Kabbalah su Isaia 65:25

החמדה, אב הטומאה, כי היא מביאה לשנאה וקנאה ומביאה לידי גזל ושבועת שקר ולידי רציחה, והיא העשירית שבעשרת הדברות שקולה ככולם, כי עינו לא תשבע עושר כעין הנחש שנאמר בו (ישעיה ס"ה כ"ה) ונחש עפר לחמו, וכתיב (משלי כ"ח כ"ב) נבהל להון איש רע עין וגו', ואמרו רבותינו ז"ל התאוה מוציאה את האדם מן העולם כי מטרידתו מעסק התורה ומקיום מצותיה, והוא כופר בהשגחה שאינו מאמין שהכל על ידי השגחת השם יתברך וכמו שאמרו ז"ל (סוטה דף מ"ח ע"ב) כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה ועליו אמר (זכריה ד') כי מי בז ליום קטנות, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנן לעתיד לבא, קטנות אמנה שהיתה בהן:

דהא בההוא זמנא דמתכנשי עמא קדישא לאעברא ההוא ערלה מקמי ברית, קב"ה כניש כל פמליא דיליה, ואתגלי ודאי לאעברא לההוא ערלה לעילא, מקמי ברית קיימא קדישא. דהא כל עובדין דישראל עבדין לתתא, מתערי עובדא לעילא. ובההוא זמנא אתדחייא ההוא ערלה, מכל עמא קדישא לעילא. ולההוא ערלה מתקני מאנא חדא בעפרא, לאשראה ההוא ערלה בגויה. ברזא דכתיב, ונחש עפר לחמו. ועפר תאכל כל ימי חייך.

כד אתתרך מאתריה, ואתנטע באתר אחרא, אתמר ביה ולא יכירנו עוד מקומו. בגין דעפר אחר יקח וטח את הבית. ודא איהו רזא, ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו, אינון גרמין וגידין ובשרא דהוה חזר עפרא. מה כתיב ביה ונחש עפר לחמו. בגין דהוה מנוגע. ולבתר ועפר אחר יקח וטח את הבית, ובני ליה גרמין וגידין. ואתחדש, כבית ישנה דעבדין ליה חדשה. ודאי איהו דאתחדש.

וְאִם הַהוּא דְקַבִּיל בְּרִית אִיהוּ מַמְזֵר, הַהוּא עַפְרָא תַּקִּין לֵיהּ לְחִוְיָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (ישעיה סה כה) וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ, וְאִיהוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרַרָהּ יהו''ה (בראשית ה כט), דְּאִתְּמַר בָּהּ (שם ג יז) אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, וְאִיהִי עַפְרָא מֵהַאי דְּאִתְּמַר בָּהּ (שם א ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, דְאִתְּמַר בָהּ (ישעיה נא ו) וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה, עִמֵּיהּ יְהֵא חוּלְקֵיהּ, כְּאִלּוּ קָשִׁיר לֵיהּ לְמֶיעֱבַד עוֹלָה לַעֲבוֹדָה זָרָה, דְּהַהוּא בֵּן אוֹ בַּת אִינוּן פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, וְעַל דָּא אִתְּמַר (דברים כז טו) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאִתְּמַר וְשָׂם בַּסָּתֶר, בְּסִתְרוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן, דְּהַהוּא בַּר מִנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אִיהוּ, דְּגָרִים מָוְת לְאָדָם וּלְאִתְּתֵיהּ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית ג יד) אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה כו'.

שכינתא אתקריאת אות ברית, מסטרא דצדיק יסוד עולם, זאת אות הברית. ביני, עמודא דאמצעיתא. ובין בני ישראל: נצח הו׳׳ד. אות: דא צדיק. היא: דא שכינתא. כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים: מכת״ר, עד עמודא דאמצעיתא. דלית שית בכל אתר, אלא מסטרא דאת ו׳. ולית שביעי, אלא מסטרא דאת י׳, עטרה על רישיה. חכמ״ה עלאה, אות היא. חכמה תתאה, אות היא. ותקינו למגזר לתמניא, דאיהו תמן חכמ״ה עד יסוד. לקבלא בהון י׳ זעירא, לסלקא לה עד כתר, למהוי עטרה על ראשיהון. ותקינו לשויה ערלה במנא ועפרא, לקיים ונחש עפר לחמו.

ישראל באינון מדות אשתמודעון, דאינון בנוי דקב"ה ושכינתיה. למהוי בהון אנשי חיל, כגון אשת חיל עטרת בעלה, מארי דחסד. יראי אלהים. אנשי אמת, ולא אנשי שקר, דבני ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. ושונאי בצע, כב"נ שמח בחלקו. ולא כערב רב בנוי דשפחה בישא, דאינון כחויא דכל ארעא קדמיה. הה"ד ונחש עפר לחמו, ודחיל למשבע מעפרא, דדחיל דתחסר ליה. והכי מארי בצע. דלא שבעין מכל ממון דעלמא.

וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה. עפר איהו, ולא חומר. עפר איהו, ויתוב לעפרא. כד"א, כי עפר אתה ואל עפר תשוב. לבתר דחטא, ובג"כ כתיב ביה בנחש, ועפר תאכל כל ימי חייך. עפר דא הוא אדם, דכתיב כי עפר אתה וגו'. ובג"כ כתיב עפר, ולא כתיב אדמה, ולא חומר, וכתיב ונחש עפר לחמו.

ותקינו למגזר לתמניא, דאינון ח', מן חכמה עד יסוד. לקבלא בהון י' זעירא, לסלקא לה עד כתר, למהוי עטרה על ראשיהון. ותקינו לשוויא לערלה במנא דעפרא, לקיים ונחש עפר לחמו.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכִי בְּרִית מִילָה לְכָל בְּנֵי נָשָׁא אִיהוּ שָׁוָה, אָמַר לֵיהּ, לָא, דִּבְּרִית מִילָה לְחַיָּיבַיָּא, עַפְרָא דְתַקִּין בְּמָנָא אִיהוּ מְזוֹנָא לְחִוְיָא, דְאַפְרִישׁ מִנֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיהו סה כה) וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ, וְדַם בְּרִית אִיהוּ מְזוֹנָא לְסמא''ל דְּאִיהוּ רוֹצֵחַ, דְּאַפְרִישׁ מִנֵּיהּ, וְרָזָא דְמִלָּה אִם רָעִב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם (משלי כה כא).