Midrash su Isaia סו:16

רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יוּדָן אָמַר, אֲנִי חֲבַצֶּלֶת, לֹא הִיא חֲבַצֶּלֶת וְלֹא הִיא שׁוֹשַׁנָּה, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהִיא קְטַנָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָהּ חֲבַצֶּלֶת, הִגְדִּילָה קוֹרֵא אוֹתָהּ שׁוֹשַׁנָּה, חֲבַצֶּלֶת, וְלָמָּה נִקְרֵאת חֲבַצֶּלֶת, שֶׁחֲבוּיָה בְּצִלָּהּ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בַּמְשֻׁבָּח שֶׁבַּמִּינִים, וּבַמְשֻׁבָּח שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין. הַמְשֻׁבָּח שֶׁבַּמִּינִים, כְּשׁוֹשַׁנָּה, וּבַמְשֻׁבָּח שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, וְלֹא כְּשׁוֹשַׁנַּת הָהָר שֶׁנּוֹחָה לְהִכָּמֵשׁ, אֶלָּא כְּשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים שֶׁמַּרְטֶבֶת וְהוֹלֶכֶת. מָשַׁל אֶת הָרְשָׁעִים בַּמְגֻנֶּה שֶׁבַּמִּינִים וּבַמְגֻנֶּה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין, מְגֻנֶּה שֶׁבַּמִּינִים (תהלים פג, יד): כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ, אִם תֹּאמַר כַּמֹּץ שֶׁבַּבִּקְעָה, כְּבָר יֵשׁ בּוֹ לִחְלוּחַ, אֶלָּא (ישעיה יז, יג): וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, שֶׁנְּתוּנָה בְּעִמְקֵי הַצָּרוֹת, וּכְשֶׁיִּדְלֵנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהַצָּרוֹת, אֲנִי מַרְטֶבֶת מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה לְפָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כו, טז): ה' בַּצַּר פְּקָדוּךָ. אָמַר רַבִּי אַחָא, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ מַעֲמִיק עֵינֶיךָ בִּי, אֲנִי מַרְטֶבֶת מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קל, א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'. רַבָּנָן אָמְרִין כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲמָרַתְהוּ, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, שֶׁאֲנִי נְתוּנָה בְּעִמְקֵי גֵּיהִנֹּם, וּכְשֶׁיִּגְאָלֵנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמַּעֲמַקֶּיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מ, ג): וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן, אֲנִי מַרְטִיבָה מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאוֹמֶרֶת לְפָנָיו שִׁירָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מ, ד): וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ. אַתְיָא דְרַבָּנָן כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, עֲתִידִים שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁיָּבוֹאוּ לְקַטְרֵג אֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹמְרִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵלוּ עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאֵלּוּ עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֵלּוּ גִּלּוּ עֲרָיוֹת וְאֵלּוּ גִּלּוּ עֲרָיוֹת, אֵלּוּ שָׁפְכוּ דָּמִים וְאֵלּוּ שָׁפְכוּ דָּמִים, מִפְּנֵי מָה אֵלּוּ יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם וְאֵלּוּ אֵין יוֹרְדִין, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב לָהֶם וְאוֹמֵר אִם כֵּן הוּא יֵרְדוּ כָּל הָעַמִּים עִם אֱלֹהֵיהֶם לְגֵיהִנֹּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מיכה ד, ה): כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו. אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן אִלּוּ לֹא הָיָה הַדָּבָר כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, כִּבְיָכוֹל (ישעיה סו, טז): כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט, ה' שׁוֹפֵט, אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא נִשְׁפָּט, הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ (תהלים כג, ד): גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי. דָּבָר אַחֵר, שִׁבְטְךָ אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין, וּמִשְׁעַנְתְּךָ זוֹ תּוֹרָה, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי וגו', יָכוֹל בְּלֹא יִסּוּרִין, תַּלְמוּד לוֹמַר: אַךְ, יָכוֹל בָּעוֹלָם הַזֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים.

ד"א ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום הכפורים לישראל לפי שהיתה שמחה גדולה לפני הקב"ה שנתנו באהבה רבה לישראל משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו עבדיו ובני ביתו מוציאין את הזבלים ומשליכין אותו כנגד פתח בית המלך וכשהמלך יוצא ורואה את הזבלים הוא שמח שמחה גדולה. לכך נדמה יום הכפורים שנתנו הקב"ה באהבה רבה ובשמחה. ולא זו בלבד אלא בשעה שהוא מוחל לעונותיהן של ישראל אין מתעצב בלבבו אלא שמח שמחה גדולה לכך נאמר כה אמר ה' אלהים להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות וגו' (יחזקאל ל״ו:ד׳) באו ושמחו שמחה גדולה שאני מוחל להם לעונותיהם של ישראל לפיכך יהא אדם זוכר מיום שבחר הקב"ה באברהם אבינו עד אותה שעה כל טובות וצדקות שעשה עם ישראל כל שעה ושעה שנאמר זכר אלה יעקב וגו' (ישעיהו מ״ד:כ״ב) ונאמר מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך (ישעיהו מ״ד:כ״ב) מה עבים נמחים ע"י הרוח כך עונותיהם של ישראל נמחים בעולם הזה ואין להם תקומה לעולם הבא שנאמר מחיתי כעב פשעיך ומה ת"ל כי גאלתיך (ישעיהו מ״ד:כ״ב) גאלתיך מספר מיתה ונתתיך בספר חיים לכך נאמר כי גאלתיך. מה ענין של אחריו רנו שמים כי עשה ה' וגו' (ישעיהו מ״ד:כ״ג): ד"א ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום גוג לע"ל לפי שהעוה"ז דומה לפני הקב"ה לבעל הבית ששכר פועלים ומעיין בהם למי שעושה לאמיתו שנאמר עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד׳:י׳) אחד שעושה לאמיתו ואחד שאינו עושה לאמיתו הכל מתוקן לפניו לסעודה לפיכך נתחייבו עכו"ם לישטף וליאבד ולירד לגיהנם על ששלחו יד בישראל ובירושלים ובבית המקדש תדע לך שהוא כן כשבא נבוכדנאצר מלך בבל הקיף את ירושלים והיו עכו"ם משיבין ואומרין במה (נ"א בפה) אחד במה חשבנוהו כבשנו את עירו והיכלו. משיבה רוח הקודש ואמרה להם שוטים שבעולם ועד אותה שעה לא נתחייבתם שתרדו לגיהנום על אותה שעה אומר (ירמיה כ) בושה אמכם מאוד חפרה יולדתכם וגו' כשם שהם היו מאספין קהילין ובאים לבזבז ממונם של ישראל כך הקב"ה מאסף אותן לדון על הרי ישראל לעשות בהם נקמות גדולות על אשר לא שמעו דברי תורה ועל דבר אשר ענו את ישראל שנא' וקצף גדול אני קוצף וגו' אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א׳:ט״ו). ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו (מיכה ה׳:י״ד) ואומר הנה יום בא וגו' ואספתי את כל הגוים (זכריה י״ד:ב׳) ומיד יצא ה' ונלחם וגו': (זכריה י״ד:ג׳) פעם אחת הייתי מהלך בכרך גדול שבעולם והיתה שם תשחורת תפסוני והכניסוני לבית המלך וראיתי שם מטות מוצעות וכלי כסף וכלי זהב שמונחין שם אמרתי אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וגו' (תהילים צ״ד:א׳) בא אלי חבר אחד (פי' חכם מאומות העולם) ואמר לי סופר אתה אמרתי לו משהו אמר לי אם תאמר לי דבר שאני שואל אותך לך לשלום אמרתי לו אמור. אמר לי אלהים דיין אמת הוא אלהים קדוש צדיק וחסיד ואמת לעולמי עולמים ומכיר בראש מה שיהיה בסוף ומגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשה ויודע מה שנעשה ומה שעתיד להעשות וצופה לטובה ואינו צופה לרעה ועשיר ושמח בחלקו ובחכמתו ובתבונתו ברא העולם והכינו ואח"כ ברא אדם והביאו לעולם ולא בראו אלא על מנת שיעבדנו בלב שלם ולמצוא קורת רוח ממנו ומתולדותיו אחריו עד סוף כל הדורות כיון שפרה ורבה זה עובד לחמה ולבנה וזה עובד לעץ ואבן ובכל יום ויום מתחייבין באלוה. לפיכך כשהוא חוזר ומסתכל בכל מעשי ידיו שברא בעולם אמר לאלו ואלו חיים לאלו ואלו נשמות לאלו ואלו אכילה ושתיה הרי הן חשובין כבהמה וכחיה וכשאר שקצים ורמשים שברא הקב"ה בעולמו. מיד נתקררה דעתו ואין מכלה אותם. הא למדת שלא נברא בהמה חיה שקצים ורמשים בעולם אלא לרפואה לבני אדם על הארץ. אמר לי אתם אומרים אש אינו אלוה מפני מה כתיב בתורה אש תמיד תוקד וגו' (ויקרא ו׳:ו׳) אמרתי לו בני כשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהם תורה לא ראו דמות אדם ולא דמות כל בריה ולא דמות כל נשמה שברא הקב"ה בעולמו שנאמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה (דברים ד׳:י״ד-ט״ו) אלא אלהים אחד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים שמלכותו קיימת בשמים ובארץ ובשמי השמים העליונים ואתם אומרים אש אלוה הוא אינו אלא שבט שנתנה לתשמיש בני אדם על הארץ משלו למה"ד למלך שנטל את הרצועה ותלאה בתוך ביתו ואמר להם לעבדיו ולבניו ולבני ביתו בזה אני מכה אתכם ובזה אני הורג אתכם כדי שיחזרו בהן ויעשו תשובה ואם לא חזרו בהן בה מכה אותם ובה הורג אותם לכך נאמר אש תמיד תוקד ואומר כי באש ה' נשפט (ישעיהו ס״ו:ט״ז) יכול. ת"ל כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא (דברים ד׳:כ״ד) משלו משל למה"ד למלך שהיו עבדיו ובניו ובני ביתו נוהגין שלא כשורה אמר לבניו ולעבדיו ולבני ביתו דוב אני עליכם ארי אני עליכם מלאך המות אני עליכם מפרי דרכיכם לכך נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא.

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ, הוּא הִתְחִיל בְּעֵצָה תְּחִלָּה לְכָךְ לָקָה תְּחִלָּה, הוּא הִתְחִיל בְּעֵצָה תְּחִלָּה, דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ, וְהוּא לָקָה תְּחִלָּה, דִּכְתִיב (שמות ז, כט): וּבְךָ וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, לָהֶם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לוֹ, אָמַר רַבִּי חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר בּוֹאוּ וְנִתְחַכְּמוּ לֵאלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, נְדוּנֵם בְּחֶרֶב, כְּבָר כְּתִיב (ישעיה סו, טז): וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר. לֹא נָדוּן אוֹתָם אֶלָּא בְּמַיִם, שֶׁכָּךְ נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד, ט): אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ. וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ מֵבִיא אֲבָל עַל אֻמָּה אַחַת מֵבִיא, וַעֲלֵיהֶם אֵינוֹ מֵבִיא אֲבָל הֵם בָּאִים וְנוֹפְלִים לְתוֹכָן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סג, יא): יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ. (שמות יח, יא): כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ וגו', בַּקְּדֵרָה שֶׁבִּשְׁלוּ, בָּהּ נִתְבַּשְּׁלוּ, אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַבִּי סִימוֹן, שְׁלשָׁה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה, בִּלְעָם, וְאִיּוֹב, וְיִתְרוֹ. בִּלְעָם שֶׁיָּעַץ, נֶהֱרַג. אִיּוֹב שֶׁשָּׁתַק, נִדּוֹן בְּיִסּוּרִין. יִתְרוֹ שֶׁבָּרַח, זָכוּ בָּנָיו וְיָשְׁבוּ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, דִּכְתִיב (דברי הימים א ב, נה): וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים ישְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב וגו', וּכְתִיב (שופטים א, טז): וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן משֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה. וְעָלָה מִן הָאָרֶץ, וְעָלִינוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וְעָלָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּאָדָם שֶׁמְקַלֵּל עַצְמוֹ וְתוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּאֲחֵרִים. דָּבָר אַחֵר, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּיְרִידָה הַתַּחְתּוֹנָה, הֵם עוֹלִים, רְאֵה מַה כְּתִיב: וְעָלָה מִן הָאָרֶץ, אָמַר דָּוִד (תהלים מד, כו): כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ. אוֹתָהּ שָׁעָה (תהלים מד, כז): קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ.

(שמות א ח) ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מ״ד חדש ממש דכתיב חדש ומ״ד שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלך. ומאי אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה. (שם) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. תנא הוא התחיל בעצה תחלה שנאמר ויאמר אל עמו לפיכך לקה הוא תחלה שנאמר (שם ז כט) ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים (שם א י) הבה נתחכמה לו להם מיבעי׳ ליה אמר ר׳ חמא ברבי חנינא בואו ונתחכמה למושיען של ישראל במה נדונם נדונם באש כתיב (ישעיה סו טז) כי באש נשפט נדונם בחרב (שם) ובחרבו את כל בשר בואו נדונם במים שכבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם שנאמר (שם נד ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא א״נ הוא אינו מביא אבל הם באים ונופלים לתוך המים וכה״א (שמות יד כז) ומצרים נסים לקראתו וינער ה׳ את מצרים בתוך הים והיינו דא״ר אלעזר מ״ד (שם יח יא) כי בדבר אשר זדו עליהם בקדרה שבשלו נתבשלו מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב (בראשית כה כט) ויזד יעקב נזיד. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן ג׳ היו באותה עצה בלעם איוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו מבני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר (דה״א ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה. (שמות א י) ונלחם בנו ועלה מן הארץ ועלינו מיבעי׳ ליה א״ר אבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. (שם) וישימו עליו שרי מסים עליהם מיבעי׳ ליה תנא משום רבי אלעזר ברבי שמעון אמרו מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו וכל אחד מישראל שאמר להם איסטניס אני אומרים לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה. שרי מסים דבר שמשים לבנים (שם) למען ענותו בסבלותם ענותם מיבעי׳ ליה למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל. (שם) ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהם וחד אמר שממסכנות את בעליהם דאמר מר כל מי שעוסק בבנין מתמסכן (שם) את פתום ואת רעמסם רב ושמואל חד אמר פתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון ראשון מתרוסס. וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פתום שראשון ראשון פי תהום בולעו. (שם) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כן רבו וכן פרצו מיבעי׳ ליה אמר ר״ש בן לקיש רה״ק מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ (שם) ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך רבי שמואל בר נחמני אמר בפריכה (שם) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה אמר רבא בתחלה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה (שם) את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך אמר רבי שמאל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ולמ״ד נמי התם בפה רך הכא ודאי בפריכה:

וְהָיָה בְּכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ (זכריה יג, ח). זוֹ הִיא שֶׁנֶּאֱמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי דָּוִד, יֵבוֹשׁוּ כָּל עוֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים וְגוֹ' (תהלים צז, ז). כְּנֶגֶד מִי אֲמָרוֹ. לֹא אֲמָרוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְאוֹת כְּבוֹדוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וּלְהוֹרִיד כִּסְאוֹ בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, וְחוֹזֵר וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, וְחוֹזֵר וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת בִּתְקוּפַת טֵבֵת. אָמַר לוֹ רַבִּי חֲנִינָא הַזָּקֵן, אֶפְשָׁר לְהַרְאוֹת כְּבוֹדוֹ מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי (שמות לג, כא), וְאַתְּ אוֹמֵר שֶׁמַּרְאֶה כְּבוֹדוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם. אָמַר לֵיהּ: הֲרֵי כְּתִיב: כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים, חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה', לֹא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים (תהלים פד, יב). מָה הַמָּגֵן מֵגֵן עַל בְּעָלָיו בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵגֵן עַל בָּנָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדִין אֶת הָעוֹלָם, תּוֹפְשָׂן לְדִין הֵן וֵאלֹהֵיהֶם, וּמַעֲמִיד לָהֶם פַּרְטוֹמִין, וּמֵבִיא שְׁתֵּי הַלּוּחוֹת שֶׁבָּהֶן עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְאוֹמֵר לָהֶם, כְּלוּם הִשְׁגִּיחוּ עֲלֵיכֶם. וְאוֹמְרִים לְפָנָיו, מִיּוֹם שֶׁבָּרָאתָ אוֹתָנוּ, לֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֵינוּ אֶלָּא עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד. הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים, רָאוּי לַמִּקְרָא לוֹמַר, הַבּוֹטְחִים. מַהוּ הַמִּתְהַלְלִים. שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה עַד שֶׁנָּהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּכָל יוֹם אַתֶּם מִתְבַּיְּשִׁין לְפָנַי. יֵשׁ בָּכֶם שֶׁהֵן עוֹבְדִים לַיּוֹנִים, הַרְבֵּה יוֹנִים נִשְׁחָטִים. יֵשׁ בָּכֶם שֶׁעוֹבְדִים לִלְבֵנִים, הַרְבֵּה לְבֵנִים נִשְׁבָּרוֹת בַּשּׁוּק. יֵשׁ בָּכֶם עוֹבְדִים לַדָּגִים, הַרְבֵּה דָּגִים נִמְכָּרִים בַּשּׁוּק. מִיָּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַיְּשָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר: יִרְאוּ גּוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכָּל גְּבוּרָתָם, יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה, אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה (מיכה ז, טז). אָמַר רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב: כָּל הַגּוֹיִם נִתְקַבְּצוּ יַחְדָּיו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָּהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשׁוֹנוֹת יַשְׁמִיעֵנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְגוֹ' (ישעיה מג, ט). לֶעָתִיד לָבֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה, יָבֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ. מִיָּד מִתְקַבְּצִין כָּל הָאֻמּוֹת וּבָאִין בְּעִרְבּוּבְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּיו. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תִּכָּנְסוּ בְּעִרְבּוּבְיָא, אֶלָּא כָּל אֻמָּה וְאֻמָּה וְסוֹפְרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים. נִכְנְסָה אֱדוֹם, אוֹמֵר לָהֶם, בַּמָּה עֲסַקְתֶּם אָמְרוּ לוֹ: הַרְבֵּה שְׁוָקִים תִּקַּנְנוּ, הַרְבֵּה מֶרְחֲצָאוֹת עָשִׂינוּ, כֶּסֶף וְזָהָב הִרְבֵּינוּ, וְהַכֹּל לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מַה שֶׁעֲשִׂיתֶם, לַהֲנָאַת עַצְמְכֶם עֲשִׂיתֶם. שְׁוָקִים, לְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת. מֶרְחֲצָאוֹת, לְעַדֵּן בָּהֶן עַצְמְכֶם. כֶּסֶף וְזָהָב, שֶׁלִּי הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאוּם ה' צְבָאוֹת (חגי ב, ח). נִכְנְסָה מַלְכוּת פָּרַס, אוֹמֵר לָהֶם, בַּמָּה עֲסַקְתֶּם. אוֹמְרִים לוֹ: הַרְבֵּה כְּרַכִּים כָּבַשְׁנוּ, הַרְבֵּה גְּשָׁרִים תִּקַּנְנוּ, הַרְבֵּה מִלְחָמוֹת עָשִׂינוּ, וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעַסְקוּ בַּתּוֹרָה. אוֹמֵר לָהֶם, כָּל מַה שֶׁעֲשִׂיתֶם, לְצֹרֶךְ עַצְמְכֶם עֲשִׂיתֶם. כְּרָכִים, לַעֲשׂוֹת בָּהֶם אַנְגַּרְיָא. גְּשָׁרִים, לִטּוֹל מֵהֶם מֶכֶס. מִלְחָמוֹת, אֲנִי עֲשִׂיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' אִישׁ מִלְחָמָה (שמות טו, ג). כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מַגִּיד זֹאת, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי בָּהֶם יַגִּיד זֹאת (ישעיה מג, ט). וְאֵין זֹאת אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם מֹשֶׁה (דברים ד, מד). אוֹמְרִים לְפָנָיו, כְּלוּם נָתַתָּ לָנוּ וְלֹא קִבַּלְנוּהָ. וַעֲלֵיהֶן הוּא אוֹמֵר, וַיֹּאמַר, ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ וְגוֹ' (שם לג, ב). מְלַמֵּד, שֶׁהֶחְזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְלֹא רָצוּ לְקַבְּלָהּ. אָמְרוּ לְפָנָיו, כְּלוּם כָּפִיתָ הָהָר עָלֵינוּ כְּגִיגִית כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט, יז), וְאָמַרְתָּ לָהֶם, אִם תְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, מוּטָב. וְאִם לָאו, שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. שֶׁאִלּוּלֵי כֵן, לֹא קִבְּלוּהָ. אוֹמֵר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲלֹא אָמְרוּ מִתְּחִלָּה, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. אָמְרוּ לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תְּנָה לָנוּ מֵרֹאשׁ וְנַעֲשֶׂנָּה. אוֹמֵר לָהֶם, מִצְוָה קַלָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם, אִם אֹתָם מְשַׁמְּרִין אוֹתָהּ, אֶתֵּן לָכֶם שָׂכָר כְּיִשְׂרָאֵל. אוֹמֵר לָהֶם, לְכוּ עָשׂוּ סֻכָּה. הוֹלְכִין וְעוֹשִׂין סֻכָּה כָּל אֶחָד וְאַחַד מֵהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִיקָהּ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מְבַעֵט בְּסֻכָּתוֹ וְיוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ (תהלים ב, ג). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק (שם פסוק ד). וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים (שם צז, ז). בְּשָׁעָה שֶׁיָּדִין אֶת הָאֻמּוֹת, דָּן לֵאלֹהֵיהֶם עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט וְגוֹ' (ישעיה סו, טז). כֵּיוָן שֶׁאֵין יְכוֹלִים לַעֲמוֹד בָּאֵשׁ, פּוֹרְחִין וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְשַׁלֵּחַ עֲלֵיהֶם מַלְאָכִים בְּקוֹלָרִין וּבְשַׁלְשְׁלָאוֹת וּמַשְׁלִיכָן לְתוֹךְ הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלַהַט אוֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף (מלאכי ג, יט). דָּבָר אַחֵר, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים, אוֹמְרִים כָּל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לֵאלֹהֵיהֶם, בּוֹאוֹ וְהִשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאַתֶּם הִתְעִיתֶם אוֹתָנוּ. מִיָּד, וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף (ישעיה ב, יח), וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מוֹרִידָן לַגֵּיהִנֹּם. לְכָךְ נֶאֱמַר: יֵבוֹשׁוּ כָּל עוֹבְדֵי פֶסֶל (תהלים צז, ז). וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ (זכריה יג, ח), אֵלּוּ הָאוֹמְרִין, שְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת בַּשָּׁמַיִם. וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ (שם), אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן מִשְּׁלִישִׁיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּנֵי שְׁלֹשָׁה אָבוֹת. דָּבָר אַחֵר, וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ, שֶׁאֵין מִתְיַשְּׁבִין בְּאַרְצָם אֶלָּא בִּגְאֻלָּה שְׁלִישִׁית. גְּאֻלָּה רִאשׁוֹנָה, זוֹ גְּאֻלַּת מִצְרַיִם. גְּאוּלָה שְׁנִיָּה, זוֹ גְּאֻלַּת עֶזְרָא. הַשְּׁלִישִׁית, אֵין לָהּ הֶפְסֵק. אָמַר רַבִּי שַׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹש עֶשְׂרֵה מִצְוֹת נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, בָּא דָּוִד וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת עֶשְׂרֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' מִי יָגוּר בְּאֹהֳלֶיךָ (תהלים טו, א), וְכָל הַמִּזְמוֹר. בָּא יְשַׁעְיָה וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹלֵךְ צְדָקוֹת, וְדוֹבֵר מֵישָׁרִים, מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת, נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד, אוֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ דָּמִים וְגוֹ' (ישעיה לג, טו). וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכּוֹן, מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ, לַחְמוֹ נִתָּן, מֵימָיו נֶאֱמָנִים. בָּא מִיכָה וְהֶעֱמִידָן עַל שָׁלֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ (מיכה ו, ח). בָּא עָמוֹס וְהֶעֱמִידָן עַל שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כֹּה אָמַר ה' לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ (עמוס ה, ד). בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה (חבקוק ב, ד).

(וישתחוו לך) [השתחוו לו] כל אלהים (תהלים צז ז), כשידין לאומות העולם ידין לאלהיהם עמהם, שנאמר כי באש ה' נשפט וגו' (ישעיה סו טז), כיון שאין יכולין לעמוד באש פורחין והקב"ה משלח מלאכים בקולרין ובשלשלאות, ומשליכין אותן לתוך האור, שנאמר ולהט אותם היום הבא וגו' (מלאכי ג יט).

הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים - בני אברהם יצחק ויעקב. אף אתם ברכו ברכה ראשונה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ומה באזכרה שניה כָּבוֹד וָעֹוז - אף אתם תנו לי כבוד ועוז שהוא מחיה את המתים, ומה באזכרה שלישית כְּבוֹד שְׁמוֹ - אף אתם ברכוהו האל הקדוש. הִשְׁתַּחֲווּ לה׳ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ - שנותן דעה לקדושים, שנאמר וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה (משלי ט' י') כנגד חונן הדעת. קוֹל ה׳ עַל הַמָּיִם - זו תשובה שנמשלה למים, דכתיב וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם (ש"א ז' ו'), כנגד הרוצה בתשובה. ה׳ עַל מַיִם רַבִּים - כנגד תַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם (מיכה ז' י"ט), וכנגד חנון המרבה לסלוח. קוֹל ה׳ בַּכֹּחַ - שנאמר וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה (שמות ו' ו') ולעתיד צֹועֶה בְּרֹב כֹּחוֹ (ישעיה ס"ג א') כנגד גואל ישראל. קוֹל ה׳ בֶּהָדָר - להדר חולים ברפואתם, כנגד רופא חולי עמו ישראל. וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל להר לבנון ולהר שריון, כמה שנאמר ההרים רקדו כאילים, וכך אלו מזדעזעים כעגלים וכבני ראמים שמרקדין. קוֹל ה׳ שֹׁובֵר אֲרָזִים - כנגד ברכת השנים, שמשבר מפקיעי שערים ומקטיני איפות ועשירי שלוה שהם כארזים, ומברך עולמו ומביא זול לעולם ושובר מטה רשע, כנגד מברך השנים. וַיְשַׁבֵּר ה׳ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן - שמשבר שרי אומות העולם שהם גבוהים כארז, שנאמר אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ (עמוס ב' ט'), ומקבץ גליות מתוכן, כנגד מקבץ נדחי עמו ישראל. קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ - אלו הדינים שנחצבו מתוך התורה שנמשלה כאש, שנאמר הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ (ירמיה כ"ג כ"ט). וכתיב כִּי בָאֵשׁ ה׳ נִשְׁפָּט (ישעיה ס"ו ט"ז), כנגד מלך אוהב צדקה ומשפט. קוֹל ה׳ יָחִיל מִדְבָּר - אלו הרשעים שמנוקים מכל מצוה כמדבר, והקב״ה מחלחל אותם, כנגד שובר אויבים. יָחִיל ה׳ מִדְבַּר קָדֵשׁ - כנגד הצדיקים בגלות הדומה למדבר קדש שחסרו להם המים, שנאמר וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ (במדבר כ' א'), וכתיב וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, וחזרו המים בזכות משה ואהרן, כנגד משען ומבטח לצדיקים. קוֹל ה׳ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת - שיוליד מושיעים לישראל שנמשלו לאילות, דכתיב דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי (שה"ש ב' ט'), עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר (ישעיה נ"ב ז'). וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת - שמתיש גבורות אומות העולם שנמשלו לעצי היער, שנאמר וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל (ישעיה י' ל"ד). וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד - כיון שיבא משיח ויפרע מאומות העולם, מיד בית המקדש נבנה, לכך אומר אלהי דוד ובונה ירושלם.

ימטר על רשעים פחים. כמה דאמר (משלי כו כא) פחם לגחלים ועצים לאש. אמר הקב"ה כל מי שמעלה עצמו סופו נדון באש. דור המבול (איוב ו יז) בחומו נדעכו ממקומם. אנשי המגדל (שם כב כ) ויתרם אכלה אש. אנשי סדום (בראשית יט כד) וה' המטיר. פרעה (שמות ט כד) ברד ואש. סנחריב (ישעיה י טז) יקד יקוד כיקוד אש. ששרף אותו בפנים והניח בגדיו מבחוץ על שהיו מבני שם שנאמר (בראשית י כב) בני שם עילם ואשור. נבוכדנצר שנאמר (דניאל ג כה) מהלכין בגו נורא. סיסרא (שופטים ה כ) מן השמים נלחמו. אדום שנאמר (דניאל ז יא) ויהיבת ליקידת אשא. גוג ומגוג שנאמר (יחזקאל לט ו) ושלחתי אש במגוג. שאר העכו"ם שנאמר (ישעיה סו טז) כי באש ה' נשפט. חירם שנאמר (יחזקאל כח יח) ואוציא אש מתוכך. דבר אחר פחים מצודים. כמה דאמר (משלי ז כג) כמהר צפור אל פח. אש וגפרית. אמר ר' יודן בשעה שאדם מריח גפרית נפשו מסוללת עליו שהיא יודעת שבה עתיד לידון שנאמר (ירמיה יח יז) כרוח קדים אפיצם. ארבע כוסות של פורענות הם לאומות העכו"ם. וארבע כוסות של ישועה לישראל:

כתנאי (שמות יח א) וישמע יתרו כהן מדין חתן משה מה שמועה שמע ובא ונתגייר ר׳ יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שהרי בתוכה בצדו (שם יז יג) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ר׳ אלעזר המודעי אמר מתן תורה שמע ובא כשנתן הקב״ה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי אוה״ע אחזתם רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר (תהלים כט ט) ובהיכלו כלו אומר כבוד נתקבצו כולם אצל בלעם ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מביא מבול לעולם שנאמר (שם) ה׳ למבול ישב אמר להם וישב ה׳ מלך לעולם כבר נשבע הקב״ה שאין מביא מבול לעולם אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא׳ (ישעיה סו טז) כי באש ה' נשפט וגו' א״ל כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. אלא מה קול ההמון ששמענו א״ל חמדה טובה יש לו להקב״ה בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע״ד דורות קודם שנברא העולם והוא מבקש ליתנה לבניו שנאמר (תהלים כט יא) ה׳ עוז לעמו יתן מיד ענו כולם ואמרו ה׳ יברך את עמו בשלום. רבי אליעזר בן יעקב אומר קריעת ים סוף שמע ובא שנאמר (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי וגו׳ את אשר הוביש ה׳ את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל. ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף מפניכם וגו׳ ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם:

אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים, כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בָּאֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל טו, ז): וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם. וּכְשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמִּצְרִיִּים אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁכָּבֶה בָּאֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, יז): דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּכֶסֶף וְזָהָב, הֲלֹא הוּא דִכְתִיב (דניאל ב, לב): הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמִּצְרִיִּים אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּעוֹפֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, י): צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בַּאֲרָזִים, הֲלֹא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לא, ג): הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן. וּכְתִיב (דניאל ד, יז): אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וגו'. וּכְתִיב (עמוס ב, ט): וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם וגו'. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמִּצְרִיִּים אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּקַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ז): יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמַּלְכֻיּוֹת מוֹשְׁלָן בְּחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ז, ג): וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא, וּכְתִיב: קַדְמָיתָא כְאַרְיֵה. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמִּצְרִיִּים מוֹשְׁלָן בְּשֻׁעָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים, שִׁמְרוּ אוֹתָם לַיְּאוֹר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, עֲרוּמִין הָיוּ הַמִּצְרִיִּים, לְפִיכָךְ הוּא מוֹשְׁלָן בְּשׁוּעָלִים, מַה שּׁוּעָל זֶה מַבִּיט לַאֲחוֹרָיו, כָּךְ הָיוּ הַמִּצְרִיִּים מַבִּיטִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, וְהָיוּ אוֹמְרִים בַּמֶּה נְדוּנֵם, נְדוּנֵם בָּאֵשׁ, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ישעיה סו, טז): כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט. נְדוּנֵם בַּחֶרֶב, וַהֲלֹא כְּתִיב (ישעיה סו, טז): וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר, אֶלָּא נְדוּנֵם בַּמַּיִם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם עוֹד, כְּדִכְתִיב (ישעיה נד, ט): כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֵּיכֶם שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם אֲנִי גוֹרְרוֹ לְמַבּוּלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סג, יא): יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ. יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁגְּרָרָן לְחָרְבוֹ שֶׁל יָם. מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמָּנָה הַזֹּאת תִּהְיֶה מְתוּקֶנֶת לַשּׁוּעָלִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה שׁוּעָלִים קַדְמָאָה מָלֵא, תִּנְיָינָא חָסֵר, שֻׁעָלִים כְּתִיב, אוֹתָם הֵם הַשּׁוּעָלִים שֶׁיָּרְדוּ לְשָׁעֳלוֹ שֶׁל יָם.

פ') ג' אלו היו יועצין לפרעה הרשע: יתרו ואיוב ובלעם, יתרו פירש מן העצה לפיכך הכניסו הקב״ה בכנסת ישראל, ולא עוד אלא כרת עמו ברית שגדול מברית שכרת לדוד שנאמר נשבע ה' לדוד אמת לא ישגב ממנה וגו' אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם (תהילים קל״ב:י״ב) מכלל שעל תנאי כרת ברית לבניו אחריו, אבל ליתרו לא כרת עמו על תנאי, שנאמר לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (ירמיהו ל״ה:י״ט) ויונדב בן רכב היה מזרע יתרו שנאמר ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים (שופטים א׳:ט״ז) ואומר המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (דהי״א ב׳). איוב ששתק דנו הקב״ה מעין דין מצרים, שכך שנו חכמים מי שסיפק בידו למחות ואינו מוחה נדון ביסורין. בלעם הרשע שנתן העצה ואמר אם תשליכם לאש הוא ידין אותך באש שנאמר כי באש ה׳ נשפט (ישעיהו ס״ו:ט״ז), ואם תהרגם בחרב הוא ידין אותך בחרב שנאמר ובחרבו את כל בשר ואם תדין אותן במים אין לך עצה טובה מזו שכבר הביא מבול לעולם, לפיכך הפילו הקב"ה בחרב שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב (במדבר ל״א:ח׳). אמר ר' יצחק בשעה שהרגו בני ישראל לבלעם היו מתנחמין ואומרים מה עשינו שהרגנו נביא שכתוב בו ויודע דעת עליון. יצתה בת קול ואומרת קוסם הרגתם ולא נביא.