Quotation_auto su Deuteronomio 8:8

ובמדרש הגלוי אמרו וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו. לפי שאולי יאמר אדם כשיראה ייסורין אלו באין עליו. שהשם יעוות משפט ח"ו ויקרא תגר. שחושב שהוא איש טוב ולא היה ראוי שיבאו עליו ייסורין אלו. לזה אמר וידעת עם לבבך. כלומר כשתחשוב או תאמר בזה. תשיב אל לבך ותזכור הדברים שעשית וחטאת בהם בכל יום ויום. ואז תבין ותדע כי אין ה' נפרע ממך החצי מה שאתה חייב. ואינו מיסרך להנקם ממך. אלא כאשר ייסר איש את בנו. וזה שאמר שלמה ע"ה בקהלת החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. כי בחכמה אדם סובל כל הדברים. ויורד עד תכונתם. ובחכמה רואה שאין עושין לו עול. אחר שיודע כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ולכן גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבבך אשר לא תשמע את עבדך מקללך. ולפי שאיזה שכל אדם יכול לסבול עבדו שיקללהו. לזה אמר כי גם פעמים רבות ידע לבבך אשר גם אתה קללת אחרים. כלומר כשתשיב אל לבך ותזכור מה שאתה עשית וחטאת כנגד אחרים וקללת והכית אותם. תודה על האמת ותאמר מה' יצא הדבר. שיבא עבדי אוכל לחמי ויגדיל עלי עקב ויקללני. אחר שאני יודע שקללתי אחרים. בענין שבזה יצדק הדין. וז"ש כי גם פעמים רבות ידע לבבך. כמו שאמר בכאן וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. ואחר שזה כן ושמרת את מצות ה' אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אותו. בענין שהשם יכין לך מזונותיך בסבת שמירת המצות. ולא יהיה לך הספק הנזכר. וכל שכן שלא תצטרך לכל זה. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה מליאה מזונות. וכן היא ארץ נחלי מים. עד שבסבת ריבוי המים יש בה זרעים ופירות רבים. וזהו ארץ חטה ושעורה. ולא תאמר שאע"פ שיש בה ריבוי לחם. היא ארץ עניה ודלה. שיש לך לידע שהיא ארץ עשירה ולא במסכנות תאכל בה לחם. לא תחסר כל בה עד שהאבנים שלה הם ברזל והרריה נחושת. ואחר שהארץ עשירה טובה ורחבה. וברכת את ה' על הארץ הטובה אשר נתן לך. ולפי שמצד ריבוי הטובה שוכח אדם את השם ובועט בו. כאומרו וישמן ישורון ויבעט. לכן אמר השמר לך פן תשכח את השם פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה'. ותהיה כפוי טובה. ולא תזכור את ה' המוציאך ממצרים ועשה עמך נסים גדולים במדבר. אע"פ שלא היית ראוי. וזהו המוציא לך מים המאכילך מן במדבר. בענין שתהיה ראוי. וזהו למען ענותך לנסותך כמו שפירשתי למעלה. וזהו להטיבך באחריתך. לפי שאין אדם זוכה לחיי העה"ב אלא מצד ייסורין כמאמרם ז"ל ודרך חיים תוכחת מוסר. ועכ"ז אני ירא שמא תאמר בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. והיה אם שכח תשכח דבר זה ותלך אחרי אלהים אחרים העידותי בכם כי אבד תאבדון. וכל זה עקב לא תשמעון בקול ה' אלהיכם. כלומר הברכות הנזכרות בתחלת הפרשה הם עקב תשמעון. ואלו הקללות עקב לא תשמעון:

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, כתיב וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' והארץ אזכור מן הפסוק הזה אתה למד שני דברים שארץ ישראל שקולה כגנד המילה כשם שמילה דוחה את השבת כך כבושה של ארץ ישראל דוחה את השבת, ועוד שהיא שקולה כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית. ביום ראשון כתיב וירא אלהים את האור כי טוב ובארץ כתיב כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, בשני כתיב יהי רקיע בתוך מים ובארץ כתיב ארץ נחלי מים. בשלישי כתיב תדשא הארץ דשא וגו' ובארץ כתיב ארץ חטה ושעורה. ברביעי כתיב יהי מארת ובארץ כתיב ארץ וגו' לא תחסר כל בה. בששי נברא אדם וחוה שנאמר ויאמר אלהים נעשה אדם ובארץ כתיב כי האדם עץ השדה. בשביעי כתיב ויברך אלהים את יום השביעי ובארץ כתיב ואכלת ושבעת וברכת. ראה מה חיבה חבב הקב"ה את ארץ ישראל ששקולה כנגד כל הבריות שברא בעולמו, אמר משה לישראל לא חבב הקב"ה לאומה בעולם כשם שחבב אתכם שנאמר ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגלה, ולא חבב מכל הארצות אלא ארץ ישראל שנאמר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה הרי אתם נכנסין לתוכה על מנת הדרישה שנאמר ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ותורותיו וגו':

ראשית דגנך. מלמד שאין תורמין אלא מן המובחר, מה מצינו בשני מינין שבאילן אין תורמין מזה על זה כך שני מינין שבתבואה ושבירק אין תורמין מזה על זה. ראשית גז צאנך ראשית הגז נוהג בחולין אבל לא במוקדשין א"ק צאנך ולא של הקדש, אלא טעמא דאמר רחמנא צאנך, הא לאו הכי הוה אמינא קדשים חייבים בראשית הגז הא לאו בני גיזה נינהו דכתיב לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך, אמר רבא במקדיש גיזה עצמה, סלקא דעתך אמינא ליגזוז וליתיב ליה אמר קרא ראשית גז צאנך תתן לו, מי שאינו מחוסר אלא גיזה ונתינה יצא זה שמחוסר גיזה ונתינה ופדיה, אלא צאנך למאי אתא, לכדתניא בהמת השותפין חייבת בראשית הגז, ורבי אלעאי פוטר, מאי טעמא דרבי אלעאי, אמר קרא צאנך ולא שותפות, ורבנן ההוא למעוטי שותפות נכרי, ורבי אלעאי תרווייהו נפקא, שותפות נכרי אמאי פטור דלא מיחדא ליה, לישראל נמי לא מיחדא ליה. ורבנן נכרי לאו בר חיובא הוא. אמר רבא ומודה רבי אלעאי בתרומה אע"ג דכתיב דגנך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא תרומתכם, אלא דגנך למה לי למעוטי שותפות נכרי. אמר (רבינא) [ר' חנינא] מסורא ליתנהו להני כללי, דתניא בהמת השותפין חייבת במתנות, ורבי אלעאי פוטר מ"ט וכו' (כדלעיל), נילוף נתינה נתינה מתרומה, אלא ש"מ בתרומה נמי פוטר. אי מה תרומה בארץ אין בחוצה לארץ לא אף מתנות בארץ אין בחוצה לארץ לא, אמר ר' יוסף מנהרביל אין, והא תניא אמר רבי אלעאי מתנות אין נוהגות אלא בארץ וראשית הגז אין נוהגת אלא בארץ [מאי טעמא דרבי אלעאי אמר רבא יליף נתינה נתינה מתרומה מה תרומה בארץ אין בחוצה לארץ לא אף ראשית הגז. אמר ליה אביי] אי מה תרומה טובלת אף ראשית הגז טובלת אמר ליה אמר קרא וראשית גז צאנך תתן לו אין לך בו אלא (ליתנו לו) [מראשיתו ואילך]. אמר רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא כהני תלת סבי כרבי אלעאי בראשית הגז דאינו נוהג אלא בארץ. וכרבי יהודה בדברי תורה דאמר אין דברי תורה מקבלים טומאה. וכר' יאשיה בכלאים דתניא רבי יאשיה אומר [לעולם אינו חייב] עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. תניא ר"ש פוטר את הטרפה מראשית הגז כו', מ"ט דר"ש יליף צאן צאן ממעשר מה מעשר טרפה לא דכתיב כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטרפה שאינה שאינה עוברת אף ראשית הגז וכו', ולילף צאן צאן מבכור מה בכור אפילו טרפה אף ראשית הגז, מסתברא ממעשר הוה ליה למילף שכן זכרים טמאין במרובים מרחם אדם פשוט לפני הדיבור. אדרבה מבכור הוה ליה למילף שכן יתום שלקחו בש ותפות נתנו בפני כהן בקדושה ובמכירה והנך נפישין. ואיבעית אימא פשוט מפשוט עדיף ליה: