Commento su Salmi 68:5

סולו. לשון שבח וכן לא תסלה בכתם (איוב כ״ח:ט״ז) המסולאים בפז (איכה ד'):

סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת: אמר ר' יוחנן כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כתוב בתורה כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה שנוי בנביאים כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש וגו' וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח משולש בכתובים דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות וכו':
(מגילה לא ע"א)

שירו לאלהים סולו. רוממו. כמו סלסלה ותרוממך וכן כל לשון סלל הוא לשון הגבהה ורוממות:

שירו לאלהים וכו' הנה טרם נבוא אל הביאור נזכירה מאמרם ז"ל פרק אין דורשין כי שבעה רקיעים הם וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וילון נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש כו' רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות שחקים שבו מלאכי השרת שוחקים מן לצדיקים לעתיד לבא זבול שבו ב"ה של מעלה כו' מעון שבו כתות מלאכים כו' מכון שבו רוח סערה כו' ערבות שם נשמות וגנזי חיים כו' וכסא הכבוד כו' ע''כ ענין מאמרם. והנה כתבנו כמה פעמים כי אין שבעה רקיעים הללו שבעה גלגלי כוכבי לכת חלילה שא"כ הוא איך אומר שחמה ולבנה כוכבים ומזלות שהם שבעה כוכבי לכת וגלגל שמיני וגלגל יומי כלם ברקיע השני וגם איך יתכן יהיה ב"ה של מעלה בגלגל חמה והוא בעולם המלאכים ששם מיכאל מקריב נשמותן ומה גם כי כדי בזיון הוא שיהיה בית המקדש של מעלה שובב סובב עם גלגל חוזר יום יום ביום על הארץ ובלילה מתחת לארץ ומה גם לאומרים במדרש שבכל יום עולה השמש לזבול להשתחוות לה' ואם הזבול הוא גלגל חמה שם הוא ואיך עלה להשתחוות ואיך יהיו כל כתות מלאכים מלאכי השרת משוררים לפניו יתברך במאדים ולמה ירדו מעולם המלאכים להלל את ה' עליון ונורא ומי נתן מלאכים שוחקים מן לצדיקים בכוכב נוגה ומי נתן נשמות הצדיקים וכסא הכבוד וגנזי חיים במזל שבתאי האם יהיה מושב כסא הכבוד למטה מעולם המלאכים ולמטה מגלגל המזלות ולא עוד אלא שהגלגלים דרכן להתנועע ומה גם שרובם הפך תנועתם הטבעית ע"י גלגל היומי שבכל יום אי אפשר אם לא שיהיו סמוכים זה לזה והשבעה רקיעים שמנו רז"ל הם אמרו שבין רקיע לרקיע מהלך ת"ק שנה אך אין זה כי אם גלגלים לחוד ורקיעים לחוד והמה כוללי' כל התשעה גלגלים ברקיע שני והשלישי הוא תחלת עולם המלאכים ועולה כמה מעלות טובות עד השביעי העולה על כלם בספיריות ורוחניות שבו כסא הכבוד. ונבוא אל הביאור והוא בשום לב אל שנותו את טעמו כי בפסוק הקודם אומר לשון עתיד ובזה לשון הווה אך יאמר הלא אמרתי כי לעתיד יקום אלהים לכלות את הרשעים ולהפליג בטובת הצדיקים שישמחו יעלצו כו' והנה ממוצא דבר יצא עתק מאיש שומע לדבר ולומר ולמה יעשה כן לעתיד ולא מעתה בזמן הגלות ויבא להרהר ביכלתו חלילה על ענין שכינה בגלות או מענין צור ילדך תשי על ידי עונות ישראל או יאמרו כי סילק שכינתו למעלה ועזב השגחת והנהגת העולם לשרים של מעלה ומלכיהם נהוגים על פיהם על כן להסיר תועה מלבות בני האדם בא ויאמר שירו לאלהים לומר מה שאתם בצרת הגלות ויתר יסורין אל תחושו ותחשבום לצרה כי אדרבה שירו לאלהים הוא למדת הדין אשר יתנהג אתכם כי לטובתכם הוא וגם אל תגרעו מיכלתו חלילה כ"א זמרו שמו כי אין בשמו שינוי על ידי הזמן ח"ו וגם אשר היה אפשר להרהר על הסתלקו עד רקיע שביעי שהוא ערבות אשר שם כסא הכבוד כאשר כתבנו מרז"ל והוא סוף שבעה עליות שעלתה שכינה מאדם עד אברהם שהורידה לששי אל יעלה על רוחכם כי עזב ה' את הארץ חלילה כי הלא דעו אפוא שאם הוא בערבות אין שם מושב הדרו כ"א םלו ורוממו למי שהוא רוכב בערבות ומה הוא הרוממות שתרוממו אותו יתברך הלא הוא כי לא יעצרנו הסילוק עד ערבות מלהתפשט והשגיח בעולם השפל וזהו סלו לרוכב בערבות שהוא ברקיע השביעי ועל כל זה ביה שמו כי בשני עולמות שנבראו בשתי אותיות אלו עולם הבא ביו"ד ועולם הזה בה"א בשניהם נמצא שמו כי לא יעצרנו הסלוק מהשגיח למטה בארץ וזה לו רוממות גדולה ואם כן ועלזו לפניו כלומר עלזו כי לפניו אתם כשתשוררו ותזמרו אותו פה בעוה"ז כי גם פה הוא יתברך והעיר אזנינו להבין בדבר כאמרו רוכב בערבות ולא אמר יושב והוא כי איך יתכן יהיה מושב אלהים בארץ ומה גם בהסתלקו לערבות אך הוא ענין מדרש רבה על פסוק מעונה אלהי קדם כו' משל לרוכב על הסוס וכליו משופעים למטה כי מה ענין משל הרוכב עם אומרו כליו ולא אמר רגליו שאחשבה בכוונתם כי כאשר רוכב הסוס אינו כמי שהוא בעגלה שכל עצמו למעלה כי אם שמתפשט למטה כך בהיותו יתברך בערבות התפשטותו למטה בעולם השפל ולא נשא המשל ברגלים על כי גם הם מעצמיות הרוכב כי אם אל שוליו לרמוז כי בנמשל אינו בבחינת עצמות מה שמתפשט כי אם כערך בחינת השולים אצל הרוכב כי כאשר אינו דומה איכותו שעל הסוס אל שולי בגדיו המשתלשלים למטה כך מה שהוא למעלה בעליונים הוא איכותו יתברך ופה התפשטות התלבשותו יתברך המשתלשל עד הארץ הלזו שהם נקראים כנפי שכינה וזהו אשר נשא המשל פה אל רכיבה בערבות ולא אמר יושב בערבות כי הוא להעמידנו על משל רז"ל כמדובר ואף גם זה יהיה אשר הנביא דבר באמרו יושב על כסא כו' ושוליו מלאים את ההיכל שהוא כי מה שהוא על השמים הנקראים כסא כד"א השמים כסאי הוא רם ונשא באיכות אך שוליו יקראו מה שממלאים את ההיכל שבעולם הזה הוא בית המקדש של מטה כמפורש אצלנו במקומו בס"ד:

סולו. ענין הרמה והגבהה כמו סולו סולו המסילה (ישעיה סב):

סולו. עשו מסלה, כמו סולו סולו פנו דרך

שירו - יאמרו אלה לאלה שירו לאלהים.

שירו לאלהים. ר״‎ל היו בטוחים על התשועה ומעתה שירו עליה:

שירו לאלהים, מצייר את ה' כאיש מלחמה רוכב על סוסו מרכבתו ישועה, ומקום מרכבתו הוא בערבה במדבר כי שם רוכב ללחום את אויביו, אומר שישירו לה' ויסולו דרך לרוכב בערבות המדבר, כמ"ש ישרו בערבה מסלה לאלהינו (ישעיהו מ׳:ג׳) והוא רוכב עם יה שמו, כי שם זה שמורה על גבורתו רוכב עמו להלחם באויביו, ואתם ישראל שירו לה' ועלזו לפני הגבור הזה הרוכב בערבה, כי הגם שיתראה לאויביו כאיש מלחמה הנה במעון קדשו בשמים, הוא אבי יתומים ודיין אלמנות, ובא לתבוע דין אביהם של היתומים ובעליהם של האלמנות שנהרגו ע"י הגוים האלה:

ביה שמו. בשם י"ה שהוא ל' יראה כדמתרגמינן דחילא עזי וזמרת יה (לקמן קי"ח) וכן כי יד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז) בתרגום וכן כי ביה ה' (ישעיה כ"ו) ארי בכן תתפרקון במימרא דחילא ה' ותקיף עלמא אומר המשורר שבחו לפניו וגורו מפניו ועלזו וזהו דוגמת האמור במקום אחר וגילו ברעדה (לעיל ב'):

לרוכב בערבות. כמו שהרוכב מהלך בהמה כך האל יתברך מסבב הגלגל. וערבות יקרא הגלגל העליון המקיף בכל ומניע כל גלגלים בתנועתו:

בערבות. במדבר, וערבה היא מקומות שבמדבר שמלאים שיחים וקוצים כמ''ש (ישעיה מ')

סלו - כמו סלסלה כענין הללו.

סולו. רוממו לה׳‎ הרוכב על השמים הנקראים ערבות:

ביה שמו. סולו אותו ביה שהוא שמו מורה עליו שהוא בורא העולם וסבת היותו:

עלזו. הוא הריקוד והרעדה מחמת שמחה :

בערבות - שם לשמים. ורבי משה אמר: נקרא כן שמים, בעבור שהוא רחב, גם אמר כי מלת סלו כמו סולו סולו המסילה. וטעם לרוכב בערבות, הוא החוגג אל בית השם שהוא רוכב ערבה. והנכון: שהוא לרוכב בשמי שמי קדם ובעבור כי התנועות שלש: האחת עולה כמו האש וכנגדו ההר והשנית יורדת כמו הארץ וזה כנגד השפלה והערבה אמצעית כתנועת הגלגל, ובי"ת ביה משרת.

ביה שמו. ר״‎ל היו בטוחים בתשועה בעבור כי עתה יה שמו ואין השם שלם עד הזמן ההוא ותבוא א״‎כ התשועה למען שמו ולזה מעתה עלזו ושמחו לפניו:

ועלזו לפניו. בבית המקדש:

והטעם כשם הזה סולו אותו ורוממוהו לא כאשר חשבו רבים, כי הבי"ת עיקר, עד שיעשו כן עם כל האותיות וככה כי ביה ה' תוקף הנצוח.