Midrash su Salmi 68:36

מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. זה שאמר הכתוב (משלי כא טו) שמחה לצדיק עשות משפט. שמחה לצדיקו של עולם כשהוא עושה את הדין לפי שהוא מרומם בעולם. שנאמר (ישעיה ה טז) ויגבה ה' צבאות במשפט. דבר אחר שמחה לצדיקו של עולם שעשה מדת הדין בביתו והחריבו. שכן הוא אומר (תהלים סח לו) נורא אלקים ממקדשיך. א"ר יוחנן ממה שעשה במקדשו למקדשו לא נשא פנים לאחרים על אחת כמה וכמה. דבר אחר שמחה לצדיקו של עולם מה שמדת הדין עושה בהן שהוא מנקה אותן מעוונות תדע לך שכן הוא שהרי דוד פגע בו מדת הדין התחיל שמח ומזמר ואומר מזמור:

דָּבָר אַחֵר, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד, הַר שֶׁגְּלַשְׁתֶּם מִתּוֹכוֹ עֲשִׂיתִיו גַּל וְעֵד לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְאֵי זֶה זֶה, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, לו): נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ מֵאֵיכָן מוֹרָא יוֹצֵא, לֹא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֲדָא דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כו, ב): אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, שֶׁהוּא מְקֻדָּשׁ בְּחֻרְבָּנוֹ כְּשֶׁהָיָה מְקֻדָּשׁ בְּבִנְיָנוֹ, וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם לְמִקְדָּשׁוֹ לֹא נָשָׂא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנִים, לִכְשֶׁיָּבוֹא לְהִפָּרַע מִמַּחֲרִיבָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמַה הַגְּלָשָׁה הִגְלַשְׁתֶּן מִתּוֹכוֹ, שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, מִלִּין קְצוּבִין, אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, דִּתְנֵינַן תַּמָּן כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה בְּגָדִים וְהַהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה, בִּכְתֹנֶת, וּמִכְנָסַיִם, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט. מוֹסִיף עָלָיו כֹּהֵן גָּדוֹל, חשֶׁן, וְאֵפוֹד, וּמְעִיל, וְצִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ. כְּתֹנֶת הָיְתָה מְכַפֶּרֶת עַל שׁוֹפְכֵי דָמִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית לז, לא): וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל לוֹבְשֵׁי כִּלְאַיִם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית לז, ג): וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. מִכְנָסַיִם מְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כח, מב): וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה. מִצְנֶפֶת מְכַפֶּרֶת עַל גַּסֵּי הָרוּחַ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כט, ו): וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ. אַבְנֵט עַל מָה הָיָה מְכַפֵּר עַל הָעוֹקְמָנִין, טַעְמָא מַאן דְּאָמַר עַל הַגַּנָּבִים, לְפִי שֶׁהָיָה חָלוּל כְּנֶגֶד הַגַּנָּבִים שֶׁעוֹשִׂין מַעֲשֵׂיהֶם בַּסֵּתֶר, וּמַאן דְּאָמַר עַל הָעוֹקְמָנִין, אָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמּוֹת הָיָה בוֹ וְהָיָה מְעַקְּמוֹ לְכָאן וּלְכָאן. חשֶׁן הָיָה מְכַפֵּר עַל מַטֵּי דִין, הֲדָא דְאַתְּ אָמַר (שמות כח, ל): וְנָתַתָּ אֶל חשֶׁן הַמִּשְׁפָּט. אֵפוֹד הָיָה מְכַפֵּר עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (הושע ג, ד): וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים. מְעִיל הָיָה מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע, רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן דְּבֵית גּוּבְרִין שְׁנֵי דְבָרִים לֹא הָיָה לָהֶם כַּפָּרָה וְקָבְעָה לָהֶם הַתּוֹרָה כַּפָּרָה, וְאֵלּוּ הֵן: לָשׁוֹן הָרָע וְהַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. לָשׁוֹן הָרָע לֹא הָיָה לָהּ כַּפָּרָה וְקָבְעָה הַתּוֹרָה כַּפָּרָה, זוֹג הַמְּעִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כח, לה): וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ וגו', יָבוֹא קוֹל וִיכַפֵּר עַל קוֹל לָשׁוֹן הָרָע. וְהַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה לֹא הָיָה לוֹ כַּפָּרָה וְקָבְעָה לוֹ הַתּוֹרָה כַּפָּרָה, זוֹ מִיתַת כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה, כה): וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל צִיץ הָיָה מְכַפֵּר עַל עַזֵּי פָּנִים, וּמַאן דְּאָמַר עַל הַגּוֹדְפָנִים, מַאן דְּאָמַר עַל עַזֵּי פָּנִים, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כח, לח): עַל מֵצַח אַהֲרֹן, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ג, ג): וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ וגו', וּמַאן דְּאָמַר עַל הַגּוֹדְפָנִין (שמות כח, לח): וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שמואל א יז, מט): וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ. כְּתִיב (שמואל א יז, מט): וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה, לָמָּה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו, אֶלָּא מִתְּחִלָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ (שמואל א יז, ד): גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטַעֵר אוֹתוֹ צַדִּיק וִיהַלֵּךְ מְלֹא קוֹמָתוֹ, לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה, אָמַר רַבִּי הוּנָא לְפִי שֶׁהָיָה דָּגוֹן אֱלֹהָיו חָקוּק עַל לִבּוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ל): וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם. דָּבָר אַחֵר, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה, אָמַר רַבִּי כְּדֵי שֶׁיִּטָּמֵן אוֹתוֹ פֶּה סָרוּחַ שֶׁחֵרֵף וְגִדֵּף, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מ, יג): טָמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד. דָּבָר אַחֵר, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטַעֵר אוֹתוֹ צַדִּיק בְּתוֹךְ יִשּׁוּבוֹ. דָּבָר אַחֵר, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ צַדִּיק וְיִדְרֹךְ עַל צַוָּארוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כט): וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ. שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, שֶׁמְּכַפְּרִין עַל יִשְׂרָאֵל. שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת, אֵלּוּ שְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת גַּבְלוּת שֶׁל זָהָב שֶׁיּוֹצְאוֹת מִבֵּין הַחשֶׁן וְהָיוּ נִרְאִין מִתּוֹכוֹ כְּמִין שְׁתַּיִם נַרְתֵּיקוֹת. וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם, שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלָה אַחַת מֵהֶן. כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, זֶה נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ. וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה, זֶה הַצִּיץ. רַבִּי יוֹנָתָן הֲוָה סָלֵיק לְצַלוֹיֵי בִּירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן דִּמְטָא גַּבֵּי חַד פְּלָאטִינוֹס פָּגַע בֵּיהּ חַד כּוּתִי, אֲמַר לֵיהּ לְאָן אַתְּ אָזֵיל, אֲמַר לֵיהּ לִמְצַלֵּי בִּירוּשָׁלַיִם, אֲמַר לֵיהּ וְלָא טַב לָךְ תִּיסוֹק וּתְצַלֵּי בַּהֲדֵין טוּרָא בְּרִיכָא וְלָא תְצַלֵּי בְּהַהִיא קִיקַלְתָּא, אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה הוּא בְּרִיךְ טוּרָא הָדֵין, אֲמַר לֵיהּ דְּלָא טַף בְּמוֹי דְּמַבּוּלָא, הֲדָא הִיא דִּבְרִיָּיתָא אָמְרִין אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לָא טָפַת בְּמוֹי דְּמַבּוּלָא. אִתְעַלְּמַת מִלְּתָא מִן רַבִּי יוֹנָתָן בְּהַהִיא שַׁעְתָּא וְלֹא הֱשִׁיבוֹ. אֲמַר לֵיהּ חַמָּרֵיהּ, רַבִּי תַּרְשֵׁנִי וַאֲנִי מְשִׁיבוֹ, אֲמַר לֵיהּ הֲשִׁיבוֹ, אֲמַר לְהַהוּא כּוּתִי, הָדֵין טוּרָא מִמָּה אַתְּ עָבֵיד לֵיהּ, אִי מִן טוּרָא רָמְמַיָּא הָא כְתִיב (בראשית ז, יט): וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים, אִי מִן מַכִּיכַיָּא הָא כְתִיב (בראשית ז, כ): חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים, וְלָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ עֲלוֹי קְרָיָה בֶּהָרִים הַנְּמוּכִים, אִם הֶהָרִים שֶׁהָיוּ גְּבוֹהִים מִלְמַעְלָה כְּתִיב: וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים, קַל וָחֹמֶר לַנְּמוּכִים. בְּהַהִיא עָנָתָא נִשְׁתַּתֵּק אוֹתוֹ כּוּתִי וְלָא אַשְׁכַּח מַה לְּהָשִׁיב. בְּהַהִיא עָנָתָא נְחַת לֵיהּ רַבִּי יוֹנָתָן וְאַרְכְּבֵיהּ לְחַמָּרֵיהּ תְּלָתָא מִילִין, וְקָרָא עֲלֵיהּ תְּלָתָא קְרָיָין (דברים ז, יד): בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ, אֲפִלּוּ בַּבֶּהָמִין שֶׁבָּכֶם. וְהָדֵין (ישעיה נד, יז): כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וגו'. וְהָדֵין: כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, רֵיקָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מָלֵא תְּשׁוּבוֹת כְּרִמּוֹן. מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עַל הַצְּנוּעִין וְהַמְּצֻמָּתִין שֶׁבָּכֶם.

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה (שם יז), אין זה אלא בית המקדש, שנאמר ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו (תהלים עח נד), ואין נורא אלא בית המקדש, שנאמר נורא אלהים ממקדשיך (שם סח לו), ראה אותו חרב, שנאמר אין זה, כי אם בית אלהים שראה אותו בנוי, וכל הנביאים ראו אותו בנוי חרב ובנוי, אלא אמר הקב"ה אתם ראיתם אותו חרב בעולם הזה, אבל לעולם הבא אני בונה אותו בעצמי. ואני בכבודי חוזר לתוכו ואתם רואים, שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישעיה נב ח).