Midrash su Salmi 48:9

העיר רבתי עם. העיר זו ירושלים וכן הוא אומ' (תהלים מח ט) בעיר י"י צבאות בעיר אלהינו אמר ירמיהו עיני ראו ולא זר העיר שראיתי בעיני שהיתה רבתי עם. רבתי יו"ד יתירה כמו המשפילי המגביהי לפי שאות יו"ד הוא ייפוי הלשון בין בתחלת התיבה בין בסוף התיבה בתחלת התיבה כמו (שמות טו א) אז ישיר (יהושע ח ל) אז יבנה יהושע (תהלים קו יט) יעשו עגל בחורב וכל אלו וכל כיוצא בהם פירושם בלא יו"ד ובסוף התיבה (איוב לח כד) עלי ארץ וכמו אלו שאמרנו (תהלים קיג ו) המשפילי והמגביהי בא וראה מה כתו' בבית הראשון (מ"א ח ס"ג) ויזבח שלמה את זבח הלשמים אשר זבח ליי" בקר כ"ב אלף וצאן ק"כ אלף ותנן הפר קרב בכ"ד אלף כהנים והאיל קרב בי"א אלף כהנים. ואם הכהנים כך י"ב שבטים על אחת כמה וכמה שלא היה להם מנין וכן הוא או' (מ"א ד ב) יהודה וישראל רבים כחול וגו' ובבית שני אז"ל אגריפס המלך בקש לעמוד על מנין של ישראל ואמ' לכהנים הפרישו כוליא מכל פסח ופסח והפרישו לו ת"ר אלף זוגות כליות כפלים מיוצאי מצרים חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה ואין לך כל פסח ופסח שלא היה בו יותר מעשרה במשכת (במכסת) נפשות. ואם תאמר והלא הכליות היו עולין לגבוה והיכי עביר הכי אלא לא הפרישו כליות ממש וכנגד הכליות היו לוקחין אבנים כנגדן והביאון למלך.

א״ר יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנא׳ (משלי א ט) כי לוית חן. חש בראשו יעסוק בתורה שנא׳ (שם) הם לראשך. חש בגרונו יעסוק בתורה שנא׳ (שם) וענקים לגרגרותיך. חש בבני מעיים יעסוק בתורה שנא׳ (שם ג ח) רפאות תהי לשרך. חש בעצמותיו יעסוק בתורה שנא׳ (שם) ושקוי לעצמותיך. חש בכל גופו יעסוק בתורה שנא׳ (שם ד כב) ולכל בשרו מרפא. אמר רב יהודה בריה דר׳ חייא בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם. מדת ב״ו נותן לחבירו סם יפה לזה וקשה לזה. והקב״ה נותן תורה לישראל סם חיים לכל גופן שנא׳ ולכל בשרו מרפא. אמר רב אמי מאי דכתיב (שם כב יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך אימתי דברי תורה נעימים כי תשמרם בבטנך. ואימתי תשמרם בבטנך בשעה שיכונו יחדו על שפתיך. רבי זירא אמר מהכא (שם טו כג) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב אימתי שמחה לאיש בשעה שמענה בפיו. רבי יצחק אמר מהכא (דברים ל יד) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו אימתי קרוב אליך הדבר מאד בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו. רבא אמר מהכא (תהלים כא ג) תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה אימתי תאות לבו נתת לו בשעה שארשת שפתיו בל מנעת סלה. רבא רמי כתיב תאות לבו נתת לו וכתיב וארשת שפתיו בל מנעת סלה. זכה תאות לבו נתת לו לא זכה ארשת שפתיו בל מנעת סלה. תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב כל מקום שנא׳ נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמים. נצח דכתיב (ישעיה נז טז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. סלה דכתיב (תהלים מח ט) כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה׳ צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם סלה ועד דכתיב (שמות טו יח) ה׳ ימלוך לעולם ועד. א״ר אלעזר מ״ד (משלי א ט) וענקים לגרגרותיך אם משים אדם את עצמו כענק זה שרף לצואר ונראה ואינו נראה תלמידו מתקיים בידו: