Quotation_auto su Isaia 48:16

ואת בריתי אקים את יצחק (כתוב ברמז מ"ה). ואת בריתי אקים את יצחק אותה שנה מעוברת היתה. ויכל לדבר אתו. תני הנפטר מחבירו בין גדול בין קטן צריך ליטול ממנו רשות ממי את למד מאברהם פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקב"ה באו מלאכי השרת לדבר עמו אמר להן נפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם תחלה ואחר כך אני מדבר עמכם כיון שדבר כל צרכיו אמר לפניו רבונו של עולם צריך אני לדבר למלאכים א"ל הפטר בשלום הה"ד ויעל אלהים מעל אברהם אמר ריש לקיש האבות הן הן המרכבה שנאמר ויעל מעליו. ויקח אברהם את ישמעאל בנו בשעה שמל אברהם את ילידי ביתו העמידן גבעה ערלות וזרחה עליהם חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב"ה כקטרת סמים וכעולה שהיא כליל לאישים אמר הקב"ה בשעה שיהיו בניו באין לידי מעשים רעים אני נזכר אותו הריח ומתמלא עליהן רחמים. ואברהם בן צ"ט שנה בהמולו את בשר ערלתו וישמעאל בנו בן י"ג שנה בהמולו את בשר ערלתו הכא את אמר בשר ערלתו ולהלן את אמר את בשר ערלתו אלא אברהם על ידי שנתמעך על ידי אשה בשר ערלתו אבל ישמעאל שלא נתמעך על ידי אשה את בשר ערלתו. בעצם היום הזה נמול אברהם כתיב לא מראש בסתר דברתי אמר הקב"ה אילו מל אברהם בלילה עכשיו יהו כל דורו אמרין כך וכך [אילו] היינו יודעים לא היינו מניחין אותו למול אלא בעצם היום ודרגש ליה ימלל. נמול אברהם הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקב"ה שכרו אמר ר' לוי מל אברהם אין כתיב כאן אלא נמול אברהם בדק עצמו ונמצא מהול. בההיא עונתא אקיל ר' ברכיה לר' לוי אמר ליה כזבנא שקרנא את אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקב"ה שכרו. וכל אנשי ביתו יליד בית וגו' תני הולכין ליריד של גוים בחול המועד ולוקחין מהם בתים שדות וכרמים ועבדים ושפחות ר' אמי בשם ריש לקיש אמר לא סוף דבר עבדים מהולים הוא לוקח אלא אפילו עבדים ערלים מפני שהוא מכניסן תחת כנפי השכינה:

דבר אחר אנכי ה' אלקיך אמר רבי חנינא בר פפא נראה להם הקב"ה פנים זועפות פנים מסבירות פנים בינוניות פנים שוחקות. פנים זועפות למקרא כשאדם מלמד בנו תורה צריך ללמדו באימה. פנים בינוניות למשנה. פנים מסבירות לתלמוד. פנים שוחקות לאגדה. אמר להם הקב"ה אף על פי שאתם רואים כל הדמויות הללו אנכי ה' אלקיך. אמר ר' לוי נראה להם הקב"ה כאיקונין זו שמראה פנים לכל צד. אלף בני אדם מביטין בה והיא מבטת בכולן. כך הקב"ה כשהיה מדבר כל אחד מישראל היה אומר עמי הדבור מדבר אנכי ה' אלקיכם אין כתיב כאן אלא אנכי ה' אלקיך. אמר רבי יוסי בר חנינא לפי כחו של כל אחד ואחד היה הדבור מדבר עמו. ואל תתמה המן שהיה יורד לישראל כל אחד ואחד היה טועמו לפי כחו. התינוקות לפי כחן כשם שהתינוק הזה יונק משדי אמו כך היה טעמן שנאמר והיה טעמו כטעם לשד השמן. הבחורים לפי כחן שנאמר ולחמי אשר נתתי לך לחם ושמן ודבש האכלתיך. והזקנים לפי כחן שנאמר וטעמו כצפיחת בדבש. ומה אם המן כל אחד ואחד היה טועם לפי כחו הדבור על אחת כמה וכמה. אמר דוד קול ה' בכח בכחו אין כתיב כאן אלא בכח בכחו של כל אחד אמר להם הקב"ה לא בשביל שאתם שומעין קולות הרבה [יש אלוהות הרבה]. אלא הוו יודעים שאני הוא אנכי ה' אלקיך. למה לא [נכתבו] עשרת הדברות מתחלת התורה. משלו משל למה הדבר דומה למלך שנכנס למדינה אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו כלום עשית לנו טובה שתמליך עלינו מה עשה בנה להם את החומה והכניס להם את המים עשה להם מלחמות אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו הן הן. כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים קרע להם את הים הוריד להם את המן הגיז להם את השלו העלה להם את הבאר עשה להם מלחמת עמלק אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו הן הן. רבי אומר להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה הושוו כולן לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה ולא עוד אלא שהיו משתעשעין (נ"א מתמשכנין) זה על זה. וכשנגלה הקב"ה לכרות ברית עמהן על הסתרים שנאמר הנסתרות לה' אלקינו אמרו לו על הגלוין אנו כורתין ברית עמך ואין אנו כורתין ברית עמך על הנסתרות שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מסתכן (נ"א מתמשכן) בו. אנכי ה' אלקיך שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא אנכי ה' אלקיך אני הוא במרה ואני הוא על הים ואני בסיני אני לעתיד לבוא ראו עתה כי אני אני הוא ועד זקנה אני הוא וגו' כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וגו' אני ראשון וגו' אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא. אמר ר' נתן מכאן תשובה לאפיקורסין שיהו אומרים שתי רשיות הם אלא כשעמד הקב"ה ואמר אנכי ה' אלקיך מי עמד ומוחה כנגדו ואם תאמר במטמוניות היה הדבר הזה הלא כבר נאמר לא (מראש) בסתר דברתי לא נתנה פנגס וכן הוא אומר אני ה' דובר צדק מגיד מישרים.