Commento su Salmi 69:25

תשלח חרונך יאכלמו כקש. תשלח חרונך, לעתיד לבא, שנאמר שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם (תהלים סט כה).

ישיגם. שלא יכלו להמלט מזעמך ומחרון אפך:

שפך עליהם זעמך כו' כהתימו לדבר על גלות מדי החל על גלות יון אשר הזכיר למעלה באמרו יגעתי בקראי כמפורש למעלה על אשר הפליגו בכל מיני צרות לישראל על כן אומרים בני הגלות ההוא שפך עליהם זעמך שהיא טרדה רבה כאחד בל ישעו אל הצרות הרבות והרעות והנה אשר חל עליו זעם ה' בעצם רגע ימות ושוב לא ירגיש צער אם לא בבא הזעם לאט לאט אמר שפך עליהם זעמך בבת אחת ויהיו באופן שלא יכלו רק תתן להם כח לסבול באופן שיהיה חלק גם לחרון אף לחול עליהם טרם יכלם הזעם וזהו וחרון אפך ישיגם שלא ימותו טרם יבא עליהם החרון אף:

זעמך. כעסך:

זעמך וחרון אפך. עי' הבדלם ישעיה (י' ה') :

שפך - קשור באשר לפניו כאשר יפלו שפוך עליהם למעלה זעמך, שאם ברחו ישיגם חרון אפך כאשר לא ימלטו הם תחרב טירתם.

שפָךְ עליהם זעמך. בספר אחד כ"י כתוב שפךְ ונכתב בצדו מהחלפת שפָךְ- ואני מצאתיה קמץ חטוף בכל שאר ספרים שלפני:

שפך עליהם, הזעם הוא הקללה, וחרון אף הוא הקצף, והמליצה תצייר כי המוכן ליסר את החוטא הוא שבט אפו של ה', והיסורים עצמם שבם ייסר הוא הזעם, כמ"ש הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי, ועז"א שישפוך עליהם זעמו וקללתו, וחרון אפו שהוא ההולך בשליחותו להריק עליהם זעמו, הוא ישיגם: