Quotation_auto su Salmi 5:78

ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם למה מזכיר שם מלא בנטיעה זו שמתחלת ברייתה היא צריכה כוון קודם שלא נוצרה ממעי אמה אדם צריך לכוון רוחותיה. כקרני חגבים היו ועקרן הקב"ה ושתלן בתוך גן עדן. גן בעדן רבי יהודה אומר גן גדול מעדן ויקנאו בו כל עצי עדן אשר בגן ואומר בעדן גן אלקים היית. רבי יוסי אומר עדן גדול מגן שנאמר ויטע גן בעדן. והכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. על דעתיה דרבי יוסי תמצית בית כור שותה תרקב על דעתיה דרבי יהודה כפיגי שהיא נתונה בגנה ומשקה את כל הגנה. והא רבי יהודה יש לו שני מקראות ורבי יוסי אין לו אלא מקרא אחד האיר הקב"ה את עיני רבי יוסי מצא לו מקרא אחר מכריע שנאמר וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'. מקדם את סבור קודם ברייתו של עולם ואינו אלא קודם אדם הראשון. אדם נברא בששי וגן עדן נברא בג' הדא הוא דכתיב ואלקים מלכי מקדם פועל ישועות הא פועלא טבא שהעמיד לי שכרי עד שלא עמדתי לפעול. וישם שם את האדם רבי יהודה אומר עילה אותו כמה דאת אמרת שום תשים עליך מלך רבי נחמיה אומר פיתה אותו למלך שעשה סעודה והזמין אורח. את האדם בזכותו של אברהם הדא הוא דכתיב בנתה לרעי מרחוק באיזה זכות יעצת לבראותי בזכות אותו שבא מרחוק כמה דאת אמרת קורא ממזרח וגו' איש עצתי. ויצמח ה' אלקים מן האדמה תני עץ שהוא מהלך על פני כל החיים עץ חיים מהלך ת"ק שנה וכל מי בראשית מתפלגין תחתיו לא סוף דבר גופו אלא אפילו קורתו מהלך ת"ק שנה. (יד) אריב"ל שני שערי כדכד יש בגן עדן ועליהם ס' רבוא מלאכי השרת וכל אחד מהם זיו פניהם כזוהר הרקיע מבהיק ובשעה שהצדיק בא אצלם מפשיטין מעליו הבגדים שעמד בהן בקבר ומלבישין אותו ח' בגדים של ענני כבוד ושני כתרים נותנין על ראשו אחד של אבנים טובות ומרגליות ואחד של זהב פרוים ונותנין שמונה הדסים בידו ומקלסין אותו ואומרים לו לך אכול בשמחה לחמך ומכניסין אותו למקום נחלי מים מוקף ת"ת מיני ורדין והדסים וכל אחד ואחד יש לו חופה בפני עצמו לפי כבודו שנאמר כי על כל כבוד חופה ומושכין ממנה ד' נהרות אחד של חלב ואחד של יין ואחד של אפרסמון ואחד של דבש וכל חופה וחופה למעלה ממנה גפן של זהב ול' מרגליות קבועות בו וכל אחד מבהיק זיוו כזיו הנוגה. וכל חופה וחופה יש בה שלחן של אבנים טובות ומרגליות. וששים מלאכים עומדים לראש כל צדיק וצדיק ואומרים לו לך אכול בשמחה דבש שעסקת בתורה שנמשלה כדבש שנאמר ומתוקים מדבש ושתה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית שעסקת בתורה שנמשלה כיין שנאמר אשקך מיין הרקח. והכעור שבהן כדמותו של יוסף וכדמות רבי יוחנן ופריטי רמון של כסף מוקף כנגד השמש ואין אצלם לילה שנאמר ואור צדיקים כאור נגה ומתחדש עליהם לשלש משמרות. משמרה ראשונה נעשה קטן ונכנס למחיצת קטנים ושמח שמחת קטנים. משמרה שניה נעשה בחור ונכנס למחיצת בחורים ושמח שמחת בחורים. משמרה שלישית נעשה זקן ונכנס למחיצת זקנים ושמח שמחת זקנים. ויש בגן עדן פ' רבוא מיני אילנות בכל זויותיו הקטן שבהן משובח מכל עצי בשמים בכל זוית יש בו ס' רבוא של מלאכי השרת מזמרים בקול נעים ועץ החיים באמצע ונופו מכסה כל גן עדן ויש בו ת"ק אלף טעמים ואין דמותו של זה דומה לזה ואין ריחו של זה דומה לשל זה וזה ענני כבוד למעלה הימנו ומארבע רוחות מכין אותו וריחו הולך מסוף העולם ועד סופו ותחתיו תלמידי חכמים שמבארין את התורה. וכל אחד יש לו שתי חופות אחת של כוכבים ואחת של חמה ולבנה. בין כל חופה וחופה פרגוד של ענני כבוד ולפנים ממנה עדן שבה י"ש עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש יש בגימטריא שלש מאות ועשרה. ובתוכו שבעה בתים של צדיקים ראשונה הרוגי מלכות כגון רבי עקיבא וחבריו. שניה טבועים בים. שלישית רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו מה היה כחו שכך היה אומר אם כל השמים יריעות וכל בני אדם לבלרין וכל היערים קולמוסין אינן יכולין לכתוב מה שלמדתי מרבותי ולא חסרתי מהם אלא ככלב המלקק בים. כת רביעית אלו (טו) שירד הענן וכסה עליהן. כת חמישית אלו בעלי תשובה במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינן עומדין. כת ששית אלו (טז) רווקים שלא טעמו טעם חטא מימיהם. כת שביעית אלו עניים שיש בהן מקרא ומשנה ודרך ארץ עליהם הכתוב אומר וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו והקב"ה יושב ביניהן ומבאר להן את התורה שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וגו' ולא פרסם הקב"ה כבוד המתוקן להם יותר ויותר שנאמר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. תוקן:

רבי אלעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם שנאמר כי השחית כל בשר. אמר ר' יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו רבי יצחק דבי רבי אמר כאילו שופך דמים שנאמר הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים אל תקרי שוחטי אלא סוחטי רב אשי אמר כאילו עובד עבודה זרה כתיב הכא תחת כל עץ רענן וכתיב התם על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן. אמר רב אסי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא וירע בעיני ה' וכתיב לא יגורך רע. מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד כדתנא דבי רבי ישמעאל לא תנאף לא יהיה בך נאוף בין ביד בין ברגל. רבי אמי אמר המקשה עצמו לדעת נקרא עו"א שכך אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך למחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה:

מה בין מיתת נערים למיתת זקנים רבי יהודה ור' אבהו ר' יהודה אומר נר זה בשעה שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה וכל זמן שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה. ר' אבהו אמר התאנה הזו בשעה שהיא נלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה בשעה שהיא נלקטת שלא בעונתה רע לה ורע לתאנה. ר' חייא רבה ותלמידיו ואית דאמרי ר' עקיבא ותלמידיו ואית דאמרי ר' יוסי בן חלפתא ותלמידיו היו למודין להיות משכימין ויושבין ושונין תחת תאנה אחת והיה בעל התאנה משכים ולוקטה אמרו שמא חושדינן מה עבדון חלפון אתריהון אזל לגבייהו אמר להון רבותי חדא מצוה דהויתון ילפין זכיין בי יושבין ושונין תחת תאנתי בטלתון יתה א"ל אמרינן שמא אתה חשדינן פייסן וחזרו לאתריהון. מה עשה השכים בשחרית ולא לקטן וזרחה עליה חמה והתליעו אמרו בעל הבית יודע אימתי עונתה של תאנה ללקוט ולוקטן. כך הקב"ה יודע אימתי עונתן של צדיקים ומסלקן הדא הוא דכתיב דודי ירד לגנו. זקן ושבע הדא הוא דכתיב עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבוא ומראה הקב"ה להן עד שהן בעולם הזה מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבוא ונפשם שבעה והם ישנים. משל למלך שעשה סעודה לאורחים והראה להם מה שהן אוכלין ושותין ושבעה נפשם וישנו להם. כך הקב"ה מראה לצדיקים עד שהן בעולם הזה מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד ונפשם שבעה והם ישנים מה טעם כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי כד דמך רבי אבהו חזי י"ג נהרין דאפרסמון אמר לון אלין דמאן אמרין ליה דידך אמר לון אלין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלקי. זבדי בן לוי ור' יהושע ורבי יוסי בן פטרא תלתיהון אמרין הלין קריא כד דמכין חד מנהון אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך וגו'. וחד מנהון אמר תערוך לפני שלחן וגו' דשנת בשמן ראשי כוסי רויה וישמחו כל חוסי בך וגו' וחרנא אמר כי טוב יום בחצריך מאלף. רבנן אמרי מה רב טובך אשר צפנת הוי בשעת סלוקן של צדיקים מהעולם הקב"ה מראה להם שכרן המתוקן להן ואימתי סמוך למיתתן דכתיב יקר בעיני ה' המותה לחסידיו הוי ותשחק ליום אחרון:

ויהי באשמורת הבקר אתה מוצא שתפלתן של צדיקים נשמעין בבקר. בוקרו של אברהם וישכם אברהם בבקר, בוקרו של שמואל וישכם שמואל לקראת שאול בבקר. בוקרן של נביאים שעתידין לעמוד שנאמר ה' בקר תשמע קולי. בוקרו של עולם הבא שנאמר חדשים לבקרים:

אדם כי יהיה בעור בשרו. למה אינו אומר דבר אל בני ישראל כמו שכתוב בכל הפסוקים זהו שאמר הכתוב מה אקוב לא קבה אל, אבל בקרבנות כתיב אדם כי יקריב מכם, זהו שאמר הכתוב איום ונורא הוא זה אדם ששולט בכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו שנאמר בו תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו. ממנו משפטו ושאתו יצא שבשעה שהוא חוטא מביא עליו יסורין מגופו למה שאין מדותיו כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם כשסרח עליו עבדו מביא אדם אחר ומכהו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא מגופו של אדם רודה אותו ומכהו שנאמר ממנו משפטו ושאתו יצא, זה שאמר הכתוב כי לא אל חפץ רשע אתה ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחחיב בריה. על אחת כמה וכמה חפץ לצדק בריותיו. לא יגורך רע אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה אלא על הטובה. שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להם שמות הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך שנאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, וכן אתה מוצא כשברא אדם וחוה הזכיר שמו עליהם שנאמר ויברך אותם אלהים, וכשקללן לא הזכיר שמו שנאמר ולאדם אמר ואל האשה אמר. וא"ת על הנחש הזכיר בשעת קללתו, כך שנו חכמים על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו אף על פי שהן לרעה, על המסית זה הנחש שהסית את האשה ואמר כי יודע אלהים וגו'. ועל העובר על דברי חכמים שנאמר כה אמר ה' אלהי ישראל ארור האיש אשר לא ישמע וגו'. ועל העושה פטרונו בשר ודם שנאמר כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו וגו'. וכן אתה מוצא בנח שברך את בניו אמר ברוך ה' אלהי שם. יפת אלהים ליפת, אבל כשקלל את כנען. וכן אתה מוצא באלישע שעמד וקלל את הארמים ואמר הך נא את הגוי הזה בסנורים ולא הזכיר את השם. וכשחזר והתפלל עליהן שיפקחו עיניהן אמר ה' פקח את עיני. אפילו ישראל חלק להם כבוד ולא הזכירם לרעה, כשבא לקרבנות אמר למשה אדם כי יקריב מכם. אבל כשבא להזהיר על הנגעים אמר אדם כי יהיה בעור בשרו, קשה לפני הקדוש ברוך הוא לפשוט ידו באדם הזה אלא מתרה אותו ומלקה ביתו שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, חזר בו יפה ואם לאו מלקה בבגדו שנאמר והבגד כי יהיה בו נגע צרעת. חזר בו יפה ואם לאו באין בגופו שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו. לעולם הבא הקדוש ברוך הוא יושב בדין על מלכות הרשעה. הוא אומר לה למה היית משעבדת בבני, והיא אומרת אתה עשית שמסרת אותם בידי, הקדוש ברוך הוא אומר לה לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך, חייך שאני יושב עליך במשפט ומחייבך, אניי פורע מן השר שלך ואחר כך אני פורע ממך שנאמר פקוד ה' על צבא המרום במרום וגו'. אבל ישראל אני אקדש אותם ומטהרן וגואלן שנאמר וקראו להם עם הקדש גאולי ה'. וכן אמר שלמה כלך יפה רעיתי ומום אין בך:

ואשד איזה הר נטה אצל זה. אותן שהיו עשוים (שינים) [שדים] נטו אצל אלו שעשויין מערות, משל לבן מלך שיצא למדינת היום אחר ימים שב שמעה מיניקתו ויצאה ובאה לאנפלין שלו, כך אותו הר שהיה סמוך לארץ ישראל כיון שבאו ישראל לגבול מואב שנאמר ונשען לגבול מאוב. עלי באר מה ראו לומר שירה על הבאר ולא אמרו שירה על המן, אלא מפני שהוציאו על המן דברים קשים של תפלות שנאמר בין פארן ובין תופל. ולבן זה המן שנאמר (והמן) [והוא] כזרע גד לבן ואמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועתה נפשנו יבשה, אמר הקב"ה אי אפשי לא בתרעומתכם ולא בקילוסכם אבל מים בכל שעה היו מבקשים מים ומחבבין אותן לפיכך ניתן להם רשות לומר שירה. באר חפרוה שרים ואיזה זה אמרבהם כשאמר לו אבימלך ועתה השבעה לי באלקים, אמר ליה אברהם תן לי באר שגזלו עבדיך עשה עצמו כלא יודע, אמר לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה, א"ל אני מעמיד כבשות ואתה מעמיד כבשות מי שהמים עולין ומשקין צאנו הבאר שלו, בעבור היתה לי לעדה אין כתיב כאן אלא בעבור תהיה לי לעדה רמז עתידה הבאר להיות לעדה, מה הנה שבע כבשות רמז לשבעה דורות נצרכים לה. במחוקק במשענותם היו הנשיאים באין ועומדין על גבה ומושכין במטיהן כל אחד לשבטו. וממתנה נחליאל ממתן תורה נחלו ע"א. ומנחליאל במות ומע"א בא עליהן מלאך המות. אני אמרתי אלקים אתם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון. רבי יהודה אומר מן המדבר זכו שתנתן להם תורה על ידי משה שנאמר ויתן אל משה. וממתנה נחליאל שנחלו ע"א ואמרו איה אלקיך. ומנחליאל במות משנחלו ע"א נחלו מלאך המות שנאמר במדבר הזה יתמו. ומבמות הגיא שגרמו לאותו צדיק שיקבר בגיא. (ורבינא) [ורבנן] אמרי מנחליאל שנחלו להקב"ה [לאלוה] והוא נחל אותם לאומה. ודד אומר למנצח אל הנחילות. ד"א וממתנה נחליאל בשביל הבאר שנתן לנו הקב"ה אמרתי לו שירה נחלתי אותו אמר להם הקב"ה אני חלקכם חלקי ה' אמרה נפשי, ואתם חלקי שנאמר כי חלק ה' עמו, אני נחלתכם וממתנה נחליאל, ואתם נחלתי יעקב חבל נחלתו, הדא הוא דכתיב למנצח אל הנחילות על הנחלה שנחלתם אותו ועל הנחלה שנחל אתכם. ומנין אתה למד שמן המתנה נחלוהו אתמול עד שלא שתו אמרו היש ה' בקרבנו מששתו אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ד"א וממתנה ויתן להם ארצות גוים. נחליאל בהנחל על יון גוים, משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן והיה לו מנה גדולה ונתנה לבנו הקטן שנאמר יעקב חבל נחלתו, ואף בית המקדש נקרא נחלה זאת מנוחתי עד עד, כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מה טובו אהליך יעקב כנחלים נטיו, מה הנחל הזה אדם יורד לתוכו טמא ועולה טהור אף בית המקדש יוצא ממנו בלא עונות אמרו ישראל על מה שנתת לנו טובים ונעימים שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי, ד"א מתנה ויתן אל משה, נחליאל להנחיל שנאמר להנחיל אוהבי יש, אמרה תורה רבש"ע כתוב בשמאלה עושר וכבוד ובני עניים והקב"ה משיבה ואומר להנחיל אוהבי יש, למה הם עניים בעוה"ז כדי שלא יעסקו בדברים בטלים וישכחו את התורה. א"ר מתנה מאי דכתיב וממדבר מתנה, אם משים אדם עצמו כמדבר שהכל דשין בו תורתו מתקיימת בידו, ואם לאו אין תורתו מתקיימת בידו, ונתנה לו תורה במתנה, וכיון שנתנה לו במתנה נחלו אלו, וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות, ואם הגיס לבו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא, ואם חזר בו, הקב"ה מגביהו שנאמר כל גיא ינשא. וישלח ישראל מלאכים אל סיחון זה שאמר הכתוב סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו לא פקדה תורה לרדוף אחר המצות אלא כי יקרא קן צפור כי תפגע שור אויבך כי תראה חמור שונאך כי תחבט זיתך כי תבצר כרמך כי תבא בכרם רעך, אם באו לידך אתה מצווה עליהן ולא לרדוף אחריהם, והשלום בקש שלום במקומך ורדפהו במקום אחר, וכן עשו ישראל אע"פ שאמר המקום החל רש והתגר בו מלחמה רדפו אחר השלום שנאמר וישלח ישראל מלאכים. כל דברי תורה צריכין זה לזה שמה שזה נועל וזה פותח, כאן נאמר וישלח ישראל מלאכים ובמקום אחר תלה השליחות במשה שנאמר ואשלח מלאכים ממדבר קדמות ללמדך שראש הדור הרי הוא ככל הדור. לא נשתה מי באר בחנם אני נותן את דמיהן. בדרך המלך נלך ובמקום אחר כתיב עד אשר אעבור את הירדן, משל לשומר גפן או תאנה בא אחד ואמר עבור מכאן שאבצור את הכרם, אמר ליה אני יושב לשמור אלא בשבילך ואת באת לבצרה, כך היה סיחון נוטל מכל מלכי כנען והן מעלין לו מסים שהוא היה ממליך אותם ושקול כנגד כולן הוא ועוג שנאמר לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן וגו', אמרו לו ישראל נעבור בארצך לכבוש את המלכים, אמר להם איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם. ולא נתן סיחן את ישראל במחשבה עשה הקב"ה למסרו בידם שלא בצער דכתיב סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון אלו היתה חשבון מלאכה יתושין אין כל בריה יכולה לכבשה וא לו היה סיחון בבקעה אין בריה יכולה לשלוט בו, ואין צריך לומר שהיה גבור ושרוי בעיר מבצר, אלו היה יושב בעירות שלו הוא ואוכלוסין לא היו ישראל מתיגעין לכבוש כל עיר ועיר, אלא הקב"ה כנסן למסרם בידם שלא ביגיעה, לכך כתיב (ויאסף סיחון את כל עמו) ראה החלותי תת לפניך את סיחון וגו'. ויקח ישראל את כל הערים האלה זה שאמר הכתוב תן לחכם ויחכם עוד זה משה א"ל הקב"ה ראה נתתי בידך את סיחון עד עכשיו לא עשו מלחמה ואמר ליה נתתי בידך, אלא נטל הקב"ה לשרי סיחון ועוג וכפתן והשליכן לפני משה אמר ליה כל זמן שהיו אלו קיימין והיו עמהם היו נוצחין עכשיו הרי הן מסורין בידך עמוד ועבור שנאמר קומו (סעו) ועברו [לכם] את נחל זרד, אמר ליה משה נשלח שלוחים אמר ליה (לא תתגר בו מלחמה) [אני אמרתי החל רש והתגר בו] ואתה משלח שלוחי שלום. אמר משה ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וכי יש מדבר קדמות ממך למדתי שקדמת לעולמך שנאמר מעונה אלקי קדם כשבקשת להוציא את ישראל ממצרים אמרת לכה ואשלחך אל פרעה. ד"א מדבר קדמות מן התורה שקדמה לכל למדתי שנאמר ה' קנני ראשית דרכו שגליתה לאומות העולם שנאמר וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. אמר ליה הקב"ה יפה עשית מכאן ואילך כל עיר שהיו ישראל מבקשין ליכנס לתוכה אינן נכנסין עד שיהו פותחין להן דברי שלום שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום: