Quotation_auto su Isaia 1:2

שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וגו'. עם גדול ורם וגו'. וידעת היום כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא וגו'. אל תאמר בלבבך בצדקתי הביאני ה' וגו'. אחר שכבר סלק להם הספק הנזכר. בא עתה לומר להם שהיה ירא מהם שיעלה בלבם שטות אחרת. לחשוב ולומר שבצדקתם ירשו את הארץ. ולזה אמר שמע ישראל. והבן וקבל מה שאני אומר לך. כי יש לך לדעת שאתה עובר את הירדן לרשת גוים גדולים ועצומים אשר אי אפשר בחיל ובכח להורישם. וזה שאמר אשר אתה ידעת מי יתיצב לפני בני ענק. אבל השם העובר לפניך הוא ישמידם למען שמו ולא בעבורך. ואולי תאמר כי בצדקתך אתה בא לרשת את ארצם לא תאמר כן כי לא בצדקתך וביושר לבבך. שרמז בזה כי אולי שאע"פ שלא יהיו בהם פעולות טובות מצדקה ומעשים טובים. יהיה בהם יושר ותמימות הלב. לזה אמר לא בצדקתך וביושר לבבך. אחר שאתה חושב מחשבות ועלילות בלבבך. ואומר שהגוים רבים. ושהארץ אינה טובה במזונות. ושהשם מוריש אותם בעבור צדקתך. וכן רמז באומרו וידעת היום כי ה' אלהיך. השלשה דברים שאמרנו למעלה שיש להם לידע. שהיכולת שלו. ויש לו שלוחים להורישם. ושהשלוחים לא יסבו בלכתם אלא שיעשו שליחותו. כנגד היכולת אמר וידעת היום כי ה' אלהיך הוא עובר לפניך ולו היכולת. וכנגד השלוחים אמר אש אוכלה שעושה מלאכיו אש לוהט להפרע מהם. וכנגד שיעשו שליחותם בלי איחור ושינוי. אמר והאבדתם מהר בלי איחור בסבת שלוחיו. ואולי אע"פ שיודו כי לו היכולת. יאמרו כי זכותם עמדה להם. לזה אמר אל תאמר בלבבך בצדקתי הביאני ה' כי לא בצדקתך ה' נותן לך את הארץ הטובה. כי לא די שאינך צדיק. אלא שאתה עם קשה עורף. וא"ת שאינו כן. זכור אל תשכח מעשיך הראשונים אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר למן היום אשר יצאת ממצרים. ובחורב הקצפתם את ה'. בזמן קבלת התורה. וזהו בעלותי ההרה. וזהו ע"ד שאמר המשורר יעשו עגל בחורב בזמן ירידת המן והתורה. כי זה רע גדול כי אם עבר זמן מהם בנתים או שפסקו מהם אלו הטובות ניחא. אבל בעודם בתקפם ובטובם שכחו מושיעם. וזה שאמר ישעיה ע"ה על דרך תימה שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר. בנים גדלתי ורוממתי אותם. בעוד שהיו במעלות עליונות. והם פשעו בי. מהו והם כי הוא מיותר. אבל במה שאמרנו הוא מבואר. כי אע"פ שהשם גדלם ורוממם. אם פסקו מהם אותם המעלות ואז פשעו בי. אינו כל כך תימה. אבל והם בעודם במעלתם פשעו בי. וזה שאמר ובחורב הקצפתם את ה'. וכן יעשו עגל בחורב בזמן ירידת המן והתורה. עד שאמרו חכמים ז"ל שהאכילו לעגל מהמן. ובכאן הזכיר להם עון העגל ואמר קום רד מהר מזה. כמו שהם מהרו לעשות העגל כמו שאמר סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם מסכה. ומפני כבודם לא הזכיר בכאן עגל מסכה אלא מסכה. מפני שהיה להם דבר מגונה מאד מאד. כאומרו וימרו את כבודו בתבנית שור. ולא תאמר כשור של פטם אלא אוכל עשב שהוא מטונף מצד אכילת העשב. ובזה המרו עיני כבודו וחטאו מאד לה'. וזהו וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם. שאמר לכם לא יהיה לך אלהים אחרים. ואתם עשיתם לכם עגל מסכה. ולטובתכם ואתפוש בשני הלוחות ואשברם. כמי שקורע שטר הכתובה או הקנין. בענין שלא יהיה פתחון פה להשם כנגדם. והזכיר סדר תפלתו. ותיקון העגל. ואח"כ הזכיר להם עון המרגלים וסדר תפלתו. ולפי שהיו בלא תורה. בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים ויכתוב ה' על הלוחות כמכתב הראשון ואשים את הלוחות בארון. וכל זה להורות על רשעתם. ולכן רצה השם לתת הלוחות במעמד ישראל. וזהו פסל לך ועלה אלי ההרה. וכן לפי חטאתם הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה'. ולא רצה לתת אותו לישראל. בענין שבכל זה תראו מה שאמרתי. כי לא בצדקתך ה' אלהיך מוריש אותם מפניך:

ואמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ. לפי שמשה מדרגתו היתה למעלה מהנביאים. ולכן אמר האזנה בשמים. לפי שהוא היה קרוב אליהם והם היו מדרגתו. כאומרו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ואמרו שהמן היה יורד בזכות משה. ולכן אמר וישבות המן ממחרת. ולפי שמשה היה רחוק מן הארץ כאומרו של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש היא. ולא מדרגת הארץ. לכן אמר ותשמע הארץ. כמי שהיה רחוק ממנה. אבל ישעיהו עליו השלום אמר להפך שמעו שמים והאזיני ארץ. לפי שהיה רחוק מן השמים וקרוב מהארץ. ועם כל זה אמרו בזוהר שכשאמר ישעיהו ע"ה שמעו שמים. בקשו שמים וארץ להרעיש עליו ואמרו מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לומר לשמים שישמעו. עד שאמר כי ה' דבר. כלומר למה חרה לכם על דברי. כי אין אני המדבר אלא ה' דיבר. אבל משה רע"ה אמר בלי יראה. האזינו השמים ואדברה. כי אני הוא המדבר הנני. והנה במאמר הזה הודה מרע"ה לומר. שהוא היה במדרגה יותר גדולה מהשמים. וששמים וארץ הם נכנעים ומשועבדים לו. ושיש להם להאזין ולשמור דבריו ולבטל תנועתם מלפניו. אחר שהוא בעל התורה. וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. ולכן כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. ולא הוא לבדו יכול לעשות אלא כל הצדיקים והנביאים יש להם כח זה לבטל תנועתם. אחר שישראל אינם תחת ממשלות השמים. אלא חלק ה' עמו והם למעלה מהם. כאומרם ז"ל כל העו"ג ניתנו לשרים ידועים. וישראל באי זה מקום ניתנו. השיבו ואמרו ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. לפי שאין מזל לישראל. ולכן אמר יהושע שמש בגבעון דום. וכן נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה. ולכן אמר באברהם הבט נא השמימה ואמרו שהגביהו למעלה מן השמים. וכן מרע"ה אמרו שעמדה לו חמה במלחמת סיחון ועוג. וכן במחלוקת קרח ועדתו גזר אומר אם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה. ועשתה מאמרו מיד ותפתח הארץ את פיה. ולכן אמר עכשיו האזינו השמים ואדברה. כמו שכבר האזנתם לי. ותשמע הארץ. כמו שהיא רגילה לשמוע. ולכן עתה אני רוצה שתאזינו לי ותבטלו תנועותיכם ותעמדו במקומכם בלי תנועה. ולפי שהשוטים אומרים שאם יעמדו השמים מתנועתם אפילו רגע אחד שהיה העולם חרב. לזה אמר להם שוטים יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. כלומר כשהשמים יעמדו מתנועתם ולא יפעלו פעולתם ולא יריקו מטר והאדמה לא תתן את יבולה. אז יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. כי מצד התורה שנקראת מים חיים. ירדו טל ומטר וירדו חיים לעולם. אע"פ שהשמים יהיו נעצרים ועומדים מתנועתם. לפי שהשמים אין להם מצד עצמם אלא מצד מאור התורה. ולכן אחר שהנביא או הצדיק הוא בעל תורה. הוא יכול לבטל מאור השמש כשירצה. ולבטל תנועת השמים. אחר שהאור המגיע לשמש הוא מצד הצדיק ומאור תורתו. ולכן האדם למעלה מן המלאכים ומן השמים:

וכסה את עין הארץ אמר ריש לקיש כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ, אדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש שנאמר וראש עפרות תבל, אדם יש לו עינים והארץ יש לה עינים שנאמר ויכס את עין כל הארץ, אדם יש לו אזנים ובארץ כתיב שמעו שמים והאזיני ארץ, אדם יש לו פה והארץ ותפתח הארץ את פיה, אדם יש לו ידים והארץ והארץ הנה רחבת ידים, אדם יש לו זרוע וכתיב ומתחת זרועות עולם, אדם יש לו טבור וכתיב יושבי על טבור הארץ, אדם יש לו ירכים והארץ וקבצתים מירכתי ארץ, אדם יש לו רגלים וכתיב והארץ לעולם עומדת, האדם אוכל וכתיב ארץ אוכלת יושביה, האדם שותה והארץ למטר השמים תשתה מים, אדם מתגעש והארץ ותגעש הארץ, אדם משתכר וכתיב נוע תנוע ארץ כשכור, אדם מקיא וכתיב ותקיא הארץ את יושביה, וכשם שהאשה יולדת כך הארץ שנאמר היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת אלו ישראל שבפעם אחת הקב"ה מביאן ומכניסן לירושלים שנאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה א"ל הקב"ה חייך לשעה קלה אני מקבץ גלותך שכך אמר ישעיה שאי סביב עיניך וראי וגו', ויבוא ארבה וחסיל וסלעם ואכל יתר הברד אז שמחו מצרים ויצודו מהם לרוב מאד וימלחום ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה גם מהמלוחים לא נשאר ארבה אחד: