Quotation_auto su Salmi 90:1

והנה המשורר רצה בזה המזמור להורות איך השכל יחייב מעלת התשובה. ולא לחנם נזכר זה המזמור למשה איש האלהים. כי לפי מעלת התשובה והדברים הנאמרים בו. ראוי שיתואר למרע"ה שהיה איש האלהים ולכן בתחלת דבריו רמז על אלו שני דברים הנזכרים. שהם בית המקדש והתשובה. וכנגד בית המקדש אמר ה' מעון אתה היית לנו. כלומר אע"פ שאין לנו מקדש לכפר עונותינו. אתה ה' ברחמיך. היית מעון לנו ומקדש ומלך לכפר עונותינו ברחמיך. ולכן גמרת אומר קודם בריאת העולם להיות לנו מעון בית המקדש לכפר עלינו. וזהו מעון היית. ולא אמר מעון אתה לנו. וכן בטרם הרים יולדו תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. כלומר כי לכפר עון האדם תשב אנוש עד דכדוכה של נפש. להיות מדוכה ומעונה ואיש חדש. ותאמר שובו בני אדם כי אני סולח לכם. ואמר ותאמר. לרמוז על מה שכתב הקדוש רבי שמעון בן יוחאי ז"ל בפסוק ויאמר ה' אמחה את האדם. והתחיל ואמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו'. כי מי שרוצה להנקם מחבירו הוא שותק בענין שלא ידע אויבו להזהר ממנו. אבל הקב"ה אינו כן כי כשרוצה להנקם מהאדם הוא נותן קולי קולות. ואומר שובו בנים שובבים שובו אלי ואשובה אליכם בטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף. וזהו ויאמר ה' בקולי קולות. כדי שישובו אליו למחות את האדם. וכל זה לפי שהוא רחמן ורואה כי יצר לב אדם המטעה האדם לחטוא. וזה שאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ בפועל. וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. שאלו עשה אותם בשמים מי יוכל עמהם. ויתעצב אל לבו על אובדן מעשה ידיו. ונתן תיקון לזה בתשובה. וזהו ויאמר ה' בקולי קולות אמחה את האדם אשר בראתי. וכל זה כדי שישובו אליו. ואין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי. זולת נח שמצא חן בעיני ה' ושב אל ה' ומצא חן בעיני ה'. ואף זה על דרך חן ולא על דרך דין. כי לא היה צדיק גמור. וזה על דרך שאמר הנביא ישעיה ואת יריבך אנכי אריב וגו' והאכלתי את מוניך וגו'. וסמך לזה כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם. לרמוז שאע"פ שהשם היה אומר שהוא מושיעם. היו מתיאשים מן הגאולה בחשבם שחטאו לשם. וכבר הסגירם ומכרם ביד אויב ואין להם חזרה. לזה בא לומר שזה שקר כי אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה בגט. או מי מנושי שהייתי חייב להם אשר מכרתי אתכם לו. אבל בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם. ואחר שבעונותיכם נמכרתם יש לכם תיקון גדול בתשובה. וכל זה אמר השי"ת כדי שישובו בתשובה. ועם כל זה אין איש ניחם על רעתו. ולכן אמר השם מדוע באתי להעיר אתכם ואין איש. קראתי בקול גדול ואין עונה. ואחר שהשם מקדים להם מעלת התשובה ואינם רוצים לשוב אליו. נראה שחושבים שאין כח ביד השם להושיעם. וזה שאמר הקצור קצרה ידי מפדות וגו'. ואחר שזה כן אלביש שמים קדרות ואחזור העולם תוהו ובהו. אחר שבראתי העולם במדת חסד בעבור התשובה. והם אין רוצים לשוב. וזהו כעין מה שאמר וינחם ה' ויתעצב אל לבו. וכמו שאמר בכאן קראתי ואין עונה. כן אמר שם ויאמר ה' אמחה את האדם. וכן אמר המשורר על זה הדרך ותאמר שובו בני אדם בקולי קולות. ונתן טעם לרחמי השם על ברואיו. שאומר להם שישובו ואינו רוצה להענישם. כאומרו אם אחפוץ במות המת. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור. וכמו שאמרו יומו של הקב"ה אלף שנים. אם כן חיי האדם הם קצרים מאד כמו אתמול. כי יעבור פתע פתאום. או כמו אשמורה בלילה. שהוא זמן יותר מועט. באופן כי זרמתם שינה יהיו. כלומר כי כל זרמתם ועניינם הבל כמו שינת הסוס. והם כמו העשב שתיבש פתאום. וזהו בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש. וכ"ש כי זה הזמן אנו חיים בעצב ובדאגה ובמקרים רבים. וזהו כי כלינו באפך. וזהו כעין מה שאמר אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז ואימים. ואחר שזה כן שתה עונותינו לנגדך. ולנגד ימיך שהם אלף שנים כיום אחד. ולא תשית עונותינו לנגדנו. אחר שכל ימינו פנו בעברתך. ובמקרים רבים באופן שכלינו שנינו כמו הגה. לרמוז שבראשונה אמר ששיעור חיי האדם שינה יהיו. ועכשיו אמר כי לפי מקרה מקריו ותואניו. שיעור חייו אינו אלא כשיעור דיבור אחד. וזהו כמו הגה. ובא לבחון זה ואמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה. כלומר כשנחלק יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים לשבעים שבעים שנה. לא יהיו ימיו של אדם אלא שיעור בלתי מורגש שהוא כדבור אחד. וכ"ש כי רהבם עמל ואון. באופן שהנשאר הוא כמעט פורח באויר. וזהו כי גז חיש ונעופה. וא"כ מי יודע עוז אפך. אם כיראתך תהיה עברתך. באופן כי לפי זה מנין ימינו הוא נקל לידע וזהו למנות ימינו כן הודע. ואפילו יהיו אלו הימים של נביא לבב חכמה. שהוא יותר גדול מנביא. כאומרם חכם עדיף מנביא. עם כל זה יהיו ימיו קצרים והוא דבר נקל לידע. ואחר שזה כן שובה והנחם על עבדיך להאיר פניך אלינו כמו הבוקר. וזו שבענו בבקר חסדך. ובבוקר שלך נרננה ונשמחה בכל ימינו. אחר שיום שלך הוא אלף שנים. ולמעט שמחנו כימות ענינתנו שיהיו ימי השמחה כימי העוני. ושנות השמחה יהיו כשנים שראינו רעה בהם. וזהו שנות ראינו רעה. ובזה יראה אל עבדיך פעליך. אחר שיחיו שלשים שנה או שלשים וחמש שנה של חיים טובים. אבל אם יהיו ימיהם קצרים מלאים רוגז ואימים. לא יוכלו להשיג פעולותיך. ובזה תהיה נעם ה' אלהינו עלינו ועל מעשה ידינו

דבר אחר והוא מהשנא עדניא וזמניא משל לשלטון שהיה עושה כל מה שהיה מבקש ולא היה המלך מוחה בידו, לאחר ימים שלח המלך והתיר זונין שלו והיה מהלך פיגן, אמרו לו את הוא שהיית מרעיש המדינות, אמר ליה שעין אינון בשעתן עבדית כל מה דהני לי, כך משה ויהי בישרון מלך, ונקרא מלאך שנאמר וישלח מלאך, ונקרא אלהים שנאמר ראה נתתיך אלהים, וכתיב תפלה למשה איש האלהים, והיה גוזר וכל מה שהיה מבקש עושה וכשהוא עובד מן העולם תשש כחו מעליו שנאמר הנך שוכב עם אבותיך, אמר ליה את הוא שהיית מדבר עם האלהים פה אל פה, א"ל שעין אינון לשעבר נכנס לפלטין ומשה עלה אל האלהים, הורג למי שרוצה ויך את המצרי, פנה את הצרוע אל נא רפא נא לה. זש"ה בתוכחות על עון יסרת איש זה משה והאיש משה ענו מאד שנתיסר על שהוכיח שמעו נא המורים. אם כן נעשה למשה אין כל הבריות לפניך כלום אך הבל כל אדם סלה. אמר שלמה לכל זמן ועת לכל חפץ תדע לך משה היה גוזר על האלהים בכל שעה והוא עושה שנאמר ויחל משה. לא זז משם עד שנאמר וינחם ה' על הרעה וגו'. במתאוננים ויצעק העם אל משה ותשקע האש, נכנס משה והיה דורס לתוך האש ומשקעה כציפיון של צמר וכשבאת השעה היה עומד ומתפלל ולא נתקבל, א"ל אתה יודע שגזר הקב"ה עליך לכן לא תביאו את הקהל הזה ואתה עומד ומתפלל באשר דבר מלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה האתה מבטל גזרות של הקב"ה, אמר משה יודע אני שאמר הקב"ה אלא הראני מדת רחמים ה' ה' אל רחום, וכן הוא אומר טוב ה' לכל וגו' אמר משה הריני דוחק בתפלה שמא יעשה לי צדקה לכך נאמר ואתחנן אל ה':

דבר אחר וזאת הברכה הרי זה מוסיף על הברכה ראשונה, ואי זוז זו תפלה שנאמר תפלה למשה איש האלהים, ועדין (דבר) תלי בדלא תלי ואין אנו יודעין אם תפלה קודמת את הברכה ואם ברכה קודמת את התפלה, כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפלה קודמת את הברכה ואין ברכה קודמת לתפלה. אשר ברך משה אילו אחרים ברכו את ישראל כדאי היא ברכתן, אלא שבא משה וברכן, נמצינו למידין שכדאי היה משה לברך את ישראל וכדאי ישראל שיברכם משה. מונע בר זה בלעם הרשע שהיה מונע מלברך את ישראל, יקבוהו לאום יעשה ארירה לעו"א, וברכה לראש משביר זה משה שברך את ישראל בעין טובה. אמר רבי יצחק כתיב וירא בלעם כי טוב בעיני ה', מה ראה, ראה שמשה עתיד לברך את ישראל ארבע ברכות, והוא היה ראוי לברך את ישראל ארבע ברכות, אמר אני מברכן שבע ברכות ומשה ארבע הרי אחת עשרה, אמר הקב"ה רשע זה עינו רעה בברכתן של ישראל די שלש ברכות שברכן, יבוא משה שעינו יפה בברכתן של ישראל ויברכם ארבע ברכות, ואלו הן שלש ברכות שברך בלעם את ישראל מה טובו אהליך יעקב, מי מנה עפר יעקב, לא הביט און ביעקב, ואלו הן ארבע ברכות שברך משה את ישראל, ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם, ויבוא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו, וירא משה את כל המלאכה ויברך אותם משה, מה ברכה ברכן, אמר להן יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, הדא הוא דכתיב ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, והדין וזאת הברכה.