אמר אלהים באזנינו שמענו ועל הב' אמר אבותינו סיפרו וכו' והוא כי הנה באמור אנכי ה' אשר הוצאתיך כו' שתלית אלהותך במה שהוצאתנו ממצרים ולא אמרת אשר בראתי העולם שהוא יש מאין דבר גדול מיציאת מצרים אך אבותינו סיפרו לנו כי פועל פעלת בימיהם במצרים הוא עצמו אשר היה בימי קדם הם ימי הבריאה:

פועל. הבדלו מן מעשה התבאר (ישעיה ה' ובסי' זה סי' כ''ח ד') :

אלהים באזנינו שמענו - והמספרים היו אבותינו, שהיו צדיקים והם נאמנים.

פועל פעלת. הפעולה אשר פעלת:

אלהים, ר"ל כי דבר הנמסר לאדם ע"פ השמועה והקבלה יכול להיות שקר משני טעמים, א. אם המספר הראשון בדהו מלבו, ב. אם המספר האמצעי המספר בשמו בדה מלבו או שלא הבין דבריו כראוי, לעומת זה אמר שהקבלה שיש לנו מן הנסים שנעשו לאבותינו מימי קדם הם אמת מכל הצדדים, א. שלא קבלנו הספורים ע"י מספרים אחרים רק באזנינו שמענו, ב. שאא"ל שמורישי הקבלה הזאת בדו מלבם הדברים האלה, כי אבותינו ספרו לנו, וידוע שהאבות לא יורישו לבניהם אמונה כוזבת, וקבלה כזאת הנמשכת מאבות לבנים היא אמתיית, ובא לנו הקבלה כי פועל פעלת בימיהם, היינו שפעלת אז פעולה חדשה בלתי נתלה בסדרי הטבע וחקיה שזה קרוי מעשה, (שמעשה הוא הדבר הנגמר שהוא פעולת הטבע, ופעולה הוא העסק המתחדש עתה), רק פעלת ע"פ נס ענינים חדשים נעלים על סדרי הטבע, וזה היה בימיהם, שהם ראו זאת בעיניהם, רק שזה היה בימי קדם, כי עתה אותותינו לא ראינו - מבאר מה היה הפעל. אתה ידך גוים הורשת, מה שהורשת את הגוים ליטע שם בני ישראל לא עשית זאת ע"י אמצעי וע"י הטבע, רק אתה בעצמך, ובידך לא ע"י סדרי הטבע, והיה בזה שני ענינים, א. שגוים הורשת לטובת ישראל כדי שתטעם שם בארץ, ב. עשית זאת מפני רשעת הלאומים, שעז"א תרע לאומים שזה יען רצית להרע להם ע"י רוע מעשיהם, ועי"כ ותשלחם מן הארץ, וכמ"ש כי מרשעת הגוים ה' מורישם מפניך ולמען הקים את השבועה, ר"ל לטובת ישראל, ולהעניש את הלאומים:

בימיהם. על האבות הקדמונים כי אבות בני הגלות לא היה דבר זה בימיהם אלא האבות שנכנסו לארץ שהיה בימיהם הפועל הנורא שעשה האל ית' לישראל שכבשו הארץ ולא נצרכו למלחמה הם ספרו לבניהם ובניהם לבניהם דור אחר דור:

ועוד: טעם אבותינו – שכל אב אוהב את בנו ולעולם לא יורנו, רק האמת לבדו.