Midrash su Salmi 68:7

פס'. שמור את חדש האביב. שמור את חדש של עיבור מפני האביב שיהא בזמנו. שמור את חדש לא פחות ולא יותר. ועשית פסח. שתהא עשייתו לשם פסח שאם שחטו שלא לשמו פסול. ושאר כל עבודותיו מנין ת״ל ועשית פסח. שיהו כל עשיותיו של פסח לשום פסח כגון קבלה וזריקה. כי בחדש האביב, חדש שהוא נאה לצאת לא חם ולא צונן וכן הוא אומר (תהילים ס״ח:ז׳) מוציא אסירים בכושרות. הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה. ולהלן הוא אומר (במדבר ל״ג:ג׳) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה. מלמד שנגאלו מהלילה:

[ד] ר' יונה בוצרייה פתח כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה:ח). מטרונא שאלה את ר' יוסי בר' חלפתא אמרה לו, לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, א' לה לששה ימים דכת' כי ששת ימים עשה י"י וג' (שמות לא:יז). אמרה לו ומה הוא יושב ועושה מאותה השעה, אמ' לה מזוויג זיווגים, בתו של פלוני לפלני, אשתו של פלו' לפלוני, ממונו של פלו' לפל'. אמרה והדה היא, אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים וכמה שפחות יש לי ובשעה קלה אני יכולה לזווגן. א' לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. היניחה ר' יוסי בר' חלפתה והלך לו. מה עשתה, נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות ואמרה, פלן ישא לפלנית פלנית תשא לפלן, וזיווגה אותן בלילה אחד. ובצפרא אתון לגבה, דין רישיה פציע דין עייניה שמיטה דין רגליה תבירא, דין או' לית אנא בעי לדא ודא אמרה לית אני בעי לדין. שלחה והביאה את ר' יוסי בר' חלפתא, אמרה לו אמת היא תורתכם נאה ומשובחת היא על כל מה שאמרת יפה אמרת. אמר לה ולא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. מה הק' עושה מזווגן על כורחן שלא בטובתן, הדה היא דכת' אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (תהלים סח:ז). מה הוא בכושרות, בבכי ושירות, דבעי א' שירה ודלא בעי בכי. א' ר' ברכיה בלשון הזה השיבה ר' יוסי בר' חלפתא, הקב"ה יושב ועושה סולמות מעלה לזה ומוריד לזה משפיל לזה ומרים לזה, כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (שם עה:ח). ר' יונה בוצרייא ורבנין. רבנין פתרין קריא באהרן, בלשון זה הושפל ובלשון זה הוגבה. בלשון הזה הושפל, ואשליכהו באש ויצא העגל הזה (שמות לב:כד). ובלשון זה גובהה, זה קרבן אהרן ובניו (ויקרא ו:יג). ר' יונה בוצרייה פתר קרייא בישר', בלשון זה הושפלו ובלשון זה הוגבהו. בלשון זה הושפלו, כי זה משה האיש (שמות לב:א). ובלשון זה הוגבהו, זה יתנו כל העובר על הפקדים (שם ל:יג).

א״ר יוחנן ואיתימא רבי אלעזר אין אשתו של אדם מתה אלא א״כ מבקשין ממנו ממון ואין לו שנאמר (משלי כב כז) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. וא״ר ר׳ יוחנן כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בית המקדש בימיו שנאמר (יחזקאל כ יד) בן אדם הנני לוקח ממך מחמד עיניך במגפה לא תספוד ולא תבכה ולא תבא דמעתך וכתיב (שם) ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב וכתיב (שם) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם ומחמד עיניכם. א״ר אלכסנדראי כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו שנאמר (איוב יח ו) אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר פסיעותיו מתקצרות שנאמר (שם) יצרו צעדי אונו רבי אבהו אומר עצתו נופלת שנאמר (שם) ותשליכהו עצתו אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן קשה לזווגם כקריעת ים סוף שנאמר (תהלים סח ז) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אל תקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים אל תקרי בכושרות אלא בכי ושירות איני והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני לא קשיא הא בזווג ראשון הא בזווג שני. א״ר שמואל בר נחמן לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים שנאמר (ישעיה נד ו) ואשת נעורים כי תמאס מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה שנאמר (משלי ה יח) יהי מקורך ברוך ושמח מאשת (שם ע״ב) נעוריך א״ל כגון מאן א״ל כגון אמך איני והא מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים וא״ל כגון מאן וא״ל כגון אמך מיתקף תקיפא עבורי מיעברה במילי א״ר שמואל בר אוניא משמיה דרב אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שנאמר (ישעיה נד ה) כי בועליך עושיך ה׳ צבאות שמו תנא אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה אין איש מת אלא לאשתו שנאמר (רות א ג) וימת אלימלך איש נעמי ואין אשה מתה אלא לבעלה שנאמר (בראשית מח ז) ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל: