Commento su Salmi 78:38

והרבה. פעמים רבות:

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ: אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר נשא לבבנו אל כפים [איני והא] אוקים שמואל אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון וגו' לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור וכו':
(תענית ח ע"א)

והוא רחום יכפר עון ולא ישחית. אף על פי שלא נאמנו בבריתו הוא רחום המכפר להם עון ולא ישחיתם מהכל כמו שהיו חייבים:

והוא רחום יכפר כו' ושמא תאמר אם פתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו למה לא הרגם מיד כי חטאו חטאה גדולה כלפי מעלה עד אין קץ ולא היה די מה שחיו כל שנותם בבהלה ואם אינו שם על לב מה שחטאו לו אם כן גם כלות שנותם בבהלה לא יעשה לזה אמר והוא רחום יכפר וכו'. לומר כי הלא והוא יתברך רחום לא שיוותר כי מאן דאמר דקב"ה ותרן הוא יותרו מעוי כ"א שיכפר עון ע''י יסורין ששם שנותם בבהלה אך רחמנותו היא שלא ישחית להיות תם ורשע מכלה כמשחית שכיון שניתן לו רשות להשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע אך הוא יתברך לא ישחית כ"א יביא יסורין לאטו לכפר עון וגבי דיליה ורב טוב לבית ישראל כי והרבה במה שעשה להשיב אפו הוא המשחית הנקרא אף לא הניחו לפקוד העון כי הוא היה משחית הכל כי כשניתן רשות כו' ועל כן משיב האף מעל ישראל בל יפקד הרע על ידו ואפילו כשמניח את החמה שהיא קלה מהאף כי על כן סלקה משה בעגל והוא יתברך את האף אינו מעיר אותה לגמרי כ"א קצתה וזהו ולא יעיר כל חמתו:

אפו, חמתו. החמה הוא הכעס השמור בלב והאף הוא הגלוי (כנ''ל ו' ב') וכשיש אף וחמה ביחד בא להשחית, כמ''ש כי יגורתי מפני האף והחמה אשר אמר ה' להשמיד אתכם, ומשה עמד בפרץ להשיב חמתו מהשחית, כמ''ש חז''ל שחמה משה הרגו, וע''י שלא העיר החמה שב האף ולא השחית :

והוא, יכפר - כנגד הזמן העומד, כמו: והבית ימלא עשן.

והוא רחום. עכ״‎ז ה׳‎ הוא רחום ומכפר עון ולא ישחית האדם בעבור עונו ומרבה להשיב אפו מן החוטא פעמים רבות ואינו מעורר כל החמה הראוי לעורר על החוטא:

ולא ישחית. הוא"ו בגעיא:

והוא רחום יכפר עון ולא ישחית וכו'. ואפשר במ"ש רז"ל כי הענו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות וגם שניצול מגזרות רעות גם אם מתפלל על הצבור שהם בצרה הוא נענה והנה עון אותיות ענו לרמוז שאם הוא ענו אזדא ליה העון וז"ש והוא רחום יכפר עון אם הוא ענו אותיות עון ה' ברחמיו יכפר עון במה שהוא ענו אותיות עון כי הוא כמקריב כל הקרבנות וזוכה לי"ש עולמות כמספר יכפר בגימטריא ש"י ולא ישחית דניצול מגזרות רעות. והרבה להשיב אפו דאם מתפלל על צרת צבור נענה ובמקום אפו נעשה אני ה' גימטריא אפו לרחם עליהם ולא יעיר כל חמתו אפילו כל שהוא כמו שהוא ענו ומפרש תועבת ה' כל גבה לב אפילו כל שהוא. ומשו"ה מתפלל על הצבור לא שהוא מחזיק עצמו ענו רק סובר שומע תפלת כל פה אפילו כל שהוא ולכך נענה ולא יעיר אפילו כל שהוא מחמתו ודוק מפני שהכ"ל יפה וכתבתי בקצור והקדמות האמורות כתבתי בעניותי בדרושים בס"ד:

והוא, ובכ"ז ע"י שהוא רחום יכפר עון, ויש הבדל בין אף וחמה, שהאף הוא האף החיצוני המעניש, והחמה היא החמה הפנימית השמורה בלב, והנה האף החיצוני כבר יצא והתחיל הנגף, וה' הרבה ברחמיו להשיב אפו, ואת החמה הפנימית לא יעיר כלל, כי כשהחמה מצטרפת עם האף א"א להשיבו, כמ"ש כי יגורתי מפני האף והחמה אשר אמר ה' להשמיד אתכם:

להשיב אפו. מהם ואף אם נפרע מהם לא העיר עליהם כל חמתו כי אם מעט מעט לפי שזכר כי בשר המה ויצר הרע טמון בלבם והוא רוח הולך כשימותו ולא ישוב אותו רוח בהם לעולם הבא כשיחיו אין יצר הרע שולט בהם ולא יתכן לפרש רוח הולך ולא ישוב רוחם של חיים בהם שאם אמרת כן כפרת בתחית המתים וכן מפורש באגדת תהלים:

וְהוּא רַחוּם: והמכה מכה בידו אחת בכל כחו והקורא קורא אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך ואת מכות וגו' וחוזר לתחלת המקרא ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו' וחותם והוא רחום יכפר עון וגו' וחוזר לתחלת המקרא וכו':
(מכות כב ע"ב)

והרבה להשיב אפו. כי צריך גבורת לב והרבות כח מדת הרחמים להשיב האף:

אפו - הוא הפעול.