Midrash su Salmi 8:2

בשעה שעלה משה למרום בא ענן ורבץ כנגדו ולא היה יודע משה רבינו אם לרכוב עליו אם לאחוז בו, מיד פתח הענן פיו ונכנס משה בתוכו, והיה מהלך ברקיע כאדם שמהלך בארץ, שכן כתוב בתורה ויבא משה בתוך הענן. פגע בו קמוא"ל השוער המלאך הממונה על י״ב אלפים מלאכי חבלה שהן עומדין על שערי הרקיע, גער בו במשה וא״ל מה לך בן עמרם לבא במקום מלאכי אש? א״ל משה אני לא בעצמי באתי אלא ברשותו של הקב״ה לקבל התורה ולהורידה לישראל, כיון שלא הניחו לילך הכהו משה פצע אחד ואבדו מן העולם, והיה משה מהלך ברקיע עד שפגע הדרניאל המלאך, אמרו עליו על הדרניאל המלאך שהוא גבוה מחבירו ששים רבוא פרסאות וכל דבור ודבור שיוצא מפיו י״ב אלפים ברקים של אש יוצאים מפיו (בדבור אחד), וכיון שראה משה גער בו וא״ל מה לך בן עמרם במקום קדושים עליונים? כיון ששמע משה את קולו נבהל משה מפניו וזלגו עיניו דמעות ובקש ליפול מן הענן, מיד נתגלגלו רחמיו של הקב״ה ואמר להדרניאל מיום שבראתי אתכם בעלי מריבה אתם, בתחלה כשבקשתי לבראת אדם הראשון עשיתם קטיגוריא לפני ואמרתם לי מה אנוש כי תזכרנו וגו׳ ויחר אפי בכם ושרפתי מכם כתות כתות באצבעי הקטנה, ועכשיו מריבים אתם עם נאמן ביתי שהעליתי אותו הנה לקבל תורה להורידה לבני בחירי, שאלמלא תורה שישראל מקבלין אין לכם דירה ברקיע, כיון ששמע הדרניאל מיד זירז עצמו לפני הקב״ה ואמר לפניו רבש״ע גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שבא ברשותך, הנה עכשיו אהיה לו שלוחו ואלך לפניו כתלמיד לפני רבו. מיד רץ וכפף הדרניאל את עצמו והלך לפני משה כתלמיד לפני רבו עד שהגיע אצל אשו של סנדלפון, א״ל הדרניאל למשה לך שוב שאיני יכול לעכב עצמי מפני אשו של סנדלפון שלא ישרפני, כיון שראה משה את סנדלפון מיד נבהל ונחפז ליפול מן הענן וזלגו עיניו דמעות ובקש רחמים לפני הקב״ה וענהו, ומרוב חיבתן של ישראל ירד הקב״ה בעצמו מכסא כבודו ועמד לפני משה עד שעבר מאשו של סנדלפון, ועל אותה שעה כתוב בתורה ויעבור ה׳ על פניו. אמרו על סנדלפון שהוא גבוה מחבירו מהלך ת״ק שנה ועליו כתוב והנה אופן אחד בארץ אצל החיות זה סנדלפון שעומד אחר המרכבה וקושר כתרים לקונו. וכי תעלה על דעתך שמלאכי השרת יודעין היכן הקב״ה שרוי והלא כתיב ברוך כבוד ה׳ ממקומו, במקומו לא נאמר אלא ממקומו מלמד שאין מכירין מקומו של הקב״ה, אלא משביע סנדלפון את הכתר שמכתירין מקומו של הקב״ה בקדושות ועולה הכתר מעצמו ויושב בראש אדוניו, מיד כל חיילי מרום חלים וזעים וחיות הקדש דוממות ושרפי הקדש נוהמים כאריה ועונים השרפים ואומרים קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו, וזה פירושו קדוש בעליונים קדוש בתחתונים קדוש בכל עולמים הוי"ה הנקדש בסוד צבאות ישראל, ובשעה שמגיע הכתר לכסא הכבוד מיד גלגלי המרכבה מתגלגלים ומתרעשין אדני שרפרף וכל רקיעים כולם אוחזם חלחלה ובשעה שהכתר עובר על כסא הכבוד לישב במקומו כל חיילי מרום פוצחים פיהם ואומרים ברוך כבוד ה׳ ממקומו. בא וראה שבחו של הקב״ה שבשעה שמגיע הכתר בראשו מחזיק ה׳ ראשו לקבל הכתר מעבדיו, וכל חיות ושרפים וגלגלי המרכבה וכסא הכבוד וחיילי מעלה וחשמלים וכרובים מתגדלים ומתחברים ומתגאים ונותנין הוד והדר וממליכים אותו כולם ואומרים בפה אחד הוי״ה מלך הוי״ה מלך הוי״ה ימלוך לעולם ועד. וזהו פי׳ ה׳ מלך קודם שנברא העולם ה׳ מלך משנברא העולם ה׳ ימלוך לעולם ועד לעולם הבא. ואף הקב״ה ישתבח שמו מסכים עמהם ואומר ימלוך ה׳ לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה. וכיון שעבר משה מסנדלפון פגע בו רגיון נהר של אש וגחלים שלו שורפין את מלאכי השרת ובו טובלין כלם ומתחדשים לבקרים, שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך, וכך מפורש על יד דניאל (ז' י') נהר דינור נגד ונפיק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשנה ורבוא רבבן קדמוהי יקומון דינא יתיב וספרין פתיחו, וזה פירושו נהר של אש ששמו רגיון מושך גחלים בוערות ויוצא לפני הקב״ה מתחת כסא הכבוד, והוא עשוי מזיעת ארבע חיות שתחת כסא הכבוד ומזיעות אש מאימתו של הקב״ה, ומאותה זיעת אש נעשה אותו הנהר. והקב״ה יושב על כסא דין ודן אפילו למלאכי השרת שנאמר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה, וכתיב הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו, וכשמלאכי השרת באין לדין מתחדשין וטובלין באותו נהר של אש, ומה אם מלאכי השרת טובלין באותו נהר של אש, בני אדם לא כל שכן. מיד הקב״ה העבירו משם, ופגע בו גליצור המכונה רזיאל, ועליו הוא אומר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. ולמה נקרא שמו גליצור שמגלה טעמי צור, ולמה נקרא שמו רזיאל ששומע מאחורי הפרגוד מה שנגזר להיות ומכריז בעולם, ועומד אליהו זכור לטוב על הר חורב ושומע קול הכרזה מפיו והולך ומשמיע הקול בעולם, וכן כתיב כי עוף השמים יוליך את הקול זה רזיאל ובעל כנפים יגיד דבר זה אליהו. אמרו עליו על גליצור שהוא עומד לפני הכסא וכנפיו פרושות לקבל הבל פיהם של חיות ואלמלא כן היו נשרפין כל מלאכי השרת מהבל פיהם של חיות. ועוד מדה אחרת של גליצור שנוטל כמין מחבת ברזל והיא של אש ומקבל עליה גחלי אש מנהר רגיון ומעמידה כנגד מלכים ושרים ונגידי עולם כדי שיצליח זיום ותפול אימתם בעולם, כיון שראהו משה נזדעזע, מיד נטל הקב״ה והעבירו משם, ופגע בו גדוד של מלאכי אימה שהם סובבים לכסא הכבוד שהם גבורים ועצומים מכל המלאכים ובקשו לשרפו בהבל פיהם, מיד פירש הקב״ה עליו זיו כבודו ואמר למשה השב להם תשובה, אמר להם משה רבינו: כתיב בתורה אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, שמא נשתעבדתם במצרים ויצאתם בני חורין שאתם צריכין לתורה? כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים, שמא ע״ז יש בתוככם שאתם צריכין לתורה? כתיב לא תשא, שמא משא ומתן יש ביניכם שאתם צריכין לתורה לענין שבועה, כתיב זכור את יום השבת לקדשו, שמא פעולה יש ביניכם שאתם צריכין לתורה? כתיב כבד את אביך ואת אמך, שמא אב ואם יש לכם שאתם צריכין לתורה? כתיב לא תרצח, שמא שפיכות דמים יש ביניכם שאתם צריכין לתורה? כתיב לא תנאף, שמא נשים יש ביניכם שאתם צריכין לתורה? כתיב לא תגנוב שמא ממונות יש ברקיע שאתם צריכין לתורה? כתיב לא תענה, שמא עדות שקר יש ביניכם שאתם צריכין לתורה? כתיב לא תחמוד, שמא בתים ושדות וכרמים יש ביניכם שאתם צריכין לתורה? מיד חזרו כל מלאכי השרת והודו לדבריו של הקב״ה ואמרו ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. ולמדו הקב״ה כל התורה כולה בארבעים יום, וכשבא לירד וראה אימתן של מלאכים וגדודי מלאכי אימה מלאכי זיע ומלאכי חלחלה ומלאכי רתת, מיד אחזתו חלחלה ושכחה בשעה אחת, מיד קרא הקב״ה ליפיפיה שר התורה ומסר לו את התורה ערוכה בכל ושמורה, וכל מלאכי השרת נעשו אוהביו, וכל אחד ואחד מסר לו דבר רפואה וסוד שמות שהן יוצאין מכל פרשה ופרשה וכל שמושיהן, שכן הוא אומר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, ואף מלאך המות מסר לו דבר שכן כתיב ויתן את הקטרת ויכפר על העם, וזהו השמוש הנכבד שמסרו לו המלאכים ע"י יפיפיה שר התורה וע״י מטטרון שר הפנים ומסרה משה לאלעזר ואלעזר לפנחס בנו שהוא אליהו כהנא רבא ויקירא זכור לטוב, אמן.

אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א ב). ראו מה חיבה אתכם, מן הארץ ועד הרקיע מהלך ה' מאות שנה, וכן מרקיע ראשון לשני ומשני לשלישי ומשלישי לרביעי ומרביעי לחמישי ומחמישי לששי ומששי לשביעי, ואין צריך לשער מטלפי החיות, והכסא למעלה מכולם, וראו מה חיבבתי אתכם שהונחתי כולם, ואמרתי לכם עשו לי יריעות עזים ואבוא לשכון אצליכם, אמר ר' יהושע בן לוי אילו היו אומות העולם יודעים, מה היה המשכן טוב להם, היו מקיפין אותו אהליות וקסתריות, למה עד שלא הוקם המשכן היה הדיבור יוצא ונכנס לתוך אהליהם של אומות העולם והיו נתרזים, שנאמר כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי (דברים ה כג), אתה היית שומע וחי, אבל אומות העולם היו שומעים ונתרזים בתוך אהליהם. ולא תאמר במשכן אלא אפילו בית המקדש היה יפה להם, מנין הוא ששלה סידר בתפלתו, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא וגו' (מ"א ח מא), אתה תשמע השמים וגו' (שם שם מג), אבל ישראל כשהיה בא להתפלל מה אומר, ונתת לאיש (כדרכיו) [ככל דרכיו] אשר תדע את לבבו וגו' (שם שם לט), אבל הנכרי בין עושין ובין שאין עושין תן לו כל מה שהוא תובע, למען [ידעון] כל עמי הארץ וגו' (מ"א ח מג), לפיכך בית המקדש היה יפה לאומות הועלם, [אמר ר' שמואל בר נחמן עד שלא נבנה בית המקדש היה העולם עומד על תרנוס של שני רגלים, אבל משנבנה בית המקדש נתבסס העולם ועמד בישיבו, ולא תאמר בית המקדש, אפילו המשכן היה יפה לאומות העולם], לפיכך אמר הקב"ה למשה עשה לי משכן, שאני מתאוה לשכון אצל בני, כיון ששמעו מלאכי השרת כן אמרו לפניו רבונו של עולם למה אתה מניח עליונים ויורד לתחתונים, שבחך הוא שתהא בשמים, אשר תנה הודך על השמים (תהלים ח ב), אמר להם הקב"ה חייכם שאני עושה כשם שאמרתם, אמר חבקוק הנביא, אלוה מתימן יבא (חבקוק ג ג), ואחר כך ותהלתו מלאה הארץ (שם), אמר להם הקב"ה ומה אתם תמהים על זה, ראו מה אני מחבב את התחתונים ויורד ושוכן תחת יריעות עזים, שנאמר ועשית יריעות עזים.

ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ. א"ר מצינו בשלשה מקומות שהיו המלאכים מדיינין כנגד הקב"ה. באדם ובמשכן ובתורה. באדם מנין כשבקש לבראת את האדם נמלך במלאכים. אמר להם (בראשית א כו) נעשה אדם. התחילו לומר לו מה אנוש כי תזכרנו. אמר להם למחר תדעו חכמתו. כיון שבראו מה עשה הקב"ה כינס כל בהמה חיה ועוף לפני מלאכי השרת התחיל שואל להן שם כל אחד ואחד ולא היו יודעין. אמר להם הקב"ה מבקשים אתם לידע חכמתו של אדם שאני שואל אותו ואומר לי שמותן וקורא שמות לכולם. מה עשה כינס כל בהמה וחיה ועוף והעבירן לפניו שנאמר (שם ב יט) ויצר ה' אלקים מן האדמה. א"ר אחא והלא כבר נאמר (שם א כה) ויעש אלקים את חית הארץ. ומה תלמוד לומר ויצר. אלא להלן כתיב ויעש אלקים שבראן. וכאן כתיב ויצר לשון כינוס כענין שנאמר (דברים כ יט) כי תצור אל עיר. (בראשית ב יט) ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכי אין הכל צפוי לפניו. אלא מהו לראות מה יקרא לו. להראות למלאכי השרת חכמתו של אדם. ומה הוא שמו שהתקין לו הקב"ה הוא שמו שקרא אותו אדם הראשון שם לכל דבר. אמר לו הקב"ה ואתה מה שמך. אמר לו אני נאה להקראות אדם ולמה שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי אתה נאה להקראות ה' שאתה אדון על כל העולם לפיכך הוא אומר (ישעיה מב ח) אני ה' הוא שמי. שקראני אדם הראשון. מיד אמר הקב"ה למלאכים ראו חכמה שבלבו של אדם ואתם אומרים לי מה אנוש כי תזכרנו. וכן את מוצא במתן תורה כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל התחילו המלאכים מדיינין ואומרים לפניו מה אנוש כי תזכרנו. ואמרו לפניו אישורך שתתן תורה בשמים למה שאנו קדושים ותורתך קדושה אנו טהורים ותורתך טהורה אנו חיים ותורתך חיים. אמר להם אינה ראויה להתקיים בכם שנאמר (איוב כח יג) לא תמצא בארץ החיים. וכי יש ארץ למעלה. והיכן היא מתקיימת בתחתונים שנאמר (ישעיה מה יב) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. ר' נחוניא בשם ר' יהודה אמר משל לאדם שהיה לו בן והיה אותו הבן חסר אצבע אחת והלך ללמדו אומנות (וכל עיסקה של אומנות) והיתה שם אומנות אחת שצריך כל האצבעות. אחר ימים בא אביו אצלו ומצאו שלא למד אותה האומנות. אמר לרבו לא למדתו אומנות זו. אמר לו אומנות זו צריכה כל האצבעות בנך חסר אצבע ואינו יכול ללמדה. כך אמר הקב"ה למלאכים אין התורה מתקיימת בכם למה שאין ביניכם פריה ורביה לא מיתה ולא טומאה ולא חולי אלא כולכם קדושים. וכתיב בתורה (במדבר יט יד) אדם כי ימות באהל. (ויקרא יד ב) זאת תהיה תורת המצורע. (שם יב ב) אשה כי תזריע. (שם טו יט) ואשה כי תהיה זבה. וכן (שם יא ט) את זה תאכלו. וכל הדברים האלה אין ביניכם. לכן נאמר (איוב כח יג) לא תמצא בארץ החיים. ועשה הקב"ה חסדו ונתן אותה למשה ככלותו לדבר כל הדברים אל המלאכים וכיון שירד משה ועשו ישראל אותו מעשה ונשתברו הלוחות שמחו מלאכי השרת ואמרו עכשיו תחזור תורה אלינו. וכשעלה משה לקבל פעם שניה את הלוחות אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם והלא אתמול עברו עליה שכתבת בה (שמות כ ג) לא יהיה לך אלקים אחרים. אמר להם הקב"ה בכל שעה קטיגטין ביני ובין ישראל והלא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב שנאמר (בראשית יח ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר. ותינוק שלהם כשהוא בא מבית רבו ואמו נותנת לו פת ובשר וגבינה והוא אומר לה היום למדני רבי (שמות לד כו) לא תבשל גדי בחלב אמו. לא מצאו לו מענה. באותה שעה אמר הקב"ה למשה (שם כז) כתב לך את הדברים האלה. עד שאין להם מענה ותשובה. וכשביקש הקב"ה לשרות במשכן אמרו מלאכי השרת לפניו מה אנוש כי תזכרנו. רבי יהודה בשם ר' איבו ורבי יהודה ברבי סימון אמרו שניהם מפסוק אחד פיתקין היו משליכין שנאמר (תהלים סח יג) מלכי צבאות ידודון ידודון ונות בית תחלק וגו'. כענין שנאמר (יואל ד ג) ועל עמי ידו גורל. ר' יודן ברבי איבו אמר אמר להן הקב"ה חייכם אני עושה שנאמר (חבקוק ג ג) כסה שמים הודו. תדע לך שכן הוא אומר (תהלים קמח א) הללויה הללו את ה' מן השמים. לכך אמר דוד ה' אדונינו מה אדיר שמך: