Midrash su Salmi 63:11

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ, הוּא הִתְחִיל בְּעֵצָה תְּחִלָּה לְכָךְ לָקָה תְּחִלָּה, הוּא הִתְחִיל בְּעֵצָה תְּחִלָּה, דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ, וְהוּא לָקָה תְּחִלָּה, דִּכְתִיב (שמות ז, כט): וּבְךָ וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, לָהֶם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לוֹ, אָמַר רַבִּי חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר בּוֹאוּ וְנִתְחַכְּמוּ לֵאלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, נְדוּנֵם בְּחֶרֶב, כְּבָר כְּתִיב (ישעיה סו, טז): וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר. לֹא נָדוּן אוֹתָם אֶלָּא בְּמַיִם, שֶׁכָּךְ נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד, ט): אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ. וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ מֵבִיא אֲבָל עַל אֻמָּה אַחַת מֵבִיא, וַעֲלֵיהֶם אֵינוֹ מֵבִיא אֲבָל הֵם בָּאִים וְנוֹפְלִים לְתוֹכָן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סג, יא): יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ. (שמות יח, יא): כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ וגו', בַּקְּדֵרָה שֶׁבִּשְׁלוּ, בָּהּ נִתְבַּשְּׁלוּ, אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַבִּי סִימוֹן, שְׁלשָׁה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה, בִּלְעָם, וְאִיּוֹב, וְיִתְרוֹ. בִּלְעָם שֶׁיָּעַץ, נֶהֱרַג. אִיּוֹב שֶׁשָּׁתַק, נִדּוֹן בְּיִסּוּרִין. יִתְרוֹ שֶׁבָּרַח, זָכוּ בָּנָיו וְיָשְׁבוּ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, דִּכְתִיב (דברי הימים א ב, נה): וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים ישְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב וגו', וּכְתִיב (שופטים א, טז): וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן משֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה. וְעָלָה מִן הָאָרֶץ, וְעָלִינוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וְעָלָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּאָדָם שֶׁמְקַלֵּל עַצְמוֹ וְתוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּאֲחֵרִים. דָּבָר אַחֵר, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּיְרִידָה הַתַּחְתּוֹנָה, הֵם עוֹלִים, רְאֵה מַה כְּתִיב: וְעָלָה מִן הָאָרֶץ, אָמַר דָּוִד (תהלים מד, כו): כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ. אוֹתָהּ שָׁעָה (תהלים מד, כז): קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ.

אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים, כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בָּאֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל טו, ז): וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם. וּכְשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמִּצְרִיִּים אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁכָּבֶה בָּאֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, יז): דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּכֶסֶף וְזָהָב, הֲלֹא הוּא דִכְתִיב (דניאל ב, לב): הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמִּצְרִיִּים אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּעוֹפֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, י): צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בַּאֲרָזִים, הֲלֹא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לא, ג): הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן. וּכְתִיב (דניאל ד, יז): אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וגו'. וּכְתִיב (עמוס ב, ט): וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם וגו'. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמִּצְרִיִּים אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּקַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ז): יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמַּלְכֻיּוֹת מוֹשְׁלָן בְּחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ז, ג): וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא, וּכְתִיב: קַדְמָיתָא כְאַרְיֵה. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמִּצְרִיִּים מוֹשְׁלָן בְּשֻׁעָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים, שִׁמְרוּ אוֹתָם לַיְּאוֹר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, עֲרוּמִין הָיוּ הַמִּצְרִיִּים, לְפִיכָךְ הוּא מוֹשְׁלָן בְּשׁוּעָלִים, מַה שּׁוּעָל זֶה מַבִּיט לַאֲחוֹרָיו, כָּךְ הָיוּ הַמִּצְרִיִּים מַבִּיטִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, וְהָיוּ אוֹמְרִים בַּמֶּה נְדוּנֵם, נְדוּנֵם בָּאֵשׁ, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ישעיה סו, טז): כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט. נְדוּנֵם בַּחֶרֶב, וַהֲלֹא כְּתִיב (ישעיה סו, טז): וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר, אֶלָּא נְדוּנֵם בַּמַּיִם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם עוֹד, כְּדִכְתִיב (ישעיה נד, ט): כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֵּיכֶם שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם אֲנִי גוֹרְרוֹ לְמַבּוּלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סג, יא): יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ. יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁגְּרָרָן לְחָרְבוֹ שֶׁל יָם. מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמָּנָה הַזֹּאת תִּהְיֶה מְתוּקֶנֶת לַשּׁוּעָלִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה שׁוּעָלִים קַדְמָאָה מָלֵא, תִּנְיָינָא חָסֵר, שֻׁעָלִים כְּתִיב, אוֹתָם הֵם הַשּׁוּעָלִים שֶׁיָּרְדוּ לְשָׁעֳלוֹ שֶׁל יָם.

ויקרא למשה ולאהרן (שם שם לא). היה הולך וקורא בלילה בכל שוק ושוק ואומר היכן הוא משה והיכן הוא דר, והיו בניהם של ישראל משחקין בו, ואומרים לו פרעה להיכן אתה הולך, והוא אומר להם למשה אני מבקש, והם אומרים לו כאן הוא דר ומשחקים בו עד שעמד עליו, [א"ל פרע] קומו צאו מתוך עמי (שם), אמר לו משה וכי גנבים אנו, הקב"ה אמר לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר (שם שם כב), א"ל פרעה בבקשה ממך קומו צאו, א"ל משה למה אתה מטריה הרבה, א"ל שאני בכור ומתיירא אני שמא אמות, א"ל משה אל תתירא מן הדבר, לגדולה מזו אתה מתוקן, ולא תאמר שפרעה בלבד היה דוחק אלא כל המצרים היו דוחקין, שנאמר ותחזק מצרים וגו' (שם שם לג), אמר להם הקב"ה חייכם אין כולכם מתים כאן אלא בים, למה לא מתו כולם במכת בכורות אלא בים, אמר ר' שמואל בר נחמן בערמה באו מצרים על ישראל, אמרו אם משעבדים אנו אותם באש, יכול אלוהיהן להביא עלינו אש מלמעלה, כשם שהביא על הסדומים, אלא נשבע שאיני מביא עוד מבול לעולם, (חייכם) בואו ונשעבדם במים, אמר להן הקב"ה אני נשבעתי שאיני מביא עוד מבול לעולם, חייכם אותן אנשים הלכו למבול, שנאמר יגירהו על ידי חרב (תהלים סגי ב), אותן האנשים נגררין והולכין מעצמן לים, מנת שועלים יהיו (שם), אמר שלמה אחזו לנו שועלים וגו' (שה"ש ב טו). אמר ר' שמואל (שעל הים הביטו) [שעל ים כתיב].