Midrash su Salmi 82:1

ד"א ואלה המשפטים. אמר הקב"ה לדיינים הוו זהירים בדין שאני יושב ביניכם, שנאמר אלהים נצב בעדת [אל] (תהלים פב א). הוו זהירים בדין יתומים ואלמנות, שאני הוא אביהם שנאמר אבי יתומים ודיין אלמנות (תהלים סח ו), ולא נחרבה ירושלם אלא על שהטו את הדין, כמו שאמר הנביא שריך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שוחד ורודף שלמונים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם (ישעי' א כג). אמר רבי סימון מהו וחברי גנבים, אלא אם גנב אדם מחבירו שור משלם תשלומי כפל, ואם טבח או מכר משלם תשלומי ארבעה או חמשה, והדיינים אשר היו בירושלם היו אומרים לגנב תגנוב ותחלוק עמנו, ואין אנו מחייבין אותך דבר, לפיכך אמר הנביא בהם וחברי גנבים כולו אוהב שוחד, שהיו לוקחים שחד, ומעוותים את הדין. ורודף שלמונים. היו אומרים הדיינים קצתם לקצתם שלם לי היום ואני אשלם לך מחר, ועליהם נאמר ורודף שלמונים. יתום לא ישפוטו, היה עולה היתום לדין, והיו משהים את דינו מרוב אשר בצוק עליו רוחו, היה חוזר בפחי נפש, היתה מוצאה אותו אלמנה בדרך, היתה אומרת לו מה עשית בדינך, אומר לה לא הועלתי כלום אלא השהו אותי עד עתה, ולא הועלתי כלום, ודיני לא דנו, והיתה אומרת האלמנה אם זה איש ולא הועיל, אני שאני אשה על אחת כמה וכמה היתה חוזרת בלא דין, לפיכך אמר וריב אלמנה לא יבוא אליהפ:

אשירה לה', נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' [נאה התפארת והנצח וההוד לה'] וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד (דה"א כט): אשירה לה' כי גאה גאה, משל למה"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור והוא חלש שהוא עשיר והוא עני שהוא חכם והוא טפש שהוא רחמני והוא אכזרי שהוא דיין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחניפין לו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל מה שמקלסין אותו יותר הוא מקלוסו. אשירה לה' שהוא גבור שנ' האל הגדול הגבור והנורא (דברים י) ואומר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה (תהלים כד) ואומר ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (ישעיהו מ״ב:י״ג) ואומר מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה (ירמיה י). אשירה לה' שהוא עשיר שנ' הן לה' אלהיך השמים וגו' (דברים י) ואומר לה' הארץ ומלואה וגו' (תהלים כד א) ואומ' אשר לו הים והוא עשהו (שם צה) ואומ' לי הכסף ולי הזהב וגו' (חגי ב) ואומר הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב ונפש הבן לי הנה הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח ד): אשירה לה' שהוא חכם שנ' [ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג׳:י״ט) ואומר עמו חכמה וגבורה (איוב י״ב:י״ג) ואומר] כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב) ואו' יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דניאל ב) ואו' מי לא ייראך מלך הגוים כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך (ירמיה י). אשירה לה' שהוא רחמן שנ' ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד) [ואומר חנון ורחום ה' (תהילים קמ״ה:ח׳)] ואומר כי אל רחום ה' וגו' (דברים ד) ואומר זכור רחמיך ה' וגו' (תהלים כה) ואומר טוב ה' לכל וגו' (שם קמ) ואומר לה' אלהינו הרחמים והסליחות (דניאל ט). אשירה לה' שהוא דיין שנ' כי המשפט לאלהים הוא ואומר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב) ואומר הצור תמים פעלו וגו' (דברים לב ד). אשירה לה' שהוא נאמן שנ' האל הנאמן וגו' (שם ז) ואומר אל אמונה ואין עול וגו' הא לו נאה גדולה וגבורה ותפארת והנצח וההוד. אשירה לה' שהוא נאה שהוא הדור שהוא משובח ואין כערכו שנ' כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים, ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ואומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (תהלים פט) מהו צבאות אות הוא בתוך צבא שלו וכן הוא אומר ואתא מרבבות קדש (דברים לג) אות הוא בתוך רבבות קדש שלו וכן דוד אומר אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך (תהלים פו) וכה"א דודי צח ואדום ואומר ראשו כתם פז, ואומר עיניו כיונים על אפיקי מים ואומר לחייו כערוגת הבושם ואומר ידיו גלילי זהב ואומר שוקיו עמודי שש (שה"ש ה). ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח) מפי עוללים אלו עוברים שבמעי אמן שנ' או כנפל טמון לא אהיה וגו' (איוב ג׳:ט״ז) ויונקים אלו שיונקים משדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב). רבי אומר עוללים אלו עוללים שבחוץ שנ' להכרית עולל מחוץ (ירמיה ט) ואומר עוללים שאלו לחם (איכה ד) יונקים אלו שעל שדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב) אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנ' אשירה להי וגו'. ר' מאיר אמר אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהן ואמרו שירה לפני המקום שנ' במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל (תהלים סח) ולא ישראל בלבד אמרו שירה לפני המקום אלא אף מלאכי השרת שנ' ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (שם ח).

ר׳ יהושע בן קרחה אומר מנין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר מנין שלא ישתוק שנאמר לא תגורו מפני איש וא״ר חנין לא תכניס דבריך מפני איש ויהיו עדים יודעים את מי הם מעידים ולפני מי הם מעידים ומי עתיד ליפרע מהם שנאמר (שם יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ויהיו הדיינים יודעים את מי הם דנים ולפני מי הם דנים ומי עתיד ליפרע מהם שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכן יהושפט הוא אומר (ד״ה ב יט ו) ויאמר לשופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה׳ שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה תלמוד לומר (שם) ועמכם בדבר משפט אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות: