Halakhah su Salmi 69:2

וצריך שתבין המאמר שאמרו רז"ל צדיקים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן אלא יהיו קיימין שנאמר (ישעיהו ד׳:ג׳) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו מה קדוש קיים לעולם אף צדיק שעתיד הקב"ה להחיות לעולם קיים כן דרשו בסנהדרין (דף צב). ובמקום אחר דרשו מתים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן אלא יהיו קיימים לעולם ומתעדנין בתוך שבע חופות. וזה באור הענין וסוד המאמר שהרי גזרת הכתוב (בראשית ג׳:י״ט) כי עפר אתה ואל עפר תשוב לא היתה אלא מצד החטא הקדמוני וכיון שחטא נסתלק ובלע המות לנצח וישב הים לפנות בקר לאיתנו ותקפו של עולם והכלים מעשה ידיו ית' אין מי שיחטיאם כי המקטרג חלף הלך לו על כן אינם חוזרים לעפרן לעולם כי כיון שחטא מסולק ובכל הרי הגזרה בטלה ולכך אינן חוזרים לעפרן, ואע"פ שאין חוזרים לעפרן לעולם אין לך להבין שיעמדו הגופות קיימים כב"ו ממש בגידים ועצמות כמו שאנו עכשיו אלא שיזכו למעלות הלקיחה וההתהפכות אבל לעפרן לא יחזרו לעולם כן צריך להבין מי שדעתו צלולה ולא יונהו פת בג תאוותיו ויין משתיו ולא יתשתה אחר הדברים שהפתאים נפתים בהם ומשוקעים בעון מצולות שכלם:

לְאַחַר תְּפִלַּת מִנְחָה, הוֹלְכִין אֶל הַנָּהָר (לִזְכֹּר זְכוּת הָעֲקֵדָה, דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ כְּשֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ עִם יִצְחַק בְּנוֹ לָעֲקֵדָה, עָשָׂה הַשָּׂטָן אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ נָהָר לְעַכְּבוֹ, וְעָבַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בַּנָּהָר עַד צַוָּארוֹ וְאָמַר, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מַמְלִיכִין הַיּוֹם אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ, וְהַדֶּרֶךְ הוּא לִמְשֹׁחַ אֶת הַמְּלָכִים אֵצֶל הַנָּהָר, לִרֶמֶז שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָם) וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה מִחוּץ לָעִיר וְיֶשׁ בּוֹ דָּגִּים (לְזֵכֶר שֶׁאָנוּ מְשׁוּלִים כְּדָגִים חַיִּים הַלָּלוּ שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּמְּצוֹדָה, כָּךְ אָנוּ נֶאֱחָזִים בִּמְצוּדַת הַמָּוֶת וְהַדִּין, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נְהַרְהֵר יוֹתֵר בִּתְשׁוּבָה. עוֹד טַעַם, סִימָן שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן רָעָה כְּמוֹ בְּדָגִים, וְנִפְרֶה וְנִרְבֶּה כְּדָגִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, הַטַּעַם, כִּי לְדָגִים אֵין גְּבִינִים [עַפְעַפַּיִם] וְעֵינֵיהֶם תָּמִיד פְּתוּחוֹת, כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר עֵינָא פְּקִיחָא דִּלְעֵילָא) וְאִם אֵין שָׁם נָהָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִּים, הוֹלְכִין לְנָהָר אַחֵר אוֹ לִבְאֵר, וְאוֹמְרִים הַפְּסוּקִים מִי אֵל כָּמוֹךָ וְכוּ' כַּכָּתוּב בַּסִּדּוּרִים בְּסֵדֶר תַּשְׁלִיךְ. וּמְנַעֲרִים שׁוּלֵי הַבְּגָדִים, וְהוּא לְרֶמֶז בְּעָלְמָא, לִתֵּן לֵב לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַחֲטָאִים וּלְחַפֵּשׂ וְלַחֲקֹר דְּרָכָיו מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה, שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדָיו לְבָנִים וּנְקִיִּים מִכָּל חֵטְא. אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת הוֹלְכִין בְּיוֹם שֵׁנִי (תקפג ובסידור).