Midrash su Salmi 47:6

[ד] מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע (משלי ל:ד). מי עלה שמים, זה הב"ה דכתי' בו עלה אלהים בתרועה (תהלים מז:ו). וירד, וירד י"י על הר סיני (שמות יט:כ). מי אסף רוח, אשר בידו נפש כל חי וגו' (איוב יב:י). מי צרר מים, צורר מים בעביו (שם כו:ח). מי הקים כל אפסי ארץ, י"י ממית ומחיה (שמואל א' ב:ו). ומה שמו, צור שמו, שדי שמו, י"י צבאות שמו. ומה שם בנו, בני בכורי ישראל (שמות ד:כב) שמו. ד"א מי עלה שמים (משלי שם), מי הוא זה שתפילתו עולה לשמים ומורידה גשמים, זה שהוא מחלק מעשרותיו בחפניו שהוא מוריד טל ומטר לעולם. מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ (משלי שם), מי הוא זה שאין תפלתו עולה לשמים ולא מורידה את הגשמים, זה שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו שהוא עוצר את השמים מהוריד טל ומטר לעולם. ד"א מי עלה שמים (משלי שם), זה אליהו דכתי' ביה ויעל אליהו בסערה השמים (מלכים ב' ב:יא). וירד, אתו אל תירא (שם א:טו). מי אסף רוח בחפניו, י"י אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו (מלכים א' יז:א). מי צרר מים (משלי שם), ויקח אליהו את אדרתו ויגלום (מלכים ב' ב:ח). מי הקים כל אפסי ארץ (משלי שם), ויאמר אליהו ראי חי בנך (מלכים א' יז:כג). ד"א מי עלה שמים (משלי שם), זה משה דכתי' ביה ומשה עלה אל האלהים (שמות יט:ג). וירד, וירד משה מן ההר (שם שם יד). מי אסף רוח, כצאתי את העיר (שם ט:כט). מי צרר מים (משלי שם), נצבו כמו נד נוזלים (שם טו:ח). מי הקים כל אפסי ארץ, זה אהל מועד, שנא' ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן (במדבר ז:א), שהעולם הוקם עמו. ר' יהושע בן לוי בשם ר' שמעון בן יוחאי להקים משכן לא נאמ', אלא להקים את המשכן, מה הוקם עמו, עולם הוקם עמו, שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם, לכך נאמר ויהי ביום כלות משה (במדבר ז:א).

אלף, אמר הקב״ה איבדתיו לקחתיו פקדתיו לממטרון עבדי שהוא אחד מיוחד מכל בני מרומים כלם, איבדתיו בדורו הראשון וכיון שהסתכלתי בבני דור המבול שהם מקלקלים ובאים סילקתי שכינתי מביניהם ועליתי בקול שופר ובתרועה למרום שנאמר עלה אלקים בתרועה ה׳ בקול שופר (תהילים מ״ז:ו׳). ולקחתיו לחנוך בן ירד מביניהם והעליתיו בקול שופר ובתרועה למרום להיות לי לעד, עד ד׳ חיות שבמרכבה לעולם הבא. פקדתיו על כל גנזים ואוצרות שיש לי בכל רקיע ורקיע ומפתחי כל אחד ואחד מסרתי בידו על השרים, ועשיתיו משרת לכסא כבוד היכלי ערבות לפתוח לו דלתותיהם וכסא הכבוד, לסלסל ולסדר חיות הקדש לקשור בראשם כתרים, ואופני הדר לכתור להם עוז וכבוד, כרובי הוד להלבישם הדר, וזיקי זוהר להזכירם זיו זוהר, שרפי להבה להתעטפם גאוה, חשמלי אורה להתאזרם נהורא. בכל שחר ושחר להכין לי מושב בשבתי על כסאי בכבוד ויקר לראות כבודי במרום, עוזי ברזי עליונים וברזי תחתונים. רוממתי עליכם רום קומתו בתוך כל רמי הקומות שבעת אלפים פרסאות, הגדלתי כסאו מהוד כסאי והרביתי כבודו מהוד כבודי, הפכתי בשרו ללפידי אש וכל עצמות גופו לגחלי אור, שמתי מראיו כמראה בזק, ואור עפעפיו כאור לא נעדר, הבהקתי פניו כאור זיו השמש, וזהר עיניו כזיו כסא כבוד, שמתי לבושו כבוד הוד והדר, וכסות מעילו פאר וגאוה ועוז, כליל כתר מלכות של חמש מאות על חמש מאות פרסה, ונתתי עליו מהודי ומהדרי ומזיו כבודי שעל כסא הכבוד, קראתיו בשמי הוי"ה הקטן שר הפנים ויודע רזים, וכל רז ורז גליתי לו באהב, וכל סוד וסוד הודעתיו, כאשר קבעתי כסאו בפתח היכלי מבחוץ לישב ולעשות דין, וכל פמליא שלי שבמרום וכל שר ושר העמדתי לנגדו ליטול רשות לעשות לו רצונו. שבעים שמות נטלתי משמותי וקראתיו בהם להרבות לו כבוד, שבעים שרים נתתי בידו לפקוד להם בכל לשון פקודי דברי, להשפיל בדברי גאים עדי ארץ, ולהגביה בשיח שפתי שפלים עד למרום, להכות מלכים ממלכותם, להקים רוזנים על ממשלתם, שנאמר והוא מהשנא עידניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקם מלכין וגו'. ליתן חכמה לכל מלכי עולם ובינה ומדע למביני מדע שנאמר יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה, לגלות להם רזי דברי, ולהורות להם גזירת משפטי שנאמר כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי וגו׳, כי אם אעשה לא נאמר אלא כי אם עשה, מלמד שכל דבר ודבר וכל שיח ושיח שהוא יוצא מפי הקב״ה עומד מטטרון ועושהו מעצמו ומקיים גזירתו של הקב״ה, והצליח אשר שלחתיו, ומצליח לא נאמר אלא והצליח, מלמד שכל גזירה וגזירה שיוצא מפי הקב״ה על אדם כיון שעשה תשובה אין משלחין אותו לפורענות לו אלא משלחין אותו לאדם אחר, שנאמר צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו, ולא עוד אלא שבכל יום ויום יושב מטטרון ג' שעות בשמי מרום וכונס כל אותן הנשמות של עוברין שמתו במעי אמן ושל יונקי שדים שמתו על שדי אמן ושל תינוקות של בית רבן שמתו על חומשי תורה ומביא אותם תחת כסא הכבוד ומושיבן כתות כתות חבורות חבורות ואגודות אגודות סביבות פניו ומלמדן תורה וחכמה ואגדה ושמועה, ומסיים להם ספר תורה שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים (ישעיהו כ״ח:ט׳), צ״ב שמות יש לו למטטרון ואלו הם (רשום בזה: ולא רצינו להדפיסם, וע״ע מטטרון), ושם האחרון שלו סגנזגאל שר החכמה, ולמה נקרא שמו סגנזגאל מפני שכל גנזי החכמה כולן מסורין בידו וכולן נפתחו למשה מסיני עד שלמדו לו בארבעים ימים כשהיה עומד בהר, התורה בשבעים פנים של שבעים לשון, נביאים וכתובים הלכות שמועות אגדות ותוספות וכלם בשבעים פנים של שבעים לשון. נביאים בשבעים פנים של שבעים לשון, כתובים בע׳ פנים של ע׳ לשון, הלכות ושמועות בע׳ פנים של ע׳ לשון, אגדות ותוספות בע׳ פנים של ע׳ לשון. וכיון שעלו לו סוף מ׳ יום נשתכחו לו כולם בשעה אחת, עד שקרא לו הקב״ה ליפיפיה שר של התורה ונתן לו למשה במתנה שנאמר ויתנם ה׳ אלי, ואח״כ נתקיימה בידו. ומנין שנתקיימה לו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, תורה אלו תורה נביאים וכתובים, חקים אלו הלכות ושמועות, ומשפטים אלו אגדות ותוספות, וכולם נאמרו לו למשה בסיני. אלו תשעים ושנים שמות מעין שם המפורש והניחם על שמו של מטטרון, שמות שלו שקוראין בהם מלך מלכי המלכים הקב"ה ומלאכי השרת בשמי מרום. ועשרים ושנים חותמות שטבע אצבעו שבו נחתמו כל סדרי רקיע ערבות, ובו מתחתמים פתקי של שרי מלכיות שבמרום במלכות ובממשלה ברבות ובגדולה, ובו מתחתמים פתקי של מלאך המות ופתקי של כל אומה ומלכות.

הלך משה לרקיע ראשון שהוא דומה ליום ראשון בשבת, וראה המים עומדים שורות שורות והרקיע כלו חלונות, בכל חלון וחלון המלאכים עומדים על היום למעלה ומספרים בגדלותו של הקב"ה. שאל משה למט״ט אמר ליה מה הם אלו החלונות, א״ל אלו החלונות הם חלונות תפלה חלונות בקשה, חלונות בכיה חלונות שמחה, חלונות שובע חלונות רעב, חלונות עושר חלונות עניות, חלונות מלחמה חלונות שלום, חלונות הריון חלונות לידה, וראה חלונות עד אין חקר ואין מספר. הלך משה לרקיע שני שהוא דומה ליום שני בשבת, וראה שם מלאך אחד ושמו נוריאל והוא גדול שלש מאות פרסאות, וחמשים רבוא מלאכים עומדים לפניו. כולם מאש ומים ופניהם כלפי מעלה ואומרים שירה לפני הקב״ה שנאמר גדול ה׳ ומהולל מאד (תהילים קמ״ה:ג׳). שאל משה למט״ט וא״ל מה הם אלו המלאכים א״ל אלו המלאכים הממונים על העבים ועל הרוח ועל הגשמים והולכים ועושים רצון קונם וחוזרים למקומם ומשבחים להקב״ה. אמר משה למט״ט למה הם עומדים ופניהם למעלה כלפי הקב״ה, א״ל מט״ט מיום שבראם הקב״ה כך הם ולא זזו ממקומם. הלך משה לרקיע שלישי שהוא דומה ליום ג׳ בשבת, וראה שם מלאך א׳ ושמו נוריאל וגובהו מהלך ת״ק שנה ויש לו שבעים אלף ראשים וכל ראש וראש יש לו שבעים אלף פיות וכל פה ופה יש לו שבעים אלף לשונות, וכל לשון ולשון יש לו שבעים אלף דבור, ועם כל דבור ודבור עומדים שבעים אלף רבוא מלאכים וכלם מאש לבנה וכלם משבחים לפני הקב״ה, שאל משה למט״ט וא״ל מה הם אלו המלאכים ומה שמם, א״ל שמם אראלים הממונים על העשבים ועל האילנות ועל הפירות והדגן, כולם הולכים לעשות רצון קונם וחוזרים למקומם. הלך משה לרקיע הרביעי שהוא דומה ליום ד׳ בשבת, וראה שם המלאכים נכנסים ומשבחים להקב״ה, כמו שאמר דוד המלך ע״ה ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח (תהלים ק״ד). שאל משה למט"ט ואמר לו מה הם אלו, א"ל אלו המלאכים הממונים על כל ארץ ועל השמש ועל הירח ועל הכוכבים ועל המזלות, ועל עשרים וששה גלגלים, וכלם אומרים שירה, וראה בו כוכבים גדולים, וכל כוכב וכוכב מלא כל הארץ, שם האחד נוגה ושם השני מאדים, אחד על גב השמש ואחד על גב הירח, שאל משה למט״ט אמר לו מה הם עומדים זה על זה, א״ל זה שעל גב השמש בקיץ שיקרר העולם מחמימותו וזה שהוא על גב הירח בחורף שיחמם העולם מקרירות (והם כסיל וכימה, הראשון לחמם מפני הצינה והשני לקרר מפני החום, עי׳ ברכות נ״ח ע״ב(. הלך משה לרקיע חמישי שהוא דומה ליום חמישי בשבת, וראה שם מלאכים חציים מאש וחציים משלג, שלג למעלה ואש למטה, והקב״ה משים שלום ביניהם ואין אחד מכבה חבירו שנאמר עושה שלום במרומיו (איוב כ״ה:ב׳) וכולם משבחים לפני הקב״ה. אמר משה למט״ט מה הם אלו עושים, א״ל מיום שבראם הקב״ה כך הם, א״ל מה שמם א״ל אראלים שמם הנקראים אישים שנאמר אליכם אישים אקרא (משלי ח׳:ד׳). הלך משה לרקיע ששי שהוא דומה ליום ששי בשבת, וראה שם מלאך אחד ושמו אוריאל, ארכו כמהלך ת״ק שנה והוא (צורתו) כולו ברד, ועומדים עמו אלף אלפים ורבוא רבבות מלאכים, וכלם משבחים לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר השמים מספרים כבוד אל (תחלים י״ט), אמר לו אלו המלאכים הנקראים עירין וקדישין. הלך משה לרקיע שביעי שהוא דומה ליום שבת, וראה שם המלאכים קשורין בשלשלאות של אש שחורה ואדומה, וכל אחד ואחד מהלך ת״ק שנה, שאל משה למט״ט וא״ל מה הם אלו ומה שמם, א״ל שמם אף וחמה ובראם הקב״ה מששת ימי בראשית לעשות רצון בוראם, אמר משה למט"ט אני מפחד מאלו המלאכים ולא אוכל לראות פניהם, מיד עמד מט״ט וחבק את משה וא״ל משה משה, אהוב ה׳ עבד ה׳! אל תירא ואל תחת מהם, מיד נתקררה דעתו של משה. ואח״כ ראה מלאך אחד משונה בצורתו מכל המלאכים וגבהו מהלך ת״ק שנה, והוא חגור במתניו בשני מקומות מכף רגלו ועד קדקדו מלא עינים של אש, וכל מי שרואה אותו נופל על פניו מרוב הפחד. שאל משה למט״ט ואמר לו מי הוא זה, אמר לו סמאל הלוקח נפשות, אמר לו משה להיכן הוא יורד אמר לו ליטול נשמתו של איוב הצדיק (כמאן דאמר איוב בימי משה היה, ב״ב ט״ו ע״א), אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שלא תמסרני ביד זה המלאך. וראה המלאכים עומדים לפני הקב״ה, ויש לכל אחד ואחד כנפים, בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, בשתים יכסו פניהם כדי שלא יראו פני שכינה, ובשתים מכסים גויותיהם ובשתים מעופפים, ומשמשים לפני הקב״ה ואומרים קק״ק ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו. וכל כנף וכנף מהלך ת״ק שנה ורחבו מסוף העולם ועד סופו. שאל משה למט״ט ואמר לו מה שמם, א״ל שרפים עומדים ממעל. וראה ארבעה מלאכים נושאים כסא הכבוד, אמר משה למט״ט מה שמם א״ל חיות הקדש. אח״כ ראה משה מלאך אחד שמו זגזגא״ל, והוא מלמד תורה לנשמות בשבעים לשון, והכל אומרים הלכה למשה מסיני שנאמר דינא יתיב וספרין פתיחו (דניאל ז׳ י׳), ואין דיין אלא זגזגאל שהוא שר של תורה וחכמה, ויש לו קרני הכבוד, וישב משה לפניו ולמד כל עשר סודות. אח"כ אמר לפני הקב״ה לא ארד מכאן עד שתתן לי מתנה טובה, א״ל הקב״ה נתתי לך את התורה שיהיו קוראין אותה על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג' כ״ב). ומנין שעלה משה למרום שנאמר עלה אלהים בתרועה ה׳ בקול שופר (תהילים מ״ז:ו׳-ז׳) ואין אלהים אלא משה שנאמר איש אלהים ותרגום דאלהים דיינא, ואין דיין אלא משה שנאמר וישב משה לשפוט את העם (שמות י״ח:י״ג). לכך נאמר כתפוח בעצי היער.