Commento su Salmi 41:4

וירא אליו ה'. כתוב טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך (תהלים קיט עא). זה אברהם אבינו. שניסהו הקב"ה בכמה נסיונות ונמצא נאמן. שנא' ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית (נחמיה ט ח). זו מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות. עד שלא מל אברהם אבינו. היו עוברים ושבים באו אצלו. תאמר משמל לא היו באו. אמר לו הקב"ה עד שלא מלת היו בני אדם פחותין באים אצלך. עכשיו אני בכבודי ופמליא שלי נגלה עליך. הדא הוא דכתיב וירא אליו ה'. לפי שהקב"ה מבקר חולים. שנא' ה' יסעדנו על ערש דוי (תהלים מא ד). מאי משמע דכתיב ופקודת כל האדם יפקד עליהם (במדבר טז כט). מתרגם וסערא דכל אנשא יסתער עליהון. ולפי שמל אברהם אבינו. נגלה עליו הקב"ה.

על ערש דוי. ערש לי"ט בלע"ז (דברים ג׳:י״א) והנה ערשו ערש ברזל, כשיחלה גם הוא יסעדנו, מהו על ערש דוי זה יום שביעי של חולי שהוא דוה מאוד כך נדרש באגדת תהלים:

יְהֹוָה יִסְעָדֶנּוּ דאמר רב ענן אמר רב מנין ששכינה סועד את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי ואמר רבא אמר רבין מנין שהקב"ה זן את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי וכו':
(שבת יב ע"ב)

יהוה יסעדנו על ערש דוי אף על פי שהוא שוכב על ערש דוי: שיש לו מדוים וחליים רעים, יי' יסעדנו שלא ימוט. או פרושו: שיתן לו כח להפך מצדו על צדו. ודוי בשקל שם איל, סבך.

ה' יסעדנו על ערש כו' אמר הנה עד כה דברתי על מי שהיתה עליו גזרת מזל והוא היה בריא אולם אך אם הגזרה היא מאת ה' מן השמים והיה משכיל אל דל אל תאמר הנה זה די לו שתועיל הצדקה לו שילך לכפרת הדור גם שיהיו אויביו לז''א ה' יסעדנו על ערש דוי והוא מאמרנו על פסוק בחלותו ויחי מחליו שברצות ה' דרכי איש מביא עליו חולי כאשר עשה לחזקיה וע''י מירוק החולי וישוב מחטאו יגזור עליו חיים וינכו לו החולי במקום מיתה וזהו ויחי מחליו כי ניתנו לו חיים מחמת חליו כי נהפכה גזרת מיתתו ליסורי החולי וזה יאמר פה ה' יסעדנו על ערש דוי כי ה' יסעדנו ויחזיקנו במה שמתמרק על ערש דוי כי תתרפא נפשו בחולי גופו כאלו כל משכבו שהיה עתיד לשכב עם אבותיו הפכת המשכב לחיים בחליו. או שיעור הכתוב שאמר אם הצדיק הזה חלה בעונו כי אז קשה לחיות כי אז הוא כנמסר לסרדיוט לידון וצריך זכות רב ליפטר עכ"ז לא תחליפהו ותתנהו בעד כפרת נפש אויביו שבעירו אם יש לו אויבים בתוכם כי אם ששם הרחמים יסעדנו ויקימנו וזהו ה' יסעדנו דחזיקנו על ערש דוי שיקום ויתחזק כי על העדר המיתה אין צריך לבקש כי כבר כל משכבו הפכת לחיים בחליו ע"ד הנז' ולכן אל תתנהו בנפש אויביו:

יסעדנו. מלשון סעד ותמיכה:

כל משכבו. הכסתות ששוכב עליהם, כמו ואיש אשר יגע במשכבו, ויש לפרש משכבו שכיבתו כמו משכב הצהרים שתהפכהו מצד אל צד כמו שעושים לחולים :

ה', דוי - שם, כמו: מדוה.

ה׳‎ יסעדנו. כשיפול למשכב יסעדנו ה׳‎ בהיותו על מטתו בחליו:

ה' יסעדנו. בספרי ספרד בגעיא:

ה', ה. הרעות המסובבים ע"י מזג גופו, ה' יסעדנו על ערש דוי, הגם שאין לו אז מי שיסעד אותו ה' יסעדהו, והגם שאין לו מי שיהפוך משכבו כמו שצריך לחולה שיהפכו משכבו כפעם בפעם עת יתלחלח ע"י חליו, והנה אתה ה' הפכת כל משכבו בעת חליו, ר"ל תשגיח עליו ע"ז שלא יזיקהו זאת, גם י"ל שר"ל שהפכת משכבו עם חליו, החולי עצמה תעשה זאת להפך משכבו כי תשגיח לרפאותו מחליו -- אחר שבאר איך ישגיח ה' על החלושים והדלים, יאמר כי גם אליו שהוא דל וחלוש ונעזב מכל, נלוה השגחת ה', כי אני אמרתי, אני כבר הגעתי עד שערי מות, עד שלא התפללתי עוד על רפואת הגוף, כי התיאש מחיים, רק התודיתי הוידוי שמתודים קודם המות ואמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך, שהגם שמתיאש מרפואת הגוף מבקש רפואת הנפש ומחילת העונות אויבי, בעת ההיא אמרו אויבי שזה סימן רע לי, שלא אקום עוד מחליי, והיו מקוים לאמר מתי ימות ואבד שמו:

כל משכבו הפכת בחליו. אף בשעה שחליו כבד עליו שנהפך כל מרגועו ומנוחתו:

יְהֹוָה יִסְעָדֶנּוּ: אמר רבין אמר רב מניין שהקב"ה זן את החולה שנאמר יי' יסעדנו על ערש דוי וגו' ואמר רבין אמר רב מניין שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנאמר יי' יסעדנו על ערש דוי וכו':
(נדרים מ ע"א)

כל משכבו הפכת בחליו: הפכת אומר כנגד האל: אתה שהפכת משכבו בחליו אתה תסעדנו. וטעם משכבו: כי משכב האדם על מטתו הוא למנוחה בעוד שהוא בריא. והנה הפכת משכבו מן המנוחה לצרה. וטעם כל: לפי שהוא שוכב ביום ובלילה. ויש לפרש הפכת: כמו תהפך, והוא דרך תפלה; ופרושו כן: כל משכבו בחליו תהפך אותו לבריאות ולמנוחה.

ערש. מטה:

יסעדנו - מעט מעט בהתהפך החולי, או התהפך דבריו וענייניו על משכבו. והנכון: כי הפכת נכח השם והטעם דרך משל שתהפכהו על משכבו מצד אל צד ותסעדנו. והטעם: כי אין צורך לבני אדם שיסעדוהו.

הפכת. בעת חליו תהפכו בכל מקום משכבו מצד אל צד כדרך המשמש את החולה אשר יצטרך למי לסעדו בזה ואמר בדרך משל:

כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ: רב המנונא אמר חוזר לימי עלומיו שנאמר רוטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו כל משכבו הפכת בחליו וכו':
(נדרים מא ע"א)

דוי. מלשון מדוה וחלי: