Commento su Salmi 78:44

ויאמר ה׳ אל משה לא ישמע אליכם פרעה. זה הדבור קודם לכן נאמר לו למשה רבינו ולא ישמע אליכם פרעה, שנאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך (שמות ג יט), זה הפסוק מוקדם ומאוחר, וכן הוא אומר ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה, ולאחר שיצא משה מעם פרעה קודם מכת בכורות אמר לו פרשת בכורות, ופרשת חוקת הפסח, ופרשת קדש לי, ופרשת פטר רחם, כדי לחנכם במצות, ישתבח שמו של אלהינו שהביא המכות על פרעה ועמטו כטכסיס מלכים, בתחלה סכר להם אמת המים, שנאמר ויהפוך לדם יאוריהם ונוזליהם בל ישתיון (תהלים עח מד), כיון שלא חזרו הביא עליהם קלנים, אלו הצפרדעים, כיון שלא חזרו ירה בהם חצים אלו הכנים, שנאמר ותהי הכנם באדם ובבהמה (שמות ח יג), שהיתה נכנסת בתוך גופו של מצרי כחץ, כיון שלא חזרו הביא בהם את הלגיונים, אלו הם הערוב, שנאמר הנני משליח בך וגו׳ (שם ח יז), ואומר ישלח בם חרון אפו (תהלים עח מט), כיון שלא חזרו הביא בהם דורמייסות, זה הדבר, והרג את מקניהם, כיון שלא חזרו הביא בהם נפט, זה השחין כיון שלא חזרו השליך עליהם אבני בליסטראות, זה הברד, כיון שלא חזרו גירה בהם אוכלסין הרבה, זה ארבה, כיון שלא חזרו נתנם בבית האסורים, זה החשך, ואח״כ הכה הגדולים שבהם, שנא׳ ומת כל בכור (לעיל פסוק ה).

הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים. עשר מכות היו חקוקות על מטה משה דצ״ך עד״ש באח״ב, לפי ששפכו דמם של ישראל כמים, נהפכו לדם יאוריהם, ונוזליהם בל ישתיון (תהלים עח מד).

ויהפוך. גם זה הפסוק כפל ענין:

ויהפוך לדם כו' הנה למה שאינו מזכיר כנים שחין וחשך אפשר על כי הם סוף כל כת מדצ"ך עד"ש באח"ב שכל כת משלשתן ענין בפני עצמו כמפורש במקומו ולא הוזכרה אשר היא סוף להיותה גמר דבר כאשר בתורה לא נאמרה התראה בשלש אלה מטעם זה ועם שמכת בכורות היא סוף באח"ב הזכירה למה שבה יצאו עם היות שבשלישית שבכל כת נגמר הנרצה בכת ההוא כמבואר אצלנו במקומו ועוד טעם שני נמשך מביאור כוונת הכתובים והנה תחלה הוא השגחה בדם והוא כי גם שהמצריים היו עושים דם בלטיהם הלא היו ב' הפרשים א' כי הם היו עושים להט שהיה מראה דם ולא היו מהפכים המים לדם ממש ועוד כי מה שהם עשו בלהט היה במים שהיו פועלים בם הלהט בלבד אך לא בשאר מימות אך הוא יתברך ויהפוך לדם יאוריהם ממש היה נהפך להם. שנית כי לא בלבד היאורים של נילוס שהכה במטה כ"א גם ונוזליהם וכו' עוד כוון כי במה יודע כי מעשה ה' היה דם ממש כי הלא גם נוזליהם בל ישתיון מה שאין כן שלהם כי בם הכה המטה ולא בנוזליהם זולתו עכ"ז ונוזליהם בל ישתיון:

יאוריהם. הם ברכות העשויות בידי אדם:

ויהפך - לא הזכיר דבר התנין, כי לא היתה מכה בהם.

ונזליהם. בכמה ספרים מדויקים חסר וא"ו אחר הנון:

ויהפך, הנה במכות אלה שחשב פה דלג מכות כנים ושחין וחשך? וזה מבואר ממ"ש ששלש מכות אלה לא באו לאותות כמו יתר המכות שבאו לאות, שבסדר הראשון אמר בזאת תדע כי אני ה', ובסדר השני אמר כי אני ה' בקרב הארץ, ובסדר השלישי אמר כי אין כמוני בכל הארץ, ובא התראה לפני כל מכה, אבל שלש מכות אלה לא הורו על דבר, רק אחר כל שתי מכות שבאו בהתראה להורות על אחד מג' דברים הנזכרים, ולא שמעו, הכה אותם דרך בזיון בלא התראה, וע"כ דלג אותם פה מן החשבון שלא חשב רק המכות שבאו בהתראה, והנה תראה שהפך בה סדר המכות, וחשב דם ערוב צפרדע ארבה ברד דבר מכות בכורות, והוא לכונה עמוקה ונפלאה מאד, כי פה בא להודיע שהיה תכלית המכות להראות כחו וגבורתו, ולכן כל המכות חוץ מדם באו כפולות, ר"ל ששש מכות שבאו בהתראה חוץ מדם, באו כפולות, שהיה יכול להכותם בשלש, ושלש מהם היו למותר כמו שיבאר, ובזה נראה שהיה הכונה להרבות אותותיו למען ידעו כחו וגבורותיו, והנה מכת דם לא היתה כפולה ולכן חשבה על הסדר, ויהפך לדם יאוריהם, וגם נוזליהם בל ישתיון, כי גם כל המימות לקו, אולם יתר המכות היו כפולות, והם א. ישלח בהם ערב, ר"ל שמכות ערוב וצפרדע היו כפולות, שאחר שבמכת ערוב באו כל החיות והשרצים המזיקים, ממילא בא גם הצפרדע בתוכם, ולמה שלח תחלה את הצפרדע בפני עצמו, הלא היתה כלולה במכת ערוב, וז"ש הלא ישלח בהם ערוב ויאכלם, ובכ"ז שלח צפרדע ותשחיתם, וא"כ היתה הצפרדע למותר:

בל ישתיון. עמו כמו שכתוב כי לא יכלו לשתות ממימי היאור:

ונוזליהם. מלשון הזלה ושפיכה ר״ל מים היורדים מעצמן:

ונוזליהם - הטעם כפול.