Commento su Salmi 90:10

ומשה בן שמונים שנה. הגיע לגבורות,שנא׳ ואם בגבורות שמונים שנה (תהלים צ י).

ימי שנותינו בהם שבעים שנה. שנותינו אלה בעונותינו אלה ובעלומינו אלה שבעים שנה הם:

יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה: ת"ש דאמר ר' יוחנן בן זכאי מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועוביו של רקיע מהלך ה' מאות שנה ובין (כל) רקיע לרקיע מהלך ה' מאות שנה וכן בין כל רקיע ורקיע אך אל שאול תורד אל ירכתי בור וכו':
(פסחים צד ע"ב)

ימי. משה רבינו דבר על הרוב אמר על קצור הימים שמתלונן כל דור ודור בגלות כי ימינו קצרים ולא נוחיל לראות הישועה אם לא תקרב הגאולה:

ועוד טענה שמת לתת התנצלות מה על מה שלא נכלה ימינו ושנותינו בעבוד את ה' והוא כי הנה ימי שנותינו כו' והוא בשום לב אל מלת חיש שהוא שם המהירות ומהראוי היה יאמר כי גז מהרה וכיוצא בו אך נבא אל הענין בהזכיר מאמרם ז''ל במדרש חזית על רבי בון שנפטר בבחרות שאמרו כי ראה הקב"ה שמיהר לעשות מעשים טובים בזמן מועט וסלקו מהר פן יחטא ויקלקל או שמדקדק עם חסידיו כחוט השערה. ונבא אל הענין אמר הנה יש דבר המחטיא את האדם אשר עיני בשר לו ומוליכו דרך לא טוב והוא כי יראה ימי שנותינו שניתנו לדורות והם אשר חסרו מהאלף של אדם שהע' שנה אלה נמצאים בהם בבני האדם ואם בגבורות ימצאו גם שמונים שנה ויראו כי ורהבם של החיים הארוכים האלה הם חיי עמל ואון שהוא לבלתי צדיקים ולעומת זה נראה כי גז חיש והוא הצדיק המת בקיצור ימים על שמיהר להשלים נפשו בימים מועטים שאותו המהירות הכריתו וזהו כי גז חיש שגז אותו החיש הוא המהירות שמיהר להשתלם הכריתו שהוא הצדיק שמיהר לעשות כל מה שהיה ראוי לעשות בשנים רבות ועל ידי כן ונעופה שנחשיך עצמנו בסברת הרהור זה והוא כפירוש השני שפירש הראב"ע ונעופה כד"א ארץ עיפתה כו' והוא כי לעיני בשר לנו יפלא כי נראה בעלי עמל ואון יאריכו ימים וצדיקים יגוזו מהרה והיא שאלת רשע וטוב לו צדיק ורע לו אשר כמה נחלו על שבר שאלה זו:

ורהבם. ענין התחזקות כמו ירהבו הנער בזקן (ישעיהו ג׳:ה׳):

בהם. בימים שונים הנזכר בכתוב הקודם, ר''ל בימי החיים הרגילים

ימי - אולי יטעון טוען: והלא משה חיה ק"כ שנה ואיך הוא יאמר שבעים שנה? זה לאות כי משורר היה שמו משה, והתשובה ככה נוכל לומר כי נח דניאל ואיוב אינם נודעים והלא יראה בתחלה איש האלהים ובעבור זה הזכיר שאיננו מתעסק בהבלי העולם וככה טעם זה המזמור, משה ידבר על לשון כל דור ודור גם דורו כן היה עד היום, אולי זה עשה זאת התפלה לפני התנבאו שהיה בן שמונים שנה וידיו כבדים.

בהם. במספרם יהיו שבעים שנה:

ורהבם. קריאת הרי"ש בקמץ חטף:

ימי שנותינו בהם ע' שנה וכו'. שמעתי מהרב הישיש כמה"ר שאול בכ"ר דויד ז"ל שפירש במ"ש פ"ג דשמחות זקן שאכל את החלב או שחילל שבת מי מודיעני שמת בהכרת אלא המת לג' מת בהכרת וז"ש הכתוב ימי שנותנו וכו' מי יודע עוז אפך הכונה כאשר יגיע לע' או לפ' שנה מי יודע עז אפך אם בן ע' או פ' יאכל חלב וכיוצא ונתחייב כרת הרי פלט ליה מכרת ובמה יודע עז אפך ומדת הדין הקשה. לז"א למנות ימינו כן הודע דאכתי איכא כרת דיומי ואני בעניי הרחבתי קצת הביאור בקונטרס ראש דוד פרשת משפטים בס"ד עש"ב:

ואם בגבורות. ואם הרבה גברו ימיו שמונים שנה הם:

יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה: תניא אמר רבן יוחנן בן זכאי מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד כל העולם כולו עליו במלכותו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה והלא מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה וכן בין כל רקיע ורקיע למעלה מהן וכו':
(חגיגה יג ע"א)

ואם בגבורות שמונים שנה. נמצא כי הם מעט מן המעט:

גז. ענין כריתה ותלישה כמו גזי נזרך (ירמיה ז):

ורהבם. שם, גדלם ותקפם

וטעם בהם – דבר גדול יהיה אם היה במספרם שבעים שנה.

ואם בגבורות. ואם בהתגברות כח הטבע יהיו שמונים שנה:

ורהבם עמל ואון. וכל הגדולה והשררה שיש לו לאדם בימים האלה אינם אלא עמל ואון ולמה שהרי כי גז חיש ונעופ' בתוך עברה מהר אנו עפים ומתים:

יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ: אמר מר זוטרא מאי קרא דכתיב תבא בכלח אלי קבר בכלח בגימטריא שיתין הוו שבעים שיבה שמונים גבורות דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה וכו':
(מועד קטן כח ע"א)

ורהבם עמל ואון. חוזק הימים והוא מקור או שם כלומר אפילו מי שיהיה ימיו בשלוה, עמל ואון הם כי לא יאריכו לו הימים:

חיש. מהר כמו חושה לעזרתי (לעיל לח):

גז. כמו ויגז שלוים מן הים

ורהבם - וימי רהבם ימי הכח והחוזק שהם ימי הבחרות, כולם הם עמל ואון.

ורהבם. אף התוקף והאומץ של השנים ההם המה יגעים וצער:

גז. לשון העברה כמו נגוזו ועבר (נחום א׳:י״ב) ויגז שלוים מן הים (במדבר י״א:ל״א):

יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ: רבה אמר רב נחמן שלש שנים כנגד שלש פקידות דאמר מר בר"ה נפקדו שרה רחל וחנה אמר רבה ליתנהו להני כללי מכדי מתני' מאן תקין רבי והא בימי דוד אימעוט שני דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה והאי שמא לא זכה להבנות הימנה ודלמא איהי דלא זכיא איהי כיון דלא מפקדא אפריה ורביה לא מיענשה וכו':
(יבמות סד ע"ב)

כי גז חיש ונעופה. סר חוזק הימים ההם במקרה:

יחיש. שם על הזמן הממהר ורץ :

כי גז - שיכרתו מהרה כמו גזי נזרך וזה טעם חיש ונעופה, והנה נהיה כעוף נודד ממקומו, או ונעופה - לשכון ארץ חשך, ארץ עיפתה, עושה שחר עיפה, או המלה מגזרת עפעף כמו תעופה כבוקר תהיה התעיף עיניך בו ואיננו, וכאילו תעופה היו ימינו.

כי גז. לפי שלא יאריכו ימי האומץ כי מהר יוכרת ויעוף א״‎כ האומץ שהיה בתחילה גרמה להוסיף הצער בהעדרו:

נעופה. אל הקבר כלומר נלך שם במהרה כעוף:

גז ענינו סר ממקומו והוא פועל עומד: