Midrash su Salmi 45:2

מַתְנִיתִין. מַה בֵּין 'מַחֲבַת, לְ'מַרְחֶשֶׁת'? 'מַרְחֶשֶׁת', יֵשׁ לָהּ כִּסּוּי, 'מַחֲבַת', אֵין לָהּ כִּסּוּי, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְכוּ'. גְּמָרָא. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? אִילֵימָא 'מַרְחֶשֶׁת', דְּאַתְיָא אַרְחוּשֵׁי הַלֵּב, כְּדִכְתִיב: (תהילים מ״ה:ב׳) "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב". וּ'מַחֲבַת', דְּאַתְיָא אַמַחֲבוֹאֵי הַפֶּה, כִּדְאַמְרֵי אִינְשֵׁי: מַנְבַּח נְבוּחִי. אֵימָא אִיפְכָא, 'מַחֲבַת', דְּאַתְיָא אַמַחֲבוֹאֵי הַלֵּב, דִּכְתִיב: (בראשית ל״א:כ״ז) "לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ". 'מַרְחֶשֶׁת', דְּאַתְיָא אַרְחוּשֵׁי, כִּדְאַמְרֵי אִינְשֵׁי: הֲוָה מְרַחְשָׁן שִׂיפְוָתֵיהּ. אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירֵי לָהּ.

דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי, הַלֵּב רוֹאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה. הַלֵּב שׁוֹמֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג, ט): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ. הַלֵּב מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי. הַלֵּב הוֹלֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כו): לֹא לִבִּי הָלַךְ. הַלֵּב נוֹפֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, לב): אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו. הַלֵּב עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כב, יד): הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ. הַלֵּב שָׂמֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, ט): לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי. הַלֵּב צוֹעֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יח): צָעַק לִבָּם אֶל ה'. הַלֵּב מִתְנַחֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם. הַלֵּב מִצְטָעֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, י): וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ. הַלֵּב מִתְחַזֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, יב): וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה. הַלֵּב מִתְרַכֵּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, ג): אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם. הַלֵּב מִתְעַצֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, ו): וַיִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. הַלֵּב מִתְפַּחֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, סז): מִפַּחַד לְבָבְךָ. הַלֵּב מִשְּׁתַּבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא, יט): לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה. הַלֵּב מִתְגָּאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, יד): וְרָם לְבָבֶךָ. הַלֵּב מְסָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כג): וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הַלֵּב מִתְבַּדֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יב, לג): בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ. הַלֵּב מְהַרְהֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט, יח): כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ. הַלֵּב מְרַחֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה, ב): רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב. הַלֵּב מְחַשֵּׁב, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט, כא): רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ. הַלֵּב מִתְאַוֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כא, ג): תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לוֹ. הַלֵּב סוֹטֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ז, כה): אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ. הַלֵּב זוֹנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, לט): וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וגו'. הַלֵּב נִסְעָד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ה): וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם. הַלֵּב נִגְנָב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, כ): וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן. הַלֵּב נִכְנָע, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מא): אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם. הַלֵּב מִשְׁתַּדֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד, ג): וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה. הַלֵּב תּוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כא, ד): תָּעָה לְבָבִי. הַלֵּב חָרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ד, יג): כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד. הַלֵּב נֵעוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, ב): : אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. הַלֵּב אוֹהֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ה): וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ. הַלֵּב שׂוֹנֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, יז): לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ. הַלֵּב מְקַנֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג, יז): אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ וגו'. הַלֵּב נֶחְקָר, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב וגו'. הַלֵּב נִקְרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, יג): וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם. הַלֵּב הוֹגֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מט, ד): וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. הַלֵּב הוּא כָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ, ט): וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ. הַלֵּב הוּא כָּאֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, כו): וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן. הַלֵּב שָׁב בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כג, כה): אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ. הַלֵּב חַם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ו): כִּי יֵחַם לְבָבוֹ. הַלֵּב מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, לז): וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ. הַלֵּב נָמֵס, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ז, ה): וַיִּמַּס לְבַב הָעָם. הַלֵּב מְקַבֵּל דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ו): וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. הַלֵּב מְקַבֵּל יִרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לב, מ): וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם. הַלֵּב מוֹדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיא, א): אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב. הַלֵּב חוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, כה): אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ. הַלֵּב מִתְקַשֶּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח, יד): וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ. הַלֵּב מֵטִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טז, כה): וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם, הַלֵּב עוֹשֶׂה מִרְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יב, כ): מִרְמָה בְּלֵב חֹרְשֵׁי רָע. הַלֵּב מִתּוֹכוֹ מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. הַלֵּב אוֹהֵב שֹׁחַד, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כב, יז): כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ וגו'. הַלֵּב כּוֹתֵב דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, ג): כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ. הַלֵּב חוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, יד): תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע. הַלֵּב מְקַבֵּל מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י, ח): חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת. הַלֵּב עוֹשֶׂה זָדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, ג): זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ. הַלֵּב עוֹשֶׂה סְדָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, א): לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב. הַלֵּב מִתְגַּדֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כה, יט): וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ. הֱוֵי דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וגו'.

למ״ד - אל תקרי למד אלא ל'ב מ'בין ד'עת. מלמד ששקול הלב כנגד כל האברים, לאדם יש לו עינים - אף ללב יש לו עינים, לאדם יש לו אזנים - אף ללב יש לו אזנים, לאדם יש לו פה - אף ללב יש לו פה, לאדם יש לו דבור - אף ללב יש לו דבור, לאדם יש לו נהימה - אף ללב יש לו נהימה, לאדם יש לו צעקה -אף ללב יש לו צעקה, לאדם יש לו הליכה - אף ללב יש לו הליכה. כן כל המדות שיש להם לאיבריו של אדם יש ללב, עין רואה - אף הלב רואה, שנאמר ולבי ראה הרבה חכמה ודעת (קהלת א׳:ט״ז), אוזן שומעת - אף הלב שומע, שנאמר לב שומע לשפוט (מלכים א ג׳:ט׳). דיבור מנין? שנאמר דברתי אני עם לבי (קהלת א׳:ט״ז), צפצוף הלשון מנין? שנאמר בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבור פי (תהלים ח׳), צועק מנין? שנאמר צעק לבם אל ה׳ (איכה ג׳). מה אדם מתנחם - אף הלב מתנחם, שנאמר וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם (בראשית נ' כ"א), מה אדם מחוקק - אף הלב מחוקק, שנאמר לבי לחוקקי ישראל (שופטים ח׳). הליכה מנין? שנאמר עָשׁוּק אֶפְרַיִם רְצוּץ מִשְׁפָּט כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו (הושע ה׳ י"א). מנין שהלב כותב, שנאמר כתבם על לוח לבך (משלי ג׳:ג׳). אדם מרחיש - אף הלב כן, שנאמר רחש לבי דבר טוב (תהילים מ״ה:ב׳). אדם עולץ - אף הלב יעלוץ שנאמר עלץ לבי (שמואל א ב׳:א׳). אדם מטהר - אף הלב מטהר, שנאמר לב טהור ברא לי אלהים (תהלים ק״א). אדם מגיל - אף הלב כן, שנאמר יגל לבי (שם י״ג). אדם מתעצב - אף הלב כן, שנאמר ויתעצב אל לבו (פ׳ בראשית). אדם נוער - אף הלב נוער, שנאמר אני ישנה ולבי ער (שיר השירים ה׳:ב׳). מנין שהלב ישן באדם? שנאמר ישן לב ואין מבין. מה אדם חכם - אף הלב חכם, שנאמר חכם לב יקח מצות (משלי כ״ד). אדם מטפש - אף הלב כן, שנאמר כי בשרירות לבי אלך (פ׳ נצבים), ואין שרירות אלא טיפשות. אדם דורש - אף הלב כן, שנאמר ונתתי את לבי לדרוש (קהלת א׳:י״ג). אדם עוסק - אף הלב עוסק, שנאמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך (פ׳ עקב). אדם מרפא - אף הלב כן, שנאמר חיי בשרים לב מרפא (משלי י״ד:ל׳). אדם נשבר - אף הלב כן, שנאמר לב נשבר ונדכא (תהילים נ״א:י״ט). אדם רם רוח - אף הלב כן, שנאמר ורם לבבך (פ׳ עקב). אדם יש לו שכחה - אף הלב כן, שנאמר נשכחתי כמת מלב (תהילים ל״א:י״ג). אדם ישיש - אף הלב כן, שנאמר וראיתם ושש לבכם (ישעיהו ס״ו:י״ד). אדם שמח - אף הלב כן, שנאמר לב שמח ייטיב פנים (משלי י״ז:כ״ב), אדם טוב - אף הלב טוב, שנאמר שמח וטוב לב (אסתר ח׳). כל מה שיש באדם יש בלב, מכאן למדנו שהלב שקול כנגד רמ״ח איברים שבאדם. ולא עוד אלא שנים עשר דברים יש בו באדם ואלו הן: לב מבין דעת ותבונה, כליות יועצות עצות טובות ורעות, פה מחתך בכל מיני מאכלות, לשון גומר כל מיני שיחות, חיך טועם כל מטעמי מאכלות, קנה מושך ומוציא כל רוחות וקולות, ושט בולע כל מיני מאכל ומשקה, ריאה שואבת כל מיני משקין, כבד כועס ומרה זורקת בו טיפה ומניחתו, טחול שוחק כל מיני שחיקות, קורקבן שוחק כל מיני אכילות, קבה ישנה שנה מתוקה. ואין שנאה ואהבה אלא בלב, שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך (פ׳ קדושים), ונאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך (פ׳ ואתחנן), ואין קנאה אלא בלב, שנאמר כי יום נקם בלבי (ישעיהו ס״ג:ד׳), ואין דאגה אלא בלב, שנאמר דאגה בלב איש ישחנה (משלי י״ב:כ״ה), ואין דיווי אלא בלב, שנאמר והסר כעס מלבך (קהלת י״א:י׳). לפיכך אין הקב״ה צופה אלא ללב, שנאמר כי האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב (שמואל א ט״ז:ז׳).