Riferimento su Ezechiele 2:13

‎בינה הגיגי (תהלים ה, ב), עלי הגיון בכנור (שם צב, ד), ולאומים יהגו ריק (שם ב, א), כלינו שנינו כמו הגה (שם צ, ט), קינים והגה והי (יחזקאל ב, י), כאשר יהגה האריה (ישעיהו לא ד), והגה מפיו יצא (איוב לז, ב), ענין מלל הם.

[ב.] ודע כי נמצאים הרבה שמות בגזרה זו שתהפך בהם הה"א ליו"ד נחה בסוף ולפניה חירק, והם של ארבע מינים. (האחד שהתנועה הראשונה קמץ כמו; צלי, קלי, ובסמיכות ישובו לשוא צלי, קלי, נקי, וברבוי עניים, נקיים. והשני שהתנועה ראשונה שוא כמו; שבי, פרי, מרי, כלי, ולפעמים ישובו לסגל בהפסק מרי, כלי, לחי, וחצי לצרי ואמר וחצי (שמות כה י), ובכנוים שביך, מריך, תליך, או בחירק שביו, נשיך, וברבים שביהם, שביכם, פרים, או פרהם, ועיין ברד"ק משקל פעי. והשלישי שהתנועה שונה חולם כמו; חלי, חרי, עני, צרי, ובסמיכות ובכנוי ישובו לחטף קמץ חליו, אף על פי שהתנועה אחרונה אינה סגול (בדפוס איזנא נוסף: כמו שכתבתי במאמר שלישי בעקר רביעי סימן שני.), ואפילו [ב]לי סמיכות כל חלי, מה חרי, אל דמי לך. הרביעי שהתנועה ראשונה סגול כמו; משי, פתי, קרי, אל תהי מרי (יחזקאל ב, ח), ובכנוים תנוע היו"ד קרים, וכן אמר רבי שלמה בן גבירול באחד משיריו לבוש משים פירש המשי שלהם.) האחד שהתנועה הראשונה קמץ כמו; צלי, קלי. והשני שהתנועה הראשונה חולם כמו; חולי, עוני. הרביעי שהתנועה הראשונה בסגול כמו; שבי, פרי, כלי, וכשיבא אלו בכינויים תנוע היו"ד, כמו; שביך, פריך, כליך, וכן מן משי בכנוים תנוע היו"ד, וכן אמר רבי שלמה גבירול באחד משריו לבוש משים, פירש המשי שלהם. וההולמים ישובו לחטף קמץ בסמיכות אף על פי שהתנועה האחרונה אינה סגול כמו שכתבתי במאמר שלישי בעקר רביעי סימן שני ונמצאים בחטף קמץ אפילו בלי סמיכות, כמו כל חלי (דברים כח סא), מה חרי (שם כט כג):

מְהַחְצְפָה, גלויה לשון חצוף בדברי רבותינו ז"ל (סנהדרין קה, ע"א) למי שהוא עז פנים. ותרגום קְשֵׁי פָנִים (יחזקאל ב, ד) חֲצִיפֵי אַפַּיָא.

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, פצה פיך (יחזקאל ב, ח), הבל יפצה פיהו (איוב לה, טז), ואנכי פציתי פי אל יי' (שופטים יא, לה), אשר פצו שפתי (תהלים סו, יד).

‎כי סרבים וסלונים (יחזקאל ב, ו), ענין מרדות ומיאון הוא.

‎החמישי. אם בחקותי תלכו (ויקרא כו, ג), אם ישמעו ויעבדו (איוב לו, יא), ואם לא ישמעו (שם לו, יב), הענין יורה עליהם. אבל יש ל'אם' מחלקות ותוצאות, אם תאבו ושמעתם (ישעיהו א, יט), ואם תמאנו ומריתם (שם א, כ), מלת 'אם' ענין אחד ומראה אחד לה. אבל בנטות אליה מיתר המלים, יוציאוה ממשפטה וימשכוה אחרי ענינם ובסוד מושכיה לענינה הראשון, וכאלה הם המלים אשר ימשכוה: כי לא אעבך עד אשר אם עשיתי (בראשית כח, טו), לא אוכל עד אם דברתי דברי (שם כד, לג), עד אם כלו לשתות (שם כד, יט), וכאלה הרבה. וחלופם, אם ארץ מאפליה (ירמיהו ב, לא), אם יכין שאר לעמו (תהלים עח, כ), אם בשרי נחוש (איוב י, יב). וחלפום, אם ישמעו ואם יחדלו (יחזקאל ב, ה). וחלופם, אם רחץ אדני את צאת בנות ציון (ישעיהו ד, ד), אם תקטל אלוה רשע (תהלים קלט, יט), וכאלה הרבה. וחלופם, האם אין עזרתי בי (איוב ו, יג), האם תמנו לגוע (במדבר יז, כח), כי אם יש אחרית (משלי כג, יח), נשוב לענין הראשון.