Midrash su Salmi 7:12

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו דכתיב (שמות לג יד) פני ילכו והניחותי לך. אמר ליה הקב״ה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך. ומי איכא ריתחא קמיה דקודשא בריך הוא אין דתניא (תהלים ז יב) ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע. וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה וזו היא רגע ואין כל בריה יכולה לכוין אותה השעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה (במדבר כד טז) ויודע דעת עליון. השתא דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון הוי ידע אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב״ה כועס בה. והיינו דאמר להו נביא לישראל (מיכה ו ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב. למען דעת צדקות ה׳ מאי למען דעת צדקות ה׳ אמר רבי אלעזר אמר להם הקב״ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק (במדבר כג ח) מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה׳ מלמד שכל אותם הימים לא זעם. וכמה זעמו רגע. וכמה רגע אמר רבי אבין ואי תימא רבי אבינא רגע כמימריה ומנא לן דרגע רתח שנא׳ (תהלים ל ו) כי רגע באפו חיים ברצונו ואי בעית אימא מהכא (ישעיה כו כ) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. ואימת רתח אמר אביי בהנך תלת שעי קמייתא כי חוורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי כל שעתא אית ביה שורייקי סומקי בההיא שעתא לית ביה שורייקי סומקי. ההוא מינאה דהוה בשיבבותיה דריב״ל הוה קא מצער ליה טובא בקראי יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא ועיין ביה סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה כי מטא ההיא שעתא ניים אמר שמע מיניה לאו אורח ארעא למעבד הכי (תהלים קמה יז) ורחמיו על כל מעשיו כתיב וכתיב (משל׳ יז כו) גם ענוש לצדיק לא טוב. תנא משמיה דרבי מאיר בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחין כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקדוש ברוך הוא:

כח אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִן שֶׁאֵין מְרַצִּין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ? דִּכְתִיב: (שמות ל״ג:י״ד) "פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִיחֹתִי לָךְ". אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁיַּעַבְרוּ פָּנִים שֶׁל זַעַם וְאַנִּיחַ לְךָ. וּמִי אִיכָּא רִיתְחָא קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא? אִין, דְּתַנְיָא: (תהילים ז׳:י״ב) "וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם". וְכַמָּה זַעְמוֹ? רֶגַע, וְכַמָּה 'רֶגַע'? אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנֶה בְּשָׁעָה, וְזוֹ הִיא 'רֶגַע', וְאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכַוֵּן אוֹתָהּ הַשָּׁעָה, חוּץ מִבִּלְעָם הָרָשָׁע, דִּכְתִיב בֵּיה: (במדבר כ״ד:ט״ז) "וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן". הַשְׁתָּא, דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לָא הֲוָה יָדַע, דַּעַת עֶלְיוֹן הֲוָה יָדַע? (מַאי דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ? דְּאַמְרֵי לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא רָכַבְתְּ אַסּוּסְיָא? אָמַר לְהוּ: בִּרְטִיבָא שַׁדָּאִי לָהּ. מִיָּד אָמְרָה לֵיהּ: "הֲלֹא אָנֹכִי אֲתוֹנְךָ", בִּטְעִינָא בְּעָלְמָא. "אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלָי", אַקְרַאי בְּעָלְמָא. "מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיִיתָ עוֹשֶׂה עִמִּי מַעֲשֶׂה אִישׁוּת בַּלַּיְלָה. כְּתִיב הָכָא: (שם כב) "הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי", וּכְתִיב הָתָם: (מלכים א א׳:ב׳) "וַתְּהִי לוֹ סוֹכֶנֶת".) אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְכַוֵּן אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ. וְהַיְנוּ דְּאָמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: (מיכה ו׳:ה׳) "עַמִּי, זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, (וּמֶה עָנָה אוֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל,) לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'". מַאי "לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'"? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: (ראו) [דְּעוּ] כַּמָּה צְדָקוֹת עָשִׂיתִי עִמָּכֶם שֶׁלֹּא כָּעַסְתִּי בִּימֵי בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁאִלְמָלֵי כָּעַסְתִּי, לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִשּׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ בִּלְעָם לְבָלָק: (במדבר כ״ג:ח׳) "מָה אֶקֹּב? לֹא קַבֹּה אֵל, וּמָה אֶזְעֹם? לֹא זָעַם ה'", מְלַמֵּד [שֶׁכָּל] (ש)אוֹתָם הַיָּמִים לֹא זָעַם. וְכַמָּה זַעְמוֹ? רֶגַע. וְכַמָּה 'רֶגַע'? אָמַר רַבִּי אַבִּין, וְאִי תֵּימָא רַבִּי אֲבִינָא: רֶגַע, כְּמֵימְרֵיהּ. וּמְנָא לָן דְּרֶגַע רָתַח? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ל׳:ו׳) "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ". וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא: (ישעיהו כ״ו:כ׳) "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע, עַד יַעֲבָר זָעַם". וְאֵימַת רָתַח? אָמַר אַבַּיֵי: בְּהַנָךְ תְּלָת שָׁעֵי קָמַיְתָא, כִּי חִוְרָא כַּרְבַּלְתָּא דְּתַרְנְגוֹלָא, וְקָאִי אֲחַד כַּרְעָא. כָּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא, נַמִּי קָאִי הָכִי! כָּל שַׁעְתָּא אִית בֵּיהּ שׁוּרַיְקֵי סוּמְקִי, בְּהַהִיא שַׁעְתָּא לֵיהּ בֵּיהּ שׁוּרַיְקֵי סוּמְקִי. הַהוּא מִינָאָה דַּהֲוָה בְּשִׁיבְבוּתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, הֲוָה קָא מְצַעֵר לֵיהּ טוּבָא בִּקְרָאֵי. יוֹמָא חַד שָׁקַל תַּרְנְגוֹלָא וְאוּקְמֵיהּ בֵּין כַּרְעֵיהּ דְּעַרְסָא וְעַיֵין בֵּיהּ, סָבַר, כִּי מָטָא הַהִיא שַׁעְתָּא, אֲלַטְיֵיהּ. כִּי מָטָא הַהִיא שַׁעְתָּא, נַיִים. אָמַר: שְׁמַע מִינָהּ לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֶעֱבַד הָכִי, (תהילים קמ״ה:ט׳) "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" כְּתִיב, וּכְתִיב: (משלי י״ז:כ״ו) "גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִיק לֹא טוֹב". תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת, וְכָל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב מַנִּיחִין (עטרותיהם) [כִּתְרֵיהֶם] בְּרָאשֵׁיהֶם וּמִשְׁתַּחֲוִים לַחַמָּה, מִיָּד כּוֹעֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

לפי שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו ואינו בא בכפישה אלא הכל בצדק שנאמר (תהילים ז׳:י״ב) אלהים שופט צדיק ואומר אל צדיק ומושיע. לכך אמר דוד טעמו וראו כי טוב ה' לפיכך צריך אדם להתבונן על כל הבא עליו כענין שנאמר (איכה ג׳:מ׳) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. ומעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים ומטה ידו ובקש לצאת חוצה לארץ קרא לאשתו אמר לה דעי שבני אדם היו רגילין לבוא אצלי לראות את הנגעים בואי ואני אלמדך שתהא רואה את הנגעים. אם תראי שער האדם שיבש. המעין של שער יבש. שכל שערה ושערה ברא לה הקב"ה מעין בפני עצמו ואם יבש המעין יבש השער אמרה לו אשתו ומה אם כל שערה ושערה ברא לה הקב"ה מעין ושותה הימנו. אתה שבראך הקב"ה להכיר יחודו ולהללו על אחת כמה וכמה. באותה שעה מנעתו לצאת חוצה לארץ זהו שאמר הכתוב טעמו וראו כי טוב ה' אשרי הגבר שהקב"ה מספק מזון לכל בריה ומה שאמר הכהן שכל שער יש לו מעין פסוק מלא הוא. שנאמר (איוב מ׳:ו׳) ויען ה' את איוב מן הסערה אמר לו הקב"ה לאיוב אמרת (שם ט) אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם והלא כל שער ושער של כל בריה אני מונה אותם לתת להם מעינים והיותם ואתה אומר בשערה ישופני כלומר רוח סערה עברה לפניו לפיכך מרבה פצעי חנם אלא ודאי אשרי הגבר יחסה בו אשרי שמתגבר ביצרו ואינו מהרהר אחר מדת בוראו אלא חוסה בו בכל לבו. בוא וראה בפרשת אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת בידוע שאין הקב"ה מביא על האדם אחד מארבעה נגעים הללו אלא על ידי עון. מצאנו בבנות ירושלים כתיב (ישעיהו ג׳:ט״ז) יען כי גבהו מה כתיב אחריו וספח ה' קדקד בנות ציון ואפילו הכי נתנה לו תורה טהרה שנא' זאת תהיה תורת המצורע. ד"א זאת תהיה תורת המצורע. תורת המוציא רע. אתה מוצא שבלעם בן בעור מפני לשונו נדחף שנאמר (במדבר כ״ג:ז׳) מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם. מן רמי עולם הייתי ממחיצת האבות הייתי וינחני בלק וזרקו לגיהנם. וכן דואג האדומי מפני לשונו נדחף שנאמר (שמואל א כ״א:ח׳) ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול דכתיב (שם כב) ויען דואג האדומי והוא נצב על עבדי שאול ויאמר ראיתי את בן ישי בא נבה אל אחימלך בן אחיטוב. וכתיב (שם) ויאמר המלך לדויג סב אתה ופגע בכהנים. אתה הלשנתה אותם אתה פגע בהם. וכן אחיתופל מפני לשונו נטרד שנאמר (שמואל ב י״ז:כ״ג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויצו אל ביתו ויחנק וימת. וכן גיחזי מפני פיו נטרד שנאמר (מ"ב ה') הי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי (מידו) [מאתו] מאומה. וכתיב (שם) וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך. אמר רבי פדת ברית כרותה נתן הקב"ה בעולמו שכל מי שהוא מפטפט בחבירו לוקה בצרעת שנא' זאת תהיה תורת המצורע. המוציא רע. וכן אמר קהלת (קהלת ה׳:ה׳) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך זה לשון הרע. ד"א אל תתן את פיך לשון נקיה דבר הכתוב שלא ישמש עם הנדה שלא ילקו בצרעת. א"ר אחא אם שמש אדם עם אשתו ביום הראשון שבנדתה הבן הנולד לוקה בצרעת בן עשר שנים. ביום השני לוקה בן כ' שנה. ביום הג' לוקה בן ל'. ביום ד' לוקה בן מ'. ביום ה' לוקה בן נ'. ביום ששי לוקה בן ס'. ביום ז' לוקה בן ע'. ד"א זאת תהיה תורת המצורע. זה שאמר הכתוב (משלי י״ח:כ״א) מות וחיים ביד לשון אם זכה זכה לחיים ואם נתחייב נתחייב למיתה. כיצד אם עסק בתורה זכה לחיי העולם הבא שהרי התורה נקראת חיים שנאמר (שם ג) עץ חיים היא למחזיקים בה. ובלשון הרע מתחייב בנפשו שהרי הורג שלשה הורג את האומרו והורג המקבלו והורג הנאמר עליו. ומנין אתה לומד מן דואג שאמר לשון הרע על אחימלך לפני שאול ונהרגו דואג ושאול ואחימלך. אחימלך (שמואל א כ״ב:ט״ז) ויאמר המלך מות תמות אתה וכל ביתך. שאול (דברי הימים א י׳:י״ג) וימת שאול במעלו אשר מעל בה' וכן אמר שאול (שמואל ב א׳:ט׳) כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי. קטיגוריא של נוב עיר הכהנים אחזני שאין שבץ אלא בגדי כהונה שנאמר (שמות כ״ח:י״ג-י״ד) ועשית משבצות זהב. דואג נשתרש מן העולם שנאמר (תהלים נג) גם אל יתצך לנצח וגו'. בוא וראה כמה כתיב (ירמיה ט) חץ שחוט לשונם כשם שחץ מכה מרחוק כך לשון הרע מכה וממית מרחוק. ואל יאמר בן אדם אני אדבר מה שאני מבקש ואוציא מפי מה שאני מבקש, אלא ראה הזהירך הכתוב (תהילים ל״ד:י״ד-ט״ו) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב. ושלמה אמר בחכמתו (משלי כ״א:כ״ג) שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו. קשה לשון הרע שאין אדם מוציאו מפיו עד שכופר בעיקר. שנא' (תהילים י״ב:ה׳) אשר אמרו ללשוננו נגביר וגו' אמר הקב"ה אני עליהם לגיהנם מלמעלה ואתה עליהם מלמטה שנא' (שם קכ) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. אמר להם הקב"ה לישראל אם רצונכם שתזכו לעולם הבא הרחיקו עצמיכם מלשון הרע שנאמר מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו. בוא וראה כמה גדול לשון הרע (עונש) שהרי מרים דברה במשה אחיה שנא' (במדבר יג) ותדבר מרים ואהרן במשה מה כתיב (דברים כ״ד:ח׳) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים. למעלה כתיב השמר בנגע הצרעת לשמור ומה דברו במשה אמרו (במדבר י״ב:ב׳) הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר כלומר למה פירש מן האשה מיד ויאמר ה' פתאום, מלמד שהיו צריכין מים אמר להם הקב"ה וכך הייתם מבקשים שהיה משה צריך מים ואני מדבר עמו מיד לקו בצרעת. וכתיב (שם) ויחר אף ה' בם וילך אלא שנתרפא אהרן מיד ומרים אחר ז' ימים לכך נאמר זאת תהיה תורת המצורע. והנחש הקדמוני לקה בזאת שנאמר (בראשית ג׳:י״ד) ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה לפי שדבר לשון הרע נאמר כאן ארירה ונאמר צרעת ממארת היא לפיכך הנחש יש עליו סלעים כגון צרעת וכל המכות לעתיד לבוא מתרפאות חוץ מן הנחש שנאמר (ישעיהו ס״ה:כ״ה) ונחש עפר לחמו, ללמדך כמה הוא כח לשון הרע: