Quotation_auto su Salmi 22:44

ויאמר יעקב לבניו למה תתראו. י"א שהוא כמו המה יביטו יראו בי. ויש אומרים למה תתראו לילך לארץ כנען למקום שבאים לקנות תבואה. פן יכירו בכם או יעלילו בכם. טוב לכם לילך למצרים. ובמדרש אמרו למה תתראו להראות עצמכם שיש לכם תבואה. אחר שכל העולם רעבים. כאומרם ז"ל אמר רב יהודה אמר רב בשם רבי כל המרעיב עצמו בשנת רעבון ניצל ממיתה משונה. שנאמר ברעב פדך ממות. פדך ברעב מבעי ליה. אלא פדאך ממות ממיתה משונה. והרצון בזה שצריך להרעיב עצמו ולא יאכל לשבעה. אלא שיחלוק מפתו שראוי לו לאכול לעניים. כמאמר שלח לחמך על פני המים ולא אמרה הלחם. ואולי אמר להם למה תתראו. כמי שיש לו תבואה ולא תשתדלו לראות מהיכן תביאו תבואה. כי אין לכם להמתין עד שתכלה הפת מן הבית. כי החכם עיניו בראשו בתחלת הדבר לראות את הנולד. ואני שמעתי כי יש שבר במצרים לכו שמה להביא תבואה. ונחיה שנקיים התבואה שבידינו ולא נמות ביני וביני שתביאו תבואה אחרת. והנכון שאמר למה תתראו. לפי שראה אותם עצלים ועצבים לפי שכמו ששמע יעקב שיש שבר במצרים כן שמעו הם. וכמו שראה אביו כן ראו הם כי לא היו חרשים ועורים. אבל נתנו אל לבם במכירת יוסף שמכרוהו לישמעאלים ההולכים להוריד מצרימה. ולכן נתעצלו ויתעצבו האנשים מאד ויאמרו איך נרד למצרים לראות אחינו שבוי ואסור בכבלי ברזל כעבד. ואם באולי לא נמצאהו שם. יהיו שם הישמעאלים אשר מכרנו אותו להם ויהיה חרפה גדולה לנו ותכסנו כלימתנו. כי יאמרו לנו שאנו בוגדים גדולים שמכרנו אחינו בשרינו. ואולי יתנו לנו כמרגלים את הארץ. ואולי יחייבו אותנו בדין המלכות. כי לכל הדתות אנו חייבים מיתה. וכזה וכזה היו מדברים אלו עם אלו עד שהיו מראים חרונם ועצבונם בפנים והיו מבוהלים ודחופים ועצלים. לפי שראו ההליכה למצרים היתה מוכרחת. ולכן אמר להם אביהם בני למה תתראו פניכם רעים ועצלים וחלשים ואתם גיבורים כאריות. רדו שמה בלי פחד ודאגה ועצלה. והוא לא ידע כי פחדו בציון חטאים. ויורה על זה מה שאמר וירדו אחי יוסף עשרה. כי למה צריך עשרה כי בשנים מהם די. ועוד למה הזכיר בכאן אחי יוסף כי ידוע הוא. אבל זה הויכוח היה ביניהם בענין שלא רצו מקצתם לילך בטענה מספקת. כי אחר שכולם היו במכירה ראוי שיהיו כולם בעונש. או יקבלו כולם הבושה. או אולי איש את רעהו יעזורו אם יצטרכו לכך. וזה היה בעון הויכוח שהיה להם כשהיו אסורים כשאמר להם שלחו מכם אחד כמו שנפרש בעז"ה. ולכן אמר וירדו אחי יוסף עשרה. כי בסבת היותם אחי יוסף ומכרוהו ירדו עשרה. ואולי הם היו רוצים להוליך לבנימן עמהם. בענין שבזכותו ינצלו או שיעזור להם. ויעקב לא רצה כי אמר פן יקראנו אסון בהם אחר שהם נעצבים וחרדים. או אולי שלא יעשו לו כמו שעשו ליוסף. ולסבת זה היו מטמינים עצמם בתוך הבאים וחשבו שכן יהיה במצרים שיטמינו עצמם. והם לא ראו כי יוסף הוא השליט לא יוכלו להתעלם. ועם מעלתו הוא עצמו היה המשביר לכל עם הארץ. בענין שאין נעלם מנגד עיניו. ולכן ויבואו אחי יוסף להשלים חלומו וישתחוו לו ארצה. וחזר לומר וירא יוסף את אחיו. לומר שמיד כשהשתחוו ראה שהיו אחיו ולא היה מאמין הדבר. ולכן חזר לראותם פעם אחרת ויכירם וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מאין באתם. ואח"כ חזר לומר וידבר יוסף את אחיו וגומר ויאמר אליהם מרגלים אתם. ואם כן היכן הם הדברים הקשים שדבר עמהם. כי באמרו להם מאין באתם לא היו קשות. אבל זה יורה על מה שכתבתי כי אחר שהם היו מפחדים לירד למצרים פן יקראום אסון. מהצל היו מפחדים. ולכן כששאל להם מאין באתם. אמרו עלילה היא זאת כי מה לו למלך לשאול מאין באנו או להיכן הלכנו מה שלא שאל לאחרים נראה כי מגורותינו בא לנו. ולפי שהיה ספק ליוסף. שאולי כמו שהוא הכיר להם כן הכירו הם ליוסף בדיבורו שאמר מאין באתם. לכן אמר כי אחר שראה שלא הכירוהו והשיבו לו מארץ כנען. בזה ידע שהוא הכיר לאחיו והם לא הכירוהו. ולכן חזר לומר ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו בדיבורו. וכשראה כן אמר זה עת לשחוק ולזכור חלומותי. בענין שיתקיימו מכל וכל. ויאמר להם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם. כלומר סוד וסתר הארץ באתם לראות. כי ערוה נופלת על דבר שראוי להסתר כמו ערות אביך לא תגלה. והם אמרו שלא היו מרגלים. ונתנו טעם לדבריהם ואמרו כולנו בני איש אחד ולא יצאנו כולנו מרשותו לרגל את הארץ. אחר שהוא מיוחד תמים בדרכיו. ואמר להם לא כי ערות הארץ באתם לראות וזאת איננה ראיה. כי אולי יצאתם שלא ברשותו ויש צדיק מוליד רשע. והם אמרו י"ב אנחנו. זאת התשובה אינה ראיה יותר מהראשונה. אבל הרצון בזה שהחזיקו עצמם בדברים הראשונים כדי להשמר מהשינוי. כי השינוי בדבר הזה הוא דבר סכנה. ולכן אמרו י"ב אנחנו בני איש מיוחד להסכים לדברים הראשונים. בארץ כנען. לקיים מה שאמרו מארץ כנען באנו לשבור אוכל. ונתנו טעם למה לא באו השנים האחרים עמהם לאמת לו דבריהם. ואמרו האחד איננו והקטן נשאר עם אבינו לשרת אותו. ואחר שהוא חי לא ישלח עשרה בנים להכניסם בסכנת המרגלים. וכשלא מצא יוסף שינוי בדבריהם. החזיק בדבריו לומר מרגלים. כי לא דברתם נכונה. ואין זאת ראיה שאתם כנים. כי אולי יצאתם שלא ברשותו. בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה. וכוונתו לא היתה להשבע לשקר. כי מי שנתן לו כל הכבוד הזה. אבל יוסף חשב מחשבת אמת. כשראה כל אחיו שאמרו שבאו לשבור אוכל. אמר איך איפשר שכולם כמו שמכרוני. באו לשבור אוכל. כי די בשנים מהם. אלא שיצאו לבקש אחיהם בטענת לשבור אוכל והיא כוזבת. ולכן אמר להם לבקש ולראות אי בהסתר באתם כמרגלים שבאו לרגל ולגלות איזה דבר. ולכן כשא"ל (בשאר) בני איש אחד. לא האמין להם אחר שבאו כולם ביחד. וזהו מה שאמר על תשובתם לא כי ערות הארץ סוד וסתר הארץ. או סוד וסתר אדון הארץ באתם לראות. ובאמרם שנים עשר והאחד איננו החזיק בדברו. ואמר הוא אשר דברתי שבאתם לבקש אותו אחד שנאבד מכם. אחר שבאתם כלכם ביחד. ולפי שלא ראה אתם לבנימן רצה לידע ממנו. כי אולי עשו לו כאשר עשו ליוסף. ולכן אמר בזאת תבחנו חי פרעה כי אם בבא אחיכם הקטן. וזה יהיה לאות עליכם. ואם לא תביאוהו חי פרעה כי מרגלים אתם כי לבקש איזה סוד וסתר באתם. ושבועתו היתה אמיתית כי חשב שבאו לבקש אותו. והשבועה היתה אמיתית שלא יצאו כולם וזהו שלחו מכם אחד. ואמר להם שאינו איש מצרי כי אין יראת אלהים במקום ההוא. אבל את האלהים אני ירא. ואם האמת שבאתם לשבור אוכל לטפכם אחיכם אחד יאסר והנשארים יביאו שבר רעבון בתיהם. ואת אחיכם הקטן תביאו אלי כי זאת היתה כוונתו. ואולי אמר את האלהים אני ירא אע"פ שנשבעתי באפי בחי המלך אם תצאו מזה יש בשבועה הזאת סכנת נפשות ועל סכנה לא חלה השבועה. ויראת אלהים יקרה היא בעיני מהשבועה. ועכ"ז יש לשאול מה טעם אמר בראשונה שלחו מכם אחד. ואח"כ אמר אחיכם אחד יאסר. ואחר שאמר אחיכם אחד יאסר. למה לקח הוא מאתם את שמעון ולא הניח הדבר בבחירתם. ועוד מהו שאמר ויעשו כן. וי"א כי כשאמר להם יוסף את האלהים אני ירא ודיבר להם דברים טובים דברי ניחומים והיה חומל עליהם ועל טפם שלא ימותו. נשאו ק"ו בעצמם ואמרו. ומה זה שאינו מדתינו הוא ירא אלהים. ואף על פי שדבר אתנו קשות ואסף אותנו אל משמר עכשיו הוא מתחרט ואומר שהוא ירא אלהים. כ"ש אנחנו שיש לנו להתחרט מעונותינו ולחזור לשם ולירא מלפניו ולעשות כמו שהוא עשה. וזהו ויעשו כן שאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו ונתחרטנו מעונותינו וזהו דרך הלצה. כי פירוש ויעשו כן שהסכימו לעשות דברו. לפי שהיו דבריו על נכון. אבל כשאמר שלחו מכם אחד. לא אמר ויעשו כן. לפי שלא הסכימו לדבריו והיו אונסים. ולכן אסף אותם אל משמר שלשה ימים. ועכ"ז לא הסכימו בזה לפי שכל אחד היה רוצה לילך כדי לפטור עצמו. ולכן חזר ואמר להם זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא. כי מה שאמרתי אליכם בראשונה אינו מן הדין כי כל אחד יאמר אני אלך. אבל אם כנים אתם אין לכם לפחוד וישאר אחד מכם. וכשתביאו אחיכם הקטן את אחיכם אתן לכם. וכשראו דבריו על נכון אמר ויעשו כן. לומר שהיו רוצים לעשות כאשר אמר והתחילו לדבר בזה לראות מי הוא זה שישאר. ואולי היו אומרים שמי שנמצא אשם בדבר יוסף הוא ראוי שישאר. ואז אמרו כולם אבל אשמים אנחנו על אחינו. כלומר לא תאמר כן כי כולנו אשמים וחייבים בשוה. אחר שראינו צרת נפשו בהתחננו. ולכן השם מודד לנו מדה כנגד מדה שאנו צועקים ואין אנו נענים כמו שהתחנן אחינו אלינו ולא שמענו אליו. וע"כ באה אלינו הצרה הזאת. וראוי לנו להצדיק דין שמים ולהסכים באיש אחד ממנו שישאר ואז אמר ראובן הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד. ולא תאמרו שכולנו חייבים ואשמים. כי אני לא חטאתי בזה. ורצה להודיעם כי חטא אחר היה בכאן זולת הנער. כי אם לא היה בכאן אלא חטא הנער אני לא חטאתי בזה. אבל מחיתי בידיכם ולא שמעתם. ועכ"ז אני רואה שגם דמו נדרש ממני ומכם. באופן שאני אומר כי חטא אחר יש כאן. וגם דמו של אותו עון נדרש כמו דם הנער. באופן שלא הסכימו מי הוא שישאר. ואולי ראובן אמר זה לפי שכולם היו מסכימים שישאר הוא אחר שהוא בכור. וכמו שמתחילין ממנו בגדולה כך מתחילין ממנו בפורענות. ולכן אמר להם איני רוצה בכך אחר שמחיתי בידכם ולא שמעתם. וראוי היה לכם לשמוע דברי כפי דין התורה. ולא די שלא שמעתם בקולי אלא שגם דמו תדרשו ממני להשאר בבית האסורים. וכששמע יוסף שלא היה הסכמה ביניהם לא רצה להניח אליהם בבחירתם:

ואמר ובערת הדם הנקי מישראל. להורות על מה שר' אליעזר אומר ב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה וכו'. וכן בכאן אם יראו הדיינים באומדנא דמוכח ובאמתלאות מוכיח שהוא רוצח. אע"פ שלא יהיו להם עדים ברורים. הם יכולים להורגו לפי צורך השעה ולפי הזמן. אע"פ שנראה שהוא דם נקי. ולכן לא אמר ואתה תבער דם החייב. אלא ואתה תבער דם הנקי. או שרמז בזה סוד גדול מסתרי התורה בענין ההרוגים. כי ההרוג ששופכים דמו כמים הולך נע ונד בארץ ואינו עולה למעלה ונפשו ירעה לו. לפי שאולי במרירות נפשו אמר דברים לא כן בשעת ההריגה. וז"ש בתעניות על יאשיהו גחין עליה ירמיהו וכו'. כי אולי אגב צעריה אמר דברים לא כן. ושמע שאמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי וכו'. עד שנראה שרוב ההרוגים אגב צערייהו יהרהרו בלבם או יאמרו בפיהם כלפי שמיא. עד שלזאת הסבה נשמתם אינה עולה למעלה במהרה. ומיני מדות הדין שהם הכלבים עזי נפש פוגעות בהם. ולכן אמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ולכן אמר בקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. ובאומרו מן האדמה נראה שלא עלו למעלה. כי הדם הוא הנפש והולכים נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. עד שינקמו נקמתו ויהרגו לרוצח. עד שלזאת הסבה צותה התורה לא תחוס על הרוצח. והחומל עליו עושה רע להרוג. שהולך נע ונד ודמיו צועקים אלי מן האדמה. וזהו לא תחניפו את הארץ. ואמר לארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו וכמו שפירשתי במקומו. ואז כששופכים דם הרוצח. מיד עולה נפש ההרוג למעלה. ובזה מבערים אותו מן הארץ שהולך וצועק ואומר אל נקמות ה'. ובזה גורם רע ליושבי הארץ אחר שאין עושין דין. וכששופכים דם הרוצח מיד מתבער אותו דם ההרוג מן הארץ. ולזה אמר בכאן לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל. כי זהו דם ההרוג שנשפך על לא חמס בכפיו והולך נע ונד בארץ. ובשעת הנקמה עולה מן הארץ ואינו שואל דין כנגד ישראל. וזהו וטוב לך. כי בנקמה. כמו שעושין טוב להרוג. כן עושים טוב לכל ישראל. וזהו סוד עגלה ערופה כמו שנפרש שם בע"ה. ולכן תמצא שכתב ג"כ שם ואתה תבער דם הנקי וגו':

בנימן זאב יטרף. כבר רמזתי בלידתו ענין פלגש בגבעה וזהו בנימן זאב יטרף. ורמזתי על המקדש שהיה בחלקו להקריב קרבן בבקר ובערב דכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר. זהו בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל. עד שבסבת הקרבנות שורה השכינה בישראל. וכן בסבת התפלות מורידין השכינה לישראל. וזהו בנימן זאב יטרף שתרגום אונקלס בנימן בארעיה תשריה שכינתא. והרמז בזה כי כמו שהזאב טורף ואוכל. כן הכהנים בסבת הקרבנות והחסידים בסבת התפלות מורידין וטורפים השכינה ממעלה למטה. ולפי שבנימן היה בחלקו בהמ"ק. ששם הכהנים והסנהדרין המורידין השכינה למטה. דימהו לזאב הטורף. וזהו בארעיה תשריה שכינתא. ולכן תמצא כי בסבת שביוה"כ נאמר סלחתי כדבריך ושרתה השכינה בישראל. נקרא אותו חדש תשרי לפי שבו שרתה שכינה בישראל. וזה השם של תשרי הוציאוהו ממאמר בנימן זאב יטרף תשרי. לרמוז שבתשרי תשרה השכינה בישראל וכן רמזתי שם על שאול ומרדכי עיין שם. וכן אז"ל נמשל בנימן לזאב על שהוא טורף ובורח. וכן לא נמשכה מלכות בית שאול. ויהודה נמשל לאריה לפי שנמשכה מלכות בית דוד. ובמדרש דרשו אותו על אהוד. מה זאב טורף לפניו ולאחריו. אף אהוד בן גירא בן הימיני עשה לו חרב שהיתה אוכלת לפניה ולאחריה. שנאמר ויעש לו אהוד חרב ולה ב' פיפיות שהיא אוכלת בשני עולמות שהיה עוסק בתורה דכתיב בה חרב פיפיות בידם. וכן דרשו על שאול ולערב יחלק שלל אע"פ שהעריב עליו שמשו שנפל במלחמה. יחלק שלל ומחר חלקו עם הצדיקים בג"ע שנאמר ומחר אתה ובניך עמי. מאי עמי במחיצתי. ד"א מדבר באסתר המלכה שהטריפה מאכל לאותו זאב המן. שנאמר ויבא המלך והמן אל המשתה. בבקר יאכל עד זה יום שני שאכל המן עמה בבקר. שנאמר ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה. ולערב יחלק שלל. ויתלו את המן. מה כתיב אחריו ביום ההוא נתן המלך וגו'. ד"א מדבר במרדכי שטרף לאותו זאב המן. בבקר יאכל עד כד"א ויקח המן את הלבוש ואת הסוס ובבקר היה אותו מעשה. מהו עד עדי. ולערב יחלק שלל ותשם אסתר למרדכי על בית המן. לג' חלקים נחלק ממונו של המן א' למרדכי ואסתר וא' לתלמידי מרדכי וא' לבנין בית המקדש. ושלשתן בפסוק א' יאכלו ענוים וישבעו זה מרדכי ואסתר. יהללו ה' דורשיו אלו ת"ח. יחי לבבכם לעד זה בנין בית המקדש. כד"א ויהיו עיני ולבי שם כל הימים ע"כ:

ודעתי עוד בזה כי בכאן רמוזה גאולתינו משאר גליות. וזהו ליל שמורים הוא לה' להוציאם ממצרים. והוא הלילה הזה לה' שמורה וערוכה לגאול את בני ישראל לדורותם. וכבר כתבתי למעלה כי גלות מצרים וגאולתו סימן לשאר גאולות. ולכן אמה"כ שומר מה מלילה. כאלו היה שואל ואומר. אתה שומר ישראל מה יהיה מזה הגלות הדומה ללילה. והשיב השם יתברך שומר מה מליל אתה. שאתה ג"כ שומר וממתין מה יהיה מליל מצרים שכתוב בו ליל שמורים הוא לה'. כן יהיה בזה הגלות. וזהו אמר שומר אתא בקר זהו בקר של אברהם. כי הגליות נתגלו לאברהם בבין הבתרים. וכן באומרו ויחלק עליהם לילה ועשה לו נס בחצי הלילה. וחצי לילה האחרת הניח לגאולת מצרים. וזהו הוא הלילה הזה לה' הנזכרת באברהם. ובזאת הלילה של אברהם נחלקו ד' משמרות של גאולות. בחלק הראשון נעשה נס לאברהם. ובחצי הלילה נעשה נס של מצרים. ובשליש השלישי נעשה נס לחזקיהו. דכתיב וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים. נראה שהיתה מפלתם בלילה. והרביעי האחר שמור לגאולה העתידה. שהיא בלילה דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. וזהו הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם. ובגימטריא ראיתי שהיה רמוז בזה הפסוק סנחריב מלך אשור. ולכן אמר בכאן ב' פעמים שמורים. שהם ד' משמרות. כנגד ד' גליות. ובפרט גאולה רביעית היא בלילה. כמאמרם ז"ל השיר העתיד הוא נאמר ע"י ישעיהו ע"ה. דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. וכבר הארכתי בזה ופירשתי אותו בפ"ק דברכות שאומר שלשה משמרות הוי הלילה. ראשונה חמור נוער שהיא כנגד מצרים שנקראו בשר חמורים בשרם. שנייה כלבים צועקים. כנגד גלות בבל של נבוכדנצר שהיה כמו חיה כשנטרד ממלכותו. ג' תינוק יונק שדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. רמז לאסתר עם אחשורוש. ומפני ששם התנא במשמרה שלישית שני סימנים תינוק יונק ואשה מספרת. פירשתי שם שהוא לרמוז על ד' גליות. ולכן נתן שני סימנים תינוק יונק ואשה מספרת. פירשתי שם שהוא לרמוז במשמרה אחרונה לכלול כאן ד' גליות. ושם חזרתי לפרש כי חמור נוער הוא כנגד נבוכדנצר. כי גלות מצרים לא הוזכר בכאן. ולכן חמור נוער הוא כנגד נבוכדנצר שהיה כחמור הבר אוכל עשב. שניה כלבים צועקים כנגד גלות מדי. שאמרו במדרש שאמרה אסתר מיד כלב יחידתי כנגד אחשורוש. שלישית תינוק יונק שדי אמו כנגד גלות יון. שזהו רמז על אלכסנדרוס מקדון שינק שדי התורה משמעון הצדיק. ואשה מספרת עם בעלה רמז לגלות רביעי. שהאשה היא כנסת ישראל תחזור לספר עם בעלה. כאמרו תקראי לי אישי לפי שנפרד ממנה בזמן הגלות. כאומרו מאנה להנחם על בניה. כי אינם לא כתיב אלא כי איננו. כי אין האיש בביתו. וכן חזרתי לפרש כי כלבים צועקים הוא כנגד גלות יון ומדי. ותינוק יונק שדי אמו על מלך המשיח. דכתיב ביה מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי. ושם פירשתי כל אותה פרשה שהיא רמוזה על משיחנו. ואז תהיה אשה מספרת עם בעלה כמו שפירשתי. ולפי שתנא קמא לא אמר אלא שלשה משמרות הוי הלילה. אלא שרמז במשמרה שלישית שני סימנין כנגד שתי גליות. בא רבי ואמר ד' משמרות הוי הלילה. שהוא רומז על גלות הדומה ללילה. וחדש ד' משמרות כנגד ד' גליות. ושם פירשתי כל המאמר שאמר מאי קא חשיב וכו'. קשור בזה הענין לפי שארוכה מארץ מדה ואין לי פנאי. אלא שעולה לנו מזה כי לכך אמר בכאן שמורים שני פעמים. כנגד ד' גליות וכנגד ד' משמרות. וכמו שהשם גאלנו ממצרים בליל שמורים. עתיד לגאלנו בזה הגלות הד' בליל שימורים אחרת בזכות אברהם. וזהו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:

הייתי ביום אכלני חורב. ההוא רעיא דהוה רעי חיותא אגודא דנהר פפא שריק חדא מנייהו נפלת לנהרא אתא לקמיה דרבה פטריה אמר מאי הוה ליה למעבד הא נטר כדנטרי אינשי וכו' הכא נמי דפטור א"ל אין. איתיביה עד מתי שומר שכר חייב לשמור כגון הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני [התם] בחזני מתא אטו יעקב אבינו מחזני מתא הוה הכי קאמר ליה ללבן נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא. הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני מה היה אומר רבי יהושע בן לוי אמר חמשה עשר שיר המעלות שבספר תהלים מה טעם שנאמר לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל ישראל סבא. רבי שמואל בר נחמן אמר כל ספר תהלים מה טעם שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא. לולי אלקי אבי אלקי אברהם כל מקום שנאמר לולי בזכות אבות והכתיב כי לולא התמהמהנו כל עצמן לא עלו אלא בזכות אבות שאילולי זכות אבות לא עלו משם לשלום. אית דמפיק לישנא אחרינא כל מקום שנאמר לולי בזכות אבות הוא בא חוץ מזה א"ל אף זה בזכות אבות בזכות קדושת השם בזכות תורה לולי תורתך שעשועי בזכות אמנה שנאמר לולא האמנתי לראות בטוב ה'. ואת יגיע כפי ראה אלקים חביבה היא מלאכה מזכות אבות שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות. זכות אבות הצילה ממון לולי אלקי אבי וגו' כי עתה ריקם שלחתני. ומלאכה הצילה נפשות את עניי ואת יגיע כפי. ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנותי אמר רבי ראובן כלהון בנותיו היו הבנות בנותי הרי שתים ולבנותי הרי ארבע. ויקח יעקב אבן אמר ר' יוחנן כשן הזה של טבריא. ויאמר יעקב אל אחיו חד אח היה ליה ולואי קבריה אלא אלו בניו והיה קורא אותם אחיו צדיקים כיוצא בו גבורים כיוצא בו. אמר רבי יודן לבש אדם לבושו של אביו הרי הוא כיוצא בו. ויקרא לו לבן יגר שהדותא אמר רבי שמואל בר נחמן אל יהא לשון סורסי קלה בעיניך שבתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהקב"ה חולק לו כבוד. בתורה ויקרא לו לבן יגר שהדותא בנביאים כדנה תאמרון להום אלקיא די שמיא וארקא לא עבדו. בכתובים וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי. והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך כי יסתר אין כתיב כאן אלא כי נסתר עד כאן היינו רואים זה את זה. אם תענה את בנותי הרי שתים ואם תקח נשים על בנותי הרי שתים כולהון בנותיו היו:

דבר אחר אנכי ה' אלהיך, קיימתם אותו אני אמרתי אלהים אתם עברתם עליו אכן כאדם תמותון. לא יהיה לך קיימתם אותו ופניתי אליכם עברתם עליו ונתתי פני בכם. לא תשא קיימתם אותו נשבע ה' בימינו וגו' עברתם עליו וחרה אף ה' (ביום ההוא) [בכם]. זכור ושמור קיימתם אותו אז תתענג על ה' וגו' עברתם עליו אותכם אזרה בגוים. לא תנאף קיימתם אותו אז תשמח בתולה במחול עברתם עליו לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה. לא תגנוב קיימתם אותו ואכלת את כל העמים עברתם עליו אכלני הממני נבוכדנאצר. לא תענה קיימתם אותו ואתם עדי נאם ה' עברתם עליו מה אעידך ומה אדמה לך לא תחמוד קיימתם אותו לא יחמוד איש את ארצך בעלותך עברתם עליו וחמדו שדות וגזלו ובתים וגו'. ד"א אנכי ולא תשא מה ענין זה לזה אלא ללמדך שכל הרגיל בשבועת שוא ובשבועת שקר כאילו עובד ע"א. ואינו עושה קורת רוח לפני מי שאמר והיה העולם ואינו מקבל עליו מלכות שמים שלמה. זכור ושמור קיימו חננניה מישאל ועזריה שנאמר לסריסים אשר ישמרו את שבתותי. זכור את יום השבת לקדשו במה אתה מקדשו במקרא במשנה במאכל ובמשתה בכסות נקייה. אף על פי שאמר ר' עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות יקח אדם בשר [מעט ויין מעט] ואל ירבה בבשר ויין שנאמר אל תהי בסובאי יין וגו'. לא זכה אדם לתורה שיכנסו בתוך מעיו יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא תכנס לתוך מעיו שנאמר צרפתיך ולא בכסף בחנתיך בכור עוני מה הכור הזה אפילו אתה נותן בו כל עצים שבעולם הרי הוא שורפן ומפסידן כך גרונו של אדם אפילו אתה נותן לו כל אכילות שבעולם הוא מפסידן. שלשה קדושות הן, קדושת שמו של הקב"ה שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. וקדושת שבת שנאמר ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם. וקדושתן של ישראל שנאמר קודש ישראל לה', מכאן אמרו עתידים שיניהם של אוכלי ישראל להיות לימות המשיח כ"ד אמות וחכמים אומרים שלשים. וכי מה נשתנו כ"ד (מכ"ה), אלא (אמה) [אמרו] תשעה חדשים למעוברת וכ"ד למניקה מה תינוק הזה שהוא יונק חלב משדה אמו כל אותן כ"ד חדש אפילו מתה אינו חושש לה, כך אוכליהן של ישראל אפילו מתים אין חוששין להם.

אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי מפני מה זועות באות לעולם, אמר לו כתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד אומר המביט לארץ ותרעד, כאן בזמן שישראל עושין וכו' כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום הזועות באות לעולם. א"ל חייך מסתברא מילתא, אלא כך הוא עיקרו של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות יושבים בטח ושאנן ושלוים ובית מקדשו חרב הוא מסתכל (במפלון) [באפיליון] עולמו להחריבו, כיון שישראל נכנסים שחרית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומיחדין שמו ואומרים שמע ישראל ה' וגו' מתקבצין כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואמרים לפניו אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא קדש את שמך על מקדישי שמך, מיד נוחה דעתו של הקב"ה ואינו מחריב עולמו ומיושב דעתו בשביל ישראל, הדא הוא דכתיב ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שמיישב דעתו בשביל תהלות ישראל. ומנין שהקב"ה מזעזע עולמו בשביל חורבן בית המקדש שנאמר ה' ממרון ישאג ממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו. מפני מה אומרים פרשיות הללו בכל יום, רבי לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולות בהם. אנכי ה' אלהיך שמע ישראל וגו'. לא תשא ואהבת מאן דרחים מלכא לא לישתבא בשמיה לשקרא. זכור למען תזכרו זה מצות שבת ששקולה ככל המצות שנאמר ועל הר סיני ירדת וגו' ותתן להם משפטים ישרים וגו' ואת שבת קדשך הודעת להם. כבד למען ירבו ימיכם. לא תרצח ואבדתם מהרה מאן דקטיל מיקטיל. לא תנאף לא תתורו וגו' ליבוא ועינא תרי סרסורי דעבירה שנאמר תנה בני לבך לי ועיניך וגו' אמר הקב"ה אי יהבת לי לבוא ועינא אנא ידע דאנת דידי. לא תגנוב ואספת דגנך ולא דגן חברך. לא תענה אני ה' אלהיכם וכתיב וה' אלהים אמת, אמר הקב"ה אם העדת על חברך שקר מעלה אני עליך כאלו אתה מעיד עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד וכתבתם על מזוזות ביתך ולא בית חברך. חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל עת ובכל שעה שירצו ומלאכי השרת א"א שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, [ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה], ואמרי לה פעם אחת לעולם, וישראל מזכירין את השם לאחר שתי תיבות שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרים שירה למטה שנאמר ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל הני האלהים וכו'. והאיכא ברוך, ברוך אופנים הוא דאמרו ליה, ואיבעית אימא כיון דאתיהיב להו רשותא אתיהיב להו. (רבן שמעון בן יוחאי אומר) הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר הסכת ושמע מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת. והאומנין בטלין ממלאכתן בפסוק ראשון. תנא ר"ש בן יוחאי אומר בדין הוא שתקדים שמע לוהיה אם שמוע שזה יש בו ללמוד וללמד ולעשות, והיה אם שמוע לויאמר שזה יש בו ללמד ולעשות וזה אין בו אלא עשיה בלבד, ותיפוק ליה משום רבי יהושע בן קרחה דאמר למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים ואחר כך יקבל עליו עול מצות, והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום, חדא ועוד קאמר, חדא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים ועוד דאית בה נמי מילי אחרנייתא. תנו רבנן ק"ש ככתבה דברי רבי. וחכמים אומרים בכל לשון. מאי טעמא דרבי, אמר קרא והיו בהוייתן יהו. ורבנן מאט טעמא, א"ק שמע בכל לשון שאתה שומע, ורבי נמי הא כתיב שמע, ההוא מיבעי ליה השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. ורבנן סברי הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, ורבנן נמי הא כתיב והיו, ההוא שלא יקרא למפרע. ורבי, נפקא ליה מדברים הדברים, ורבנן, דברים הדברים לא דרשי. תנו רבנן והיו שלא יקרא למפרע, הדברים על לבבך יכול תהא כל הפרשה כולה צריכה כוונה, תלמוד לומר האלה עד כאן צריכה כוונה מכאן ואילך אין צריך כוונה דברי רבי אלעזר. א"ל ר' עקיבא הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך מכאן אתה למד על כל הפרשה שצריכה כוונה. אמר ר' יוחנן הלכה כר' עקיבא. איכא דמתני לה אהא ר' אחא אמר משום ר' יהודה כיון שכוון את לבו בפרק ראשון שוב אין צריך לכוין, אמר ר' יוחנן הלכה כר' אחא. תניא אידך הדברים האלה על לבבך מר זוטרא אמר עד כאן מצות כוונה וקריאה מכאן ואילך קריאה בלא כוונה. מ"ש הכא דבעינן תרתי דכתיב על לבבך התם נמי כתיב על לבבכם. ההוא מיבעי ליה לכדרבי יצחק על לבבכם וקשרתם שתהא קשירה כנגד הלב. ר' יאשיה אומר עד כאן מצות קריאה וכוונה מכאן ואילך כוונה בלא קריאה, מ"ש הכא דבעי תרתי דכתיב על לבבך ודברת בם התם נמי הכתיב על לבבכם לדבר בם, ההוא בדברי תורה וה"ק רחמנא אגמירו בניכו תורה כי היכי דליגרסי בהו. תנו רבנן שמע ישראל וגו' עד כאן (מצות) [צריכה] כוונת הלב דברי ר"מ. אמר רבא הלכה כר"מ. תניא סומכוס בן יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רב אחא בר יעקב ובדל"ת. אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת, ובלבד שיד גיש בדל"ת, למען תזרו צריך להתיז בזיי"ן. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי חייא בר אבא חזייה דקא מאריך טובא, א"ל לא צריכת רק כדי שתמליכהו בשמים ובארץ וארבע רוחות העולם. אמר רבי יהודה על לבבך בעמידה. אמר שמואל שמע ישראל וגו' זו היא ק"ש של רבי יהודה הנשיא, א"ל רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן. רב הוה קרי ק"ש ומחוי לבריה בידיה קבוטל בבי"ת, והתניא רבי אליעזר בן יעקב הקורץ בעיניו ומרמז בידיו וקורא ק"ש עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב, לא קשיא הא בפרק ראשון הא בפרק שני. הני י"ח כנגד מי, אמר ר' הלל בריה דר"ש בר נחמני כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בספר תהלים בהבו לה' בני אלים. ורב יוסף אמר כנגד י"ח אזכרות שבק"ש, ר' יהושע בן לוי אמר כנגד י"ח חוליות שבשדרה, הני תמני סרי י"ט הויין, אמר רבא ברכת אפיקורסים ביבנה תקנוה. כנגד מי תקנוה, לר' הלל כנגד אל הכבוד הרעים. לרב יוסף כנגד אחד שבק"ש. לר' יהושע בן לוי כנגד חוליא קטנה שבשדרה. כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אם יאמר לך אדם י"ט הן, אמור לו והנה ה' נצב עליו לית הוא מנהון. ואם יאמר לך י"ז הן, אמור לו ויקרא בהם שמי מנהון. ר' שמואל בר נחמן אמר כנגד י"ל צוויין שכתובים בפרשת משכן שני מואתו אהליאב עד סיפיה דספרא:

לא מרבכם מכל העמים. דרש רבי אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי מאי דכתיב לא מרבכם מכל העמים, אמר הקב"ה לישראל חושק אני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם, נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר. נתתי גדולה למשה ולאהרן אמרו ונחנו מה. נתתי גדולה לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש, אבל עובדי אלילים אינן כן, נתתי גדולה לנמרוד אמר נבנה לנו עיר לפרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו. לסנחריב אמר מי בכל אלהי העמים אשר הציל את ארצו מידי. לנבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב. לחירם מלך צור אמר אל אני מושב אלהים ישבתי: