Midrash su Salmi 34:1

רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי חָמָא אֲבוּי דְּרַבִּי הוֹשֵׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֹא נִתַּן דִּבְרֵי הַיָּמִים אֶלָּא לְהִדָּרֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ד, כא): בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה, אַב בֵּית דִּין שֶׁל לֵכָה. וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה, אַב בֵּית דִּין שֶׁל מָרֵשָׁה. וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ, זוֹ רָחָב הַזּוֹנָה שֶׁהִטְמִינָה הַמְרַגְּלִים בַּבּוּץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ב, ו): וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּבוּסְמִין הָיְתָה עִסְקָהּ. לְבֵית אַשְׁבֵּעַ, שֶׁנִּשְׁבְּעוּ לָהּ הַמְּרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, יב): וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה'. (דברי הימים א ד, כב): וְיוֹקִים, שֶׁקִּיְּמוּ לָהּ הַשְּׁבוּעָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ו, כג): וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שֶׁאֲפִלּוּ הָיְתָה מִשְׁפַּחְתָּהּ מָאתַיִם אֲנָשִׁים וְהָלְכוּ וְנִדְבְּקוּ בְּמָאתַיִם מִשְׁפָּחוֹת אֲחֵרוֹת, כֻּלָּן נִצּוֹלוֹת בִּזְכוּתָהּ. וְאֵת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ. וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָה, שֶׁכִּזְּבָה בְּמֶלֶךְ יְרִיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, ד): וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וגו'. וְיוֹאָשׁ, שֶׁנִּתְיָאֲשָׁהּ מִן הַחַיִּים. וְשָׂרָף, שֶׁתִּקְנָה עַצְמָהּ לִשְׂרוּפִין. אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב, שֶׁבָּאתָה וְנִדְבְּקָה בְּיִשְׂרָאֵל וְעָלוּ מַעֲשֶׂיהָ לְאָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְיָשֻׁבִי לָחֶם, שֶׁנִּדְבְּקָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (משלי ט, ה): לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי. וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אוֹמְרִים דְּבָרִים הַלָּלוּ סְתוּמִין כָּאן וּמְפֹרָשִׁין בְּמָקוֹם אַחֵר. (דברי הימים א ד, כג): הֵמָּה הַיּוֹצְרִים, אֵלּוּ הַמְּרַגְּלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ב, א): וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים וגו', רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה חַד אָמַר כְּלֵי נַגָּרוּת הָיָה בְּיָדָם, מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּלֵי קַדָּרוּת הָיָה בְּיָדָם, מְקַדְּרִין חֶרֶשׂ לֵאמֹר. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי חֶרֶשׁ כְּמַשְׁמָעוֹ, אָמַר לָהֶם עֲשׂוּ עַצְמְכֶם חֵרְשִׁין וְאַתֶּם עוֹמְדִים עַל רָזֵיהֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִתּוֹךְ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים עַצְמְכֶם חֵרְשִׁים אַתֶּם עוֹמְדִין עַל אָפְנָיִם שֶׁלָּהֶם. וְישְׁבֵי נְטָעִים שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בִּנְטִיעָה, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג, כג): וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה. וּגְדֵרָה, שֶׁהִטְמִינָה אוֹתָן אַחֲרֵי הַגָּדֵר, שֶׁנֶּאֱמַר וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשָּׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁלֹא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, וְכִי מֵהֵיכָן הָיְתָה יוֹדַעַת שֶׁחוֹזְרִין לִשְׁלשֶׁת יָמִים, מִכָּן שֶׁשָּׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתוֹ יָשְׁבוּ שָׁם, מִכָּאן אָמְרוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים נְבִיאִים עָמְדוּ מֵרָחָב הַזּוֹנָה: יִרְמְיָה, חִלְקִיָּה, שְׂרָיָה, מַחְסֵיָה, חֲנַמְאֵל, שַׁלּוּם, בָּרוּךְ, נֵרִיָה, יְחֶזְקֵאל, בּוּזִי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחָב הַזּוֹנָה הָיְתָה.

לדוד בשנותו את טעמו. זה שאמר הכתוב (קהלת ג יא) את הכל עשה יפה בעתו. א"ר תנחומא בעונתו ברא הקב"ה את העולם. מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא בורא עולמים והיה מחריבן שלא היו ראויין להבראות. אלא אמר דין לא הניין לי ודין הניין לי. א"ר סימון ראוי היה אברהם אבינו להברא תחלה לאדם הראשון. אלא אמר הקב"ה אם בורא אני את אברהם תחלה אם יקלקל אין מי שיבוא ויתקן. אלא הרי אני בורא אדם הראשון תחלה שאם יקלקל יבוא אברהם ויתקן. דבר אחר את הכל עשה יפה בעתו. הג' צדיקים היו יסוד עולם אדם הראשון ונח ואברהם. דבר אחר את הכל עשה יפה בעתו. כל מה שעשה הקב"ה בעתו. פירות חמין נאכלים בימות החורף. פירות קרים נאכלים בימות החמה. דבר אחר את הכל עשה יפה בעתו. כל מה שעשה הקב"ה בעולמו יפה עשה. אמר דוד לפני הקב"ה כל מה שעשית יפה והחכמה יפה מן הכל. וכן הוא אומר (תהלים קד כד) מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. כל מה שעשית יפה עשית. אבל השטות שבראת מה הנאה יש לפניך. כשאדם מהלך בשוק ומקרע את בגדיו והתינוקות רצין אחריו והעם משחקין ממנו זה נאה לפניך. אמר לו הקב"ה דוד על השטות אתה קורא תגר חייך שתצטרך לו. וכן שלמה אמר (משלי יג יג) בז לדבר יחבל לו. מהו יחבל לו יתמשכן לו. כענין שנאמר (שמות כב כה) אם חבול תחבול. דבר אחר אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד על השטות אתה קורא תגר חייך שתצטער ותתפלל עליה עד שאתננה לך. לא עשה מעט עד שהלך דוד אצל אכיש שנאמר (שמואל-א כא יא) ויקם דוד ויברח מפני שאול. אמר לו הקב"ה דוד אצל אכיש אתה הולך אתמול הרגת גלית ואחיו של גלית שומר ראשו של אכיש הוא ועדין לא נסתפג דמו ואתה הולך אצלו וחרבו בידך. כיון שראו אותו אמרו הרי אגיסו בא ברגליו. אמרו לו הרי דוד שהרג אחיך. באו אצל אכיש אמרו לו נהרוג למי שהרג את אחינו. אמר להם אכיש ולא במלחמה הרגו. ואילו אחיכם הרג אותו לא במלחמה הרגו. ועכשיו שהרג זה אחיכם לא כך התנה עמו (שמאול א יז ט) אם יוכל להלחם אתי והכני. אמרו לו אם כן עמוד מכסאך ותן המלכות לדוד. וכן הוא אומר (שמואל א כט ג) הלא זה דוד עבד שאול מלך ישראל. ואנחנו נהיה עבדים. הטוהו בדברים. באותה שעה נתיירא דוד התחיל אומר (תהלים נו ד) יום אירא אני אליך אבטח. התחיל דוד מבקש ומתפלל ואומר רבונו של עולם ענני בשעה הזו. אמר לו הקדוש ברוך הוא מה את מבקש. אמר לו מאותו השטות שבראת שקראתי עליך תגר. אמר לו ולא אמרתי לך (משלי יג יג) בז לדבר יחבל לו. הואיל וכן הוא אני נותנו לך. לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך. וכי אבימלך היה והלא אכיש היה ולמה נקרא שמו אבימלך. שהיה צדיק כאבימלך. וכיון ששמע דוד כך נתבהל ומתיירא. וכן הוא אומר (שמואל-א כא יג) וישם דוד את הדברים האלה בלבבו. עשה עצמו כשוטה ומשנה עצמו והיה כותב על הדלתות אכיש מלך גת חייב לי מאה רבוא ואשתו חמשים. ובתו של אכיש היתה היא ואמה שוטות. והיו צועקות שתיהן ומשטות מפנים ודוד היה צועק ומשטה בחוץ. אמר להם אכיש וכי יודעים אתם בי שחסר משוגעים אני. באותה השעה שמח דוד שיצא לו השטות ומתוך אותה השמחה עשה לו השירה הזאת. אמר לו הקב"ה דוד טובה היא השטות. הדא הוא דכתיב אברכה את ה' בכל עת. וכן הוא אומר את הכל עשה יפה בעתו. וכן את מוצא בתחלת בראשית (בראשית א לא) וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד:

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה. אמר שלמה (משלי יח י) מגדל עוז שם ה' וגו'. כשהצדיקים נכנסים לצרה אין מענין עצמן אלא על הקב"ה. וכן אמר הכתוב (תהלים לד א) לדוד בשנותו את טעמו וגו'. (שם ב) אברכה את ה' בכל עת וגו'. וכן כשברח לפני אבשלום לא זמר אלא להקב"ה. וכן כשהיה במדבר יהודה לא הזכיר אלא הקב"ה. ובכל צרה שהיה נכנס היה בוטח בהקב"ה. וכשהיה במערה לא קרא אלא להקב"ה. שנאמר משכיל לדוד בהיותו במערה. מהו משכיל לדוד. כשהיה שאול ודוד במערה ידע וראה שאין אדם עומד לא בממונו ולא בחכמתו ולא בגבורתו. ומהו עומד לו תפלתו. השכיל דוד וידע ואמר שאין טוב לו אלא תפלה. לכך נאמר משכיל לדוד וגו':