Commento su Salmi 69:22

בברותי. בסעודתי כמו תבא נא תמר אחותי ואברה מידה (שמואל ב י״ג:ה׳):

וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ: תא שמע דא"ל ההוא צדוקי לרבי מי שיצר הרים לא ברא רוח ומי שברא רוח לא יצר הרים דכתיב כי הנה יוצר הרים ובורא רוח אמר ליה שוטה שפיל לסיפיה דקרא ה' צבאות שמו אמר ליה נקוט לי זימנא תלתא יומי ומהדרנא לך תיובתא יתיב רבי תלת תעניתא כי הוה קא בעי מיברך אמרו ליה צדוקי קאי אבבא אמר ויתנו בברותי רוש וגו' א"ל רבי מבשר טובות אני לך לא מצא תשובה אויבך ונפל מן הגג ומת אמר לו רצונך שתסעוד אצלי אמר לו הן לאחר שאכלו ושתו א"ל כוס של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים אתה נוטל אמר לו כוס של ברכה אני שותה יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה ישוה ארבעים זהובים וכו':
(חולין פז ע"א)

ויתנו בברותי. במאכלי ר"ל אפילו בעת הגלות שארצה לשמוח הם ממרים לי בריבם עמדי כמו מי שיהיה רעב וירצה לאכול ויתנו ראש ולענה במאכלו או כמו מי שהוא צמא וישקוהו חומץ:

אז ויתנו בברותי ראש כשהחלתי לאכול להשיב נפש בלילה אחר הצומות ולצמאי שהייתי שותה היתה לי התהפכות המנחמים כמשקים לי חומץ כי היגון היה מחמץ המשקה שלי במזון כאלו ישקוני חומץ:

בברותי. עניינו אכילה מועטת כמו הביאי הבריה (שם יג):

בברותי. פעל ברה על האכילה בא על שמאכילים החולה להברותו (ש''ב י''ג), או על סעודת הבראה של האבל, להברות את דוד לחם (שם ג' ל''ה), ולא ברה אתם לחם (שם י''ב י''ז), היו לברות למו (איכה ד׳:י׳) :

ויתנו בברותי - בעבור שצם כאשר הזכיר ואבכה בצום נפשי והע' רעב וצמא בברותי מגזרת הברייה.

ויתנו וגו׳‎. המשיל עצמו למי שהוא רעב ללחם וצמא למים ומאכילין אותו עשב מר ומשקין אותו חומץ שנתוסף מכאוב על מכאובו כי כן ישיב האויב שנית ידו להכות ולייסר:

ויתנו בברותי ראש בסעודת הבראה שעושים לו (כמו שעושים להאונן שסעודה זו באה משל אחרים) יתנו בה ראש ולענה, ותחת שהיו נותנים להאבל בסעודה זו יין לשתות, כמ"ש תנו שכר לאובד, ישקוני חומץ:

ראש. מרה:

ראש. שם עשב מר כמו ראש ולענה (דברים כט):