Commento su Salmi 47:7

זמרו אלהים. כמו לאלהים וכפל זמרו לחזק:

זמרו אלהים כו' הנה אפשר שבהיות לכם הטובה ע"י היותו יתברך מלך עלינו ואתם האומות עובדי האלילים תחת ידינו מהנאת תמציתנו אפשר תזמרו את ה' לאחד משלש בחינות או שתזמרו לו ית' סתם בלי החזיק טובה לנו שבאמצעותנו באה לכם הטובה או שתכירו כי במה שה' הוא מלכנו והוא מטיב לנו נמשך לכם אגב טובתנו טובה או דרך ג' שתחשבו כי גם ה' מלככם אשר הוא מלכנו ולא מתמציתנו תאכלו כי אם דרך כלל שהוא ית' מלך על כל הארץ כמונו ככם ומשביע לכל חי רצון אומרים ישראל הנה בשלש אלו הבחירה בידכם אם דעתכם היא הסברא הראשונה שהיא כי תזמרו לאלהים סתם זמרו ואם היא השנית והיא כי תזמרו למלכנו שתכירו כי ה' מלכנו ועל ידנו נמשכו לכם הטובות זמרו וזהו זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו:

זמרו - הטעם, זמרו השם שהוא נודע במעשיו בשקול דעת הלב, ולמלכנו שנודע לנו לבדנו בשכון כבודו עמנו.

זמרו אלהים. זמרו לאלהים:

זמרו אלהים זמרו, תתנו שבח לשם אלהים שעלה ונתעלה, וע"י שעלה ה' בקול שופר זמרו למלכנו זמרו, ששם מלכנו הבא בכינוי מורה על הנהגתו הנסיית, שעלה עתה ע"י קול השופר שהוא סימן אל קיבוץ גליות, כמ"ש והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, וטעם ההתעלות הזאת הוא כי מלך כל הארץ אלהים, שגם מצד הנהגתו הפשוטה שע"י שם אלהים, הוא עתה מלך כל הארץ, וכלם עובדים אותו, וע"כ זמרו משכיל שאז ישכילו כולם מלכות ה' וגדולתו:

למלכנו. כי עתה בנו נתייחד שמו בעולם והוא מלכנו אבל ביום ההוא יהיה מלך על כל הארץ:

זמרו. כפל הדבר להתמדתו:

משכיל. כל משכיל בין בישראל בין באומות העולם יזמרו לאל יתברך, אע"פ שלכל העמים אמר כל העמים תקעו כף בין משכילים ושאינם משכילים מ"מ תקיעת הכף ונשיאת הקול ברנה שוה לכל אדם אבל לחבר שיר וזמרה אינו אלא למשכילים: