Midrash su Salmi 46:3

קמא אָמַר רַבִּי טָבִי, אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: מַאי דִּכְתִיב: (משלי ל׳:ט״ז) "שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם, אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם". וְכִי מָה עִנְיַן שְׁאוֹל אֵצֶל רֶחֶם? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: מָה רֶחֶם מַכְנִיס וּמוֹצִיא, אַף שְׁאוֹל מַכְנִיס וּמוֹצִיא, וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: וּמָה רֶחֶם שֶׁמַּכְנִיסִים בּוֹ בַּחֲשַׁאי, מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, שְׁאוֹל שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ בְּקוֹלוֹת, אֵינוֹ דִּין שֶׁמּוֹצִיאִין הֵימֶנּוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת?! מִכָּאן תְּשׁוּבָה לָאוֹמְרִים: אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: צַדִּיקִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹתָן, אֵינָם חוֹזְרִים לַעֲפָרָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ד׳:ג׳) "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן, וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם, קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ, כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלָיִם". מַה קָּדוֹשׁ, לְעוֹלָם קַיָּם, אַף הֵם לְעוֹלָם קַיָּמִין. וְאִם תֹּאמַר: אוֹתָן (אלף) שָׁנִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ בָּהֶן אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ב) "וְנִשְׂגָּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא", צַדִּיקִים, מָה הֵם עוֹשִׁים? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׁה לָהֶם כְּנָפַיִם כִּנְשָׁרִים, וְשָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים מ״ו:ג׳) "עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ" וְגוֹ'. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: יֵשׁ לָהֶם צַעַר? תַּלְמוּד לוֹמַר: (ישעיהו מ׳:ל״א) "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים, יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ". וְנֵילַף מִמֵּתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל? סָבַר לָהּ, כְּמַאן דְּאָמַר: בֶּאֱמֶת, מָשָׁל הָיָה, דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל, עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה וּמֵתוּ. וּמַה שִּׁירָה אָמְרוּ? "ה' מֵמִית בְּצֶדֶק וּמְחַיֶּה בְּרַחֲמִים". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שִׁירָה זוֹ אָמְרוּ: (שמואל א ב׳:ו׳) "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֱמֶת, מָשָׁל הָיָה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה: אִם 'אֱמֶת' לָמָּה 'מָשָׁל'? וְאִם 'מָשָׁל' לָמָּה 'אֱמֶת'? אֶלָּא בֶּאֱמֶת, מָשָׁל הָיָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל, עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת. עָמַד רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא עַל רַגְלָיו וְאָמַר: "אֲנִי מִבְּנֵי בְּנֵיהֶם, וְהַלָּלוּ, תְּפִלִּין שֶׁהִנִּיחַ [לִי] אֲבִי אַבָּא מֵהֶן". וּמַאן נִינְהוּ מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל? אָמַר רַב: אֵלּוּ בְּנֵי אֶפְרַיִם, שֶׁמָּנוּ לַקֵּץ וְטָעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א ז׳:כ׳) "וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח, וּבֶרֶד בְּנוֹ, וְתַחַת בְּנוֹ, וְאֶלְעָדָה בְנוֹ, וְתַחַת בְּנוֹ, וְזָבָד בְּנוֹ, וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ, וְעֶזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים. וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ". וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁכָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ל״ז:י״א) "וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, כָּל בֵּית יִשְׁרָאֵל הֵמָּה, הִנֵּה אֹמְרִים: יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ לָנוּ". רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵין בָּהֶם לַחְלוּחִית שֶׁל מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה'". רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא אָמַר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁחִפּוּ אֶת הַהֵיכָל כֻּלּוֹ שְׁקָצִים וּרְמָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ח) "וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׁרָאֵל, מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב", (כְּתִיב הָכָא: "סָבִיב") וּכְתִיב הָתָם: (שם לז) "וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב". רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵלּוּ מֵתִים, שֶׁבְּבִקְעַת דּוּרָא. (דאמר רבי) [וְאָמַר רַבִּי] יוֹחָנָן: מִנְּהַר אֵשֶׁל עַד רַבָּתִי, בִּקְעַת דּוּרָא. (ואמר רבי יוחנן) [שֶׁ]בְּשָׁעָה שֶׁהֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר אֶת יִשְׁרָאֵל, הָיוּ בָּהֶן בַּחוּרִים שֶׁהָיוּ מְגַנִּין אֶת הַחַמָּה בְּיָפְיָן, וְהָיוּ כַּשְׂדִּיּוֹת רוֹאוֹת אוֹתָם וְשׁוֹפְעוֹת זִיבוֹת. אָמְרוּ לְבַעֲלֵיהֶן, וּבַעֲלֵיהֶן לַמֶּלֶךְ, וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ וַהֲרָגוּם. וַעֲדַיִן הָיוּ שׁוֹפְעוֹת זִיבוֹת. צִוָּה הַמֶּלֶךְ וּרְמָסוּם.

תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב״ה להחיותן אינם חוזרים לעפרם שנאמר (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימין (ע״ב) ואם תאמר אותם אלף שנים שעתיד הקב״ה לחדש בהן את עולמו שנאמר (שם ב יא) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא צדיקים מה הם עושים הקב״ה עושה להם כנפים כנשרים ושמין על פני המים שנאמר (תהלים מו ג) על כן לא נירא בהמיר ארץ וגו׳ ושמא תאמר יש להם צער ת״ל (ישעיה מ לא) וקוי ה׳ יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. ונילף ממתים שהחיה יחזקאל סבר לה כמ״ד באמת משל היה דתניא ר׳ אליעזר אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו ומה שירה אמרו ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים ר׳ יהושע אומר שירה זו אמרו (שמואל א ב ו) ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. רבי יהודה אומר אמת משל היה א״ל רבי נחמיה אם אמת למה משל ואם משל למה אמת אלא באמת משל היה. ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לא״י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עמד ר׳ יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהן. ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו שנאמר (ד״ה א ז כ - כג) ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד וחרטם אנשי גת הנולדים בארץ וגו׳ וכתיב (שם) ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבואו אחיו לנחמו. ושמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחית המתים שנאמר (יחזקאל לז ג) ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו. ר׳ ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין מהם לחלוחית של מצוה שנאמר (שם) בעצמות היבשות שמעו דבר ה׳. ר׳ יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים שנאמר (שם ח י) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה ושקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב כתיב הכא סביב וכתיב התם (יחזקאל לז ב) והעבירני עליהם סביב סביב. ר׳ יוחנן אמר אלו מתים שבבקעת דורא דא״ר יוחנן מנהר אשל עד רבתי בקעת דורא שבשעה שהגלה נבוכדנאצר את ישראל היו בהן בחורים שהיו מגנין את החמה ביופין וחיו כשדיות רואות אותם ושופעות זיבות אמרו לבעליהן ובעליהן למלך וצוה המלך והרגום ועדיין היו שופעות זיבות וצוה המלך ורמסום:

על כן לא נירא בהמיר ארץ. אמרו בני קרח אל תיראו אותו היום שעתיד הקב"ה לנער את הרשעים מן הארץ שנאמר (איוב לח יג) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. ואומר (ישעיה סה יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה. והיכן צדיקים עומדים באותה שעה (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם. אמרו להם בני קרח אל תיראו אנו רואים כל הנסים שעשה עמנו הקב"ה. שנאמר (במדבר טז לב) ותפתח הארץ את פיה. והיכן היינו באותה שעה באויר היינו. וכן הוא אומר (שם כו יא) ובני קרח לא מתו. ר' נחמיה אומר לא הוה כן. אלא בשעה שנפתחה הארץ ונבלעו העמיד להן הקב"ה כתורן הספינה. וכן הוא אומר (שם י) ויהיו לנס. וכן אמרו בני קרח אל תיראו יודעין אנו מה עשה עמנו הקב"ה לא נירא בהמיר ארץ. ואומר (ישעיה נד י) כי ההרים ימושו: