Quotation_auto su Salmi 45:63

ויקחו לי תרומה. לפי שלמעלה אמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל. לרמוז שאחר שירד השי"ת על הר סיני לתת התורה לישראל. היה רוצה לעמוד בקרב ישראל מצד חבתם. ומתאוה שיעשו לו מקדש מלך ובית ממלכה. ואולי חשב השם יתברך שישראל יעירו לבם ורוחם בהתעוררות חזק. ויאמרו מה היום מיומים. כי אחר שנתן לנו תורתו ומצותיו. למה לא חזר אל מכון שבתו אל השמים. אלא שהוא עומד ויושב בראש ההר. כי אולי הוא רוצה לעמוד בקרבנו ובקרב תורתו שנתן לנו. ולזאת ההתעוררות כתב למעלה ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וגו'. כי זה הפסוק הוא מיותר. ולא היה לו לכתוב אלא ויכס הענן ויקרא אל משה וגומר. ויהי משה בהר ארבעים יום. אבל הפסיק בפסוק ומראה כבוד ה'. לומר שנשתהה שם מדעת ומתאוה. בענין שיראוהו בני ישראל ויחשבו בלבם מה זה ועל מה זה. וזהו לעיני בני ישראל. וכשראה שעמד משה בהר מ' יום והשכינה נגד בני ישראל ולא העירו רוחם ונפשם. בא הוא עצמו ית' ואמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. ועשו לי מקדש וגו'. ויש לנו להודות לקבלה שמעשה העגל היה קודם המשכן. ולפי שמשה הרבה והפציר בתפלה ונאמר לו סלחתי כדברך. רצה הקב"ה לזכות את ישראל בעשיית המשכן לכפר על מעשה העגל. ולכן כמו שכתב בעגל ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב. כך התנדבו למשכן זהב וכסף ונחשת לכפר על מעשה העגל. ואם בשכר העבירה בא להם זכות המשכן. בשכר המצוה על אחת כמה וכמה. היינו דכתיב מור ואהלות קציעות כל בגדותיך. אל תיקרי בגדותיך אלא בגידותיך. כי לפי שחטאו ישראל ושבו בתשובה זכו במשכן. וזהו שאמרו גדול בעל תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות. ולכן סמך בכאן עשיית המשכן לישיבת משה בהר מ' יום. ורצה לאחר מעשה העגל. כי ראוי היה שלא יכתבו. באלו אמרו מאחרין ולא מקדימין:

וירא פנחס בן אלעזר. ראה מה שעשה זה האיש בעזות פנים. וראה איך העדה היתה בצרה גדולה עד שהיו בוכים. ויקם מתוך העדה. כלומר שקם על עמדו ונתחזק ויצא מתוך העדה ונצטער בצרתם ושם נפשו בכפו להושיע צאן מרעיתו. ויצא מן השורה ולקח כלי חמס הנתונים לשמעון והחליף אומנתו שהיו ספרים ומנחה. ויקח רומח בידו וזה היה יופיו והדרו. כמאמר חגור חרבך על ירך גבור. ואע"פ שאין שבח למלך לחגור על מדיו חרב צמודה על מתניו. ותעצר המגפה מעל בני ישראל. אבל מערב רב לא נעצרה המגפה. כי כל המתים היו מערב רב. וזהו ויהיו המתים. שכבר מתו והיו חשובים כמתים. אבל הצדיקים במיתתם קרויים חיים:

כי תצא. לפי שאמר למעלה ואתה תבער הדם הנקי וכו'. סמך מיד כי תצא למלחמה וגו'. לרמוז אל מה שאמר עשיתי משפט וצדק וגו'. וכן בכאן אם תבער דם הנקי ותנקום נקם ההרוגים. אתה מובטח שיתן ה' את אויביך נגפים לפניך. ואמר וראית בשביה אשת יפת תואר וגו'. להורות על מה שאמרו ליבא ועינא תרי סרסורי עבירה נינהו. כי מצד הראייה חשקה לבו בה. וזהו וראית בשביה שתחמוד יופיה בלבבך. כמו שאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם. ואמר והבאתה אל תוך ביתך. להורות שכלי המעשה גומרים. ועם כל זה צריך שתעשה דברים רבים קודם שתבעלנה. האחד והבאתה אל תוך ביתך. לפי שבנות הגוים הם מופקרות והם פרוצות בעריות ואין להם בושת פנים ומצחיהם נחושה והולכות בשוקים וברחובות. ואצל כל פנה יארובו לצוד נפשות נקיים ולדבר עם האנשים. לזה אמר והבאתה אל תוך ביתך. שלא תהיה יצאנית אלא סוגרת ומסוגרת. כמו שאמר כל כבודה בת מלך פנימה. ולא תהיה דברנית. והשני וגלחה את ראשה. לפי שבנות הגוים מתקשטות בפנים צהובות ובשער מגולה וסורקות שערן במסרק ומחלקים אותו לשנים ומשימים אותו על הצדעים. וכן קולעות שערן מעשה קליעה לעלות ולראות לפני האנשים. כנגד זה אמר בכאן וגלחה את ראשה. באופן שלא ישאר לה שער וקליעה ותדע דרכי הצניעות. כי אפילו גילוי הראש גנאי לבנות ישראל כאומרו בסוטה ופרע את ראשה. והשלישי ועשתה את צפרניה. לפי שבנות הגוים מתקנים צפרניהם של יד ורגל וצובעים אותן במין צבע כמנהג הישמעאלים. בענין שיהיו בידיהם שינוי ויסתכלו בהם ויקחו ידיהם וימשמשו בהם עד שנדלק בהם אש של גהינם ושל יצר הרע כאומרם אץ ברגלים חוטא. לזה אמר ועשתה את צפרניה. שתגדלם בלי תיקון ובלי צבע. והרביעי והסירה את שמלת שביה מעליה. לפי שבנות הערביים מתקנות עצמן בבגדי משי וארגמן שש ורקמה לפתות ולהסית האנשים בהם. וכאומרו ובדם ענבים סותה. לזה אמר והסירה את שמלת שביה הנאים ותלבש בגדים אחרים מבלויי סחבות. ובזה לא תקבל בושת אחר שאינה צריכה לצאת חוצה והיא יושבת מסוגרת בבית. וזהו וישבה בביתך אחר שאמר למעלה והבאתה אל תוך ביתך. והוא הדין ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים. לפי שבנות הערביים רגילות בשחוק וקלות ראש שהוא סימן לערוה. לזה אמר שצריכה לבכות ולהצטער על אביה ועל אמה. להוציאה מן הקצה אל הקצה ולהדריכה בדרכי הצניעות בכל אלו הדברים. ואחר כל אלו הדברים תבא אליה ובעלתה שהיא דבר ששית. לקיים מה שנאמר שש הנה שנא ה' ושבע תועבות לבו. והיתה לך לאשה. ולפי ששש הנה שנא ה'. אמר מיד והיה אם לא חפצת בה. וכן סמך מיד כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה. כאומרו הלא משנאיך ה' אשנא:

ולכן תמצא שאמר בזאת הפרשה להוציא מלב האנשים זה הטעות. שחושבים שאין תשובה מועילה למי שחטא נגד השם. כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום. שהיא מעלת התשובה. לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. כלומר לא יש בה דבר מכוסה ונפלא. ולא דבר תימא ולא דבר רחוק מן השכל. כי השכל מחייב שהמודה פשעיו ומתחרט מהם ואינו חוזר להם לעולם. שה' יקבל תשובתו. ועוד כי האדם החוטא ומתחרט. אחר כך אינו אותו האדם החוטא. אבל הוא בריה חדשה. שכבר הפשיט עורו ובשרו מעליו בתעניות ובמלקיות. והיא איש חדש. כאומרו לעם נולד כי עשה. ונאמר עליו אני היום ילדתיך. וא"כ איך ראוי שימות. אחר שהוא איש אחר. ולכן הבעל תשובה הוא מכובד בעיני השם. כאומרו מאשר יקרת בעיני נכבדת שהוא נתכבד מעצמו. ואני אהבתיך ואתן אדם תחתך ואמרו ז"ל אל תיקרי אדם אלא אדום. ולאומים תחת נפשך כאומרו ולאום מלאום יאמץ. כי אחר שזה האיש חטא ונגזרה עליו גזירה. הקב"ה מבטל את הגזירה מאיש זה. אחר שהוא איש חדש והופך הגזירה על איש אחר חוטא מזרע אדום. בענין שהשטן לא יקטרג על זה האיש. וא"כ השכל יחייב שיקובל זה האדם בתשובה. וזהו לא נפלאת היא. ואם נפלאת. היא ממך. לפי דעתך המשובש אבל לא לפי האמת. שאם לא היתה מעלת התשובה. לא שבקת חיי לכל בריה. אחר שכמעט הם מחוייבים לחטוא מצד יצרם הרע. ואחר שזה האיש החוטא הכריח יצרו הרע. והשיב אחור שמאלו. ושם רסן בלחייו למונעו מן התאוות. והמיתו ברעב ובצמא. ראוי הוא לשכר גדול כאומרם גדול בעל תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות. שנאמר מר ואהלות קציעות כל בגדותיך. אל תיקרי בגדותיך אלא בגידותיך. כי אחר שזה האיש הכריח יצרו ועשאו עבד עבדים. ראוי הוא שהזדונות יתהפכו לו כזכיות. ולפי שהתשובה היא דבר ראוי ומוכרח. ארז"ל שהוא אחד מהדברים שנבראו קודם שנברא העולם. וכן בית המקדש. כי אחר שהאדם כמעט מחוייב לחטוא. אם השם לא היה בורא מקדש לכפרת העונות. לא היה קיום לעולם. וזהו מרום מראשון מקום מקדשנו. וכן התשובה. אם השם לא היה חושב במחשבתו קודם שנברא העולם לכפר לאדם השב בתשובה. לא היה לעולם קיום. וזה שאמר בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל. ותאמר שובו בני אדם:

ואמר ויט אליה אל הדרך. לרמוז שלפי מעלת יהודה נטה מדרך הצניעות והמוסר וכ"ש בהיותו נזוף על אחיו לעשות דבר כזה. ואומר בפיו הבה נא אבוא אליך אף על פי שלא ידע כי כלתו היא. והיא חשבה מחשבת אמת שיבא הדבר לידי גילוי. ורצתה ליקח עדים נאמנים ושאלה ממנו חותמו ופתילו ומטהו אשר בידו. ואחר שהושתל ממנה מלכות בית דוד ומלך המשיח. יש לנו לידע שהיא היתה צדקת וחכמה וידעה סוד הייבום והגאולה כמו שהוא בסתרי התורה. כי אחר שהש"י חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. וזהו טעם הייבום להקים לאחיו שם בישראל. וכשאין ייבום פעמים יהיה נגאל המת מצד קרובו כמוזכר בבועז. ולפעמים האב יגאל הבן כמו שמצינו ביהודה שגאל ממכר בניו ומלא חסרונם בפרץ וזרח וזו גבורה גדולה ביהודה. ולכן קראו אביו גור אריה. ולכן אמר בכאן מה פרצת עליך פרץ. כי זאת פרצה וגבורה גדולה. כי שאר בני אדם נגאלים מצד האחים. ובני יהודה נגאלו מצד האב. וזהו מצד זוהר הש"י ואורו שזרח על יהודה וקרא שמו זרח כי אלו היו שני בניו הראשונים. ער שהיה רע בעיני ה' הוא פרץ ע"ש הפרצה. וזהו מה פרצת עליך פרץ. כלומר פרצה ותמורה זאת עליך ישוב. ואונן שהיה מורה על אבלות ועצבות ואפלה קראו זרח כי אור ה' עליו זרח. וכל זה הסוד ידעה תמר ומסרה עצמה למות להשיג דבר זה. ולכן אמרו בסתרי התורה כי ענין תמר הוא מסודות התורה ואין לנו עסק בנסתרות. ולכן נראה ששאלה ממנו החותמת והפתילים והמטה ודי היה לדבר כזה בא' מהם. אבל נראה שנצנצה בה רוה"ק וידעה שמכאן יקום שבט מישראל במלכות בית דוד. ולכן שאלה ממנו אות אמת. וזהו חותמך כי חותמו שלהקב"ה אמת. והוא היה חותמו של מלך כמוזכר במזמור המלך שהוא מזמור טוב מאד על מלך המשיח. כמעט כלול מכל המזמורים. ולכן יש בהתחלתו רמז לרוב השירים יש מהם שמתחילים לבני קרח או למנצח או משכיל או שיר. ולכן התחיל בכאן בכולן למנצח על שושנים. וזהו שיר ידידות שהוא מיוסד על דוד ושלמה ומלך המשיח שהוא ידיד ה'. וכן נאמר בשלמה ויקרא את שמו ידידיה. ואמרו שזה המזמור אמרו אחרי העיון והמחשבה. וזהו רחש לבי דבר טוב. וכן בסידור הדיבור אומר אני מעשי למלך בשביל המלך. ולפי שלפעמים האדם לא יסדר דבריו בטוב בשפתיו כמו שיסדרם בעטו. לכן אמר לשוני עט סופר מהיר. יפיפית מבני אדם כלומר יש לך היופי שבא מבני אדם והחן שבא מצד הש"י. כדכתיב ויתן חנו. וכן ונח מצא חן בעיני ה'. על כך ברכך אלהים לעולם על האמת שהיה עולה על הכל. כמו שפירשתי בלידת יהודה דכתיב על כן קראה שמו יהודה. וכתיב על דבר אמת וענוה צדק. וזהו חותמך חותם ואות אמת. חגור חרבך על ירך גבור. ואע"פ שאין זה דבר נאות למלך הוא הודך והדרך. ופתילך רמז לפתילי הזהב הראוים למלך. כדכתיב וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים. ונאמר במזמור המלך לרקמות תובל למלך. כי לבוש המלך משי ורקמה. ומטך אשר בידך זהו מטה האלהים ושבט המושל בו. הוא המוזכר במזמור של מלך שבט מישור שבט מלכותך. וכתיב לא יסור שבט מיהודה. ואלו הם כלי זיינו של מלך ואלו הן חותמיו. ולכן שאלה ממנו תכסיסי מלוכה. ולפי שראויות לה לא מנעם ממנה ונתנם לה במתנה. וזהו ויתן לה. ואם החותם רומז על חותם התורה הראויה למלך. דכתיב וכתב לו את משנה התורה. והפתילים על המצות דכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. וכן ויתנו עליו פתיל תכלת. והמטה על סומכי התורה ועמודיה הנקרא משען ומשענה. ראתה עינה עניני התורה ואין להאריך. ולהורות על זה אמר ותהר לו גבורים כיוצא בו. מלכים כיוצא בו תאומים הצריכים לו למלא חסרון ער ואונן. וכן רצה הש"י שכמו שיהודה רמה לאביו בגדי עזים. כן יפול ביד אשה כאומרו אנכי אשלח גדי עזים. ושישלח גדי העזים והיה לבוז ולחרפה לכפר על חטאתו. וכמו שאמר הוא תקח לה פן נהיה לבוז. וכשראתה עצמה בדוחק שלחה לו לאמר הכר נא כנגד הכר נא הכתונת בנך וגו'. והוא השיב צדקה ממני. לומר שאלו החותמות הם שלו ולא של אדם אחר משבט יששכר. וכל זה לפי שהוא היה בעל הודאה כשמו כן הוא. ולפי שזה היה דבר גדול להורות דבר כזה בפומבי רבתה ששכב עם כלתו. וארז"ל שבזכות זה הציל הקב"ה חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש שהיו מבני יהודה. כמו שהוא הציל לתמר ושני בניו מן האש כאומרו צדקה ממני:

ואמר ויט אליה אל הדרך. לרמוז שלפי מעלת יהודה נטה מדרך הצניעות והמוסר וכ"ש בהיותו נזוף על אחיו לעשות דבר כזה. ואומר בפיו הבה נא אבוא אליך אף על פי שלא ידע כי כלתו היא. והיא חשבה מחשבת אמת שיבא הדבר לידי גילוי. ורצתה ליקח עדים נאמנים ושאלה ממנו חותמו ופתילו ומטהו אשר בידו. ואחר שהושתל ממנה מלכות בית דוד ומלך המשיח. יש לנו לידע שהיא היתה צדקת וחכמה וידעה סוד הייבום והגאולה כמו שהוא בסתרי התורה. כי אחר שהש"י חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. וזהו טעם הייבום להקים לאחיו שם בישראל. וכשאין ייבום פעמים יהיה נגאל המת מצד קרובו כמוזכר בבועז. ולפעמים האב יגאל הבן כמו שמצינו ביהודה שגאל ממכר בניו ומלא חסרונם בפרץ וזרח וזו גבורה גדולה ביהודה. ולכן קראו אביו גור אריה. ולכן אמר בכאן מה פרצת עליך פרץ. כי זאת פרצה וגבורה גדולה. כי שאר בני אדם נגאלים מצד האחים. ובני יהודה נגאלו מצד האב. וזהו מצד זוהר הש"י ואורו שזרח על יהודה וקרא שמו זרח כי אלו היו שני בניו הראשונים. ער שהיה רע בעיני ה' הוא פרץ ע"ש הפרצה. וזהו מה פרצת עליך פרץ. כלומר פרצה ותמורה זאת עליך ישוב. ואונן שהיה מורה על אבלות ועצבות ואפלה קראו זרח כי אור ה' עליו זרח. וכל זה הסוד ידעה תמר ומסרה עצמה למות להשיג דבר זה. ולכן אמרו בסתרי התורה כי ענין תמר הוא מסודות התורה ואין לנו עסק בנסתרות. ולכן נראה ששאלה ממנו החותמת והפתילים והמטה ודי היה לדבר כזה בא' מהם. אבל נראה שנצנצה בה רוה"ק וידעה שמכאן יקום שבט מישראל במלכות בית דוד. ולכן שאלה ממנו אות אמת. וזהו חותמך כי חותמו שלהקב"ה אמת. והוא היה חותמו של מלך כמוזכר במזמור המלך שהוא מזמור טוב מאד על מלך המשיח. כמעט כלול מכל המזמורים. ולכן יש בהתחלתו רמז לרוב השירים יש מהם שמתחילים לבני קרח או למנצח או משכיל או שיר. ולכן התחיל בכאן בכולן למנצח על שושנים. וזהו שיר ידידות שהוא מיוסד על דוד ושלמה ומלך המשיח שהוא ידיד ה'. וכן נאמר בשלמה ויקרא את שמו ידידיה. ואמרו שזה המזמור אמרו אחרי העיון והמחשבה. וזהו רחש לבי דבר טוב. וכן בסידור הדיבור אומר אני מעשי למלך בשביל המלך. ולפי שלפעמים האדם לא יסדר דבריו בטוב בשפתיו כמו שיסדרם בעטו. לכן אמר לשוני עט סופר מהיר. יפיפית מבני אדם כלומר יש לך היופי שבא מבני אדם והחן שבא מצד הש"י. כדכתיב ויתן חנו. וכן ונח מצא חן בעיני ה'. על כך ברכך אלהים לעולם על האמת שהיה עולה על הכל. כמו שפירשתי בלידת יהודה דכתיב על כן קראה שמו יהודה. וכתיב על דבר אמת וענוה צדק. וזהו חותמך חותם ואות אמת. חגור חרבך על ירך גבור. ואע"פ שאין זה דבר נאות למלך הוא הודך והדרך. ופתילך רמז לפתילי הזהב הראוים למלך. כדכתיב וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים. ונאמר במזמור המלך לרקמות תובל למלך. כי לבוש המלך משי ורקמה. ומטך אשר בידך זהו מטה האלהים ושבט המושל בו. הוא המוזכר במזמור של מלך שבט מישור שבט מלכותך. וכתיב לא יסור שבט מיהודה. ואלו הם כלי זיינו של מלך ואלו הן חותמיו. ולכן שאלה ממנו תכסיסי מלוכה. ולפי שראויות לה לא מנעם ממנה ונתנם לה במתנה. וזהו ויתן לה. ואם החותם רומז על חותם התורה הראויה למלך. דכתיב וכתב לו את משנה התורה. והפתילים על המצות דכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. וכן ויתנו עליו פתיל תכלת. והמטה על סומכי התורה ועמודיה הנקרא משען ומשענה. ראתה עינה עניני התורה ואין להאריך. ולהורות על זה אמר ותהר לו גבורים כיוצא בו. מלכים כיוצא בו תאומים הצריכים לו למלא חסרון ער ואונן. וכן רצה הש"י שכמו שיהודה רמה לאביו בגדי עזים. כן יפול ביד אשה כאומרו אנכי אשלח גדי עזים. ושישלח גדי העזים והיה לבוז ולחרפה לכפר על חטאתו. וכמו שאמר הוא תקח לה פן נהיה לבוז. וכשראתה עצמה בדוחק שלחה לו לאמר הכר נא כנגד הכר נא הכתונת בנך וגו'. והוא השיב צדקה ממני. לומר שאלו החותמות הם שלו ולא של אדם אחר משבט יששכר. וכל זה לפי שהוא היה בעל הודאה כשמו כן הוא. ולפי שזה היה דבר גדול להורות דבר כזה בפומבי רבתה ששכב עם כלתו. וארז"ל שבזכות זה הציל הקב"ה חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש שהיו מבני יהודה. כמו שהוא הציל לתמר ושני בניו מן האש כאומרו צדקה ממני:

ויאמר ה' לא טוב היות האדם לבדו כי האדם לפי שלימותו אין ראוי שיהיה לבדו כי טובים השנים מן האחד בענין שהאחד יעזור את חבירו להכנת צרכיו ולתיקונם בענין שיהיה פנוי לעסוק בתורה ובמצות. ואם אינו יודע לעסוק בתורה וצריך להשתדל בבקשת פרנסתו ימצא בבית מי שיתקן מאכלו וישמור ביתו והוא יקום והתהלך בחוץ על משענתו משען לחם ומשען מים. וזהו אעשה לו עזר כנגדו ר"ל הפרי לו כי הוא יש לו לצאת ולהשתדל בימים ובמדברות והיא יושבת בבית כאומרו כל כבודה בת מלך פנימה. וזהו שאמרו שלא תהא יוצאנית כי לא היתה זאת כוונת השם. וכן רמז לא טוב היות האדם לבדו כי צריך קיום המין ואין ראוי שיהיה האדם לבדו וצריך שיוליד בדמותו בענין שלא יאבד מין האדם. אחר שהוא יחידי. וזהו אעשה לו עזר בענין שאיש את רעהו יעזורו. ואמר כנגדו להורות כי אע"פ שהוא עזר מצד אחד מצד אחר אויבי איש אנשי ביתו. כי תמיד לוחמים עמו שיביא מאכל ומלבוש ודברים אחרים. ואע"פ שהם כנגדו הם עזר לו. כי בזה ישכח רישו ויצרו ולא יהיה להוט אחר התאוות אחר שיצר לב האדם רע מנעוריו וכל היום התאוה תאוה תערב לנפשו. וכשיראה רבים לוחמים לו יהיה טרוד אחר עסקיו ולא יפנה לבו לבטלה בענין שמחשבות יטרידוהו. וכן רמז לא טוב היות האדם לבדו כי אין מי שיהיה יחידי בתחתונים כי אולי יטעו אחריו כשיראו ממשלתו וחכמתו ולזה צריך עזר כנגדו בענין שיכחיש כחו כמו השמש לירח והירח לשמש כמוזכר בפסוק מי העיר ממזרח ואחר שיהיה אחר שימחה בידו וכמעט שוה לו לא יטעו אחריו. ולזה לא רצה השם לבראת מין האדם מן הארץ כמו שמתהוים הרמשים וצוה לבראת לו עזר מאשה שבה יוליד כדומה לו. ולזה ויפל ה' אלהים תרדמה ויקח אחת מצלעותיו בענין שיהיה חלק ממנו ויאהבה כאשר יאהב אדם את עצמו. ונכנסו בכאן פסוק ויצר כל חית השדה ופסוק ויקרא האדם שמות בנתים להורות על מה שאמרנו כי ראה שאין טוב לבראת אדם ואשתו כמו הבהמות והעופות. ולכן הזכיר בכאן ויצר כי לא היה לו לומר אלא ויבא את כל הבהמה והחיה לקרוא להם שם אבל כשיאמר אעשה לו עזר כנגדו אולי יחשב השם לתת לו אותו עזר כמו שנתן לבהמות ולחיות שיצרם מן האדמה ואולי ראוי שיהיה עזרו נבראת מן האדמה. ולזה הביאם אל האדם והעבירם כולם לפניו לשני דברים האחד לקרות להם שמות והשנית אולי יסכים אדם שיהיה עזרו כמו שהי' עזר השמות שנבראו זכר ונקבה מן האדמה. וראה והבין אדם בהם ובשמותיהם וראה שאין ראוי שיהיה עזרו הראוי לו נבראת מן האדמה כי עכשיו שנברא מבשרו הם הפכים ומנגדים איש ואשה כ"ש אם יהיו מן האדמה כבהמות השדה. וזהו ולאדם לא מצא עזר שהוא כמו ולעצמו לא מצא עזר. והוא כמו ואל משה אמר:

והנה יש לספק בזאת הפרשה. אחר שיעקב הוליד י"ב שבטי ישראל לרמז גדול אחוזים במרכבה בסוד י"ב חותמות וי"ב גבולי אלכסון וי"ב מזלות. איך יעקב אבינו ע"ה לא קרא שמות לבניו אחר שהיה בהם סודות גדולים. ועזב לנשיו שיקראו להם שמות. כי לא תמצא בכולם אלא ותקרא את שמו. קראה את שמו. חוץ מלוי שנאמר בו על כן קרא שמו לוי. ואף בזה אמרו ז"ל הקב"ה קראו כן ללותו במתנות כהונה. ויעקב היה מחריש בכולם ואין דובר דבר. וכן בלקיחת השפחות היה עושה מאמר הנשים שאומרים בא נא אל שפחתי וכן היה עושה. וזה דבר גדול לא ידענו סודו. אלא שיש לנו להודות לקבלה שאומר שכל אלו הדברים היו ברוח הקודש. והן היו נביאות ונחה עליהן הרוח והיו יודעות שהיו עתידות לילד י"ב שבטים שבטי יה עדות לישראל. ולפי שיעקב ידע כל זה מענין הסולם לקח ד' נשים. כי כן היו ראויות לו מששת ימי בראשית. וידע ג"כ שהיה עתיד להוליד י"ב שבטים. ולפי שהוא ידע שנשיו כל מה שעושות הוא ברוח הקדש. לא היה מקפיד בקריאת השמות. כי אולי כולם היו בהסכמת השמות קודם שיקראום. ויעקב היה אומר שם זה ראוי לזה ושם זה ראוי לזה. או שיעקב היה יודע שהם היו נשים חכמות ורוח הקדש שורה עליהן. ולכן הן היו משימות שמות בארץ. ולמעלה היו מסכימין עמהם. ולכן בכולם כתיב ותקרא שמו קראה שמו חוץ מלוי שכתוב בו קרא שמו לוי. כי אולי אביו קרא שמו כן או הקב"ה כמאמרם ז"ל. לפי שהיה מיוחד בשבטים. ואפילו בזה יש לנו להודות שלא היה רצונה לקרוא לו לוי במה שאמרה הפעם ילוה אישי אלי. ובהכרח הגמור שמו היה ראוי להודות על זה החיבור. כי אולי בעלה היה נפרד ממנה. ואמר שבסבת זה הבן יתחבר בעלה אליה. וזה ילוה אישי אלי. ואם כן ראוי יהיה שיאמר בכאן גם כן קראה או תקרא. אחר שהיא במאמרה כבר שמה השם. אלא שיש לנו לומר שהשם הסכים על ידה וקראה שמו לוי. וזהו היה כענין הכהנים שמברכים את העם והשם יתברך היה מסכים על ידם. וכשהיו מוציאין המלה מפיהם היה בה תערובת רוח הקדש. וכמו שאמר וענו הלוים ואמרו אל כל ישראל קול רם. ואמרו בירושלמי בקולו של רם ועוד אפרש זה בעז"ה. וכן היה בכאן בכל שמות השבטים בהתעוררות רוח הקדש ובקולו של רם. אלא שבשבט הלוי מפני כבוד התורה והכהונה קפץ השם יתברך וקרא שמו לוי. כמו שהיא אמרה ילוה אישי אלי. וזהו על כן קרא שמו לוי. ואולי על זה נקרא שמו לוי על סוד החבור שנתחבר השם עם לאה. כאלו חצי השם שמה לאה כאומרה ילוה אישי אלי. וחצי השם האחר קרא לו הקב"ה לוי וזה מחובר משניהם. וכל זה להורות מעלת האמהות שכלם היו נביאות. ולהורות על מעלת לוי תמצא שנאמר בו על כן קרא שמו לוי מה שלא נאמר בכל השבטים אלא בשבט יהודה ודן. והטעם שכתב באלו השלשה על כן. אמרו רבותינו ז"ל כל מקום שנאמר בו על כן מרובה באוכלוסים חוץ משבט לוי שהארון מכלה בהם. רמזו כי ראוי היה להיות מרובה באוכלוסים אחר שנאמר בו על כן. כי על כן יש בו ברכה ותוספת טובה כאומרו על כן ברכך אלהים לעולם. וכן אמרו נאום הגבר הוקם על. על בגימטריא מאה ברכות. ואם כן אחר שנאמר בו על כן. ראוי היה שיהיה מרובה באוכלוסים והיה ממועט באוכלוסים. והטעם לפי שהארון היה מכלה בהם. כלומר כי מצד קדושת הארון היו נפרשים מנשותיהן. ולכן לא היו יכולים לפרות ולרבות. ואולי נאמר כי הטעם שנאמר בלוי על כן להורות על מעלת השבט לפי שהוא היה מברך את ישראל בברכותיו. כדכתיב אמור להם יברכך ה'. ולפי שבהם סוד הברכה והשלום כדכתיב וישם לך שלום. לפיכך כתב בו על כן. כי על כן יש בו ברכה כדכתיב על כן ברכך אלהים. וכן הוקם על. אלו ק' ברכות כמנין על. וזה לפי שהברכות ראויות לכהן אחר שהם מברכים לעם. וזהו ואני אברכם. וכן ברך ה' חילו. וכן מלת כן עולה בגימטריא שבעים רמז לשם המפורש של ע"ב הראוי לכהן שבו היה מכפר ומברך לישראל כמו שאמר אנא בשם כפר נא וגו'. בין שיהיה שם של ד' אותיות שמתגלגל בצירופו ע"ב. בין שיהיה שם המפורש של ע"ב ממש. סוד השמות והברכות לא ניתן אלא לשבט לוי:

ולכן תמצא במזמור רחש לבי דבר טוב שאמר שני פעמים על כן. כנגד הכהן וכנגד המלך. כנגד הכהן אמר על כן ברכך אלהים לעולם. כי להם ראויות הברכות. וכנגד המלך אמר על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך. לפי שלהם ראויות הברכות כמו שהזכירו. ואולי נאמר כי הטעם שנאמר באלו השלשה על כן. לפי שהכהן הוא מורה התורה שנקראת תורת אמת. ופירוש על כן על האמת. כי כן הוא לשון אמת כמו כן בנות צלפחד. ואם כן על כן קרא שמו לוי על האמת נקרא כהן ולוי. כאומרו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וגומר. וכן המלך ראוי לו להחזיק במשפט אמת כאומרו מלך במשפט יעמיד ארץ וגומר. ולו ראוי שבט מישור שבט מלכות כאומרו אמת ומשפט שלום וגומר. וכמו שאמרו חותמו של הקב"ה אמת כן הוא חותם המלך. ולזה אמר ביהודה שהוא מלך חותמך ופתילך. ולכן אמר צדקה ממני והודה על האמת. וזה על כן משחך אלהים על האמת משחך אלהים. וכן בכהן על כן ברכך על האמת ברכך אלהים. וכן על כן המו מעי לו על האמת המו מעי לו. וכן על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו כאומרו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. ולכן חתם המזמור ואמר אזכירה שמך. כלומר יבא זמן שנזכיר שמך כמו שאמרו בכל המקום אשר אזכיר את שמי. על כן עמים יהודוך לעולם ועד. כלומר על האמת יהודוך שיבואו כולם להכיר שמך שנקרא אמת. כאומרו כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' וגו'. וזה יהיה לעד לעולם בלי הפסק. ואם כן לזאת הסבה נאמר בלוי ויהודה ודן על כן מה שלא אמר בשאר כל השבטים:

ולכן תמצא במזמור רחש לבי דבר טוב שאמר שני פעמים על כן. כנגד הכהן וכנגד המלך. כנגד הכהן אמר על כן ברכך אלהים לעולם. כי להם ראויות הברכות. וכנגד המלך אמר על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך. לפי שלהם ראויות הברכות כמו שהזכירו. ואולי נאמר כי הטעם שנאמר באלו השלשה על כן. לפי שהכהן הוא מורה התורה שנקראת תורת אמת. ופירוש על כן על האמת. כי כן הוא לשון אמת כמו כן בנות צלפחד. ואם כן על כן קרא שמו לוי על האמת נקרא כהן ולוי. כאומרו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וגומר. וכן המלך ראוי לו להחזיק במשפט אמת כאומרו מלך במשפט יעמיד ארץ וגומר. ולו ראוי שבט מישור שבט מלכות כאומרו אמת ומשפט שלום וגומר. וכמו שאמרו חותמו של הקב"ה אמת כן הוא חותם המלך. ולזה אמר ביהודה שהוא מלך חותמך ופתילך. ולכן אמר צדקה ממני והודה על האמת. וזה על כן משחך אלהים על האמת משחך אלהים. וכן בכהן על כן ברכך על האמת ברכך אלהים. וכן על כן המו מעי לו על האמת המו מעי לו. וכן על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו כאומרו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. ולכן חתם המזמור ואמר אזכירה שמך. כלומר יבא זמן שנזכיר שמך כמו שאמרו בכל המקום אשר אזכיר את שמי. על כן עמים יהודוך לעולם ועד. כלומר על האמת יהודוך שיבואו כולם להכיר שמך שנקרא אמת. כאומרו כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' וגו'. וזה יהיה לעד לעולם בלי הפסק. ואם כן לזאת הסבה נאמר בלוי ויהודה ודן על כן מה שלא אמר בשאר כל השבטים:

ולכן תמצא במזמור רחש לבי דבר טוב שאמר שני פעמים על כן. כנגד הכהן וכנגד המלך. כנגד הכהן אמר על כן ברכך אלהים לעולם. כי להם ראויות הברכות. וכנגד המלך אמר על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך. לפי שלהם ראויות הברכות כמו שהזכירו. ואולי נאמר כי הטעם שנאמר באלו השלשה על כן. לפי שהכהן הוא מורה התורה שנקראת תורת אמת. ופירוש על כן על האמת. כי כן הוא לשון אמת כמו כן בנות צלפחד. ואם כן על כן קרא שמו לוי על האמת נקרא כהן ולוי. כאומרו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וגומר. וכן המלך ראוי לו להחזיק במשפט אמת כאומרו מלך במשפט יעמיד ארץ וגומר. ולו ראוי שבט מישור שבט מלכות כאומרו אמת ומשפט שלום וגומר. וכמו שאמרו חותמו של הקב"ה אמת כן הוא חותם המלך. ולזה אמר ביהודה שהוא מלך חותמך ופתילך. ולכן אמר צדקה ממני והודה על האמת. וזה על כן משחך אלהים על האמת משחך אלהים. וכן בכהן על כן ברכך על האמת ברכך אלהים. וכן על כן המו מעי לו על האמת המו מעי לו. וכן על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו כאומרו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. ולכן חתם המזמור ואמר אזכירה שמך. כלומר יבא זמן שנזכיר שמך כמו שאמרו בכל המקום אשר אזכיר את שמי. על כן עמים יהודוך לעולם ועד. כלומר על האמת יהודוך שיבואו כולם להכיר שמך שנקרא אמת. כאומרו כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' וגו'. וזה יהיה לעד לעולם בלי הפסק. ואם כן לזאת הסבה נאמר בלוי ויהודה ודן על כן מה שלא אמר בשאר כל השבטים:

וישב ראובן אל הבור ובמכירתו לא היה שם. וא"כ יש לשאול אחר שראובן ידע כוונת אחיו שהיתה רעה להרגו. איך הלך לו והניחו בין האריות והדובים. כי אולי אם היה שם היו מרחמים עליו. או היו חולקים לו כבוד כדין התורה. בענין שבהליכתו סבב כל זה. עד שלזה קרע בגדיו במר נפשו כמו שקורע על מתו. ולפי שחשב שאולי העלוהו אחיו להברותו לחם בחמלתם עליו. וישב אל אחיו לראות אם היה עמהם. וכשראה שלא היה עמהם. אמר הילד איננו לא בבור ולא בכאן ואני אנה אני בא. כלומר מהיכן אני בא. או היכן הלכתי. כי אני חבתי במיתתו ומה אעשה ומה אומר ולבי מאד חמרמר. ואען ואומר בלשון מר אנה אני בא ואנה אוליך חרפתי כי אין לי התנצלות על חטאי. וכתב מחבר אחד ואני אנה אני בא לשון קינה והספד הוא. ואני סבור שהוא צעק בקול מר על אחיו ובקול קינה. וכן היה צועק על אחיו ואומר אני אנה אני בא. שהוא כמו אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. אל נקמות ה' שהוא בראשי תיבות אני אנה אני. כי לא ידע מה לעשות אלא לצעוק על אחיו ועל עצמו שעזב הנער בידם להורגו אחר שהוא הגורם בהליכתו. והש"י שמע צעקתו כמאמרם ז"ל בענין אכזריות זה מתו עשרה הרוגי מלכות ועשרה בכל דור ודור ועדיין החטא קיים. וא"כ היה ראוי ראובן לעונש על הליכתו והשאלה במקומה עומדת. ורז"ל תירצו על זה ואמרו להציל ראובן מעון. שהיה עסוק בשקו ובתעניתו על בלבול יצועי אביו. ואחרים אמרו שהגיע יומו לשמש את אביו והלך לו ואז מכרוהו. ולפי שכל זה אינו מספיק כי פקוח נפש דוחה שבת וכבוד אב ואם ותשובה וכל מצות התורה. וא"כ למה הלך. יש לומר כי אחר שכוונת ראובן היתה להצילו כדכתיב למען הציל אותו מידם. רחמנא לבא בעי ולא נחשב לו לעון אלא למצוה. והוא בכלל יראי ה' וחושבי שמו. כמאמרם ז"ל חשב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. ואחר שראובן רצה להצילו. ומצד אונס התשובה או שמוש אביו לא הצילו. ויחשב לו לצדקה. כאומרם ז"ל מר ואהלות קציעות כל בגדותיך אל תיקרי בגדותיך אלא בגידותיך. ואמרו גדול בעל תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות. ולכן נחשב לראובן לזכות ולמצוה. כאומרם ז"ל ראובן היה ראש להצלה דכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם. לפיכך נתן לו הקב"ה עיר מקלט להציל הרוצחים בשגגה דכתיב את בצר במדבר בארץ המישור לראובני. הרי גילו בכאן שעכ"פ היה בשוגג. אבל אחר שכוונתו טובה נחשב לו לזכות ונתן לו הש"י מצות עיר מקלט במקומה. וכן אמרו בענין התשובה שהיה עסוק בשקו ובתעניתו שהוא היה ראש לבעלי תשובה דכתיב וישב אל אחיו. נתן לו הקב"ה בשכרו נביא אחד בשבטו ראש למשיבים. הוא היה הושע בן בארי הוא בארי הוא בארה אשר הגלה תגלת פלאסר לראובני ופתח בתשובה דכתיב שובה ישראל עד ה' אלהיך. גילו בכאן כי אולי כמו שהיה בע"ת. כן השיב לאחיו בתשובה. בדבריו שאמר ואני אנה אני בא. כי אולי כשראו צעקתו נתחרטו. ונתן לו השם יתברך שכר על זה אע"פ שנראה שהיה ראוי להציל ליוסף ושיניח התשובה. ועל דרך הפשט נראה לי שראובן לא שגג בזה כלל ולא החזיק בכבוד ללכת לאביו ולא לעשות תשובה כי פקוח נפש דוחה הכל כמו שביארנו. ודעתו היה להצילו להשיבו אל אביו. וכשראה אותם שישבו לאכול לחם לפי שהוא לא היה אוכל. אולי היה מתענה נפרש מהם. ואמר שהיה הולך אל אביו או לדבר אחר מוכרח. והוא נחבא באחת הפחתים ויצא ועיקם הדרך לסלקו מן הבור להשיבו אל אביו. ולא נתאחר כלל אלא מיד שב אל הבור ולא מצאו. לפי שהם לא נתאחרו כלל באכילה כי מיד כשישבו לאכול נשאו עיניהם וראו הישמעאלים. ועלו אותו מן הבור ומכרוהו כהרף עין כי הצליח מעשה שטן. או לקיים הגזירה. ולכן תמצא שנכנס פסוק וישב ראובן אל הבור בנתים. וכתב אחר כך ויקחו את כתונת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם. להורות כי לפי שלא נתאחר ראובן לא היה להם שהות קודם בא ראובן לשחוט שעיר עזים ולהטביל הכתונת בדם בין המכירה לביאת ראובן. כי באופן אחר מיד היה ראוי לכתוב וישחטו שעיר עזים אחר וימכרו. אבל הפסיק בנתים וישב ראובן אל הבור להורות שלא נתאחר ראובן כלל. ואחר שבא ראובן וצעק בקול מר והלך לו. לקחו שעיר עזים ושחטוהו לרמות ליעקב אביהם. כמו שהוא רמה ליצחק אביו בעורות גדיי העזים לקבל הברכות. כמאמרם זכרונם לברכה וכמו שאמר בכאן זאת מצאנו הכר נא כי זאת עצת יהודה. ולפיכך רמוהו ליהודה בענין תמר שאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן. וכמו שאמר בכאן זאת מצאנו הכר נא. כן נאמר שם הכר נא למי החותמת. באופן ששלם השם יתברך לאיש כמעשהו. ואם לא שהיו סבות אלהיות לקיים דברו היה אכזריות גדולה בהם יותר מהמכירה. כי מה להם. אלא לומר לאביהם לא ראינו אותו אלא שהוצרכו לשחוט שעיר עזים ולטבול הכתונת בדם ולקורעה בשנים. לנקום נקמתם בכתנת הפסים לפי שלא יכלו לעשותו ליוסף. ושיוליכוהו לאביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא. בענין שידאג ויתעצב יותר על בנו. אלא שכולם סבות אלהיות למרק חטאתו שחטא עם אביו לרמותו בעורות גדי עזים. שם נאמר האתה זה בני עשו אם לא. כמו שאמר בכאן הכתונת בנך היא אם לא. ולפי שחשב שחיה רעה אכלתהו ולא זכה לקבורה. קרע שמלותיו וילבש שק ואפר ויתאבל ימים רבים שלא כדין התורה ולא רצה לקבל תנחומים. ואולי עשה כל זה לפי שהוא חב במיתתו ששלחו יחידי בדרך בענין שחיה רעה אכלתהו. ואם אחיו עשו לו זה כמו שאמר טרוף טורף יוסף. כמאמרם זכרונם לברכה. גם כן אני חבתי במיתתו אחר שידעתי שנאת אחיו עמו. ועל זה אמר אספדה ואילילה אלכה ערום בלבוש שק ולא אתנחם כל ימי וארד על בני אבל שאולה אחר שאני הרגתיו. ולכן ויבך אותו אביו כל ימי חייו. ואולי יהיה ויבך אותו אביו כמו ויקבור אותו בגיא הוא קבר את עצמו. כן בכאן בכה על עצמו ולא על בנו. וזהו ויבך אותו אביו. או אמר ויבך אותו. לפי שלמעלה גמר כל דיני האבל דין קריעה ויקרע יעקב שמלותיו. דין כיבוס וישם שק במתניו ולא בגדים מגוהצים. דין אבלות ויתאבל על בנו ימים רבים ולא שבעה ושלשים להספד. דין תנחומי אבלים וימאן להתנחם. דין השנה שהנשמה עולה ויורדה כל י"ב חדש. כי ארד אל בני אבל שאולה עד יום מותי. כנגד שלשה לבכי אמר ויבך אותו אביו. ואולי יאמר ויבך אותו אביו שלא כמנהג העולם. כי האבל בפטירת המת ובקבורתו בוכה ואח"כ מספיד ומתאבל. אבל לא יבכה באחרונה כי כבר נשכח כמת מלב. אבל בכאן אמר ויבך אותו אביו באחרונה להורות על צערו:

אחר כך סיפר איך עלה לוט מצוער. יושב במערה ונזדמן להם יין. כמאמרם ז"ל לפי שעתידות עמון ומואב לצאת מהן. ובפרט שכל טובתם של ישראל לצאת ממואב. ולכן אמרו בסתרי התורה כי על בקומה של בכירה נקוד על הוי"ו. לרמוז כי עתידה רות המואביה לצאת ממואב שעתיד מלך המשיח לצאת ממנה שעתיד לשבת על כסא ה' למלך. וכן עתיד ליקח שבט מישור שבט מלכות בידו שהוא מטה האלהים והוא מקל תפאר'. ולכן כתוב בקומה של בכירה מלא וי"ו והנקודה עליה. לרמוז שהוי"ו היא שבט המשפט הניתן לדוד ושלמה ולמלך המשיח. אבל בקמה של צעירה הוא חסר וי"ו. ולכן כתיב בכאן ותשכב את אביה. וברות נאמר ותשכב מרגלותיו. וכאן כתיב ולא ידע בשכבה ובקומה. ושם כתיב ותקם בטרם יכיר איש את רעהו. ולפי שלוט נתכוון לעבירה והיה להוט אחר בולמוס של עריות כמאמרם ז"ל. ובנותיו נתכוונו לשם מצוה להעמיד העולם. כאומרם ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ. זכו הנקבות של עמון ומואב להיות מותרות לבא בקהל ה' כמו שדרשו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. והזכרים נאסרו לבא בקהל ה' לפי שלוט נתכוון לשם עבירה. ולפי שכבר היה מושג המבוקש בבכירה שיצא ממנה דוד ולא היה ראוי לשנות ביאתם בלילה השנית. אמר ותשקין גם בלילה ההוא. אף על פי שלא היה ראוי. לפי שגם בלילה הזה יצאת מכאן נעמה העמונית. כמאמרם ז"ל אל תצר את מואב בשביל שתי פרידות טובות שעתידות לצאת מהם רות המואביה ונעמה העמונית. וזהו והצעירה גם היא ילדה בן כאחותה. לפי ששניהן נתכוונו לשם שמים. ואע"פ שעשו עבירה לפי שנתכוונו לשם שמים. לפי שהקדימה בכירה לצעירה לילה אחת הקדימה ארבע דורות לישראל. קל וחומר מי שמקדים לעשות מצוה. דגרסינן בהוריות פרק כהן משיח ובנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר אחרון. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה ד' דורות לישראל במלכות. עובד וישי ודוד ושלמה. אמרינן עלה בפרק שור שנגח את הפרה אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה. שבשביל לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה ארבע דורות. ואלו הן עובד ודוד וישי ושלמה. ואלו צעירה עד דאתא רחבעם. דכתיב ושם אמו נעמה. ואם תאמר מניין שנתכוונו לשם מצוה. דגרסינן בהוריות ובפרק הריני נזיר וצדיקים ילכו בהם ופושעים יכשלו בם. משל ללוט ושתי בנותיו הן נתכוונו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם. והוא נתכוון לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם ע"כ:

ויאמר ה' אל אברם רבי יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך אמר ר' יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני בעל הבירה כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר אני הוא בעל העולם. ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם כי הוא אדוניך והשתחוי לו הוי ויאמר ה' אל אברם. רבי ברכיה פתח לריח שמניך טובים אמר ר' ברכיה למה אבינו אברהם דומה לצלוחית של אפרסמון המוקפת צמיד פתיל ומונחת בקרן זוית ולא היה ריחה נודף כיון שהיתה מטלטלת היה ריחה נודף כך אמר הקב"ה לאברהם טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם. ויאמר ה' אל אברם לך לך. רבי ברכיה פתח אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה את כל באי העולם בר קפרא אומר כזה שהוא מאחה את הקרע. קטנה שעד שהוא קטן היה מסגל מצות ומעשים טובים וכו'. אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום שנכנס בשלום ויצא בשלום. ויאמר ה' אל אברם לך לך. החכמה תעוז לחכם זה אברהם מעשרה שליטים מעשרה דורות שמנח ועד אברהם ומכולם לא דברתי עם אחד מהן אלא עמך. ויאמר ה' אל אברם לך לך. רבי אחאי פתח אהבת צדק ותשנא רשע מדבר באברהם אבינו בשעה שבקש רחמים על סדומיים א"ל הקב"ה אברהם אהבת צדק לצדק בריותי ושנאת מלחייבן על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחברך מנח ועד אצלך עשרה דורות ומכולן לא דברתי עם אחד מהן אלא עמך. מה כתיב למעלה מן הענין וימת תרח בחרן ואחר כך ויאמר ה' אל אברם אם לענין החשבון עוד מתבקש לו ס"ה שנה אלא בתחלה אתה דורש שהרשעים קרוים מתים בחייהם לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר אצא ויהיו מחללים בי שם שמים ויאמרו הניח אביו לעת זקנתו והלך לו א"ל הקב"ה לך לך. לך אני פוטר מכבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך בתחלה וימת תרח ואחר כך ויאמר ה' אל אברם לך לך. רבי יהודה אומר לך לך שני פעמים אחת מארם נהרים ואחד מארם נחור ואחד שהפריחו מברית בין הבתרים והביאו לחרן. רבי ירמיה אומר בשעה שהיה אבינו אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור וראה בני אדם אוכלים ושותים ופוחזין אמר הלואי לא יהא חלקי בארץ הזאת כיון שהגיע לסולמא של צור וראה בני אדם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת העידור אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. א"ל הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת. אמר רבי לוי שני פעמים כתיב לך לך אין אנו יודעין איזו חביבה אם הראשונה או השניה מן מה דכתיב אל ארץ המוריה הוי שניה חביבה מן הראשונה. אמר ר' יוחנן לך לך מארצך מאפרכיא שלך ממולדתך זה שכונתך ומבית אביך זה בית אביך אל הארץ אשר אראך ולמה לא גלה לו כדי לחבבה בעיניו וליתן שכר על כל פסיעה ופסיעה. ודכוותה קח נא את בנך א"ל לאיזה בן א"ל את יחידך א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו א"ל אשר אהבת א"ל ואית תחומין במעיא א"ל את יצחק ולמה לא גלה לו כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור משהה הקב"ה ומתלה בעיניהן של צדיקים ואחר כך מגלה להם טעמו של דבר כך אל הארץ אשר אראך. ודכוותה על אחד ההרים אשר אומר אליך. ודכוותה וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך. ודכוותה קום נא אל הבקעה ושם אדבר אתך למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו והעמיד המלך פמליא שלו ועשה צבורים והביא מכברות וכבר את הראשון ולא מצאה והשני לא מצאה בשלישי מצאה אמרו מצא המלך מרגלית שלו כך אמר הקב"ה מה צורך היה לי לייחס שם ארפכשד עבר פלג רעו שרוג נחור תרח לא בשבילך הדא הוא דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך כך אמר הקב"ה לדוד מה צורך היה לי ליחס פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בעז עובד ישי לא בשבילך הדא הוא דכתיב מצאתי דוד עבדי:

ויאמר ה' אל אברם רבי יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך אמר ר' יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני בעל הבירה כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר אני הוא בעל העולם. ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם כי הוא אדוניך והשתחוי לו הוי ויאמר ה' אל אברם. רבי ברכיה פתח לריח שמניך טובים אמר ר' ברכיה למה אבינו אברהם דומה לצלוחית של אפרסמון המוקפת צמיד פתיל ומונחת בקרן זוית ולא היה ריחה נודף כיון שהיתה מטלטלת היה ריחה נודף כך אמר הקב"ה לאברהם טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם. ויאמר ה' אל אברם לך לך. רבי ברכיה פתח אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה את כל באי העולם בר קפרא אומר כזה שהוא מאחה את הקרע. קטנה שעד שהוא קטן היה מסגל מצות ומעשים טובים וכו'. אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום שנכנס בשלום ויצא בשלום. ויאמר ה' אל אברם לך לך. החכמה תעוז לחכם זה אברהם מעשרה שליטים מעשרה דורות שמנח ועד אברהם ומכולם לא דברתי עם אחד מהן אלא עמך. ויאמר ה' אל אברם לך לך. רבי אחאי פתח אהבת צדק ותשנא רשע מדבר באברהם אבינו בשעה שבקש רחמים על סדומיים א"ל הקב"ה אברהם אהבת צדק לצדק בריותי ושנאת מלחייבן על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחברך מנח ועד אצלך עשרה דורות ומכולן לא דברתי עם אחד מהן אלא עמך. מה כתיב למעלה מן הענין וימת תרח בחרן ואחר כך ויאמר ה' אל אברם אם לענין החשבון עוד מתבקש לו ס"ה שנה אלא בתחלה אתה דורש שהרשעים קרוים מתים בחייהם לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר אצא ויהיו מחללים בי שם שמים ויאמרו הניח אביו לעת זקנתו והלך לו א"ל הקב"ה לך לך. לך אני פוטר מכבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך בתחלה וימת תרח ואחר כך ויאמר ה' אל אברם לך לך. רבי יהודה אומר לך לך שני פעמים אחת מארם נהרים ואחד מארם נחור ואחד שהפריחו מברית בין הבתרים והביאו לחרן. רבי ירמיה אומר בשעה שהיה אבינו אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור וראה בני אדם אוכלים ושותים ופוחזין אמר הלואי לא יהא חלקי בארץ הזאת כיון שהגיע לסולמא של צור וראה בני אדם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת העידור אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. א"ל הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת. אמר רבי לוי שני פעמים כתיב לך לך אין אנו יודעין איזו חביבה אם הראשונה או השניה מן מה דכתיב אל ארץ המוריה הוי שניה חביבה מן הראשונה. אמר ר' יוחנן לך לך מארצך מאפרכיא שלך ממולדתך זה שכונתך ומבית אביך זה בית אביך אל הארץ אשר אראך ולמה לא גלה לו כדי לחבבה בעיניו וליתן שכר על כל פסיעה ופסיעה. ודכוותה קח נא את בנך א"ל לאיזה בן א"ל את יחידך א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו א"ל אשר אהבת א"ל ואית תחומין במעיא א"ל את יצחק ולמה לא גלה לו כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור משהה הקב"ה ומתלה בעיניהן של צדיקים ואחר כך מגלה להם טעמו של דבר כך אל הארץ אשר אראך. ודכוותה על אחד ההרים אשר אומר אליך. ודכוותה וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך. ודכוותה קום נא אל הבקעה ושם אדבר אתך למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו והעמיד המלך פמליא שלו ועשה צבורים והביא מכברות וכבר את הראשון ולא מצאה והשני לא מצאה בשלישי מצאה אמרו מצא המלך מרגלית שלו כך אמר הקב"ה מה צורך היה לי לייחס שם ארפכשד עבר פלג רעו שרוג נחור תרח לא בשבילך הדא הוא דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך כך אמר הקב"ה לדוד מה צורך היה לי ליחס פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בעז עובד ישי לא בשבילך הדא הוא דכתיב מצאתי דוד עבדי:

כתיב אל תגזל דל וגו' עני במה יקרא שמו לפניך עשיר יקרא שמו על שם זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות אבל עני במה יקרא שמו לפניך על שם בנו כיצד עמד בנו וקרא בתורה אומר בן מי הוא זה אומר בן פלוני עני הוא וכן הוא אומר כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאתי זקן אחד א"ל ר' מפני מה בעלי בתים שבישראל נעצרים על הבנים מהיות להם א"ל בני מפני שהקב"ה אוהבן אהבה גמורה ושמח בהן ומצרפן בהן כדי שירבו רחמים לפניו צא ולמד מאברהם ושרה שהיו עקרים מיצחק ע"ה שנה והרבו רחמים עד שבא יצחק ושמחו בו צא ולמד מרבקה שהיתה עקרה כ' שנה והרבתה רחמים עד שבא יעקב ושמחו בו צא ולמד מרחל שהיתה עקרה י"ד שנה משני ילדים והרבתה רחמים עד שבאו שניהן ושמחה בהן צא ולמד מחנה שהיתה עקרה י"ט שנה וששה חדשים עד שבא שמואל ושמחה בו. ושרי אשת אברם לא ילדה לו אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה מהו מכרה עיבורה כמה דאת אמר מכורותיך ומולדותיך. אברהם היה גדול מנחור שנה נחור גדול מהרן שנה [נמצא] אברהם גדול מהרן שתי שנים [שנה] לעיבורה של מלכה ושנה לעיבורה של יסכה הרן מוליד לשש ואברהם אינו מוליד. ושרי אשת אברם לא ילדה לו ר' יהודה אומר לו לא ילדה אילו נשאת לאחר ילדה. רבי נחמיה אומר לא לו ולא לאחר. ומה מקיים ר' נחמיה אומר לא ילדה לו אלא לו ולה. ולה שפחה מצרית שפחת מלוג היתה והיה חייב במזונותיה ולא היה רשאי למכרה. בעו מריש לקיש מהו דתניא מלוג א"ל כמה דאת אמר מלוג מלוג. אמר רבי שמעון בן יוחאי הגר בתו של פרעה היתה כיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו נתן לה בתו אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא תהא מטרוניתא בבית אחר הדא הוא דכתיב ולה שפחה מצרית ושמה הגר הא אגריך. אף אבימלך כיון שראה נסים שנעשו לשרה בביתו נתן לה בתו לשפחה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא תהא מטרוניתא בבית אחר הדא הוא דכתיב בנות מלכים ביקרותיך בנותיהם של מלכים. נצבה שגל לימינך זו שרה:

ואברהם זקן בא בימים כתיב עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא ר"מ אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש אמר להם תאמר ממשפחות בני עלי אתם דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים אמרו לו ר' התפלל עלינו אמר להם לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה דכתיב עטרת תפארת שיבה מהיכן היא מצויה בדרך צדקה. ממי את למד מאברהם על ידי שנאמר בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן. עוז והדר לבושה עוז והדר לבושה של תורה. ותשחק ליום אחרון אימתי משחקת ליום אחרון מתן שכרה לעתיד לבא ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב ושמרו דרך ה' וגו' זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן. אורך ימים בימינה לעתיד לבוא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה אפילו שהיא באה להשמאיל לאדם עושר וכבוד ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב בו וכו'. יפיפית מבני אדם נתיפית בעליונים שנאמר אראלם צעקו חוצה נתיפית בתחתונים נשיא אלקים אתה בתוכנו על כן ברכך אלקים לעולם וה' ברך את אברהם בכל. מי יעלה בהר ה' זה אברהם. ומי יקום במקום קדשו זה אברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום. נקי כפים אם מחוט ועד שרוך נעל. ובר לבב חלילה לך מעשות כדבר הזה. אשר לא נשא לשוא נפשו זה נפשו של נמרוד. ולא נשבע למרמה הרמותי ידי אל ה'. ישא ברכה מאת ה' וה' ברך את אברהם בכל. אברהם היה מברך את הכל שנאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה ומי מברך את אברהם הקב"ה שנאמר וה' ברך את אברהם בכל. משה נסן של ישראל מה תריבון עמדי מה תנסון את ה' ומי הוא נסו של משה הקב"ה שנאמר ויקרא שמו ה' נסי. דוד רועה של ישראל שנאמר אתה תרעה את עמי את ישראל. ומי הוא רועה של דוד הקב"ה שנאמר ה' רועי לא אחסר. ירושלים אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך. ומי הוא אורו של ירושלים הקב"ה שנאמר והיה ה' לך לאור עולם. ואברהם זקן בא בימים זקן זה שקנה שני עולמים. יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים בימים ואינו בזקנה אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה. בא בימים בא בדיופלין ר' ברכיה אמר בא בפילון מפולש לחיי העולם הבא. אמר ר' יצחק בא באותן הימים שכתוב בהן עד אשר לא יבואו ימי הרעה. וה' ברך את אברהם בכל ר' יהודה אומר שנתן לו נקבה. אמר ר' נחמיה עיקר ביתו של מלך לא כתיב בו ברכה. אלא וה' ברך את אברהם בכל שלא נתן לו נקבה כל עיקר. ר' לוי אמר תלת שהשליטו ביצרו ועשה ישמעאל תשובה בימיו ולא חסר קילרין שלו כלום ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינא שלא חזר ונסה אותו:

ואברהם זקן בא בימים כתיב עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא ר"מ אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש אמר להם תאמר ממשפחות בני עלי אתם דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים אמרו לו ר' התפלל עלינו אמר להם לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה דכתיב עטרת תפארת שיבה מהיכן היא מצויה בדרך צדקה. ממי את למד מאברהם על ידי שנאמר בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן. עוז והדר לבושה עוז והדר לבושה של תורה. ותשחק ליום אחרון אימתי משחקת ליום אחרון מתן שכרה לעתיד לבא ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב ושמרו דרך ה' וגו' זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן. אורך ימים בימינה לעתיד לבוא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה אפילו שהיא באה להשמאיל לאדם עושר וכבוד ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב בו וכו'. יפיפית מבני אדם נתיפית בעליונים שנאמר אראלם צעקו חוצה נתיפית בתחתונים נשיא אלקים אתה בתוכנו על כן ברכך אלקים לעולם וה' ברך את אברהם בכל. מי יעלה בהר ה' זה אברהם. ומי יקום במקום קדשו זה אברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום. נקי כפים אם מחוט ועד שרוך נעל. ובר לבב חלילה לך מעשות כדבר הזה. אשר לא נשא לשוא נפשו זה נפשו של נמרוד. ולא נשבע למרמה הרמותי ידי אל ה'. ישא ברכה מאת ה' וה' ברך את אברהם בכל. אברהם היה מברך את הכל שנאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה ומי מברך את אברהם הקב"ה שנאמר וה' ברך את אברהם בכל. משה נסן של ישראל מה תריבון עמדי מה תנסון את ה' ומי הוא נסו של משה הקב"ה שנאמר ויקרא שמו ה' נסי. דוד רועה של ישראל שנאמר אתה תרעה את עמי את ישראל. ומי הוא רועה של דוד הקב"ה שנאמר ה' רועי לא אחסר. ירושלים אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך. ומי הוא אורו של ירושלים הקב"ה שנאמר והיה ה' לך לאור עולם. ואברהם זקן בא בימים זקן זה שקנה שני עולמים. יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים בימים ואינו בזקנה אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה. בא בימים בא בדיופלין ר' ברכיה אמר בא בפילון מפולש לחיי העולם הבא. אמר ר' יצחק בא באותן הימים שכתוב בהן עד אשר לא יבואו ימי הרעה. וה' ברך את אברהם בכל ר' יהודה אומר שנתן לו נקבה. אמר ר' נחמיה עיקר ביתו של מלך לא כתיב בו ברכה. אלא וה' ברך את אברהם בכל שלא נתן לו נקבה כל עיקר. ר' לוי אמר תלת שהשליטו ביצרו ועשה ישמעאל תשובה בימיו ולא חסר קילרין שלו כלום ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינא שלא חזר ונסה אותו:

ה' איש מלחמה רבי יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זיין. נגלה עליהן כגבור חגור חרב שנאמר חגור חרבך על ירך גבור. נגלה כפרש שנאמר וירכב על כרוב. נגלה בשריון וכובע שנאמר וילבש צדקה כשרין. נגלה בחנית שנאמר לנגה ברק חניתך וכתיב והרק חנית וסגור. נגלה בקשת ובחנית וחצים שנאמר עריה תעור קשתך וכתיב וישלח חציו ויפיצם. נגלה עליו בצנה ומגן שנאמר צנה וסוחרה אמתו ואומר החזק מגן וצנה וגו'. או שומע אני שהוא צריך לאחת מן המדות הללו. תלמוד לומר ה' שמו בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מן המדות הללו. ואם כן למה צריך הכתוב לפרוט כל אחת ואחת בפני עצמו אלא שאם צרכו ישראל להם למדך שהקב"ה עושה להם מלחמה אוי להם לאומות העולם מה הם שומעין באזניהם שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם. ה' איש מלחמה ה' שמו למה נאמר לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה שנאמר ה' איש מלחמה. נגלה בסיני כזקן מלא רחמים שנאמר ויראו את אלקי ישראל וגו' וכשנגאלו מהו אומר וכעצם השמים לטהר ואומר חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא ה' איש מלחמה ה' שמו. הוא במצרים הוא על הים. הוא לשעבר והוא לעתיד לבוא. הוא בעולם הזה והוא בעולם הבא שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו' וכתיב כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ואת אחרונים אני הוא. יש גבור במדינה ועליו כל כלי זיין אבל אין לו לא כח ולא גבורה ולא תכסיס ולא מלחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא לו כח ולו גבורה תכסיס ומלחמה שנאמר כי לה' המלחמה וכתיב לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב וגו' יש גבור במדינה וכחו עליו בן ארבעים אינו דומה לבן ששים ובן ששים אינו דומה לבן שבעים אלא כל שהוא הולך כחו מתמעט. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אני ה' לא שניתי. יש גבור במדינה כשקנאה וגבורה לובשתו אפילו אביו אפילו קרובו הכל מכה והולך בחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא מרחם על בריותיו שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון. יש גבור במדינה שמשעה שהחץ יוצא מידו אינו יכול להחזירו שכבר יצא מידו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול גזרה יוצאה מלפניו שנאמר אם שנותי ברק חרבי עשו תשובה מיד הוא מחזירה שנאמר ותאחז במשפט ידי. שומע אני שהוא מחזירה ריקם תלמוד לומר אשיב נקם לצרי. על מי הוא מחזירה על אומות העולם מכחישי ה' שנאמר ולמשנאי אשלם. מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות אצלו באות ושואלות צרכיהן מלפניו. והוא אומר להם זעוף הוא במלחמה הוא לכשיחזור וינצח אתם באין ושואלין צרכיהן מלפניו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא שומע צעקת כל באי עולם שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לזון את חיילותיו ולא לספק להם אכסניות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וכתיב נותן לחם לכל בשר. ה' איש מלחמה אפשר לומר כך והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכתיב וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה כבוד אלקי ישראל, ומה תלמוד לומר איש מלחמה מפני חבתכם ומפני קרבתכם אקדש שמי בכם. ה' שמו בשמו הוא נלחם אינו צריך אחת מכל מדות הללו. וכן דוד הוא אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית וגו' וכתיב אלה ברכב ואלה בסוסים וגו' המה כרעו ונפלו מהו אומר ה' הושיעה וגו' וכן אסא אומר ויקרא אסא אל ה'. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כך אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה וכן הוא אומר וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות שנאמר רכב אלקים רבותים:

ואתם תהיו לי כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אלא אני. וכן הוא אומר הנה לא ינום ולא יישן וגו'. ממלכת כהנים איני ממליך מאומות העולם עליכם. וכן הוא אומר אחת היא יונתי וגו'. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מנין אתה אומר שכל אחד ואחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים שנאמר תחת אבותיך יהיו בניך. אי בנים יכול דווים וכפופים תלמוד לומר תשיתמו לשרים. אי לשרים יכול פרגמטוטין תלמוד לומר ממלכת. אי מלך יכול חוזר ומכבש תלמוד לומר כהנים בטלנים כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו. מכאן אמרו ראויין היו ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו את העגל משעשו העגל ניטלו מהם ונתנו לכהנים שנאמר שה פזורה ישראל משולין כשה מה דרכו של שה לוקה אחד מחבריו וכולן מרגישין כך הם ישראל אחד מהן (חוטא) [נהרג] וכולן (נעשין)[מצערין] אבל עכו"ם אינו כן אלא אם נהרג אחד מהן כולן שמחים במפלתו. וגוי קדוש קראו גוי קדוש שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. קדוש מקודשים פרושים מעובדי אלילים ומשקוציהם. אלה הדברים שלא תפחות ושלא תוסיף. אשר תדבר אל בני ישראל כסדר הזה. ויבוא משה ויקרא לזקני העם מגיד שמשה חלק כבוד לזקנים. וישם לפניהם האיר את עיניהם. את כל הדברים ראשון ראשון אחרון אחרון. אשר צוה ה' אף לנשים אמור. ויענו כל העם יחדו ויאמרו לא ענו בחנופה ולא קבלו זה מזה אלא השוו כולן לב אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה (ונשמע). וישב משה את דברי העם וגו' וכי היה צריך משה להשיב אלא בא הכתוב ללמדך שלא יאמר הואיל ויודע מי ששלחו אינו צריך להשיב.

ועשית משבצות זהב. זה שאמר הכתוב כל כבודה בת מלך פנימה שבע בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה שלחו לה חכמים ואמרו לה מה מעשיך אמרה להם יבוא עלי כך וכך אם ראו קורות ביתי שערות ראשי מימי. אמרון כל קמחיא קמח וקמחא דקמחית סלת וקרון עלה כל כבודה בת מלך פנימה. מה שכרה ממשבצות זהב לבושה אלו כהנים גדולים שמשמשין בבגדי כהונה שנאמר ועשית משבצות זהב:

הכא את אמר לפני ה' שני פעמים ולהלן את אמר עלפני אהרן אביהם פעם אחת מלמד שקשה לפני הקב"ה כפלים מאביהם. במדבר סיני וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמהר סיני נטלו איפופסין שלהם למיתה. משל למלך שהיה משיא את בתו ונמצא בשושבין שלו דבר זוהמא אמר המלך אם הורגו אני עכשיו הרי אני מעכב שמחת בתי למחר באה שמחתי מוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי. כך אמר הקב"ה אם אני הורג נדב ואביהוא עכשיו אני מערבב שמחת תורה למחר שמחתי באה מוטב בשמחתי ולא בשמחת תורה הה"ד ביום חתונתו זה סיני וביום שמחת לבו זה אהל מועד. ובנים לא היו להם אלו היו להם בנים היו קודמין לאלעזר ואיתמר כל הקודם בנחלה קודם בבכורה ובלבד שיהא נוהג כמנהג. ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם. רבי יצחק אמר בחייו. ור' חייא בר אבא אמר במותו. על דעתיה דר' יצחק דהוא אמר בחייו נאמר כאן על פני ונאמר להלן על פני תרח אביו מה להלן בחייו אף כאן בחייו. על דעתיה דרבי חייא בר אבא דאמר במותו כאן על פני ונאמר להלן ויקם אברהם מעל פני מתו מה להלן במותו אף כאן במותו. על דעתיה דרבי יצחק דאמר בחייו אירע טומאה באהרן שימש אלעזר אירע טומאה באלעזר שימש איתמר. מעשה בשמעון בן קמחא שיצא לדבר עם מלך הערביים ונתזה צינורא של רוק מפיו על בגדיו וטמאהו ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה אותו היום ראתה אמן שני בניה כהנים גדולים. אמרו ז' בנים היו לקמחא וכולן שמשו בכהונה גודלה נכנסו חכמים אצלה אמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להם כך יבא עלי אם ראו קרות ביתי שערות ראשי מימי. אמרו כל קמחיים קמח וקמחא דקמחית סולת וקראו עליה את הפסוק הזה כל כבודה בת מלך פנימה וגו'. ועל דעתיה דרבי חייא דהוא אמר במותו כשמת אהרן שימש אלעזר בנו וכשמת אלעזר שימש איתמר. ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא אמר קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש הארון אין כתיב כאן אלא הקודש כאדם שאומר העבר המת הזה מפני האבל עדמתי יהא האבל הזה מצטער. אמ ררבי אבא בר כהנא מפני מה נסמכה מיתת מרים לפרשת אפר פרה אלא מלמד כשם שאפר הפרה מכפר כך מיתת מרים מכפרת. א"ר יודן מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבור לוחות אלא מלמד שהיא קשה לפני הקב"ה כשבירת לוחות. א"ר חייא בר אבא באחד בניסן מתו בניו של אהרן. ומפני מה מזכיר מיתתן של בני אהרן ביום כפור אלא מלמד כשם שיום כפורים מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפר. ומנין שיום הכפורים מכפר דכתיב כי ביום הזה יכפר. ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת שנאמר ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימן בצלע בקבר קיש אביו ויעשו ככל אשר צוה המלך ויעתר אלהים לארץ אחרי כן. היה אהרן עומד ותוהא ואומר אוי לי כך עבירה בידי וביד בני שכך הגעתני. נכנס משה אצלו והיה מפייסו אמר לו אהרן אחי מסיני נאמר לי עתיד אני לקדש את הבית הזה באדם גדול אני מקדשו והייתי אומר או בי או בך הבית מתקדש עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך שבהן הבית נתקדש כיון ששמע אהרן צדק עליו את הדין ושתק שנאמר וידום אהרן. ולמודין הם הצדיקים שמצדיקים עליהם את הדין. אברהם צדק עליו את עדין שנאמר ואנכי עפר ואפר. יעקב צדק עליו את הדין שנאמר קטנתי מכל החסידים ומכל האמת. דוד צדק עליו את הדין שנאמר הבאישו נמקו חבורותי מפני אלותי.

דבר אחר למה כנה אותם בנחלים בקש ליתן דמיון לישראל לנחל זה שבני אדם ממלאין ממנו הן מריבין עליו זה אומר אני ממלא תחלה וזה אומר אני ממלא תחלה מפני שיודעין שהן פוסקין והן דוחקין כדיהן, אמר לו הקב"ה רשע לא כשם שאתה מחשב אלא נטיו, כשם שהנהר הכל ממלאין בשלום ובנחת שיודעין שאינו פוסק לעולם כך בני שלום ביניהן, שאין נטיו אלא שלום שנאמר הנני נוטה אליה כנהר שלום. אמר בלעם אני רואה אותן גנות זה שונה של בר קפרא וזה שונה של רבי חייא וזה שונה של רבינו הקדוש, אמר לו הקב"ה עלי נהר אעפ"כ כולן נכנסין לחבורה כלם נתנו מרועה אחד. בלעם אמר כגנות והקב"ה כאהלים. אמר בלעם רואה אני אותן כגנות עלי עין כגנות של בצלים, אמר לו הקב"ה כאהלי נטע כפליטו, אמר ליה הקב"ה אתה מכנה אותן בבצלים שריחן רע ואני מכנה אותן בפליטון שנאמר מר ואהלות קציעות. אמר רבי יוסי למה נקרא שמו אהלים שהוא בא דרך אהלים, בלעם כנה אותו בגנות מה עסקן של גנות אם אין מנכשין את הירק ומשליכין את פסולתן לחוץ הוא מבאיש, א"ל הקב"ה על נהר מה הנהר שוטף את הסירות אף יום הכפורים מכפר עונותיהם שנאמר כיו ביום הזה יכפר.

כי יקום עד חמס. אין חמס אלא גזלן שנאמר לענות בו סרה, ואין סרה אלא עבירה שנאמר כי דבר סרה. ואומר השנה אתה מת כי סרה דברת על ה', מגיד שאינו חייב עד שיכחיש את עצמו, מכאן אמרו אין העדין נעשים זוממין עד שיזומו את עצמם. כיצד אמרו מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש, אמרו להם היאך אתם מעידין שהרי נהרג זה או הורג זה היה עמנו אותו היום במקום פלוני אין אלו זוממין, אבל אמרו להם היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני הרי אלו זוממין. ועמדו שני האנשים אשר להם הריב. יהיו עדים יודעין מה הם מעידין ולפני מי הם מעידין ומי עתיד ליפרע מהן שנאמר אלקים נצב בעדת אל. תנו רבנן ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר, או אינו אלא בבעלי דינין, כשהוא אומר אשר להם הריב הרי בעלי דינין אמורין, הא מה אני מקיים ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר, ואם נפשך לומר נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים אף כאן בעדים. מה אם נפשך לומר, וכי תימא מדלא כתיב ואשר להם כוליה קרא בבעלי דינין משתעי, נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים אף כאן בעדים. תניא אידך ועמדו שני האנשים בעדים, או אינו אלא בבעלי דינין, אמרת וכי שנים באין לדין שלשה אינן באין לדין, ואם נפשך לומר וכי תימא בתובע ונתבע משתעי קרא, נאמר כאן שני וכו'. תניא אידך ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר, או אינו אלא בבעלי דינין, אמרת וכי אנשים באין לדין נשים אינן באות לדין, ואם נפשך לומר [וכו', מה אם נפשך לומר] וכי תימא כל כבודה בת מלך פנימה, נאמר כאן שני וכו'. תנו רבנן ועמדו מצוה בבעלי מצוה שיעמדו, אמר ר' יהודה שמעתי שאם רצו בית דין להושיב את שניהם מושיבין. איזהו אסור שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד מדבר כל צרכו ואחר אומר לו קצור דבריך. אמר עולא נמחלוקת בבעלי דינין אבל בעדים דברי הכל בעמידה דכתיב ועמדו. אמר רב [הונא] מחלוקת בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין דברי הכל דיינים בישיבה ובבעלי דינים בעמידה דכתיב וישב משה לשפוט את העם ויעמוד וגו'. דביתהו דרב הונא הוה לה דינא קמיה דרב נחמן, אמר היכי ניעביד איקום מקמה מסתתמן טענתיה דבעל דינא, לא איקום אשת חבר הרי היא כחבר, אמר לשמעיה צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עילואי ואיקום. והאמרת בשעת גמר דין דברי הכל דיינין בישיבה, דיתיב כמאן דשרי מסאניה ואמר איש פלוני אתה זכאי ואיש פלוני אתה חייב, אמר רבה בר רב הונא האי צורבא מרבנן ועם הארץ דאית להו דינא בהדי הדדי מותבינן לצורבא מרבנן ולעם הארץ אמרינן נמי תיב ואי קאי לית לן בה: