Quotation_auto su Salmi 18:78

ה' איש מלחמה רבי יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זיין. נגלה עליהן כגבור חגור חרב שנאמר חגור חרבך על ירך גבור. נגלה כפרש שנאמר וירכב על כרוב. נגלה בשריון וכובע שנאמר וילבש צדקה כשרין. נגלה בחנית שנאמר לנגה ברק חניתך וכתיב והרק חנית וסגור. נגלה בקשת ובחנית וחצים שנאמר עריה תעור קשתך וכתיב וישלח חציו ויפיצם. נגלה עליו בצנה ומגן שנאמר צנה וסוחרה אמתו ואומר החזק מגן וצנה וגו'. או שומע אני שהוא צריך לאחת מן המדות הללו. תלמוד לומר ה' שמו בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מן המדות הללו. ואם כן למה צריך הכתוב לפרוט כל אחת ואחת בפני עצמו אלא שאם צרכו ישראל להם למדך שהקב"ה עושה להם מלחמה אוי להם לאומות העולם מה הם שומעין באזניהם שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם. ה' איש מלחמה ה' שמו למה נאמר לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה שנאמר ה' איש מלחמה. נגלה בסיני כזקן מלא רחמים שנאמר ויראו את אלקי ישראל וגו' וכשנגאלו מהו אומר וכעצם השמים לטהר ואומר חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא ה' איש מלחמה ה' שמו. הוא במצרים הוא על הים. הוא לשעבר והוא לעתיד לבוא. הוא בעולם הזה והוא בעולם הבא שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו' וכתיב כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ואת אחרונים אני הוא. יש גבור במדינה ועליו כל כלי זיין אבל אין לו לא כח ולא גבורה ולא תכסיס ולא מלחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא לו כח ולו גבורה תכסיס ומלחמה שנאמר כי לה' המלחמה וכתיב לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב וגו' יש גבור במדינה וכחו עליו בן ארבעים אינו דומה לבן ששים ובן ששים אינו דומה לבן שבעים אלא כל שהוא הולך כחו מתמעט. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אני ה' לא שניתי. יש גבור במדינה כשקנאה וגבורה לובשתו אפילו אביו אפילו קרובו הכל מכה והולך בחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא מרחם על בריותיו שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון. יש גבור במדינה שמשעה שהחץ יוצא מידו אינו יכול להחזירו שכבר יצא מידו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול גזרה יוצאה מלפניו שנאמר אם שנותי ברק חרבי עשו תשובה מיד הוא מחזירה שנאמר ותאחז במשפט ידי. שומע אני שהוא מחזירה ריקם תלמוד לומר אשיב נקם לצרי. על מי הוא מחזירה על אומות העולם מכחישי ה' שנאמר ולמשנאי אשלם. מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות אצלו באות ושואלות צרכיהן מלפניו. והוא אומר להם זעוף הוא במלחמה הוא לכשיחזור וינצח אתם באין ושואלין צרכיהן מלפניו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא שומע צעקת כל באי עולם שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לזון את חיילותיו ולא לספק להם אכסניות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וכתיב נותן לחם לכל בשר. ה' איש מלחמה אפשר לומר כך והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכתיב וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה כבוד אלקי ישראל, ומה תלמוד לומר איש מלחמה מפני חבתכם ומפני קרבתכם אקדש שמי בכם. ה' שמו בשמו הוא נלחם אינו צריך אחת מכל מדות הללו. וכן דוד הוא אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית וגו' וכתיב אלה ברכב ואלה בסוסים וגו' המה כרעו ונפלו מהו אומר ה' הושיעה וגו' וכן אסא אומר ויקרא אסא אל ה'. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כך אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה וכן הוא אומר וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות שנאמר רכב אלקים רבותים:

ה' איש מלחמה רבי יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זיין. נגלה עליהן כגבור חגור חרב שנאמר חגור חרבך על ירך גבור. נגלה כפרש שנאמר וירכב על כרוב. נגלה בשריון וכובע שנאמר וילבש צדקה כשרין. נגלה בחנית שנאמר לנגה ברק חניתך וכתיב והרק חנית וסגור. נגלה בקשת ובחנית וחצים שנאמר עריה תעור קשתך וכתיב וישלח חציו ויפיצם. נגלה עליו בצנה ומגן שנאמר צנה וסוחרה אמתו ואומר החזק מגן וצנה וגו'. או שומע אני שהוא צריך לאחת מן המדות הללו. תלמוד לומר ה' שמו בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מן המדות הללו. ואם כן למה צריך הכתוב לפרוט כל אחת ואחת בפני עצמו אלא שאם צרכו ישראל להם למדך שהקב"ה עושה להם מלחמה אוי להם לאומות העולם מה הם שומעין באזניהם שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם. ה' איש מלחמה ה' שמו למה נאמר לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה שנאמר ה' איש מלחמה. נגלה בסיני כזקן מלא רחמים שנאמר ויראו את אלקי ישראל וגו' וכשנגאלו מהו אומר וכעצם השמים לטהר ואומר חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא ה' איש מלחמה ה' שמו. הוא במצרים הוא על הים. הוא לשעבר והוא לעתיד לבוא. הוא בעולם הזה והוא בעולם הבא שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו' וכתיב כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ואת אחרונים אני הוא. יש גבור במדינה ועליו כל כלי זיין אבל אין לו לא כח ולא גבורה ולא תכסיס ולא מלחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא לו כח ולו גבורה תכסיס ומלחמה שנאמר כי לה' המלחמה וכתיב לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב וגו' יש גבור במדינה וכחו עליו בן ארבעים אינו דומה לבן ששים ובן ששים אינו דומה לבן שבעים אלא כל שהוא הולך כחו מתמעט. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אני ה' לא שניתי. יש גבור במדינה כשקנאה וגבורה לובשתו אפילו אביו אפילו קרובו הכל מכה והולך בחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא מרחם על בריותיו שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון. יש גבור במדינה שמשעה שהחץ יוצא מידו אינו יכול להחזירו שכבר יצא מידו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול גזרה יוצאה מלפניו שנאמר אם שנותי ברק חרבי עשו תשובה מיד הוא מחזירה שנאמר ותאחז במשפט ידי. שומע אני שהוא מחזירה ריקם תלמוד לומר אשיב נקם לצרי. על מי הוא מחזירה על אומות העולם מכחישי ה' שנאמר ולמשנאי אשלם. מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות אצלו באות ושואלות צרכיהן מלפניו. והוא אומר להם זעוף הוא במלחמה הוא לכשיחזור וינצח אתם באין ושואלין צרכיהן מלפניו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא שומע צעקת כל באי עולם שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לזון את חיילותיו ולא לספק להם אכסניות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וכתיב נותן לחם לכל בשר. ה' איש מלחמה אפשר לומר כך והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכתיב וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה כבוד אלקי ישראל, ומה תלמוד לומר איש מלחמה מפני חבתכם ומפני קרבתכם אקדש שמי בכם. ה' שמו בשמו הוא נלחם אינו צריך אחת מכל מדות הללו. וכן דוד הוא אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית וגו' וכתיב אלה ברכב ואלה בסוסים וגו' המה כרעו ונפלו מהו אומר ה' הושיעה וגו' וכן אסא אומר ויקרא אסא אל ה'. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כך אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה וכן הוא אומר וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות שנאמר רכב אלקים רבותים:

דבר אחר בחדש בא חדש. אמר ר' אבין כשנגלה הקב"ה על משה בסנה אמר לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה והיה משה מצפה ואומר אימתי הוא בא אותו הקץ אלא כיון שהגיע אמר הקב"ה בא חדש שהיית מצפה לו. אינו אומר בירח השלישי כמו שאמר בירח זיו בירח בול בירח האיתנים אלא בחדש. אמר להם הקב"ה חדוש דברים אני עושה ומחדש אתכם. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ועמד על פרקו בקש אביו להשיאו [והיה לו ארגנטין ישנה] אמר המלך אין כבודו של בני להשיאו (בחצר) [בארגנטין] ישנה אלא אם אמתין עד שאעשה חדשה אני מאחר שמחתו של בני. מה עשה המלך הביא נפחים ואומנין והיו מצחצחין בכלי נחשת. הביא חרשים והיו מסרגין בכלי עץ. כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן סומין חרשין וחגרין אמר הקב"ה תורה כלה תמימה שלמה היא שנאמר תורת ה' תמימה. אמר הקב"ה אתן אותה לדור זה יש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהן אני מאחר בשמחה של תורה. מה עשה הקב"ה רפא אותם ונתן להם את התורה. ומנין מי שהיה סומא היה רואה שנאמר וכל העם רואים ומי שהיה חרש נעשה שומע שנאמר נעשה ונשמע. ומי שהיה חגר נעשה שלם שנאמר ויתיצבו. בחדש השלישי למה בחדש תאומים שלא יהא פתחון פה לאומות העולם אילו נתן לנו את התורה היינו מקיימין אותה אמר להם הקב"ה ראו באיזה חדש נתתי את התורה במזל תאומים שאם יבוא עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה יבוא ללמוד תורה. ר' יודן ברבי סימון פתח רבות בנות עשו חיל, אדם הראשון נצטוה על שש מצות. נח נצטוה על אבר מן החי. אברהם על המילה. יצחק נתחנך לשמונה. יעקב על גיד הנשה. יהודה על היבמה. ואת עלית על כלנה אבל את בסיני תרי"ג מצות רמ"ח מצות עשה כנגד אברים שבאדם כל אבר ואבר אומר לאדם עשה בי את המצוה הזאת. ושס"ה מצות לא תעשה כנגד ימות החמה. כל יום ויום אומר לאדם בבקשה ממך אל תעשה בי את העבירה הזאת. שקר החן והבל היופי שקר היה החן של נח ונח מצא חן וגו'. והבל היופי הבל היה יפיו של אדם הראשון תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה ומכולם אשה יראת ה' היא תתהלל זה משה. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה אמר ר' יוסי בן זימרא מפני מה הוא מושל את הנביאים בנשים. אלא מה האשה הזאת אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה כך הנביאים אינן מתביישין לתבוע צרכיהן של ישראל מלפני הקב"ה. אמר הקב"ה לישראל בני היו קורין את הפרשה הזו בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה שנאמר ביום הזה באו מדבר סיני אימתי בחדש השלישי. ר' יודן פתח יצילני מאויבי עז זה פרעה שנאמר אמר אויב. ומשנאי כי אמצו אלו המצריים יקדמוני ביום אידי מאן דאמר פרעה מאן דאמר עמלק ומכולן ויהי ה' למשען לי. ויוציאני למרחב שנתן לי את התורה רחבה מני ים. יחלצני כי חפץ בי אמר רבי יוחנן פזמא דידיה סלקת למיתן לי אורייתא אימתי בחדש השלישי. ר' יצחק פתח סמכוני באשישות בשתי אשות אשו של מוריה ואשה של סנה.

דבר אחר בחדש בא חדש. אמר ר' אבין כשנגלה הקב"ה על משה בסנה אמר לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה והיה משה מצפה ואומר אימתי הוא בא אותו הקץ אלא כיון שהגיע אמר הקב"ה בא חדש שהיית מצפה לו. אינו אומר בירח השלישי כמו שאמר בירח זיו בירח בול בירח האיתנים אלא בחדש. אמר להם הקב"ה חדוש דברים אני עושה ומחדש אתכם. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ועמד על פרקו בקש אביו להשיאו [והיה לו ארגנטין ישנה] אמר המלך אין כבודו של בני להשיאו (בחצר) [בארגנטין] ישנה אלא אם אמתין עד שאעשה חדשה אני מאחר שמחתו של בני. מה עשה המלך הביא נפחים ואומנין והיו מצחצחין בכלי נחשת. הביא חרשים והיו מסרגין בכלי עץ. כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן סומין חרשין וחגרין אמר הקב"ה תורה כלה תמימה שלמה היא שנאמר תורת ה' תמימה. אמר הקב"ה אתן אותה לדור זה יש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהן אני מאחר בשמחה של תורה. מה עשה הקב"ה רפא אותם ונתן להם את התורה. ומנין מי שהיה סומא היה רואה שנאמר וכל העם רואים ומי שהיה חרש נעשה שומע שנאמר נעשה ונשמע. ומי שהיה חגר נעשה שלם שנאמר ויתיצבו. בחדש השלישי למה בחדש תאומים שלא יהא פתחון פה לאומות העולם אילו נתן לנו את התורה היינו מקיימין אותה אמר להם הקב"ה ראו באיזה חדש נתתי את התורה במזל תאומים שאם יבוא עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה יבוא ללמוד תורה. ר' יודן ברבי סימון פתח רבות בנות עשו חיל, אדם הראשון נצטוה על שש מצות. נח נצטוה על אבר מן החי. אברהם על המילה. יצחק נתחנך לשמונה. יעקב על גיד הנשה. יהודה על היבמה. ואת עלית על כלנה אבל את בסיני תרי"ג מצות רמ"ח מצות עשה כנגד אברים שבאדם כל אבר ואבר אומר לאדם עשה בי את המצוה הזאת. ושס"ה מצות לא תעשה כנגד ימות החמה. כל יום ויום אומר לאדם בבקשה ממך אל תעשה בי את העבירה הזאת. שקר החן והבל היופי שקר היה החן של נח ונח מצא חן וגו'. והבל היופי הבל היה יפיו של אדם הראשון תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה ומכולם אשה יראת ה' היא תתהלל זה משה. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה אמר ר' יוסי בן זימרא מפני מה הוא מושל את הנביאים בנשים. אלא מה האשה הזאת אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה כך הנביאים אינן מתביישין לתבוע צרכיהן של ישראל מלפני הקב"ה. אמר הקב"ה לישראל בני היו קורין את הפרשה הזו בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה שנאמר ביום הזה באו מדבר סיני אימתי בחדש השלישי. ר' יודן פתח יצילני מאויבי עז זה פרעה שנאמר אמר אויב. ומשנאי כי אמצו אלו המצריים יקדמוני ביום אידי מאן דאמר פרעה מאן דאמר עמלק ומכולן ויהי ה' למשען לי. ויוציאני למרחב שנתן לי את התורה רחבה מני ים. יחלצני כי חפץ בי אמר רבי יוחנן פזמא דידיה סלקת למיתן לי אורייתא אימתי בחדש השלישי. ר' יצחק פתח סמכוני באשישות בשתי אשות אשו של מוריה ואשה של סנה.

והר סיני עשן כלו מאי הר סיני שירדה בו שנאה לאומות העולם וחמשה שמות יש לו. מדבר צין שנצטוו ישראל עליו. מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו. מדבר קדמות שנתנה קדומה עליו. מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו. מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו. ומה שמו הר חורב שמו. ופליגא דר' אבהו דאמר ר' אבהו הר סיני שמו ולמה נקרא שמו חורב הר שירדה בו חורבה לאומות העולם. והר סיני עשן כלו יכול במקום אחד תלמוד לומר כלו. מפני מה אשר ירד עליו ה' באש מגיד שהתורה אש ומאש נתנה ובאש נמשלה מה דרכו של אש אם קרב אדם אצלה נכוה אם רחק ממנה צונן כך אין לאדם אלא להחמם כנגד אורה. ויעל עשנו כעשן הכבשן יכול כעשן זה בלבד תלמוד לומר כבשן אי כבשן יכול ככבשן תלמוד לומר וההר בוער באש וגו' ומה תלמוד לומר כבשן לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. כיוצא בו אריה שאג מי לא יירא וגו' מי נתן כח וגבורה בארי לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך אל האזן. כיוצא בו והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים וכי מי נתן כח במים לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך את האזן. ויחרד כל ההר מאד והלא בכלל כל ההרים היה שנאמר הרים נזלו מפני ה' ואומר למה תרצדון הרים גבנונים אמר להם כלכם גבנונים אתם כמה דאת אמר או גבן או דק. ומפני מה שרתה שכינה בחלקו של בנימין שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימין לא היה שותף עמהן וכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל ואף על פי כן ההר חמד אלהים. ויהי קול השופר הרי זה סימן בכתובים בכל מקום שנאמר שופר הרי סימן יפה לישראל שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. הולך וחזק מאד מנהג הדיוט כל שהוא הולך קולו עמם אבל כאן כל שהוא הולך קולו מגביה ולמה כך מתחלה לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. משה ידבר רבי אליעזר אומר מנין אתה אומר שאין הקב"ה מדבר עד שמשה אומר לו דבר שכבר קבלו עליהן בניך לכך נאמר משה ידבר. אמר לו רבי עקיבא בודאי כן הוא הדבר ומה תלמוד לומר משה ידבר אלא מלמד שנתן כח וגבורה במשה והיה הקב"ה מסייעו. בקול ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע את ישראל לכך נאמר משה ידבר. אמר ר' שמעון בן פזי מנין למתרגם שאינו רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול. שאין תלמוד לומר בקול ומה תלמוד לומר בקול אלא בקולו של משה. תניא נמי הכי אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ינמיך הקורא קולו ויקרא. וירד ה' על הר סיני ירידה הששית שירד לסיני בששה בסיון ונגלה עליו וממקומו נתלש הר סיני ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בתוך השמים והערפל מכסה את ההר והקב"ה יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל שנאמר ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. אמר רב יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הניח הקב"ה כל ההרים והגבעות והשרה שכינתו על הר סיני והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה. כתיב את דכא ושפל רוח וגו' רב הונא ורב חסדא חד אמר אני את דכא ושפל רוח וחד אמר אתי דכא ושפל רוח. ומסתברא כמאן דאמר אני את דכא ושפל רוח שהרי שהקב"ה הניח הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני וירד למטה ולא גבה הר סיני למעלה. כתוב אחד אומר כי מן השמים דברתי עמכם וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר כיצד יתקיימו שני כתובין הללו בא הכתוב השלישי והכריע מן השמים השמיעך את קולו וגו' דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר כתיב וירד ה' על הר סיני מלמד שהרכין וכו'. רבי אומר וירד ה' על הר סיני יכול כמשמעו אמרת ומה אם אחד (אמר) ממשמשי שמשין וכו' [הרי הוא בא במקומו ושלא במקומו קל וחומר הקב"ה]. הרי הוא אומר וירד ה' על הר סיני שומע אני על כולו תלמוד לומר על ראש ההר יכול ממש שירד הכבוד והציעו על הר סיני תלמוד לומר כי מן השמים דברתי עמכם מלמד שהרכין המקום השמים התחתונים ושמי שמים העליונים על ראש ההר וירד (במקומו ושלא במקומו קל וחומר לכבודו של מי שאמר והיה העולם). וכן הוא אומר ויט שמים וירד וערפל תחת רגלי הכבוד והציען על גבי הר סיני כאדם שמציע את הכר על גבי המטה וכאדם שמדבר מעל גבי הכר שנאמר כקדוח אש המסים וגו'. רבי יוסי אומר הרי הוא אומר השמים שמים לה'. מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר השמים שמים לה' וגו'. והכתיב וירד ה' על הר סיני למעלה מעשרה. והכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, למעלה מעשרה. והכתיב ומשה עלה אל האלהים, למטה מעשרה. והכתיב מאחז פני כסא וגו' ואמר ר' תנחום מלמד שפירש הקב"ה מזיו שכינתו ועננו עליו דאשתרבב ליה לכסא עד עשרה ונקיט בה:

ויקחו אליך שמן זית ולא שמן אגוזים ולא שמן צנונות אלא בשמן זית שהוא אורה לעולם. שמן זית זך למאור בנוהג שבעולם אדם אם יש לו שמן רע מדליקו בנר אבל היפה הוא נותנו בתבשיליו אבל בבית המקדש לא היו עושין כן אלא שמן זית זך היו נותנין למאור והשני היו נותנין למנחות אמר דוד כי אתה תאיר נרי ה'.

וביום השמיני ימול זה שאמר הכתוב תן חלק לשבעה וגם לשמונה, לשבעה אלו ימי הנדה, וגם לשמונה [אלו] ימי המילה, אמר הקדוש ברוך הוא אם שמרת ימי הנדה אני נותן לך בן ואתה מלו לשמונה, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי השבת, וגם לשמונה אלו שמונת ימי המילה ורבי יהושע אומר תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי הפסח, וגם לשמונה אלו שמונת ימי החג, כשהוא אומר וגם לרבות את העצרת ואת ראש השנה ואת יום הכפורים רבי נחמיה אומר תן חלק לשבעה זה דור שמל משה לשבעה, וגם לשמונה זה דור שמל יהושע לשמונה, רבי שמעון פתר קריא בנשיאים תן חלק לשבעה ביום השביעי נשיא לבני אפרים, וגם לשמונה ביום השמיני נשיא לבני מנשה, רבי לוי אמר תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי החג וגם לשמונה דכתיב ביום השמיני עצרת, רבי עזרא בשם רבי סימון פתר קריא במלואים, תן חלק לשבעה כי שבעת ימים ימלא את ידכם, וגם לשמונה ויהי ביום השמיני קרא משה, זה שאמר הכתוב יספת לגוי ה' יספת לגוי אמר הנביא רבון העולמים נתת לעכו"ם שלוה ולא קלסוך עליה, אתה נותן לו בן אינו מוהלו אלא מגדלו לפי נימוסו, הגדיל מוליכו לבית אלילים שלו ומכעיסך, אתה נותן לו בית הוא מעמיד בתוכה אלילים, אתה מרבה להם י"ט אוכלין ופוחזין ונכנסין לבתי תרטיאות ולבתי קרקסיאות ומכעיסים אותך בדבריהם ובמעשיהם, הוי יספת לגוי שמא קראך ה' ונכבדת אבל ישראל יספת [לגוי] ונכבדת אתה נותן לו בן הוא מוהלו לשמונה ימים, אם הוא בכור פודהו לשלשים יום, הגדיל מוליכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומברכך בכל יום ברכו את ה' המבורך, אתה נותן לו בית הא קובע בו מזוזה, גג הוא עושה לו מעקה, אתה נותן להם ימים טובים הם אוכלים ושותים ושמחים ונכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומרבים בתפלה ומרבין בקרבנות ומרבין במוספין וביום השמיני ימול בשר ערלתו אין כתיב כאן שיוציא יציאות ראה כמה ישראל מחבבין את המצות כמה הם מוציאים הוצאות כדי לשמרם אמר הקדוש ברוך הוא אתם משמחין את המצות אני מוסיף לכם שמחה שנאמר ויספו ענוים בה' שמחה, שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע איזה מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם, אמר ליה של בשר ודם נאים, אמר ליה הרי השמים והארץ יכול אתה לעשות נאים מהם, אמר ליה לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא דברים שהם מצוים בבני אדם, אמר ליה למה אתם מלים אמר ליה אף אני יודע שעל דברים אלו אתה שואל ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בשר ודם נאים משל הקדוש ברוך הוא, הביא לו שבולים וגלוסקאות אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם אין אלו נאים, אמר לו הואיל והוא חפץ במילה למה אינו מהול ממעי אמו, אמר לו לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את המצות אלא לצרף בהם, וכך אמר דוד כל אמרת ה' צרופה, ואומר אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו:

דבר אחר צו את בני ישראל הדא הוא דכתיב תקרא ואנכי אענך. כמא דאת אימא אז תקרא וה' יענה, למעשה ידך תכסוף תתחמד כמה דאת אמר כי נכסוף נכספתה. אמר איוב לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם העליונים והתחתונים ברשותך למעשה ידך תכסוף תשגיח למעשה ידיך, הוי צו את בני ישראל. בר קפרא פתח כי אתה תאיר נרי, אמר הקדוש ברוך הוא לאדם נרך בידי, ונרי בידך, נרך בידי שנאמר נרה' נשמת אדם, נרי בידך להעלות נר תמיד, אמר הקדוש ברוך הוא אתה הארת נרי ואני מאיר נרך. מזכות יערוך אותו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד אנו נצולין (מן מסדרתם) מאותה שכתוב בה כי ערוך מאתול תפתה. בזכות להעלות נר תמיד אנו זוכין להקביל נרו של מלך המשיח מה טעם שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. סלת ואפית העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה, ושתי הלחם בשתים עשרה, עשרה, ולחם הפנים באחת עשרה. ר"ש אומר לא היה לו קצבה אלא סלת מנופה כל צרכה. סולת ואפית מלמד שניקחה סולת, ומנין שאפילו חטין, תלמוד לומר ולקחת. יכול אף שאר מנחות כן, תלמוד לומר אותה מפני החסכון מאי החסכון התורה חסה על ממונן של ישראל. שתי הלחם נלושות אחת אחת ונאפות אחת אחת. לחם הפנים נלושות אחת אחת ונאפות שתים שתים. מנא ה"מ דתנו רבנן יהי ההחלה האחת מלמד שנילושות אחת אחתוכו'. מנין שאפייתן שתים שתים תלמוד לומר ושמת אותם, יכול שאף שתי הלחם כך תלמוד לומר אותם. האי אותם [הא] אפיקתיה, אם כן לימא קרא ושמתם מאי ושמת אותם ש"מ תרתי. תנו רבנן ושמת אותם בדפוס. שלשה דפוסין היו, נותנה בדפוס ועדין הוא בצק. וכמין דפוס היה לה בתנור וכשהוא רודה נותנה לדפוס כדי שלא תתקלקל. ולהדרא לדפוס קמא, כיון דאפי לה נפחה. אלו נאמר שתים עשרה ולא נאמר שש חייתי אומר אחת של ארבע ואחת של שמונה לכך נאמר שש, ואלו נאמר שתים מערכות שש המערכת ולא נאמר שתים עשרה הייתי אומר שלש של שש שש לכך נאמר שתים עשרה. ואלו נאמר שתים עשרה יכול ארבע ארבע, תלמוד לומר שתים מערכות שש המערכת. הא שיאמרו שלש מקראות אלו לא למדנו. הא כיצד נותן שתי מערכות של שש שש ואם נתן אחת של ארבע ואחת של שמונה לא יצא. שתים של שבע. רבי אומר רואין את העליונות כאלו אינם. והא בעינן על. רבי לטעמיה דאמר על בסמוך, דתניא ונתת על המערכת וכו'. על השלחן הטהור תנן התם משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת העזרה כיצד מטבילין כל הכלים שהיו במקדש ואומר להם הזהרו שלא תגעו בשלחן. תנא הזהרו שמא תגעו בשלחן ובמנורה. ותנא דידן אמאי לא תני מנורה. בשלחן כתיב ביה תמיד במנורה לא כתיב בה תמיד. ואידך כיון דכתיב ואת המנורה נכח השלחן כמאן דכתיב בה תמיד דמי. ואידך, ההוא מיבעי ליה לקבוע לו מקום, ותיפוק ליה דהוי כלי הנעשה (לטלטל ולצאת)[לנחת] ואין מקבל טומאה דאיתקש לשק מה שק מיטלטל מלא וריקןוכו', האי נמי מיטלטל מלא וריקן דאמר ר"ל מאי דכתיב על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא והלא כלי העשוי לנחת הוא אלא מלמד שמגביהין אותו ומראין להם לעולי רגלים ואומר להם ראו חבתכם לפני המקום שסילוקו שוה כסידורו, דאמר ר' יהושע בן לוי נס גדול (היה) [נעשה] בלחם הפנים כסידורו כך סילוקו שנאמר לחם חם ביום הלקחו. ונתתנה על המערכת על בסמוך (כתוב למעלה ברמז תרמ"ד). מאת בני ישראל ברית עולם (כתוב למעלה ברמז תנ"ד). על השלחן הטהור על טהרו של שלחן שלא יהו סניפין מגביהין הלחם מעל גבי השלחן. ארבעה סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן שהיו סומכין בהן שנים לסדר הזה ושנים לסדר כ"ח קנים כחצי קנה חלול י"ד לסדר הזה וי"ד לסדר הזה:

דבר אחר ואתחנן (עשר) [שלשה עשרה] לשונות נקרא תפלה. זעקה שועה נאקה [בצור רנה פגיעה נפול פלול עתירה עמידה חלוי חנון. זעקה מנין] שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וגו' ויזעקו, [שועה מנין שנאמר] ותעל שועתם [נאקה מנין שנאמר] וישמע אלהים את נאקתם, נקראת בצור וקריאה שנאמר בצר לי אקרא ה'. נקראת רנה ופגיעה שנאמר ואתה אל תתפלל וגו'. ונקראת נפול שנאמר ואתנפל, נקראת פלול שנאמר ואתפלל, נקראת עתירה שנאמר ויעתר יצחק. נקראת עמידה שנאמר ויעמד פינחס ויפלל. נקראת הלוי שנאמר ויחל משה. נקראת תחנה שנאמר ואתחנן. בעת ההיא לאמר משל לבני מדינה שמבקשין לפני המלך שיעשה מדינתן קלניא, פעם אחת היו לו שני אויבים ונפלו לפניו אמרו הרי שעה שנבקש בה מלפניו שיעשה מדינתנו קלניא, כף משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ כיון שראה שנפלו לפניו אמרו הרי שעה שנבקש בה מלפניו שיעשה מדינתנו קלניא, כך משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ כיון שראה שנפלו סיחון ועוג לפניו אמר הרי שעה שאבקש שאכנס לארץ לכך נאמר בעת ההיא, [לאמר] זה אחד מן ארבעה דברים וכו' (כתוב ברמז קע"ז). זה שאמר הכתוב אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, הכל שוים לפניו גזרה אחת לצדיקים ולרשעים. וכן שלמה אמר הכל כאשר לכל מקרה אחד וגו' וכו'. לטוב זה [משה] שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא שנולד מהול. ולטהור זה אהרן שמטהר עונותיהם של ישראל. לטמא אלו מרגלים, אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל ואלו אמרו גנותה, אלו לא נכנסו ואלו לא נכנסו. אמר משה מרגלים הכעיסו לפניך בדבת הארץ ואני שמשתי את בניך במדבר ארבעים שנה מקרה אחד לי ולהם. משל למה הדבר דומה למלך שבקש לישא אשה שלח שלוחיו לראותה אם נאה היא אם לאו, הלכו וראו אותה באו ואמרו לו ראינו אותה ואין עזובה וכעורה ממנה, שמע שושבינה ואמר לו מרי אין נאה הימנה בעולם, בא לישא אותה אמר אבי הנערה לשלוחי המלך נשבע אני שאין אחד מכם נכנס כיון שבזיתם אותה לפני המלך, בא השושבין ליכנס אמר ליה אף אתה לא תכנס, אמר ליה השושבין אני לא ראיתיה ואמרתי למלך שאין נאה הימנה והם אמרו אין כעורה ממנה עכשיו אראה אם כדברי אם כדבריהם, כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע המרגלים דברו לשון הרע ארץ אוכלת יושביה אבל אני לא ראיתי אותה ושבחתי אותה לפני בניך ואמרתי כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה ועכשיו אראה אותה אם [כדברי אם] כדבריהם שנאמר אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, אמר לו כי לא תעבור: