Midrash su Salmi 41:4

ת״ר הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא, ור״מ אומר יכולה היא שתרחם. רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל. רבי יוסי אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל. שבנא איש ירושלים בכניסתו אומר שלום וביציאתו אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום, כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל כמאן כרבי יוסי. וא״ר חנינא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת. אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי אליעזר לשיולי בתפיחא זמנין אמר ליה המקום יפקדך לשלום וזימנין אמר ליה רחמנא ידכרינך לשלם. היכי עבד הכי והאמר רבי יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי וא״ר יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. שאני חולה דשכינה עמו דאמר רב ענן אמר רב מנין ששכינה סיעד את החולה שנאמר (תהלים מא ד) ה׳ יסעדנו על ערש דוי. תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי המטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו מפני שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה שנאמר ה׳ יסעדנו על ערש דוי:

תָּנוּ רַבָּנָן: הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת, אוֹמֵר: שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא. וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יְכוֹלָה הִיא שֶׁתְּרַחֵם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: [הַמָּקוֹם יְרַחֵם עָלֶיךָ וְעַל חוֹלֵי יִשְׁרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר]: הַמָּקוֹם יְרַחֵם עָלֶיךָ בְּתוֹךְ חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁבְנָא אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם, בִּכְנִיסָתוֹ אוֹמֵר: שָׁלוֹם. וּבִיצִיאָתוֹ אוֹמֵר: שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא, וְרַחֲמָיו מְרֻבִּים, וְשִׁבְתּוּ בְּשָׁלוֹם. כְּמַאן אַזְלָא, הָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, צָרִיךְ שֶׁיְּעָרְבֶנּוּ בְּתוֹךְ חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמַאן? כְּרַבִּי (יהודה) [יוֹסֵי]. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בְּקֹשִׁי הִתִּירוּ לְנַחֵם אֲבֵלִים, וּלְבַקֵּר חוֹלִים בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה: כִּי הֲוָה אַזְלִינָן בַּתְרֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְשִׁיּוּלֵי בִּתְפִיחָא, זִמְנִין אָמַר לֵיהּ: הַמָּקוֹם יִפְקָדְךָ לְשָׁלוֹם. וְזִימְנִין אָמַר לֵיהּ: רַחֲמָנָא יִדְכְּרִינָךְ לִשְׁלָם. הֵיכִי עָבִיד הָכִי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה: לְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי, אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין לוֹ, שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָׁרֵת מַכִּירִין בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי. שַׁאנִי חוֹלֶה דִּשְׁכִינָה עִמּוֹ, דְּאָמַר רַב עָנָן, אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁשְּׁכִינָה סוֹעֵד אֶת הַחוֹלֶה? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים מ״א:ד׳) "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי". תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, לֹא יֵשֵׁב עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה, וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא, אֶלָא מִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב לְפָנָיו, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי".

אמר רב ששת בריה דרב אידי לא לסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא דיומא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתו מן רחמי בתלת שעי קמייתא רווחא דעתו בתרייתא תקיף חולשיה. א״ר אבין אמר רב מנין שהקב״ה זן את החולה שנאמר (תהלים מא ד) וה׳ יסעדנו על ערש דוי. וא״ר אבין אמר רב מנין שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנאמר ה׳ יסעדנו על ערש דוי. תנ״ה הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל אלא מתעטף ויושב על גבי קרקע מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנא׳ ה׳ יסעדנו על ערש דוי: