Commento su Salmi 81:4

בחדש. בחדוש הלבנה:

בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: אמר עולא עמון ומואב שיבבי בישי דירושלם הוו כיון דשמעינהו לנביאי דקא מיתנבאי לחורבנא דירושלם שלחו לנבוכדנצר פוק ותא אמר מסתפינא דלא ליעבדו לי כדעבדו בקמאי שלחו ליה כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק ואין איש אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר ה' איש מלחמה שלח להו בקריבא הוא ואתי שלחו ליה הלך בדרך מרחוק שלח להו אית להו צדיקי דבעו רחמי ומייתו ליה שלחו ליה צרור הכסף לקח בידו ואין כסף אלא צדיקים שנאמר ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים שלח להו הדרי רשיעי בתשובה ובעו רחמי ומייתו ליה שלחו ליה כבר קבע להן זמן שנאמר ליום הכסא יבא (ל)ביתו אין כסא אלא זמן שנאמר בכסה ליום חגנו שלח להו סיתווא הוא ולא מצינא דאתי מתלגא וממיטרא שלחו ליה תא אשינא דטורא שנאמר שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה שלחו ליה קברות שלהם מעולין מפלטירין שלך דכתיב בעת ההיא נאום ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלים מקבריהם ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם וכו':
(סנהדרין צא ע"ב)

בחדש שופר. יום ראשון של חדש כמו מחר חדש כי בו תחדש הלבנה וכל החדש נקרא עם שם הלבנה ואמר בזה היום שהוא ראש חודש, תקעו שופר כמו שצוה אתכם משה ונראה כי זה הוא טעם מצות התרועה בראש השנה לפי שבטלו אבותינו מעבודתם ביום זה והתרועה הוא סי' שילוח עבדים:

תקעו בחדש כו' הלא אמרנו כי שם אלהים הוא מדת הדין הוא טוב לישראל וממנו ישועה לה' לישראל עמו והיוצא מזה הוא כי יום ר"ה כי לאלהים הוא היום ההוא לטוב לישראל הוא ואם כן אפוא היה ראוי נשיר בו לפחות בכנור עם נבל אך מצות ה' עלינו בשופר המורה תרועה לזה בא ויאמר גם שאמרתי כי גם מדת אלהים לנו טוב עם כל זה תקעו בחדש הידוע שופר כי בר"ה אפילו נהיה צדיקים יום תרועה והכנעה הוא ואין בו כי אם שופר תרועה ולא מפני שיוה צרה הוא ליעקב כי אדרבה יום שמחה ונצחון הוא אלא שהוא יום מכוסה ענינו ליום החג כי אז ביום חגנו של סכות מתגלה והוא מאמרם ז"ל שבר"ה עומדים לדין ישראל ואומות העולם ודומה למלך שדן אנשים רבים ואחר צאתם מהדין לא נודע מי מהם נצח אלא במה שהנוצח נושא כלי המלך לפניו כן בבא חג הסוכות וישראל בלולביהם בידיהם מכר שהם נצחו וזהו יאמר תקעו בחדש שופר והטעם הוא שעם היות שהאלהים הוא מדת הדין שבר"ה הוא עוזנו אז הוא ביום נכסה ליום חגנו שאז יודע ויגלה על כן מאחר שהוא נכסה כעת נריע כלנו:

בכסה. ענין זמן מיועד כמו ליום הכסא יבוא (משלי ז׳:כ׳) והה״א תמורת האל״ף:

בחדש. ר''ח שבו התחדש הירח, הנה חדש מחר

תקעו בחדש - תחלת חדוש הלבנה, כמו: חדשיכם ומועדיכם חדש ושבת וכתובה בתורה תקיעת החצוצרות ונכון הוא שהיו תוקעים גם בשופרות, ורבותינו ז"ל פירשוהו על יום ראש השנה.

בחודש. בהתחלת החודש ר״‎ל ביום הראשון תקעו שופר:

בכסה. המסורת עליו לית וכתיב ה"א ורבותינו דרשו במסכת ר"ה פ' ב' איזה חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה ויש בזה פי' רבים עיין עליהם ובזוהר פ' אמור דף ק' ע' ב' ופרשת פינחס דף רל"א ע' ב' ופרשת שופטים דף רע"ה:

תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. בכס"ה גימטריא אני ה' דבמקום אלהים מדת הדין הוסיף אחד ונעשה אני ה' מדת רחמים על דרך שכתב הרב ש"ך עה"ת כי זה היתה גאולת מצרים דבמקום אלהים מדת הדין הוסיף אחד ונעשה אני ה' רחמים וזש"ה וזה לך האות עש"ב:

בכסה. יום מועד קבוע לכך וכן (משלי ז׳:כ׳) ליום הכסא יבוא ביתו למועד הקבוע:

תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: מלכיות כגון חי אני נאם ה' [אלהים] אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם ואע"ג דא"ר נחמן כל כי האי ריתחא לירתח קודשא בריך הוא עלן וליפרוקינן כיון דבריתחא אמור אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן זכרון כגון ויזכור כי בשר המה וגו' שופר כגון תקעו שופר בגבעה וגו' אבל אם בא לומר מלכות זכרון ושופר של פורענות של עובדי כוכבים אומר מלכות כגון ה' מלך ירגזו עמים וכגון ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו זכרון כגון זכור ה' לבני אדום וגו' שופר כגון וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן וכתיב ה' צבאות יגן עליהם אין מזכירין זכרון של יחיד ואפילו לטובה כגון זכרני ה' ברצון עמך וכגון זכרה לי אלהי לטובה פקדונות הרי הן כזכרונות כגון וה' פקד את שרה וכגון פקוד פקדתי אתכם דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינן כזכרונות ולר' יוסי נהי נמי דפקדונות הרי הן כזכרונות וה' פקד את שרה פקדון דיחיד הוא כיון דאתו רבים מינה כרבים דמיא שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מי (הוא) זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה ראשונה שתים שניה שלש דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר ראשונה אחת שניה שתים זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו כי מלך כל הארץ אלהים שתים דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אחת ושוין במלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו שהיא אחת זכרון שיש בו תרועה כגון שבתון זכרון תרועה מקרא קדש אומרה עם הזכרונות ואומרה עם השופרות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינו אומרה אלא עם הזכרונות [בלבד] מלכות שיש עמו תרועה כגון ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו אומרה עם המלכיות ואומרה עם השופרות דברי ר' יוסי רבי יהודה אומר אינו אומרה אלא עם המלכיות בלבד תרועה שאין עמה לא כלום כגון יום תרועה יהיה לכם אומרה עם השופרות דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר אינו אומרה כל עיקר:
(ראש השנה לב ע"ב)

בכסה. בזמן ומועד:

בכסא. יום המוכן ומזומן, כמו ליום הכסא יבא ביתו :

וטעם בכסה – שהלבנה מתכסה בו והנה כן משפט כל חדש.

בכסה. בזמן המיועד להיות בו יום חג והוא ר״‎ה:

תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר: בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה מנלן א"ר אלעזר אתיא פקידה פקידה אתיא זכירה זכירה כתיב ברחל ויזכור אלהים את רחל וכתיב בחנה ויזכרה ה' ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב שבתון זכרון תרועה פקידה פקידה כתיב בחנה כי פקד ה' את חנה וכתיב בשרה וה' פקד את שרה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין מנלן דכתיב תקעו בחדש שופר (בכסא) ליום חגנו כי חק לישראל הוא וגו' עדות ביהוסף שמו בצאתו וגו':
(ראש השנה יא ע"א)

ליום חגינו. שהוא חג מן החגים הידועים לנו:

ומלת חגינו – זביחת הכשבים כמו: חגים ינקופו, אסרו חג בעבותים. ולפי דעתי: שמלת כסה, כמו זמן קבוע או מועד ידוע, וככה ליום הכסא יבוא ביתו.

תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר: ואיבעית אימא רב חסדא כרבי זירא מתני לה דרבי זירא אמר לתקופה ור"א היא דאמר בתשרי נברא העולם רב נחמן בר יצחק אמר לדין דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה מראשית השנה נידון מה יהא בסופה ממאי דתשרי הוא דכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב וכו':
(ראש השנה ח ע"א)

תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר: ת"ר אין מעברין את השנה אלא ביום ואם עיברוה בלילה אינה מעוברת ואין מקדשין את החדש אלא ביום ואם קידשוהו בלילה אינו מקודש א"ר אבא מאי קרא תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מה משפט ביום אף קידוש החדש ביום וכו':
(סנהדרין יא ע"ב)

תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ א] מהוצאת שבתות והוצאת י"ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו א"ר אבהו מאי קראה תקעו בחדש שופר (בכסא) ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתיב ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה מר זוטרא אמר מהכא הטריפני לחם חקי וכו':
(ביצה טז ע"א)

תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. בגמ' (ראש השנה כ"ה:) מאימתי נקרא חוק בגמר דין. היינו שבזה החודש נמצא עומק יראה שאין לשער, כי חוק מורה על דבר שנגמר היינו כי בשורש הדבר לית דין כי הוא חוק וחקוק, וזה הוא אצל הש"י עוד במשפט למשל כל דין שבעולם הוא מי יחיה ומי בקיצו וכדו' וכן כל הרצונות שבעולם, רק שזה בוחר בחיים בגוון זה וזה בוחר בגוון אחר, אבל גוף החיים הוא דבר חקוק שאין מי שלא יבחר בזה, ועל זה החוק עוד הוא במשפט אצל הש"י כמ"ש (ירמיה ל"ג,כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וכו', וכן הוא בכל הענינים.