Commento su Salmi 68:36

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. מלמד שראה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. כמו שנאמר ביצחק. מה נורא בנוי. וכה"א נורא אלהים ממקדשיך (תהלים סח לו). אין זה. הרי חרב. וכה"א על זה דוה לבנו וגו' (איכה ה לו) וזה שער השמים בנוי. וכה"א כי חזק בריחי שעריך (תהלים קמז יג).

נורא אלהים ממקדשיך. ממה שהחרבתו אתה יראוי אם למקדשו לא נשא פנים קל וחומר לרשעים ומדרש אגדה אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך, שכשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתירא ומתעלה ומתקלס, וכן הוא אומר בקרובי אקדש (ויקרא י') ונקדש בכבודי (שמות כ"ט) במיתת שני בני אהרן, ורבותינו דרשו כל המזמור עד ברוך ה' יום יום על מתן תורה וגשם נדבות במתן תורה וחיתך ישבו בה, ואני אין לבי מתיישב לאמן לשון ישבו בה בל' נתיישבו בתורה וההר חמד אלהים לשבתו אין מתיישב לדרשו על הר סיני שהרי לא לשבתו חמדו ולא לשכון בו לנצח וכאן כתיב ישכון לנצח וכן מלכי צבאות פירשו כמו מלאכי צבאות ואין זה לשון המקרא:

נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיך: והיינו דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב נורא אלהים ממקדשך אל תיקרי ממקדשך אלא ממקודשיך בשעה שעושה הקב"ה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל וכו':
(זבחים קטו ע"ב)

אלהים ממקדשיך. היראה תבוא לבני אדם ממקדש, כי שם שוכן הכבוד ומשם יצאו הנפלאות בישראל, ואתה נורא בעבורם וכתוב ממקדשיך ביו"ד לשון רבים כי מקדש מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה שהוא כסא הכבוד ומפני זה נבחר המקום ההוא. או רבוי מקדשיך כי המקדש היה שלשה בתים אולם והיכל ודביר:

נורא אלהים ממקדשיך כו' הנה ידענו כי אם היות שלא יבצר מהיות כי שכינה עלתה למעלה בעת החרבן על כל זה יש בחינה שלא זזה מכותל מערבי כנודע מרז"ל אמר כי ממלכות הארץ המשעבדים את ישראל אל תחשבו כי אחר שעיקר שכינה עלתה שמה שנשאר בכותל מערבי אין לירא ממנה כי דעו כי נורא אלהים גם אשר הוא ממקדשיך למטה כי כל כך הוא נורא שאל ישראל הוא הנותן עוז כו' שאלמלא חסד אל לא היה להם כח לסבול הגלות כי גם שהעיקר למעלה חלק הנשאר הוא מושפע מהעליון וזהו ברוך אלהים כי הוא מושפע החלק הנשאר למטה מכחותיו יתברך העליונים וזהו משמעות ברוך ליודעיו שהוא מושפע וברוך מאל ישראל הנזכר.

ותעצומות. מל׳ עצמה וחוזק:

נורא - יהיה מורא אלהים בארץ ממקום המקדש, כדרך: ברוך ה' מציון. והנכון: כי בית המקדש בארץ מכוון כנגד בית המקדש בשמים, כמו: וזה שער השמים והוא סוד מכוסה, ובעבור שהזכיר: תנו עז לאלהים בדיבור שיודו שהוא בעל העוז, אמר שהעוז במעשה באמת, גם התעצומות השם יתן אותם לישראל והודו לשם, על כן ברוך אלהים.

ממקדשיך. מן הכבוד השוכן במקדש תבוא היראה לבני אדם כי משם יצאו כל הנפלאות:

נתן, עז. יש פסיק בין נתן לעז:

נורא אלהים ממקדשיך, אתה ישראל, דע כי ממקדשיך, מן הבהמ"ק שלך וממה שאתה מתקדש לפניו, אלהים הוא נורא, ר"ל שעל ידו ינהיג הנהגה נוראה שהיא הנהגה נורא נסיית למעלה מן הטבע שעל ידי הנהגה זו ייראו כולם מפניו, ומצד שהוא אל ישראל ומשגיח עליהם בהשגחה פרטית, הוא נותן עז ותעצומות לעם, העוז הזה נתן לישראל, כי הנהגה זאת יוצאת לרגלם וכפי בחירתם ומעשיהם ובידם ניתן העוז הזה למשול בשמים ובארץ ולדרוך על הטבע, ברוך אלהים על נפלאותיו וטובו:

לעם בקמ"ץ הלמ"ד מורה על הידיעה כלומר העם הידוע והוא ישראל שהוא עמו:

או שיעור הכתוב נורא אלהים ממקדשיך עד"ה ונעשה אל ישראל הוא חסד לישראל כי הוא האלהים הנזכר נותן עוז כו' לסבול הגלות על כן ברוך אלהים יאות לנו לומר ובזה מלת הוא אינה מיותרת כי הכוונה הוא לומר כי האלהים הנז' אל ישראל הוא:

אל ישראל. חוזקן של ישראל הוא ומעולם נותן עוז וחוזק לעם הידוע הנבחר לו ובעבור זה יהיה אלהים ברוך:

ברוך אלהים. ועל דבר זה ראוי שנודה לו, ונאמר ברוך אלהים: