Quotation_auto su Salmi 80:14

ויהי עשו בן ארבעים שנה כתיב יכרסמנה חזיר מיער כל הנביאים לא פרסמוה אלא אסף ומשה אסף אמר יכרסמנה חזיר מיער משה אמר ואת החזיר כי מפריס פרסה למה מושלה בחזיר מה החזיר הזה בשעה שהוא רובץ פושט טלפיו כלומר ראו שאני טהור כך עשו כל מ' שנה היה צד נשי אנשים ומענה אותן כיון שהגיע למ' שנה דמה עצמו לאביו אמר מה אבא נשא אשה בן מ' שנה אף אני נושא אשה בן מ' שנה. ויקח אשה את יהודית ר' יודן בר' סימון פתח אלקים מושיב יחידים ביתה אפילו ממזר אחד בסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם הקב"ה מביאן ומזווגן זה לזה לפי שכתוב כי החרם תחרימם החתי אמר הקב"ה ייתי הדין מחיק שמא דכתיב ולא יהיה שריד לבית עשו ויסב להדא מחקת שמא:

רבי ברכיה בשם ר' יצחק אריסטן גדול עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו לצדיקים לעתיד לבוא וכל מי שאל אכל נבלה וטרפה בעולם הזה זוכה לאכול ממנו. הדא הא דכתיב וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו בשביל שלא תאכלו בעולם הזה תאכלו ממנו לעתיד לבוא לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם זאת החיה. אמר ר' אבהו כמין גולגולת של אש הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה מתחת כסא הכבוד שלו ואמר לו אם ניקב קרום של מוח אפילו כל שהוא. ורבנן אמרין זאת החיה החיה מטרפתה תאכלו ושאינה חיה מטרפתה לא תאכלו. אמר רבי שמעון בן לקיש אם זכיתם תאכלו ואם לאו תאוכלו למלכות. אמר ר' אחא צריך יהודאה לחרובא בגין דעביד תתובא. יאי מסכנותא ליהודאי כערקתא סומקתא דעל ליביה דסוסא חיורא. תני ר' חייא מלמד שהיה משה אוחזו בחיה ומראה להן לישראל זאת החיה אשר תאכלו זאת לא תאכלו את זה תאכלו מכל אשר במים זו טמאה וזו אינה טמאה. אמר רשב"נ כל הנביאים רואים את המלכיות בעיסוקו הדא הוא דכתיב ונהר יוצא מעדן וכו'. אברהם ראה את המלכיות בעיסוקן והנה אימה חשכה גדולה וכו' כדכתוב לעיל. דניאל ראה את המלכיות בעיסוקן חזה הוית בחזוי עם לילא ואת ארבשע רוחי שמיא מניחין לימא רבא וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, אם זכיתם מן ימא ואם לאו מן חורשא. (אם זכיתם מן היאור ואם לאו מן היער). הדא חיותא כדסלקא מנהרא לית היא ממכיא. יכרסמנה חזיר מיער אם זכיתם מן היאור ואם לאו מן היער עד סלקא מחודשא הוא ממכיא. שנין דא מן דא שכל אומה ששולטת בעולם הזה שונאה את ישראל ומשתעבדת בהן יותר מן הכל. קדמיתא כאריה זו בבל ירמיה ראה אותו ארי וראה אותו נשר עלה אריה מסבכו הנה בנשר יעלה אמרו לדניאל את מה חמיתא אמר להון אנא חמיתי אפין כאריה וגפין דמשרא דכתוב קדמיתא כאריה וגפיןדי נשרלה חזה הוית עד די מריטו גפה ונוטלת מן ארעא. רבי אלעזר אומר כלו לקה ולבו לא לקה שנאמר ולבב אנש יהיב לה. רבי שמואל בר נחמני אמר אף לבו לקה דכתיב לבביה מן אנשא ישנון, חזה הוית וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב זו פרס. על כן הכם אריה מיער זו בבל. זאב ערבות ישדדם מדי. נמר שוקד על עריהם זו יון. כל היוצא מהנה יטרף זו מלכות רביעית. למה כי רבו פשעיהם עמו משובותיהם. חזה הוית וארו אחרי כנמר זו יון שהטיתה מנומרת בגזרותיה ואומר לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. באתר דנה חזה הוית בחזוי ליליא וארו חיוה רביעאה דחילה ואמתני ותקיפא יתירה זו מלכות רביעית. דניאל ראה שלשה בלילה אחד ולזו בלילה אחד. למה רבי יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן. רבי שמעון בן לקיש אמר יתירא. מתיב ר' יוחנן לרבי שמעון בן לקיש בן אדם הנבא והך כף אל כף (דאמר) [דא מה] עביד ליה רבי שמעון בן לקיש. ותכפל. משה ראה את המלכיות בעיסוקין את הגמל זו בבל שנאמר אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. ואת השפן זו מדי. רבנן אמרין מה השפן הזה יש בו סימני טומאה וסימני טהרה כך היתה מלכות מדי מעמדת צדיק ורשע. אמר רבי יהודה בר רבי סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה טמא מאביו וטהור מאמו. ואת הארנבת זו יון אמו של תלמי המלך ארנבת שמה. ואת החזיר זו מלכות רביעית. משה נתן שלשתן בפסוק אחד ולזו בפסוק אחד. רבי יוחנן אמר שהוא שקולה כנגד שלשתן וכו'. רבי פנחס ורבי חזקיה בשם רבי סימון כל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים, אסף אמר יכרסמנה חזיר מיער מה חזיר וכו'. משה אמר ואת החזיר למה נמשלה כחזיר לומר לך מה חזיר הזה בשעה שהוא רבוץ מוציא טלפיו אמר ראו שאני טהור כך מלכות הרביעית גוזלת וחומסת ונראית כאילו היא מצרעת בימה. מעשה בשלטון אחד בקיסרי שהיה הורג את הגנבים ואת המנאפים ואת המכשפים גחין ואמר לסנקליטין שלו שלשתן ועשיתי בלילה אחד.

דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ זה העולם הזה (שנאמר יכרסמנה חזיר מיער וגו'). ויאכל תנובות שדי אלו ד' מלכיות. ויניקהו דבש מסלע אלו מציקין שהחזיקו בה בארץ והן קשין להוציא מהן פרוטה כצור, למחר הרי ישראל יורשין נכסיהן והן ערבין להן כדבש ושמן. [ד"א] חמאת בקר וחלב צאן זה היה בימי שלמה שנאמר עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן, עם חלב כרים ואילים זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. עם חלב כליות חטה זה היה בימי שלמה שנאמר ויהי לחם שלמה ליום אחד. ודם ענב תשתה חמר זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר השותים במזרקי יין. חמאת בקר וחלב צאן אלו הפיקטין והגמונין שלהן. עם חלב כרים אלו כלירקין שלהן. ואילים אלו בני פוקרין שלהן. בני בשן אלו קונטרינין שמכישין מבין שיניהן. ועתודים אלו סנקתדרין שלהן. עם חלב כליות חטה אלו מטרוניות שלהן. ודם ענב תשתה חמר אלו ישראל שלמחר יורשין נכסיהן וערבין להן כיין. ד"א כליות חטה עתידה כל חטה וחטה להיות כשתי כליות של שור גדול משקל ארבע עשרה ליטרא בצפורי, ואל תתמה בדבר, הסתכל בראשי לפתות, מעשה ושקלו ראש של לפת שלשים ליטרין בצפורי, ומעשה שקינן שועל בראש הלפת, ומעשה בשיחין בקלח של חרדל שהיו בו שלש (כורין) [בדים] ונפשח אחד מהן וסיככו בו סוכת יוצרים וחבטוהו ומצאו בו תשע קבין חרדל. אמר ר"ש בן חלפתא מעשה בקלח של כרוב שהיה בתוך (שלנו) [שדנו] והייתי עולה ויורד בו כעולה ויורד בסולם.