Commento su Salmi 83:20

שיר. זה המזמור נאמר על המלחמה שהיתה בימי יהושפט כשבאו עליו בני שעיר ועמון ומואב כמו שאמר בדברי הימים והיו עמהם גוים אחרים שהיו שכנים וקרובים זה לזה אף על פי שלא נזכרו שם בפרט:

שיר מזמור לאסף כו' אמר שיר ומזמור אומר שיר הוא כי באבוד רשעים רנה כי זה ענין המזמור ואמר כי ענין זה לאסף שהוא מבני קרח הוא מזמור כי באבדן האומות תשועת ישראל ויעלו שערי המקדש שטבעו ואגבן אביהם כמו שאמרו ז"ל על מזמור לאסף אלהים באו כו':

שיר מזמור לאסף, נוסד ג"כ בימי יהושפט שבאו עליו בני מואב ובני עמון למלחמה ועמם המון רב ויהושפט התפלל וקרא צום, ויחזיאל מן בני אסף היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל ויאמר אל תיראו וכו' כי לא לכם המלחמה כי לאלהים וכו', לא לכם להלחם בם וכו', עמדו וראו את ישועת ה' וכו' (דברי הימים ב כ׳:י״ז), ושם ספר איך האויבים עצמם הרגו זה בזה ע"י המהומה שהטיל ה' ביניהם:

אל דמי לך. אל תתן שתיקה לעוותתינו שאויבינו מריעים לנו:

אלהים אל דמי. אל תדום לעת הצרה הזאת:

ואמר אלהים היא שכינה ידעתי שאל דמי לך לבקש דין על אלה לכן מה שאזעק הוא אל מדת חסד אל ואומר לפניו אל תחרש למה שאל דמי לך ואל תשקוט על בקשתי אתה אל:

דמי. ענין שתיקה כמו לך דומיה תהלה (לעיל סה):

דמי, תחרש, תשקט. דמם הוא ההפסק מהדבור או הפעולה, והחרישה היא הפך התשובה, והשקטה הוא הפך המעשה, (ישעיה ס''ב א') :

אלהים - כמו שופט.

אל דמי לך. לא יהיה לך דומיה:

אלהים אל דמי לך, אל תדום ותניח מעשיך שהיית מושיע ישראל עד עתה, אל תחרש, החרישה הוא הפך המענה, ר"ל שאתה צריך לענות כי הדבר נוגע לך כמו שיבאר, ואל תשקט, החרישה היא מניעת הדבור וההשקטה היא מניעת המעשה, אל תחרש מלענות ואל תשקוט מלעשות, ומפרש, אל תחרש:

תשקוט. ענין מנוחה:

דמי - שתיקה, מגזרת: וידום אהרן, אף על פי שהוא משרש אחר.

אל תחרש. אל תשתוק ואל תנוח מלהפרע:

וטעם אל – שאתה תקיף שתוכל להושיע.

כי הנה אויביך. כי הנה נתקבצו גוים רבים עלינו הומים להשמידנו:

כי אם על עמך היו הומים כמה ד"א הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון החרשתי אך הוא עליך כי נגד כבודך שהם אויביך יהמיון וכן אם משנאי ישאו ראש החרשתי כי ידעתי היו צרינו לראש אך ומשנאיך נשאו ראש נוחם יסתר:

יהמיו. מל׳ המיה:

אויביך, משנאיך. האויב דורש רשע ולא השונא, ע''כ אמר אויביך יהמיון :

כי יהמיון - מגזרת המון, כי ברובם הם הומים עלי.

יהמיון. לכלות את ישראל:

כי הנה אויביך יהמיון. שעושין המיות וענינים לע"ז וז"ש נשאו רא"ש. על עמך יערימו סוד שאומרים בדבר זה אינו נוגע לדת ויכולים הכל לעשות. ואתיא תוך תוך כפירות לבטל דת ישראל ויתיעצו על צפוניך יחוד ה' והשגחתו. אמרו לכו ונכחידם לכו לשון עצה כמ"ש רז"ל וילך איש שהלך בעצת בתו. ולא יזכר שם ישראל עוד. והוא נגד ה' בכלל ופרט כי שם ישראל נודע מה טיבו וז"ש עליך ברית יכרותו. ואפשר לרמוז נועצו לב יחדיו עליך ברית ס"ת גימטריא משיח בן דויד מלא ביוד כלומר שיבא משיח וינקום נקמתו יתברך. א"נ עליך ברית יכרותו ברית כפשוטו על ברית מילה ומספרו תרי"ב ועם המילה הם תרי"ג שהם כורתים ורוצים לבטל מישראל תרי"ג מצות וזהו ועליך כביכול ברית יכרותו:

כי הנה אויביך יהמיון אלה ההומים הם אויביך, ונגדך הומים, ענה אותם, ואל תשקט כי משנאיך נשאו ראש הנושאים ראש להרע בפועל הם משנאיך, ועליך באו, וצריך אתה לעשות להלחם נגדם:

ונשאו ראש. להתגבר עלינו:

(ב) או יאמר אלהים שהיא שכינה שבגלות כ"י כמונו אל דמי לך ומה שלא תדום הוא אמור אל אל נקמות אל תחרש כו' אל והוא כי אמרו רז"ל מהו אל נקמות הוא ב' נקמות אחד על הדם ואחד על החמס ועל האחד יאמר אל תחרש ועל השנית אל תשקוט אל כי שתיהן מתוארות לשם זה או יאמר אל תחרש על חרבן ראשון ואל תשקוט על השני:

נשאו ראש. מרימים ראש ועולים מעלה מעלה:

(ג) כי מי יתן ויאמרו שהם אויבי ישראל כי אם אמור שהם אויביך הוא מה שיהמיון ביניהם והוא כי אויב יקרא אשר איבה בלבו גם שלא יפעל רעה אך תואר משנאיך הוא הפועל צרה וזה יאמר הנה היות אויביך הוא מה שיהמיון דרך כלל ומה שיערבו אל לבם לומר כך הוא בראות כי משנאיך פועלי הרעה נשאו ראש או שמה שאויביך יהמיון הוא כי ומשנאיך נשאו ראש כלומר ועל כן יתפרקו גם לפעול רעה:

על עמך. יקחו עצה וסוד גוי עם גוי בערמה לבא עלינו:

והתחיל על הגליות ואמר על עמך יערימו סוד בבבל שישתחוו לצלם לשעבדם לדור דור לשר צלו ולא יהיו עמך כמפורש שם אצלנו ויתיעצו על צפוניך כענין חנניה וחבריו ואשר אתיעטו כל סרכי מלכותא על דניאל:

יערימו. מל׳ ערמה:

יערימו סוד, יתיעצו. העצה הוא התכלית הנרצה מן הסוד שירימו, כמ''ש ישעיה (י''ד כ''ד) :

יערימו - ערמת סוד.

יערימו סוד. מערימין עצה בסוד לבל יגלה עצתם לחשוב רע על ישראל הצפונים ונסתרים בצלך לבטוח בך:

על, מה שיערימו סוד על ישראל הוא מצד שהם עמך, ויתיעצו, ועקר העצה שלהם ותכלית מגמתם הוא על צפוניך על עניני האלהות הצפונים, כמו על אמונת האחדות ועל קשר אלהותך והשגחתך על ישראל, ועל התורה והמצות שנתת להם שרוצים לבטל זה מאתם:

צפוניך. ישראל שהם צפונים בסתרך:

וטעם צפוניך – צפונים בסתרך, כנגד סוד.

אמרו לכו ונכחידם מגוי. מהיות גוי, שיהיו הנשארים מועטים ומפוזרים בנוסם עד שלא יהיו עוד גוי ולא יזכר שמם עוד:

וגם אשר יעץ המן בגלות מדי ואמרו הוא ואחשורוש לכו ונכחידם מגוי להשמיד כו' והיו שניהם בענין כמשל בעל התל ובעל החריץ וגם יון שכל כוונתם היתה להחטיאם כמאמר רז"ל שהיו אומרים כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל חלילה למען לא יעזרם ה' וזהו ולא יזכר שם ישראל עוד:

ונכחידם. ענין כריתה כמו ותכחד מן הארץ (שמות ט):

אמרו - אלה לאלה.

אמרו. אומרים זה לזה נכריתם מהיות עוד גוי ולא יזכרו עוד:

אמרו זה לזה, לכו ונכחידם מגוי כדי שלא יזכר שם ישראל עוד, שרוצים לבטל שם ישראל, ששם זה מורה על שמונהגים למעלה מן הטבע, ושהם מושגחים מה', ששם זה לא יזכר עוד, וא"כ עקר ביאתם הוא לבטל את האמונה ועליך באו על אלהותך הנודע בעולם ע"י ישראל:

מגוי - מהיותם גוי.

עליך ברית יכרותו. ברית זו אינה אלא עליך להשכיח את שמך שאין אתה קרוי אלהים אלא לנו אלהי ישראל ומאחר שלא יזכר שם ישראל אף שמך הגדול אינו נזכר כך מצאתי:

כי נועצו. אף על פי שהיו נלחמים זה עם זה הגוים האלה עתה נועצו לב יחדיו כדי להלחם בישראל: וטעם עליך. כי יאמרו לא תוכל להושיענו מידם:

הנה כל זה כאין לפניו בערך מה שעתה בגלות נועצו לב יחדו ואין עיקרם על עמך רק כביכול עליך ברית יכרותו עמים רבים עם אדום כי מכל האומות באו בעצה עמו כמאמר בן גוריון בספרו:

כי נועצו - עצת לב יחדיו.

עליך. כרתו ביניהם ברית לקום עליך להשחית עמך:

כי, באר הראיה לזה שעקר ביאתם הוא על האלהות, כי הנה היו שם עמים מפורדים, יש מהם שכנים לא"י ויש רחוקים מא"י, וזה מבואר כי השכנים לארץ שלוחמים ולוקחים לעזרתם עמים רחוקים, כ"א י"ל תכלית מיוחד, השכנים ילחמו מפני שיראים מהם או כדי לקחת גבול ארצם, והרחוקים ילחמו בעבור השלל והבז, אבל הם נועצו לב יחדו שבאו כולם בלב אחד ועצה אחת, ויש להם תכלית אחד, מפני שעליך ברית יכרתו, שתכלית ביאת כולם הוא עליך, שמקנאים על פרסום אלהותך בעולם ע"י ישראל, וזה התכלית המיוחד לכולם, ומפרש שהלא באו אהלי אדום וישמעאלים שאדום שכן לא"י והישמעאלים רחוקים, וכן מואב שכן לא"י והגרים רחוקים מא"י, וכן באו (ח-ט) גבל ועמון ועמלק פלשת ויושבי צור שכולם שכני א"י, גם אשור נלוה עמם הגם שהוא רחוק מא"י, וכולם היו זרוע לבני לוט היינו לעמון ומואב שהם היו עקר הלוחמים אז, סלה סיום הענין:

וטעם עליך – כי שמך נקרא עליהם.

אהלי. שבאו עם אהליהם להאריך המלחמה על ישראל אם לא יוכלו להם במהרה:

ופירשם שהם אהלי אדום וישמעאלים וכו':

אהלי - הטעם אדום - באהליהם או שכנו אהלי אדום שהתחברו אליהם והנה הם העיקר, וככה יושבי צור.

אהלי אדום. והם בני אדום הקדמונים יושבי אוהלים:

אדום. כמו שכתוב בדברי הימים בני שעיר:

והגרים - הם ההגריאים שילדה הגר מבעל אחר, ובעבור שהיתה שפחת אברהם התייחסו הבנים אליה, כדרך בנות ברזילי הגלעדי.

והגרים. המה בני הגר שילדה מבעל אחר לא מאברהם:

וישמעאלים. ושאר הנזכרים הם בכלל העמונים כי לא נזכרו שם בפרט כי אם בני שעיר עמון ומואב:

והגרים. שאר בני הגר שהיו מבעל אחר או מאברהם אם היא קטורה:

גבל. אנשי גבל:

גבל - הם הגבלים.

גבל. ברוב הספרים הבי"ת קמוצה ועיין מ"ש ביחזקאל כ"ז:

וטעם זרוע – כי תמיד היו עוזרים אותו.

גם אשור. אף אשור שהיה נזהר עד היום משאר עצה סכלה ולא יתחבר עם מרעים כמה דאת אמר (בראשי' ד') מן הארץ ההיא יצא אשור שיצא מעצת דור הפלגה, כאן נלוה עמם ועזרם לרעה (בפירושים אחרים מצאתי כן), גם אשור נלוה עמם וגו'. גם זה שהיה מחבב מתחלתו מע"ט שפירש מעצת נמרוד שנאמר מן הארץ ההיא יצא אשור אף הוא חזר להיות רשע לכך נשתתף להחריב ביתך, בראשית רבה:

גם אשור. אמר גם לפי שהוא רחוק מארץ ישראל יותר משאר הגוים הנזכרים, ואדוני אבי ז"ל פי' כי אמר גם כלומר עדיין מחזיק ברשעתו ולא זכר מפלתו כשיצא מלאך והכה את מחניהו ולפירושו היתה מלחמה זאת אחר חזקיהו:

גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט אשר לא באו רק לחלל כבוד שמים חלילה כמ"ש ז"ל שלא פשטו ידיהם רק בספרי התורה כמה ד"א ידו פרש צר כו' אשר צויתה לא יבואו בקהל וגם אשור נלוה למו בחלול הגדול הזה באמרו סלה יורה כי כן עשה הנער מאותו זרע רע בשני החרבנות כמפורש בספר הנזכר:

נלוה. ענין חבור כמו הפעם ילוה אישי (בראשית כ״ט:ל״ד):

גם אשור. עם כי ראו גבורת ה׳‎ במחנה סנחריב מ״‎מ לא לקחו מוסר חברו עצמם עמהם והיו מעולם לעזור לבני לוט המה עמון ומואב הנלחמים בישראל:

היו זרוע. כל אלה נתנו כח ועזרה למואב עמון שכנינו לבא עלינו:

לבני לוט. עמון ומואב:

עשה להם כמדין. ע"י גדעון:

כמדין. עם גדעון:

ואחר הזכירו אשר עשו לעם ואשר עשו נגד כבודו יתברך אמר על הנוגע אלינו עשה להם כמדין כי תשים חרב איש ברעהו כאשר עשית בם כמאמר הכתוב ויתקעו כו' וישם ה' חרב איש ברעהו כי אנו לא נוכל למו וכן כסיסרא כיבין שמגן אם יראה ורומח במ' אלף מישראל ולא נשאר מהם ונחל קישון גרפם

עשה להם כמדין - כאשר עשית למדין במלחמות גדעון.

כמדין. שנפלו בידי גדעון כמ״‎ש בשופטים:

כסיסרא. הכ"ף בגעיא:

עשה להם כמדין שהיה מפלתו ע"י המהומה ששלח ה' בהם והרגו זה את זה (שופטים ז' כ"ב), כסיסרא וכיבין (מלך חצור) בנחל קישון שהיה ג"כ מהומת ה' ביניהם באופן זה, כמ"ש ויהם ה' את סיסרא לפני ברק (שם ד' ט"ו):

כסיסרא. ע"י ברק:

בנחל קישון. כי שם היתה מלחמת סיסרא:

בנחל קישון - ששם מתו הנסים ממחנה סיסרא: נחל קישון גרפם.

כסיסרא כיבין. שנשטפו בנחל קישון בימי דבורה וברק:

נשמדו בעין דאר. איני יודע איזו מן המלחמות היתה בעין דאר של גדעון או של ברק:

נשמדו בעין דאר. על מדין אמר ואף על פי שלא נזכר זה בספר שופטים ויש מפרשים כי על מלחמת סיסרא הוא ועין דאר היה בחלק מנשה עם תענך ומגידו הנזכרים שם בבשירת דבורה:

שנשמדו בעין דאר היו דומן לזבל האדמה בדמם וספו תמו:

דומן. זבל ואשפה כמו כדומן על פני השדה (מ״ב ט):

נשמדו - שב אל מדין ושם המקום שנפלו שם: עין דאר, אולי נקרא כן בעבור שהיה גדעון משם.

נשמדו בעין דאר. על מדין הוא חוזר:

בעין דאר. הבי"ת בגעיא:

נשמדו בעין דאר, יבין מלך כנען אשר מלך בחצור מלך גם על עין דאר (יהושע י"א ב' י'), כי את עין דאר לא הורישו וישב הכנעני שם (שם י"ז י"ב), ובברחם מפני ברק (שופטים שם ט"ז) נשמדו שם והיו דומן לאדמה:

היו דומן. זבל מפוזר, ת"י:

היו דמן. היו מדרך רגל כמו דומן האדמה שהוא הזבל שבאשפה:

היו דומן. היו למדרך כף הרגל כדומן שע״‎פ האדמה:

נדיבמו. הידיעה אחר הכינוי כמו ותראהו את הילד, אמר ישית נדיביהם והם השרים כעורב וכזאב שהם שרי מדין:

ולא נרצה ימותו על ידנו רק נסיכיהם למען יוכר לכל הגוים כי למעננו היה הדבר וזהו וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו שהרגם גדעון בידו הנה זה הוא אשר תעשה למתקוממים על עמך:

נסיכמו. ענין שררה כמו נסיכי סיחון (יהושע י״ג):

שיתמו. באופן שיהיו נדיבמו כעורב, או שבא הכינוי עם הפעול כמו ותראהו את הילד :

שיתמו - דרך צחות כמו: ותראהו את הילד.

שיתמו. שים הנדיבים שבהם:

שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב שעורב וזאב היו שרים, וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו, כי הם היו נסיכים ומלכים (שופטים סי' ז' וסי' ח'):

וכזבח והצלמנע. שהיו גם כן שרי מדין:

כעורב וכו׳‎. והם היו שרי מדין:

נסיכמו. הם מלכיהם:

אשר אמרו. הגוים האלו האמורים למעלה אדום וישמעאל וכל חבריהם:

אשר. כי הם חשבו לירש את נאות אלהים כלומר ארץ ישראל ונפלו ביד גדעון וישראל כן שית אלה המלכים והשרים שבאו גם כן לירש את נאות אלהים כמו שאמר יהושפט:

אך אותם אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים הם אשר עליך ברית יכרותו שכל כוונתם נגד כבוד שמך:

נירשה. מל׳ ירושה:

אשר, נאות - כמו נוות, כי אותיות אהו"י נראות ונעלמות מתחלפות.

אשר. על אשר אמרו נירש מקום המקדש והוא מדור אלהים:

נירשה לנו. י"ס נירשה לנו הנו"ן בגלגל:

אשר אמרו, יען שאמרו, נירשה לנו את נאות אלהים, כמ"ש בתפלת יהושפט בד"ה (שם) הם גומלים עלינו לגרשנו מירושתך אשר הורשתנו:

נירשה לנו את נאות אלהים. את נוה בית אלהים:

נאות. מדור:

שיתמו כגלגל. וכקש הנדפים מפני רוח ומהו גלגל הוא ראשי קוצי השדה הקרויים קרדנ"ש בלע"ז, וכשמגיעין ימי החורף ניתקים ונשחתים מאליהם ופורחין מעט מעט ודומה אותו הניתק מהם כמין גלגלי אופן עגלה והרוח מוליכתן:

כגלגל. הוא הקש המתגלגל מפני הרוח:

אלהים התמידי גם בזמן גלותי אל תהרגם מיד רק שיתמו כגלגל שיהיו מתגלגלים ברעה ומתקיימים תמיד ולא כגלגל הסובב מלמטה שקצת הגלגל לא יבצר מהיותו לצד המעלה רק כקש המתגלגל וסובב לפני רוח שבא לפעמים הרוח ופוגע בקש על הארץ ומסבבו סובב ולא מלמטה למעלה רק מתגלגל כלו על הארץ סובב סובב נגד ד' רוחות העולם למטה בארץ ולא בצד עליה כלל כן יהיו אלו מתגלגלים והמה נבזים ושפלים מאד ולא כגלגל הסובב על ידי סבה רבה כגלגל הטחנה על ידי מים או בהמה רק לפני רוח שדבר קל מאד יספיק לגלגלם תמיד בצער מתחולל:

שיתמו. ענין שימה:

כגלגל, כקש. עי' ישעיה י''ז י''ג :

אלהי - בעבור שהזכיר אלהים בלא סימן המדבר, הזכיר אלהי שהוא סימן המדבר ליחדו, על כן אמר: אלהי.

כגלגל. הוא הגדל בראש הקוצים המתגלגל ע״‎י הרוח:

אלהי שיתמו. בגעיא האל"ף בס"ס:

שיתמו כגלגל, הגלגל מתגלגל מעצמו, והקש נרדף מפני רוח, כן היה חרב איש ברעהו וגם נשמדו מפני יהושפט שרדף אחריהם:

כקש. הוא תבן הדק:

שיתמו כגלגל - נוסף הגימ"ל כי הוא כאשר יבער הגלל וכגלגל לפני סופה, כי הוא מתגלגל.

כגלגל. הכ"ף רפה:

כאש תבער יער. ביער ויש אומרים כי תבער פעל יוצא אם כן אין יער חסר בי"ת השימוש ומה שאמר כאש תבער לפי שביער העצים ביחד הרבה וכיון שהאש בעץ אחד יבער חבירו בחבירו עד כלות כל היער כן האויבים תהיה מהומה בהם איש ברעהו:

ואין שאלתי שתפטור אותם בלא כלום כי הנה ידעתי גם אני כי כאש תבער יער כו':

וכלהבה. שלהבת:

תבער. יוצא וכלהבה, וכן יואל א' י''ט, אש אכלה ולהבה להטה :

כאש - לפי דעתי: כי תבער פועל יוצא. ואחרים אמרו: כי תבער היער ואיננו נכון.

תבער יער. כי על שהעצים סמוכים זה לזה לכן כשבוער בו האש הולך ושורף הכל:

כאש תבער יער, שעץ אחד שורף את חברו כן יהרוג איש את אחיו כמ"ש ויהיה העם כמאכולת אש איש את אחיו לא יחמלו, וכלהבה תלהט הרים, שזה מפעולת הלהבה כן ילהטו עוד ע"י להבת ה' ומחנה יהושפט:

תלהט הרים. העצים והעשבים פי' שהרוח נושבת בהרים ותדחה הלהבה מעץ לעץ עד שישרפו כלם כן תרדפם:

תלהט. ענין שריפה כמו אש לוהט (לקמן קד):

ומלת תלהט – לעד.

תלהט הרים. כי הרוח המצוי בהרים נושב בהלהב ואין נוח לכבותו:

ובסופתך. טורביליו"ן בלע"ז:

כן אתה עתיד שתרדפם בסערך ואש תאכלם אך לא ארצה רק צער בלבד רע ומתחולל ומתגלגל כקש לפני רוח והם קיימים עד יבושו ויבהלו מאד:

בסערך ובסופתך. ענין רוח חזקה וגדולה:

סער, סופה. סופה גדול מסער :

כן, בסערך - וסער מתחולל.

כן תרדפם. מאמר דוד ע״‎ה לכלות הכל מבלי שארית:

כן תרדפם בסערך, הסער נושב לרוח אחד כן ירדוף אותם לברוח, והסופה הוא הרוח הנושב בעיגול מכל צד (ווירבעלווינד), והוא יחזירם אחור מנגד פניהם, ועי"כ תבהלם:

ובסופתך - רוח חזקה.

מלא פניהם קלון. שהם היו סבורים להתכבד בקלונינו ואתה מלא פניהם קלון שיהיו נקלים לפנינו ונבזים תחת אשר היו חושבים להיותם נכבדים עלינו. ואדוני אבי ז"ל פירש קלון מן קלוי באש כאלו אמר מלא פניהם בושת כי המתבייש יהיו פניו כאש:

וזהו מלא פניהם קלון כדי שיבקשו שמך ה' שתרחמם כי הם שבים אליך מה שאין כן אם ימותו מיד למען יודו כי אבל אתה אדון הכל כי אם כל הדברים קלים גלגלום כקש לפני רוח:

קלון. ענין בזיון והוא מל׳ קלוי באש (ויקרא ב׳:י״ד) כי המתבייש פניו מאדימות כאילו נשרף באש, או הוא מל׳ קלות:

קלון. י''ל מלשון אשר קלם מלך בבל באש שרפה מאש הבוער שהכיר :

מלא - בעבור שהתגברו לאמר: נרשה את נאות אלהים - הנה כנגד זה: קלון.

ויבקשו. אז יתחרטו על מעשיהם ויבקשו שמך:

ויבקשו שמך ה' יבושו ויבהלו עדי עד. אפשר ויבקשו שמך כי הכירו בהשגחתו יתברך וידעו כי הוא מושל בכל ויבקשו שמו יתברך ועם כל זה יבושו ויבהלו כי אין תשובה לגוים ויחפרו השרים של מעלה ויאבדו הם למטה:

(יז-יח) מלא פניהם קלון, יצייר שבעת החלו בני ישראל ברנה ותהלה נתמלאו קלון מכבוד ה', ויבקשו שמך ה' אבל יבושו ויבהלו כי לא יקבלם עוד בתשובה:

ויבקשו שמך. ואז יבקשו שמך כי ידעו כי אין זולתך ובידך הכל ואין ביד אדם כח וגבורה לעשות דבר אם לא ירצה האל:

ויחפרו. כמו יבושו:

ואחר כך יבושו על מה שהיו קמים נגדך ואחר שיכירו סכלות רשעם אז יבהלו עדי עד ויחפרו שהוא גדר גדול מבושה ואז ויאבדו אז תן להם מה תתן להאבידם מהר.

ויחפרו. ענין בושה כמו וחפרה הלבנה (ישעיה כ״ד):

יבושו, ויחפרו. חפר גדול מן בושת, שחופר פנים בטמון מרוב הבושה :

יבושו. אבל לא יועילו בבקשתם כי יבושו ויבהלו עד עולם:

ויחפרו. הוא"ו בגעיא:

וידעו כי אתה ה'. ושמך לבדך אין עוד זולתך ופירושו אתה ושמך שידעו כי אין אל זולתך אלא אתה הוא האל ולא אלהים אחרים וזהו שאמר עליון על כל האץ כי הכל תחת ידו וברשותו:

ולמה לא יהיה מיד לזה אמר וידעו כי אתה שמך ה' כו' טרם יאבדו והוא כי אין צריך לומר בזמן הבית שהיה הוא יתברך שוכן אתנו אף כי בזמן הסלוק שאין בארץ רק שמו יתברך עם כל זה כבודו והשגחתו תמיד הוא על הארץ וזהו כי אתה עם היות פה שמך ה' לבדך בהיותך עליון עם כל זה אתה על כל הארץ וזהו טעם רביע שבמלת עליון שאינו נמשך למה שאחר. או שעור הכתוב וידעו כי עם היות שאתה שמך ה' לבדך ואין מי שיצדק בו זה השם חלילה כי רם על כל אלהים אתה עם כל זה עם היותך עליון שנסתלקת מיום גלות הארץ אתה על כל הארץ משגיח ומשפיל ומרים לאיש כמעשהו :

וידעו - יש אומר כי יחסר וי"ו מן שמך. והנכון בעיני: שיחסר שי"ן שהוא תחת אשר, וכן הוא: וידעו כי אתה שמך ה' לבדך. וככה: אל תרבו שתדברו גבוהה ונדעה שנרדפה ועליון לנגד קלון.

וידעו. אז ידעו הכל כי אתה לבדך שמך ה׳‎ המורה שהממשלה בידך ואין זולתך ואתה הוא העליון על כולם ור״‎ל שאפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״‎ש גבור למעלה:

וידעו. הוא"ו בגעיא:

וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון כי עליון הוא שם מצטרף, ויצוייר עליון נגד השפל ממנו ומכ"מ יש עליון עליו, אבל הם ידעו שלא נמצא עליון עליך, כי אתה ראש הסבות והמסובבים, עליון וגם על כל הארץ, ראש הסבות ואחריתם עד הסבה האחרונה:

או יאמר בענין מאמר ר' שמואל בר נחמני שג' יקראו בשמו של הקב"ה צדיקים דכתיב כל הנקרא בשמי וכו' משיח דכתיב זה שמו אשר יקראו ה' צדקנו ירושלים דכתיב ושם העיר מיום ה' שמה אל תקרי שמה אלא שמה. ונבא אל הענין אמר אל תאמרו כי אין הקב"ה נמצא בעה"ז כי אם בזמן שיתקדש העולם ויקרא שמו בירושלים וצדיקים הם ישראל ומשיח כי לא כן הוא כ"א כאשר אתה שמך ה' לבדך ולא נקרא שמך עדיין בישראל ומשיח וירושלים כי אתה הוא כי עליון מסולק למעלה אתה על כל הארץ. או יאמר וידעו כי אינך כמלך מבני אדם הצריך לשריו עמו כי אתה בהפיל לעתיד והכניע כל העובדי כוכבים כי באדין דקו כחדא כו' שאין ספק יכניע שריהם של מעלה תחלה ואת כל גוייהם כאחת אז בעשיתך משפט כולל ידעו כי אינך צריך שרים או עמים כי שמך ה' גם בהיותך לבדך אתה עליון על כל הארץ:

וידעו. במקרא גדולה היו"ד בקמ"ץ וטעות הוא כי הוא אחד מן י"א מלין וידעו בקריאה וסימן במזמור נ"ט במ"ג:

4125 / (תהלים פג,יד) / גלגל
קרדונ"ש / chardons / קרדות (=קוץ)
ר' אה"ל מס' 110.

4126 / (תהלים פג,טז) / (סופתך)[סופה]
טורביילו"ן / toreilon / מערבולת