Commento su Salmi 5:78

אל הנחילות. מנחם פתר בכולן נחילות ועלמות גיתות ידותון כלם שמות כלי זמר הם ונעימות המזמור היתה לפי שיר הראוי לאותו כלי ומדרש אגדה יש מפרשים נחילות לשון נחלה ואין זה משמעות התיבה וגם ענין המזמור אינו מדבר בנחלה ויתכן לפתור נחילות גייסות כמו נחיל של דבורים וכמו (תהילים י״ח:ה׳) ונחלי בליעל ות"י סיעת חייבין תפלה בשביל גייסות אויבים הבאים על ישראל ואומר המשורר מזמור הזה בשביל כל ישראל:

למנצח אל הנחילות מזמור לדוד: כבר פרשתי טעם הנחילות ושאר מיני הנגון במזמור שלפני זה. ורבנו האי, זכרו לברכה, פרש המלה מלשון נחיל של דבורים בדברי רבותינו, זכרם לברכה (משנה בבא קמא י ב). רצונו לומר: כי נגונו היה דומה לשריקת הדבורים. וזה המזמור גם כן כנגד אויבי דוד שהיו לו שונאים בישראל. ורבותינו, זכרם לברכה, אמרו (מדרש שוחר טוב במקומו): כי על דואג ואחיתופל שונאיו אמרו.

הנחילות. מלשון נחיל של דבורים (ב״ק קי״ד) והוא שם כלי זמר אשר קולו נשמע כשריקת הדבורים:

למנצח אל הנחילות - אל כמו על בטעם כמו ותתפלל על ה', אל הנער הזה להפך ולא יתחלף האל"ף בעי"ן, רק אותיות אהו"י הם המתחלפים ושי"ן בסמ"ך, כי הם קרובים במוצא.

אל הנחילות. פירש בספר ארץ החיים נחילות תורה שבכתב ותורה שבעל פה ע"ש וכפי דבריו אפשר דלהכי נקט אמרי האזינה ה' בינה הגיגי דכנגד תושב"כ נקט אמרי האזינה ה'. וכנגד שבע"פ שצריך להבין דבר מתוך דבר בינה הגיגי ויען דסגולת התורה שתפלתו נשמעת כמשז"ל וכמו שכתבנו בסמוך אמר הקשיבה לקול שועי וכו'. א"נ אפשר במ"ש מז"ה חסד לאברהם ז"ל מעיין שני עין הקורא נהר י"א דאין אותיות התורה אותיות הסכמיים שיובן כונת המדבר בהם אך הם אותיות רוחניות פנימיות כי כל אות רומזת בצורתה רוחניות ידוע מבחינות הספירות ולכל אות יש רוחניות ואור נכבד אצול מעצם הספירות משתלשל עד שיגיע האור ההוא באות ההוא ומהבל פיו תהיין צורות קדושות עליונות מתקשרות בשרשן וכשיזכיר האדם תיבה מהתיבות יניע כח האותיות המצרפות בה ומסיבת תנועת כחות ההם והכאתם זה בזה עוד יתהוה בהבל פיו רוחניות ומציאות חדש והוא כהרכבת המרקחות זהת"ד בקיצור וממילא רווחא חקירת הראשונים דמאחר שהש"י בוחן לב חוקר כליות אמאי צריך להתפלל בביטוי שפתים ותיסגי דמי שיש לו לבקש מהקב"ה יחשוב בלבו שאלתו ויכוין לבו וה' ימלא משאלות לבו אם ראוי לכך ובזה היה מתקדש שמו כביכול ואי גברא לא חזי אף שיתפלל בקול אין דבריו נשמעים וכבר כתבו המפרשים תירוץ לזה. אך על פי האמור יש טוב טעם כי בהוצאת התיבות כתקנן מעורר רוחניות ומניע כחות האותיות המצטרפות ותנועתם והכאתם זה בזה יתהוו אורות חדשות לא שערום המתפללים. ואפשר שזה כונת קראין אמרי האזינה ה' היינו גופן של דברי שאלתי ומלבד זה בינה הגיגי אתה לבדך מה יתהוה ומה יצא מהאותיות הקדושות הקשיבה לקול שועי כי אתה יודע היכן הדברים מגיעים ומה מעוררים. וכי תימא מהיכן ידעת זה לז"א מלכי ואלהי כי אליך אתפלל וצריך להתפלל בפה ואמאי אלא מוכרח שהטעם שמתהוים אורות חדשות והיינו דקאמרן בינה הגיגי:

למנצח המזמור הזה נחלק לשני חלקים, (חלק א' עד פסוק ט') הוא כעין הצעה מגדר התפלה וענינה ואיך יתרגש לב המתפלל לה', (חלק ב') היא הבקשה, מבקש ינחה ה' במעגלי צדק ויצילהו מיד שורריו:

והנחילות - תחילת פיוט אולי הוא מגזרה ינחלו לכם, כדרך: האכילה ההיא.

אמרי האזינה ה'. כשיש בי כח לשאול צרכי לפניך וכשאין בי כח להתפלל לפניך והדאגה עצורה בלבי בינה הגיגי הבן הגיון לבי כך מפורש במדרש כל בינה שבמקרא הטעם תחת הנון חוץ מזה וחבירו (באיוב לה) ואם בינה שמעה זאת שאינו שם דבר אלא לשון הבן כמו (משלי כג) בין תבין את אשר לפניך לפיכך הטעם תחת הבי"ת:

אמרי האזינה יהוה בינה הגיגי: מה שאוציא בפי האזינה, ומה שאהגה בלבי בינה. לפיכך אמר עם הגיגי בינה ועם אמרי האזינה. ואמר הגיגי מן הגה בהכפל עי"ן הפעל, כמו לחזיז קלות (איוב לח כה) מן חזה.

אמרי האזינה כו' הנה למדונו רז"ל שיסדר אדם תפלתו ואחר כך יתפלל ויש אשר מעת שיסדר אמריו ישמע ה' ויענהו ככתוב אצלנו על פסוק והיה טרם יקראו כו' כי מפרש ואומר מה שאמרתי שאענה טרם יקראו הוא כי עוד הם מדברים שהוא שאינם מתפללים עדיין כי אם עודם מדברים שהוא סידור הדברים תחלה להתפלל ואני אשמע וזה יאמר פה אמרי שהם אמרים בלבד לסדר קודם התפלה האזינה ואז בינה הגיגי הוא הגיון לבי הוא הכונה כי בעת סידור הדברים אדם מכוין בעצם כי שם לבו לבחור אמרים יקובלו ברצון אך אחר הסידור והדברים שגורים בפיו אז אפשר כי לשונו מורגלת ולבו בל עמו בכונה ראויה על כן אמר אמרי בסדרי האזינה וגם בינה הגיגי:

האזינה. הטה אוזן לשמוע:

הגיגי, הגיון לבי, לכן אמר בינה, ועל אמרי הפה אמר האזינה :

אמרי האזינה - מגזרת אזנים הטה אזנך.

בינה הגיגי. אשר תפלתי היא בכוונת הלב:

אמרי האזינה יהוה בינה הגיגי. בפסיקתא דספר תילים יש פסיק בין האזינה לשם וכן הוא בס"ס ובטעם מיושב בשם:

אמרי, תנאי התפלה השלמה הם ארבעה, (כמו שכתב העקרים), א. יופי המליצה וקוצר המאמרים, על זה אמר אמרי האזינה, ב. שתסכים המחשבה וההגיון הפנימי עם הדבור החיצוני, על זה אמר בינה הגיגי, ג. שלא יתפלל על דברים בלתי נחוצים, על זה אמר:

ובמדרש (אסתר רבה א יא) אמר רבי מאי כשבת בשבת מבעי ליה. אלא מכאן שאין ישיבה לרשעים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ע״כ.
ויש לתמוה כי הרי אנו רואים מעשים בכל יום בפרוח רשעים כמו עשב ובתיהם שלום מפחד וכו׳ וישלחו כצאן עויליהם וכו׳ אלא נראה שזה יתורץ עם פסוק אחר שאומר (תהילים לז י) ועוד מעט ואין רשע והתבוננת עד מקומו ואיננו וזה כי ידוע הוא כי השי״ת מלא כל הארץ כבודו ודהע״ה אמר (תהילים ה ה) לא יגורך רע אבל הצדיקים הקב״ה עושה להם מקום לישב וגרים לפניו כש״ה (דברי הימים א כט טו) כי גרים אנחנו לפניך וכו׳ והנה הרשעים בכל מקום שהם אינם יושבים במקומם כי הקב״ה יושב שם כמ״ש א״כ כשתתבונן על מקום הרשע לא תמצא לו מקום וכן זה הרשע אפילו שמלך בכל הכיפה עכ״ז אפילו מקום שישב הוא אינו שלו אלא כשבת רוצה לומר ישיבה שאינה ישיבה אבל בישראל כתיב (שופטים יא כו) בשבת ישראל בחשבון וכו׳.

בינה - לשון ציווי, כמו: שימה נא.

הגיגי - כפול העי"ן כי מן הגא הוא כמו זנוניה ואמר לשם בינה, כדרך בן אדם וככה ודע לבבי, גם האזינה והטעם שיתברר לכל כי אין ספק כי הכל ידע, ואין לו צורך לאזנים כדרך הנוטע אזן הלא ישמע.

הקשיבה - זאת הגזרה קשורה עם למ"ד, על כן לא נכון לדבר מי יקשיבני.

וטעם מלכי – אין לי מלך שאשוע אליו, רק אתה לבדך.

הקשיבה לקול שועי תן אזנך להיות קשבת. כי הוא פעל יוצא. וכן כתיב (משלי ב ב) להקשיב לחכמה אזנך; תקשיב אזנך (תהלים י יז). והמלה נקשרת עם למ"ד, עם אל, ועם בי"ת. ופעמים היא בלא קשר אות, כמו הקשבתי ואשמע (ירמיהו ה ו); מי הקשיב דברו (שם כ גיח).

אך הקשיבה לקול שועי ולא הגיגי כאשר אליך אתכלל אחר הסידור כי גם בחינת מלכי ואלהי שהם בחי' דין לא ידקדקו בהגיון הלב:

הקשיבה. עניין שמיעה:

הקשיבה, מוסיף על האזינה, שיקשיב גם מרחוק, כמ''ש בגדרי השמות האלה (ישעיה א' י'),

כי אליך אתפלל. והמלך נוטה אזנו בחסד אל עבדו הבוטח עליו ומבקש ממנו שאלתו:

הקשיבה לקול שועי. בספרים מדוייקים כן הוא בטעם גרמיה:

הקשיבה לקול שועי, כי גדר מלת שועה הוא שצועק לישועה ומתפלל על הצרה שקרהו, ד. שיבטח בתפלתו על ה' לבדו ולא שעם תפלתו ישים מבטחו על עזרת בשר או אמצעיים בינו לבין ה', על זה אמר כי אליך רק אליך אתפלל:

מלכי שאתה מלך עלי ואני צועק אליך כמו שצועקים אל המלך.

(ב) או מעין זה מה שכתבנו למעלה כי לאשר אהב ה' גם שהסכים ויתן לו שאלתו טרם יקרא שומע קול תפלתו וזה יאמר אמרי האזינה עודני מסדר ומדבר בינה כונת הגיון לבי לתתו לי:

שועי. צעקתי:

שועי. השוע הוא הצועק לישועה מן הצרה והצועק אל המלך ישלחהו אל השופט לעיין בדינו, והשופט ישלחהו אל המלך כי לו היכולת, אבל אתה

ואלהי אתה שאתה שופטי ותושיעני מהמרעים לי.

(ג) ועכ"ז אל תמנע מלשמוע קול שועי כאשר אליך אתפלל אחרי כן וגם בדרך הזה כיון שלא ידקדק בכונת הגיון הלב:

מלכי, ואלהי. ר''ל שופטי, ולך להושיע :

כי אליך אתפלל: ולא למושיע אחר כי אין בלתך.

בקר תשמע קולי. בבוקר אני קורא לך עליהם שהוא עת משפט ברשעי' כמו שנאמר לבקרים אצמית כל רשעי ארץ (לקמן קא) היה זרועם לבקרים (ישעיהו ל״ג:ב׳) כי בבקר בבקר יעבור (שם כח):

יְהֹוָה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי: רב נחמן בר יצחק אמר אף תפלת שחרית שנאמר ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה:
(ברכות ו ע"ב)

יהוה בקר תשמע קולי כי בבקר עת התפלה טרם שיעסוק האדם בעסקי העולם.

ואמר כי לא מבלי שית לבי אל הכונה אמרתי כן כי הלא כ''כ אני חושש כי עם היות שאין צריך לסדר תחלה רק תפלה שמזמן לזמן עכ"ז מיום ליום אני מסדר כי ה' בקר תשמע קולי בהתפללי ובקר שאחריו אערוך ואסדר לך תפלה טרם אתפלל ולא עוד אלא כי ואצפה שעה אחת קודם תפלה עד הסיר מלבי כל רעיון חיצוני מתבודד לכוין בעצם:

ואצפה. ואקוה:

אערך לך. כמו מי בשחק יערך לה', הבוקר י''ל דמיון וערך אליך

ה' - טעם בקר – כל בקר, כמו: חדשים לבקרים.

בוקר. בכל בוקר תשמע קולי כי בהיות הבוקר אסדר לפניך תפלתי ולא הקדמתי לה דבר הרשות ולזה אקוה אשר תשמע קולי:

יהוה בקר. יו"ד של שם בגעיא:

ה' בקר, תיכף בבקר תשמע קולי לעזרני תיכף בקראי, כי בקר אערך לך, רצה לומר את הבקר אערך בערך ויחוס אליך, שאתה דומה כמו הבקר, כמו שהבקר יאיר את החשך, יגרש זאבי ערב וחיתו טרף, ויחזיר נשמות לפגרים, כן עת יאיר אורך, רשעים יאבדו מפני אלהים וצדיקים יחיו וישמחו, וכמו שהבקר יבא בהכרח אחר הלילה, כן תאיר אור ישועתך אחרי חשכת הצרה, ולכן ואצפה כי יזרח אור ה' וישועתו:

בקר אערך לך. תפלתי על זאת, אערוך ל' מערכה הוא כך חברו מנחם:

בקר אערך-לך תפלתי.

ואצפה. בבנין פיעל נקשר עם התקוה בכ''מ :

ופעול אערוך לך – חסר כאילו אמר אערוך לך תפלתי כאשר פירשתי, כי כח שמות בפעלים וברך ולא אשיבנה וברוב יועצים תקום בעתידים כאילו כתוב למעלה כי אליך אתפלל תפלתי ומלת לך עם בקר אערוך לך מושכת עצמה ואחרת עמה, כמו יכפה אף והנה הוא ואצפה לך.

אערך לך. בקמץ לבד והוא חטוף:

ואצפה. שתעשה בהם משפטים:

ואצפה: ואוחיל לך שתתן לי שאלתי ובקשת.

כי לא אל חפץ רשע אתה. ונאה לך לאבד הרשעה מן העולם:

כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע: אמר רב יהודה אמר רב דוד ביקש עליהם רחמים והורידן לארץ אמר לפניו רבש"ע לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך (במגורך) רע צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע וכו':
(חגיגה יב ע"ב)

כי לא אל חפץ רשע אתה למה אצפה לך? כי ידעתי כי לא תחפוץ ברשעים; אם כן לא תחפוץ באויבי, כי הם אנשי רשע ואני מצפה שתושיעני מהם כי תחפוץ בי ולא בהם.

והטעם שאמרתי שלא תדקדק בכונת הלב יותר הוא כי לא אל חפץ רשע אתה והוא כמאמרם ז"ל בב"ר על פסוק אהבת צדק ותשנא רשע שהוא שאמר הקב"ה לאברהם הנה אהבת צדק להצדיק את בריותיו ותשנא רשע שנאת מלחייב את העולם כד"א והרשיעו את הרשע לשון חובה וענין הכתוב כמאמרם ז"ל על פסוק כי לא לנצח אריב שהוא יתברך אינו מבקש לנצח רק להיות כביכול מנוצח. וזה יאמר פה מה שאמרתי שלא תדקדק בכונה הוא למה כי לא אל חפץ לחייב אתה רק להצדיק והראיה כי הלא לא יגורך רע. ולבא אל הענין נזכיר מאמר ספר הזוהר על פסוק גם ה' העביר חטאתך כו' כי המשחית שנברא ע"י העון היה נצב לפניו יתברך מקטרג עליו ובאומרו חטאתי מיד העבירו יתברך מלפניו. וזהו גם ה' העביר חטאתך הוא קטיגור שהיה מקטרג עליו. ונבא אל הענין אמר הנה שלא אל חפץ רשע אתה לחייבני כי הלא לא יגורך רע כי מאז הודעתני העון ע"י הנביא העברת העביר המשחית שנעשה בחטאתי מלפניך וכמאמר הנביא גם ה' העביר חטאתך כמדובר כי לא הנחתו לפניך ולא גר אתך באמור לפניך חטאתי בלא אריכות תפלה וכונה:

למנצח על הנחילות. תרגומו לשבחא על חונגא, היינו שהצעקה הוא ברעש גדול מאד, כי חונגא הוא פעמון המרעים, שכל תשוקתו היה שישמע אליו ה' בזה, כמ"ש אמרי האזינה ה' הקשיבה לקול שועי מלכי ואלקי כי אליך אתפלל ה' בוקר תשמע קולי, הקשיבה לקול שועי מלכי ואלקי, מלכי היינו שהש"י אוהבי ואלקי היינו שהש"י מבטח עוזו, ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערך וכו', כי בוקר מורה על תחילות הזריחה וצמיחת חידוש אור יום, וכן כל צמיחת רצון בלב האדם טרם שמתפשט נקרא בוקר, ואז בקש מהש"י בעוד שהמחשבה צומחת מחדש לא תתחיל להתפשט נגד רצון הש"י, ואמר כי לא אל חפץ רשע אתה וכו' ע"ד שנאמר במדרש תזריע בפ' נגעים (תנחומא ז') למה לא נאמר דבר אל בני ישראל מפני כי לא יגורך רע אין הרע גוררת אותו, וישראל מורה לדביקות בהש"י, וז"ש כי לא אל וכו', כי, היינו נתינת טעם לדבר שמתפלל מחמת כי באמת בתחילת הצמיחה שהוא מהש"י לא יצמח שום דבר רע, אך מתירא פן יתפשט אח"כ זאת הנקודה, לכן הרעיש כ"כ בתפלתו שיהיה הש"י בעזרו בתחילות ההתפשטות שיהיה נקי מכל צד הרהור וממילא יהיו נקיים כל מעשיו.

למנצח אל הנחילות. תרגומו לשבחא על חנגין, שהצעקה הוא ברעש גדול כי חונגא הוא פעמון המרעים, וזה הוא בעת שאדם רואה שאין דברי תורה יכולים לכנס בלבו ואז יצעק ברעש גדול, אמרי האזינה ה' בינה הגיגי, פירוש תן לי בלבי ובמחשבותי תקופות ובינה שאני בעצמי אוכל להאזין אמרי. הקשיבה לקול שועי, היינו הושיעה לי שאוכל בעצמי להקשיב לקול שועי, כי זה הוא מחמת שיש בלב האדם מחשבות מזוהמים וגשמיים, לכן אינו נכנס דברי תורה בלבו, אבל אתה מלכי ואלהי הלא אתה מלך ומלך פורץ גדר לעשות לו דרך לכן תעשה פרצה בלבי שיצאו ממני מחשבות האלו ויכנסו בי דברי תורה.

יגורך. ידור עמך:

חפץ, שם התואר,

כי - טעם ה' שיש לך להטיב הרשע לא תחפוץ, בעבור שהזכיר מלכי.

כי לא וגו׳‎. ולא תתן כח ביד הרשעים המריעים לי:

כי לא אל חפץ רשע אתה. כך הם הטעמים בס"ס ויש פסיק בין רשע לאתה כי חלילה לאל מרשע:

כי לא אל חפץ רשע אתה, העמים עובדי האלילים היו מיחסים אל האלים שלהם תעתועי רשע וכל המדות הרעות (כנודע בהבלי המיטאלאגיא שלהם) כי בעבור שיחסו כל כח הנמצא בטבע אל כח עליון שממנו יושפע הכח ההוא, בין הכחות הטובות וכן גם הכחות הרעות, אכזריות גאוה קנאה נקמה, יחסו אותם אל האלים הגבוהים אשר בדו להם, כאילו מאתם יושפעו, עד שימצא אצלם לפי זה אל חפץ רשע ואל חפץ טוב, וגם החפץ בטוב, יגור ויפחד מן האל חפץ רשע, כי ינצחהו לפעמים, כנודע בהבלי היוונים ושיריהם אומר הנה האל המיוחד אלהי ישראל, הגם כי נציירהו כולל כל הכחות שכולם מאתו יושפעו הנה אתה אינך האל החפץ רשע, וגם אינך כאלהי העמים אשר גם החפץ טוב, יגורהו ויפחידהו הרע, אתה הרע לא יגורך ויפחידך, כי אתה אך מקור הטוב והחסד, והרע והרשע נפרד ונבדל ממך, וע"כ אחר שלא אל חפץ רשע אתה, לכן לא יתיצבו הוללים לנגד עינך, כמו שהוא אצל העמים, שהוללים יתיצבו להדמות לאלהיהם, אכזרים בעלי רצח כמוהם, כי אתה שנאת פועלי און, ואחר שלא יגורך רע לכן תאבד דוברי כזב, כי אין מי שיסך בעדו כנגדך, כי הלא איש דמים ומרמה יתעב ה', רצה לומר כי טבע האלהות תתעב איש דמים ומרמה וחקות העמים שיחשבו כי האליל יאהב איש דמים ומרמה, הבל הוא ונגד טבע האלהות:

לא יגורך רע. לא יגור אצלך:

כִּי לֹא אֵל: א"ר ירמיה בר אבא ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה כת ליצים וכת חניפים וכת שקרים וכת מספרי לשון הרע כת ליצים דכתיב משך ידו את לוצצים כת חניפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבא כת שקרים דכתיבב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע:
(סוטה מב ע"א)

לא יגרך לא יגור עמך; וכן גדלני כאב (איוב לא יח): גדל עמי ורבים כן.

או יאמר כי מלך מבני אדם חפץ ממלמדי קטיגוריא על אנשים ומכבדם ומקרבם אליו למען יגידו וירבה הונו בהענישו את החטאים אך לא כאלה המלך הקדוש כי אם לא אל חפץ רשע וחובה אתה והראיה כי הלא לא יגורך רע כי הבא ללמד קטיגוריא תוציאנו ממחיצתך ולא יגור אתך וכמאמרם ז"ל כי כבא רוח נבות לקטרג על אחאב הוציאוהו ממחיצתו של הקב"ה ואמרו לו צא ועשה כן וכל שכן שהחיצונים מלמדי חובה אינם קרובים אל ה' כמלאכים קדושים וזהו לא יגורך רע:

לא יגורך. יפחידך, כמו שוד רשעים יגורם (משלי יו''ד) :

לא יגורך רע - יגור עמך כמו ישכבנה, וככה גדלני כאב גדל עמי ורע הוא אדם לא שם דבר, והעד לא יתיצבו הוללים מלעיגים לנגד עיניך, כמשפט אנשי ארץ.

לא יגורך. לא ידור הרע אצלך והוא דרך משל לומר שהרע שנוא למקום:

לא יגרך. מהמסורת עליו לית וחסר ובקצת ספרים יש מאריך בגימ"ל להורות על חסרון וא"ו ולכן נ"ל שהשוא נע כמ"ש בסוף פ' ויצא:

כִּי לֹא אֵל: איכא דאמרי אמר רבי אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא וירע בעיני ה' וכתיב התם כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכו':
(נדה יג ע"ב)

רע: איש רע. או יהיה רע שם דבר כמו רשע שזכר.

הוללים. משתטים ובלשון משנה מעורבבין:

לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך ענין הוללים הוא פעמים בענין סכלות כמו ויתהלל בידם (שמואל א כא יד); אמרתי מהולל (קהלת ב ב) ופעמים בענין רשע כמו הוללות רעה (שם י יג) והדומים להם. ומזה הענין הוא לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך כמו שאמר:

לא יתיצבו כו' אלה הם דברי תפלה שייעד והנה הוללים יקראו דוברי הוללות בגאוה כמתלהלה ויאמר על דברי דואג ואחיתופל האומרים לדוד בעמדם בשער הזקנים הבא אל אשת איש מיתתו במה שזה הוללות רעה והוא היה משיב מיתתו בחנק ויש לו חלק לעה"ב אבל המלבין כו' אין לו חלק לעה"ב. וזה יאמר לא יתיצבו הוללים הדוברות הוללות כאלה לנגד עיניך הוא עולם הבא שהוא נגד עיניך אשר עין לא ראתה אלהים זולתך כי אין להם חלק בו עם היות ששנאת כל פועלי און כבא על אשת איש וכיוצא עם כל זה הוללים בלבד לא יתיצבו ופועלי און יתיצבו כי הבא אל אשת איש כו' ויש לו חלק לעה"ב והמלבין כו' אין לו:

הוללים. שוטים וערבבי הדעת וכן ודעת הוללות וסכלות (קהלת א׳:י״ז):

לא - טעם יתיצבו – כדרך העבדים נצבים על מלכם.

לא יתיצבו. אינך חפץ שרשעים יעמדו מול עינך:

שנאת כל פעלי און: ואף על פי כן גדר אחד יכללם, כי הרשע אינו מדרך הדעה והחכמה, ופרוש לנגד עיניך: כאדם השונא לאחר שלא ירצה להביט בפניו.

און. עמל ושקר:

איש דמים ומרמה. זה עמלק וזרעו:

תאבד דברי כזב תאבדם מלפניך וכן

והנה ידעתי כי תאבד דוברי כזב שכולל שניהם מעולם הבא אך אחד מהם שהוא איש דמים ומרמה יתעב ה' מעתה והוא בשום לב אל התחלת פסוק זה בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד ופסוק שאחר שלש אלה מתחיל בלשון יחיד כי אין בפיהו נכונה כו' ומסיים בלשון רבים ומכניס בין תוארי הרשעים ואני ברוב כו' ופסוק ה' נחני. אך הנה ארז''ל כי איש דמים כו' יאמר על עצת אחיתופל שיעץ לאבשלום לרדוף אחרי דוד ואנשיו עודם עייפים וימיתם במרמת עצתו ונמצינו למדים כי גם מזמור זה היה בברחו מפני אבשלום. ולבא אל הענין אמר אל תהרגם על הנוגע אלי בל יענשו על ידי כי אם מה שתאבד שמהם מע''ה למה שהם דוברי בזב סתם וכן האחד על כי איש דמים ומרמה יתעב ה' כי היה מבקש להמית כמה מישראל למה שהוא איש דמים ומרמה שבקש לשפוך במרמת עצתו לא שיענש למעני באופן כי על בחינת היותו איש דמים ראוי ליאבד:

תאבד איש דמים ומרמה - הוא הרכיל, כמו: חץ שחוט לשונם מרמה.

תאבד. ידעתי שתאבד את המדבר עלי כזב בפני שאול כי מעולם יתעב ה׳‎ את האורב על דם רעהו ובמרמה דבר עמו באהבה וכ״‎כ יתעב ויאבד את המדבר עלי כזב כי הלא עמי מרמה ידבר כאלו הוא לי לאוהב:

יתעב | ה'. יש פסיק בין יתעב לשם כפי פשט הכתוב הוא שהשם הוא המתעב איש דמים ומרמה ולא בא לומר שהאיש הדמים הוא המתעב ועוד כדי להרחיק לשון תועבה מהשם:

איש דמים ומרמה יתעב יהוה: שהם נתעבים ונמאסים בעיניו. וכן הוא דרך הלשון לדבר פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח.

יתעב ה' - השם הוא הפועל והטעם שהוא נתעב בעיניו ונמאס.

ואני. אבא ביתך להודות לך ברב חסדך שהפלאת עלינו להראותינו נקמה מהם:

בְּיִרְאָתֶךָ: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש וכו' מנא ה"מ א"ר אלעזר דאמר קרא והיא מרת נפש ממאי דילמא חנה שאני דהות מרירא לבא טובא אלא א"ר יוסי בר' חנינא מהכא ואני ברב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך ממאי דילמא דוד שאני דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא וכו':
(ברכות ל ע"ב)

ואני ברב חסדך הם נמאסים בעיניך, אבל אני אתיצב לעיניך ולפניך,

ובזה שלא יענשו בשבילי לא יאמר עלי כל מי שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצת הצדיקים בי אם ואני אצ''ל במחיצת צדיקים כי אם גם בביתך העליון כי ואני ברוב חסדך אבוא ביתך הוא העליון והענין בי הנה יש מדת חסד לאברהם ומדת גבורה היא פחד יצחק ומדת יעקב המתייחסת אל שם הרחמים אמר בזה שאין אלו נענשים על ידי לא ינגדני אברהם שעליו ארז"ל שנאמר ותשנא רשע שהיה שונא מלחייב את הרשעים כי אם אדרבה ברוב מדתו שהוא ברוב חסדך אבא ביתך אך בהיכל קדשך שהוא יותר פנימה גם שלא אומר לבא בו לא יבצר השתחויה וזהו אשתחוה כו' וזה שהוא השתחוות בלבד יהיה אפילו ביראתך היא מדת פחד יצחק אזכה כי גם היא תעזרני:

ביתך, היכל קדשך, ההיכל פנימי יותר מן הבית, מצייר ביאתו אל ביתו החיצוני בא בציורים אשר מלא לבבו מרוב חסדו, ובעת ישתחוה בפנימית ההיכל ששם נכנס להשתחוות, ימלא פחד ויראה מהדר גאונו :

ואני - שב לאשר החל בקר תשמע קולי, שהוא בא אל בית השם ואין עמו מנחה להשתחות בהיכלו, כמביא מראשית פרי האדמה ששם כתוב והשתחוית לפני ה' אלהיך. והנה הטעם: אין לי מנחה רק להודות ברוב חסדך עלי.

ברוב חסדך. בעבור רוב החסד שתעשה עמדי אבוא בביתך להשתחוות:

אבוא ביתך. טעה מי שכתבו ביו"ד אחר תי"ו:

ואני, רצה לומר הנה לפי זה יש הבדל גדול בין העובד ה' המתפלל לאלהיו, ובין בן נכר המשתחוה לעצבים, כי עובד האליל יעבדהו ויתפלל אליו מצד יראתו מן הרע ורוצה לרצותו בל ירע לו, עד שיראתו מן הרע תכניסהו אל מקדש ההבל, אבל עת יבא שמה ויראה כי שקר נסכו ולא רוח בו, תסור יראתו ממנו אבל אני ברוב חסדך אבא ביתך עת אלך לבית ה', לא היראה מן הרע תנחני שמה, אך החסד המתפשט על המציאות בכללו, חסדי אל אשר אביט על כל נמצא, על ידו אבא ביתך להתפלל אליך, ועת אשתחוה אל היכל קדשך אז סמר מפחדך בשרי, ולא יראת הרע והנזק, אך ביראתך יראת הרוממות משאתך וגדולתך:

אבוא ביתך ברב חסדך, שאני מקוה עמך.

וטעם ביראתך – אין לי במה אשתחוה רק ביראתי ממך, כדרך ובעבור תהיה יראתו על פניכם, כי האחרים יראו מהשם.

ביראתך. ולא להתיהר בפני אנשים:

היכל קדשך. במאריך הה"א ובמקף בין שתי המלות וכמוהו רבים כמו שכתוב במאמר המאריך:

אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך: שהיא על פני. ופרוש אל היכל: כי המשתחוה לאל ישים ההיכל ומקום הקדש מגמתו וכנגדו ישתחוה לאל. ופרוש ביתך והיכל קדשך: הוא הבית שהיה בו הארון.

שוררי. עויני המצפים שאבגוד בך ותעזבני, שוררי כמו (במדבר כ״ד:י״ז) אשורנו ולא קרוב:

יהוה נחני בצדקתך זאת היא תפלתי אליך שתנחני בצדקתך, כלומר: שתסייעני ללכת דרך צדקה ומשפט ותנחני בה שלא אכשל.

אך ירא אני שמא קודם שאבא ביתך עתה אכשל בעון אשר חטאתי ויגרום לי שלא אבא ביתך ומה גם בהיותו לוחם עם ישראל שמא יכעוס ויהרוג בהם ויהיה בתוכם נקי וצדיק על כן אוחילה לפניך ה' שהוא מדת יעקב הירא שמא יהרג או שמא יהרוג שעל כן ויירא ויצר לו ויירא שלא יהרוג ויצר לו שלא יהרג נחני בצדקתך שלא אחטא ואהרוג בישראל שכנגדי למען רצונך אשר אתי האומרים לי הבא להרגך השכם להרגו וזה יהיה לי באחוז בדרכך אשר היא להאריך לעוברי דמים וקמים נגדך וזהו הישר לפני דרכך שתראה לי בדרך דרך שרה:

שוררי. ענין הבטה כמו לא תשורני עין (איוב ז׳):

שוררי, בא תמיד על המביט מרחוק על דרכי חברו ומצפה רעתו, וכמליצה זו לקמן (כ''ז) הורני ה' דרכך ונחני בארח מישור למען שוררי :

ה' - תחלת תפלתי שתנחני בדרך צדקתך.

נחני בצדקתך. תן בלבי ללכת בדרך צדקה ולמען הרשעים הללו המביטים ומצפים על מפלתי לבל יאמרו ידיהם רמה תן בלבי להיות דרכך ישר בעיני ולא אכשל בה כי אז בוודאי לא יוכלו לי:

הושר. הישר קרי:

ה' נחני, עתה מתחיל להציע מבוקשו, מבקש יורהו ה' דרך הקדש התוריי, בל יטו אשוריו מנו, כי אז ישמחו עליו שורריו הסופרים מספר צעדיו, והנה יתעה אדם מני דרך, או מצד השגיאה שאינו יודע הדרך, על זה בקש שינחהו ה' בצדקתו ויורהו הדרך, או גם בידעו הדרך אם יש שם מונעים עקוב ורכסים, על זה בקש שיישיר דרכו לפניו, ולא שיישיר הדרך בעת לכתו שאז יתעכב עד שיתוקן הדרך, רק הישר לפני דרכך, טרם לכתי עליו, והנמשל, כי הדרך התוריי לפעמים יתעה האדם ממנו מבלי דעת איזה הדרך הטוב, מקוצר המשיג ועומק המושג וארך ההצעות, על זה יבקש שה' ילמדהו ארחות חיים, ולפעמים לא יוכל ללכת בו מפני המטרידים המוצאים אותו בדרכו, מבקשת הצרכים ההכרחיים ונטיית תאוה אל המותרות, כמ"ש כ"ז במורה, על זה בקש שיישיר דרכו לפניו:

למען שוררי שלא ישמחו לי בהכשלי, הישר לפני דרכך. ושוררי כמו אויבי. והוא מגזרת אשורנו ולא קרוב (במדבר כד יז), לפי שהוא מביט לרעה, כמו ויהי שאול עוין את דוד (שמואל א יח ט). וזאת התפלה להצילו משגיאות ומזדונות כמו שאמר (תהלים יט יג יד): מנסתרות נקני גם מזדים חשך עבדך.

למען שוררי - כי אפחד שתמעד רגלי ותענישני, אז ישמחו שוררי וטעמו מגזרת אשורנו ולא קרוב כמו עוין את דוד המסתכלים ביום רעה.

הושר [הישר] לפני דרכך: הישר בא בהנעת היו"ד פ"א הפעל שלא כמנהג נחי הפ"א וכמוהו היצא אתך (בראשית ח יז), והכתיב הוא בוא"ו על מנהג נחי הפ"א; וכן בפת"ח עי"ן הפעל, כמו הנחת יי' גבוריך (יואל ד יא).

ומלת הישר – כמו: היצא אתך.

כי אין בפיהו נכונה. נראים כאוהבים והם אויבים:

כי אין בפיהו נכונה הוא טעם למה שאמר למען שוררי, כי הם אנשים שאין בפי אחד מהם נכונה אלא מראים עצמם בפיהם כאוהבים.

וחוזר אל הענין אשר אמרתי איש דמים ומרמה יתעב ה' הטעם הוא כי אין בפיהו נכונה תמיד ואשר אמרתי תאבד דוברי כזב הוא כי הצד השוה שבשניהם הוא כי קרבם הוות הוא מה שאמר שמואל לרב יהודה על דואג ואחיתופל שיננא טינא היתה בלבם באמונתו ית' והנה קבר פתוח גרונם כי כאשר בהפתח קבר שהמת בתוכה לא יבצר מצאת ריח ממה שבתוך הקבר פנימה כן אלו לא יבצר להוציא גרונם מה שבלבם אלא שלשונם יחליקון שלא יפורש הדבר בעצם והוא מאמרם שספרי מינים היו נופלים מחיקם שהוא לפעמים שהיו שלא במתכוין יוצא מפיהם כדבר נופל מה שבחיקם ששם הלב אך תמיד היו מחליקים לשונם שלא יובן כי אם במקרה כמדובר:

נכונה. מלשון נכון וישר:

בפיהו, לשונם הלשון הוא פנימי מן הפה, וכשיבא לרעה מציין לשון מרמה וחלק בערמות ותחבולות,

כי אין בפיהו - בפי כל אחד מהם כמו: מבכה על בניה מאנה להנחם כי איננו. ונכונה תואר למלה, או דברה וככה יענה עזות ומאכלו בריאה.

כי אין בפיהו. אין בפה אחד מהם נכונים נראים כאוהבים והמה לאויבים קרבם. בקרב לבם חושבים הוות לשבר אותי וגרונם כקבר פתוח כי שואפים לבלעני כקבר הבולע את המת ובלשונם ידברו חלקלקות ואינם יוצאין מן הלב:

כי, מבאר מ"ש למען שוררי, כי שוררי אלה אין בפיהו נכונה, הפה מציין תמיד הדבור החיצוני, והלשון מציין הדבור הפנימי המדובר בעצה והשכל, ושורריו אלה בפיהם החיצוני ידברו אתו טובות, אבל בלשונם לשון רמיה וחלק יכוננו להשחיתו, ומצד זה אמר כי הטוב הנראה בפיהם ודבורם החיצוני אין בפיהו נכונה, כי לשונם יחליקון בחלקת לשון והוצאת דבה, ומצייר כאילו קרבם הוא השאול והאבדון, כמ"ש קרבם הוות וגרונם הוא הקבר הפתוח, שבו ירד המת טרם רדתו שאולה, ולשונם הוא מקום חשך וחלקלקות שבו יחליק ההולך עליו ויפול אל הבור והקבר, עד שהבא על לשונם יחלק ויפול אל גרונם שהוא הבור והקבר, ומשם אל קרבם ששם ההות והשבר שאול ואבדון, והיא מליצה עמוקה על רוע מחשבותיהם ונכליהם, ולכן האשימם אלהים, שיצאו אשמים בדין, וזה מצד שני ענינים א. מצד שהם חוטאים בעצת השכל לא מצד התאוה והשגגה, ועל זה אמר יפלו ממעצותיהם, ב. מצד ששונים בחטאם עד שנעשו מומרים לדבר, ועל זה אמר ברוב פשעיהם, כמ"ש בדור המבול וירא ה' כי רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות לבו רק רע שמכל זה נראה כי מרו בך, ועושים להכעיס בשאט נפש, והמליץ כאילו עצתם הרע היא תהיה סבת נפילתם, משם יפלו ממרום עצתם ארץ, שעל זה אמר יפלו מן מועצותיהם (המ"ם הוא מ' המקום) ורוב הפשעים והשנותם היא תדחה אותם ותדחפם ליפול, באופן שימצאו ענשם מיד חטאתם, וכמדת חטאתם החטא ימיתם, ובמדה שמדדו ימדד להם, אבל וישמחו כל חוסי בך, כמ"ש אנכי אשמח בה' יתמו חטאים מן הארץ, לעולם ירננו לא כמו עתה שלא תהיה רנתם רק אחר הצרה וההצלה ממנו, רק שירננו תמיד בלי הפסק צרה בינתים, רק ותסך עלימו בתמידות, ולא יהיה שמחתם טבעיית, רק ויעלצו בך, על ידי שיכירו שהם מושגחים בהשגחה מופלאת מאתך, על ידי שיכירו:

קרבם הוות. מחשבותם מרמה:

קרבם הוות כלומר: רעות חושבים בלבם.

קרבם. תוך לבם:

נכונה. חסר המתואר :

קרבם - הוא הלב הנסתר.

קבר פתוח גרונם. לבלוע יגיע אחרים כקבר הבולע את הגוף:

קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון: כי מי שלא ישמר מהם וישמע אותם כשיחליקו לשונם ומדברים חלקות ונראים כאוהבים יפול בקברם, והוא מחשבת לבם, שהיא לרע. וכנה הדברים לגרון, כמו רוממות אל בגרונם (תהלים קמט ו), כי מקצת האותיות יאמרו בגרון. גם כל הדבור תחלתו מהגרון, כי הקול יוצא מהגרון ויגרום הדבור לפה. גם לפי שהגרון פתוח אל הקרבים שדמה אותם לקבר אמר: גרונם. ומלת נכונה תואר לנקבה, והמתואר חסר ופירושה: אמרה או דברה; וכן מאכלו בראה (חבקוק א טז); כעדר הקלובות (שיר ד ב); יענה עזות (משלי יח כג), והדומים להם.

הוות. שבר כמו עד יעבור הוות (לקמן נ״ז):

הוות - מגזרה הוה להם למלך כי יחשבו מחשבות רעות, אולי תהיינה ותקומנה.

יחליקון. דברי חלקלקו':

גרונם. צוארם כמו קרא בגרון (ישעיה נ״ח):

קבר פתוח - אסון מיד.

יחליקון. ענין דברים רכים:

יחליקון - מגזרת איש חלק והכל מגזרת חלק כחלק בעבור היות החלקים שוים.

ממועצותיהם. שהם יועצים על ישראל, ואז ישמחו כל חוסי בך:

האשימם אלהים יש מפרשים: מלשון שממה; ואשם ושמם כענין אחד. ויתכן לפרשו בענין אשם. ופרושו: האשימם בעצתם, כלומר שלא יתכן ולא יזדמן להם מה שחשבו לעשות עלי. ובא בלשון אשם כדרך ולא יחטא (שופטים כ טז); וזה הוא שאמר:

האשימם כו' אמר האשימם אלהים בצרות ונפילות ואשר יפלו יהיה ממועצותיהם שבדבר אשר יחליקו מועצות משם יפלו כענין שקרא לאחיתופל שבמועצות שיעץ משם נפל וזה למען ידעו הכל כי כל מועצותיהם למרע בראותם כי זה פריה אך לא תדיחם ותכריתם בעבורי כי גם ענוש לצדיק כו' כי אם ברוב פשעיהם זולת הנוגע לי הדיחמו על כי מרו בך ולא על כי מרו בי:

האשימם. מלשון אשמה:

האשימם - האל"ף שרש או תתחלף כיו"ד תישמנה, כמו: והאדמה לא תשם.

האשימם. לכן האשימם במשפט ויפלו בשפל המצב בעבור רוע עצתם וכפי רוב פשעיהם כן הדיחם מדחי אל דחי כי הלא בך מרדו כי הזהרת על זה:

האשימם אלהים. האל"ף בגעיא בס"ס:

יפלו ממעצותיהם ברב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך: בשנאתם אותי ואתה צוית עלי להיות מלך והם מרו את דבריך. מרו מענין מריתם פי (במדבר כז יד).

או יאמר האשימם אלהים ומפני שהם חכמים וטובים בעיני העם על כן למען תוכר רעתם לכן יפלו בנופלים ממועצותיהם שכל אחד יפול ממועצותיו ומסבת מועצותיו וזה ע"י אשר יעץ לאבשלום כאשר היה וזה ע"י עצתו לשאול כי מיד איבד תלמודו ונפטר וברוב פשעיהם טרם ינכו מהם עד שהפשעים יהיו המיעוט למרקם בגיהנם הדיחמו כי אין רצוני כי אם שיהיו נדחים תמיד וז"א ברוב פשעיהם הדיחמו ואיני עושה על שמרדו בי רק על כי מרו בך כי המורד במלכות בית דוד כמורד בשכינה נמצא כי בך היה מרדם ובזה שיוכר כי רשעים המה במה שיפלו ממועצותיהם ימשך כי

מרו. מלשון מרי ומרד:

וטעם ממועצותיהם – כי עצתם תפילם.

ותסך עלימו. תגונן ותסוכך עלימו:

וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו הפך האויבים שאינם חוסים בך; וכאשר תדיח אותם ישמחו החוסים בך. וטעם

וישמחו כל חוסי בך במפלת אשר מרו בך והוא כי דרך צדיקים לשמוח באבוד רשעים אלא שאם רשעתם היא היותם אויבי הצדיקים אפשר שבשמחת אבודם ימשך יתקיים בהם מקרא שכתוב בנפול אויבך אל תשמח כו' מה שאין כן בהיות רשעתם בינם למקום שטוב לשמוח באבוד אויבי ה' ובזה יאמר במה שתאשימם על כי מרו בך ולא על שהם אויבי ימשך כי כאשר ישמחו כל חוסי בך לא תתהפך הרעה עליהם על שבנפול אויביהם ישמחו כי אם שלעולם ירננו ולא תפסק שמחתם על שמחם בנפול אויביהם כי לא ישמחו רק על כי מרו בו ית' ותסך עלימו מכל צרה פן יאמרו הרואים כי בעון מה ששמחו במפלת דואג ואחיתופל השיב עליהם אפו ית' ובזה ויעלצו בך אוהבי שמך הנזכר הוא בשם אלהים שהזכרתי באמרי האשימם אלהים יהיו אוהבי הדין שמחים ביסורין כי בזה יהיו עלזים ומקבלים ברצון בראות כי על כבוד שם אלהים שהוא שכינה שמרו בה אשר הם אוהביה נדחו מן העולם וזהו אומרו בך:

ותסך. מלשון סכך:

וישמחו, ויעלצו. פעל בא לרוב על השמחה הרוחנית :

וישמחו - טעם ותסך עלימו – בעבור שהזכיר חוסי בך והמלה מפעלי הכפל ובא הסמ"ך בלא דגש, על דרך והקל מעליך.

וישמחו. אבל החוסים בך ישמחו לעולם ואתה תסך עליהם מפני הרעה:

ויעלצו. הוא"ו בגעיא. י"ס שהעין בפתח אבל רד"ק כתב שהעי"ן והלמ"ד בשו"א:

ויעלצו בך. כשיראו שאתה תברך רעיך ואוהביך:

ותסך עלימו שתהיה עליהם כסכה, שלא יזיקו להם האויבים.

או יאמר כי הנה ידענו מרז"ל כי כביכול הקב"ה לא שמח בעולמו כי אם שישמח לעתיד ב"ב וזהו ויעלצו בך שהוא בזמן שמחתך אוהבי שמך אלהים סובלי יסורין ודי להם זה ובזה יתנחמו ביסורין באמרם דיו לעבד להיות כרבו:

ויעלצו. וישמחו:

בך. בתשועתך:

ויעלצו העי"ן והלמ"ד בשו"א. בך אהבי שמך:

כצנה. המקפת שלש רוחותיו של אדם:

כי אתה תברך צדיק יהוה אז יעלצו בך כשתברך הצדיק ותדיח הרשע.

והוא כי ידוע הוא כי אתה תברך צדיק כשתהיה ה' כלומר שלם בארבע אותיותיך שהוא לעתיד כשתתנקם מעמלק כד"א כי יד על כס יה כו' ועל כן הם אוהבי שמך ולא יחושו מהיסורין ומה שמבקשים כעת אינו אלא שכינה המגינה לבעליה רצון מאתך תעטרנו שתערה עליהם ממרום רצון טוב לקבל יסוריהם ברצון שלא יקוצו ויחטאו כי שפע רצון מאתך עטרה תחשב להם וזה רצון תעטרנו כי יהיה להם כצנה להגין מן החטא:

כצנה. דומה הוא למגן:

כצנה. הצנה מוקפת מג' רוחות, הרצון שלך היא הצנה העוטרת אותו, כמו עוטרים את דוד (שמואל ב' כ''א) :

כי - זה הפסוק דבק בעליון, כי אוהבי שמך ישמחו, בך בראותם שתדיח הרשעים ותברך הצדיק.

כי אתה וגו׳‎. סרס המקרא כי אתה ה׳‎ תברך צדיק:

תעטרנו. בספר אחד כ"י תְּעַטְרֵנוּ וגם בדפוס מויניציאה נרשם כן בצדו אמנם בשאר ספרי' אינו כן וגם רד"ק כתב שהוא כמו יעשרנו המלך:

כי אתה תברך צדיק ה' לבדך שברכתו השגחיית לא טבעיית, ואז כצנה רצון תעטרנו כי רק ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, לא כן ברכה הטבעיית יתעצב בעליה לשמור נכסיו ולהגן עליהם, אבל עם ברכת ה' תלוה השמירה ממנו גם כן כמ"ש יברכך ה' וישמרך, וממילא לא יוסיף עצב עמה רק שובע רצון על ידי שתעטרהו כצנה לשמרו מכל פגע:

רצון. נחת רוח אפימנ"ט בלעז:

כצנה רצון תעטרנו: וכצנה שהיא עוטרת את האדם סביב כן תעטור הצדיק ברצונך. ומלת תעטרנו מבנין הקל כמו עטרים אל דוד ואל אנשיו (שמואל א כג כו).

תעטרנו. ענין סבוב וכן עוטרים אל דוד (שמואל א׳ כג) ע״ש שהעטרה מסבבת את הראש:

יש אומרים: תעטרנו - מהבנין הקל, כמו עוטרים אל דוד. והנכון שהוא מבנין הנוסף על דרך: יעשרנו המלך, שהוא יעשרנו והוא יוצא לשנים פעולים והפעול באמת הוא רצון, כי הקב"ה מעטיר רצון את הצדיק הרי שהצדיק פעול במקצת מאת הקב"ה, שהוא עטור מן הרצון, אך את הרצון הוא פעול לבדו באמת.

כצנה. כמו שהצנה מסבבת את הגוף כן תסובבנו ברצון:

תעטרנו. תסובבנו כמו (שמואל א כ״ג:כ״ו) ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו:

4023 / (תהלים ה,יג) / רצון
אפיימינ"ט / apeiement / הבאת שלום, הרגעה

ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. ר׳ תנחומא דרש בספרו, חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו (תהלים פה יא), חסד זה אהרן, שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך (דברים לג ח), ואמת זה משה, שנאמר בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב ז). נפגשו, דכתיב וילך ויפגשהו. צדק ושלום נשקו, צדק זה משה, שנאמר צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא). ושלום זה אהרן, שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי (מלאכי ב ו). נשקו, וישק לו.