Riferimento su Salmi 77:22

ח. ודע כי גופי המדבר בעדו ליחיד ולרבים יבאו לפעמים בתו ספת ה"א בסוף כמו אזכרה אלדים (תהלים עז ד). נשלחה אנשים (דברים א כב) וגופי הנסתרים והנמצאים יבאו לפעמים בתוספת נו"ן בסוף כמו למען ילמדון. שמור תשמרון. ודין ה"א ונו"ן זה כולל (בכל) [כל] הבנינים, (דפו"ר: וכל הגזרות חוץ מנחי למ"ד ה"א שלא תבא בה ה"א נוספת אם לא בהתחלף ה"א השורש ביו"ד כמו ואהמיה (תהלים עז ד)).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ויפג לבו (בראשית מה, כו), נפוגתי ונדכתי עד מאד (תהלים לח, ט), אל תתני פגות לך (איכה ב, יח), ולא תדמה מאין הפגות (שם ג, מט), נגרה ולא תפוג (תהלים עז, ג), על כן תפוג תורה (חבקוק א, ד), ענין רפיון המה.

‎הרביעי, שתי ידות לקרש האחד (שמות כו, יז), לשתי ידתיו (שם כו, יט), ענין צירים הם. ויש יד אשר ענינו ענין נבואה, והיה יד כמשמעו כאלה: היתה עלי יד יי' (יחזקאל לז, א), בחזקת היד (ישעיהו ח, יא), ויד יי' היתה אלי (יחזקאל לג, כב), ויד ה' עלי חזקה (שם ג, יד). ויש יד אשר ענינו נגע, כאלה: ידי כבדה על אנחתי (איוב כג, ב), ידי לילה נגרה ולא תפוג (תהלים עז, ג). ויש יד כמשמעה, וענינו עצה, היד יואב אתך בכל זאת (ש"ב יד, יט).

‎ואת שתי התמיהות הבאות בפסוק אחד על שני דברים מתמיה בה"א ושונה באם רוב התמיהות כאלה: האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר (איוב ד, יז), הבנהרים חרה יי' אם בנהרים אפך (חבקוק ג, ז), הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו (תהלים עח, כ), ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותכים (יואל א, ב), החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא (איוב יא, ז), הטוב כי יחקור אתכם אם כהתל באנוש (שם יג, ט), הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שוא על בלילו (שם ו, ה), הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר (שם י, ה), הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו (תהלים פח, יא), המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך (ירמיהו יד, יט), הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט (תהלים צד, ט), העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה (איוב י, ד), הפניו תשאון אם לאל תריבון (שם יג, ח), הצאן ובקר ישחט ומצא להם אם את כל דגי הים (במדבר יא, כב), הקצור קצרה ידי מפדות אם אין בי כח להציל (ישעיהו נ, ב), הרוב רוב עם ישראל אם נלחום נלחם בם (שופטים יא, כה), השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו (תהלים עז, י), התקשור רים בתלם עבותו אם ישדד עמקים (איוב לט, י), וכאלה יש הרבה בתורה.

לד) שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן (תהלים עז יא), אמר הגאון יד ה', ויאמר ר' אדונים שהוא לשון שבועה, כי כן הוא לשון הגרי, וכמוהו וימינם ימין שקר. ופי' הגאון הוא אמת, וככה פי' הפסוק ואומר חלותי הוא מגזרת חילה ה' בה על משקל למען ענותו, וטעם היא על מחשבתו, וטעם שנות ימין עליון, שנתשנה כמו ודתיהם שונות, ע"כ אמר אחרון אזכור מעללי יה. וטעם ימין גבורות ה' שהוא עליון, או יהי שנות עליון כמשמעו וטעמו חלותי היא מחשבתי בשנות ימין עליון ודבק גם בבא אחריו, וטעם ימין כמו וימינם ימין שקר וטעם ימין שקר כי בתחילת אמר אשר פיהם דבר שווא, ואין צורך ללשוןה גרי כלל.

‎מים זרים קרים נוזלים (ירמיהו יח, יד), מימי תרופה הם. ויש מהפותרים אשר ידמו וישוו מים זרים לזרם מים (חבקוק ג, י), וזרמו מים עבות (תהלים עז, יח), ולא נכון לפתור כן, כי אותיות 'זרם' שלשתם יסוד, ואלו בקש לדבר בלשון זרם, היה מכפיל את המ"ם, ואומר 'זרמים', והיה מניח vזרם, כי המלה כלה יסוד, והיה מוסיף יו"ד לרבות הזרם להיות זרמים, ובעשותך כה למים זרים קרים, נמצא זיין ורי"ש יסוד, והנותר כיתר כל הלשון, אבל זר תשעה פנים לו, ואין בהם קרוב לפתרונו ממנו. וכה פתרון הפסוק, היעזב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים וגו' (ירמיהו יח, יד), היעזב אדם מימי שלג לבנון הנגרים מצור שדי, ההולכים לאט על חול הארץ. כל המוצא מימי שלג לבנון, הטוב לעזוב אותם, הישר בעיני המוצא אותם לעזבם והמה לחיי עולם משיבים את הנפש ומחיים את הרוח ומרווחים את הגוף, אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים, אם טוב לנתוש ולאבד מקור מים המועדים לתרופה, מים נאמנים נכונים לחיים והחיים תלוים בהם, הטוב להיותם לאבוד ולנחישה, כי שכחני עמי לשוא יקטרו (ירמיהו יח, טו), ואיך שכחוני עמי, ונתשו מעגלי חיים, והניחו מקור מים חיים, נואלו כי לא ידעו ולא הבינו. ואשר הוספנו מלה בתחלה הפסוק לאמר היעזב אדם מצור שדי שלג לבנון, חידוד הלשון הוא. ויש כמוהו בעניני תורה, כאלה: הירצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים (עמום ו, יב), היה על המחוקק לחקות אם יחרוש החורש בבקרים. וכמהו, כאשר יבער הגלל עד תמו (מ"א יד, י), היה לחקות כאשר יבער המבעיר. וכמהו, כאשר ירדף הקרא בהרים (ש"א כו, כ), היה לחקות כאשר ירדף הציד. וכמהו, ויגרש אתם מאת פני פרעה (שמות י, יא), ראו הביא לנו איש עברי (בראשית לט, יד), וכמוהם הרבה. ויתכן להיות לאין דן דינך למזור, מראה אחר מבלעדי זה, להיות מזור זה מחלה, כמו ולא יגהה מכם מזור (הושע ה, יג), וכה יקום פתרונו, דע כי תחלואי בני אדם ונגעי מדויהם רבו עליהם, ותרופתם ביד האלהים, אבל נתן שכל בלב כל חכם לב לרפאות חלי ולגהות מזור ברצותו לעזור, ואפס לא יועיל הרופא לחבוש על המזור כי אם לדעתו התחבושת הראויה לו, ובהעלם ממנו יסוד המחלה אין בתרופתו הועילות [נ"ול תועלת], על כן יאמר 'אין דן דינך למזור', כל רופאיך לא ירפאוך למזור, כי לא ישיגו עיקר המכה, כי אני אפליאנה עד אשר תעלם מלבב כל הרופאים.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, אם קפץ באף רחמיו סלה (תהלים עז, י), ולא תקפץ את ידך (דברים טו, ז), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), עליו יקפצו מלכים יפיהם (ישעיהו נב, טו).

זרם מים (חבקוק ג, י), מזרם הרים ירטבו (איוב כד, ח), זרמו מים עבות (תהלים עז, יח), וזרמת סוסים זרמתם (יחזקאל כג, כ), ענין שאון המה.

גמר אמר (תהלים עז, ט), כי גמר חסיד (שם יב, ב), יגמר נא רע רשעים (שם ז, י), יגמר בעדי (שם קלח, ח), ענין [ג"ה לשון] כליון ותכלית המה, נוטה הנה והנה לפי ענינם.

‎השני, ותחל רוח יי' לפעמו (שופטים יג, כה), הרימה פעמיך למשאות נצח (תהלים עד, ג), ותפעם רוחו (בראשית מא, ח), נפעמתי ולא אדבר (תהלים עז, ה), ותתפעם רוחו (דניאל ב, א).

‎השני, כמים מגרים במורד (מיכה א, ד), והגרתי לגי אבניה (שם, ו), נגרות ביום אפו (איוב כ, כה), עיני נגרה ולא תדמה (איכה ג, מט), והגרם על ידי חרב (ירמיהו יח, כא), נגרה ולא תפוג (תהלים עז, ג), וכמים הנגרים (ש"ב יד, יד). פתרון מלא מסך ויגר מזה (תהלים עה, ט), כה הוא, הנה כוס יי' מלא מסך ומרוב מלאות הכוס יגור יינו על שפתיו מזה ומזה, מפה ומפה על עברי פיהו. פתרון פרץ נחל מעם גר (איוב כה, ד), יען אשר תמה איוב מנפלאות תמים דעים ונפלאתה בעיניו פליאת נתיבתו, ונלאה עמוד על הקר תכונתו, על כן אמר כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב, כי אמנם לכל בנין יש יסוד, ולכל סעיפה שרשים, ולכל תכלית יש קץ, ולכל דבר יש מוצא מבלעדי הדעת אשר לא נמצא לה מוצא על כן אמר כי יש לכסף מוצא (שם, א), ברזל מעפר יקח, ואבן יצוק נחושה (שם, ב). פרץ נחל מעם גר, למימי הנחלים יש מקום אשר יפרצו ממנו מימיו ויגרו נוזליו ויפוצו מעינותיו. ופתרון גר כמו גיר, כי מוצא המים יגיר מי הנחל, וכה אמר איוב בתמהו כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב, ומקום לברזל, ומחצב לנחשת, ויש מקום אשר ספיר אבנים ועפריו זהב, ומוצא למי הנחלים ובקיעת צורים למוצאי יאורים ולשרשי הים יש חקר ולבכי יש מוצא, אשר מימיו אזר נהרות ממציא, וישם זרם חגורתם לחבוש, וגם התעלומה לאור יורה עליה לכל אלה יש מוצא, ולמכון הדעת אין מוצא, והחכמה מאין תבוא ואיזה מקום בינה (איוב כח, כ).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, קול רעמך בגלגל (תהלים עז, יט), אענך בסתר רעם (שם פא, ח), ירעם אל בקולו (איוב לז, ה), ירעם בקול גאונו (איוב לז, ד).

‎השני, צאי לך בעקבי הצאן (שיר א, ח), הנשך עקבי סוס (בראשית מט, יז), אז הלמו עקבי סוס (שופטים ה, כב), ועקבותיך לא נודעו (תהלים עז, כ).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, השכח חנות אל (תהלים עז, י), התשכח אשה עולה (ישעיהו מט, טו), כי שכחני עמי (ירמיהו יח, טו).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, כי אפס כסף (בראשית מז, טו), יהיו כאין וכאפס (ישעיהו מא, יב), כי אפס עריץ (שם כט, כ), האפס לנצח חסדו (תהלים עז, ט), באפס עצים תכבה אש (משלי כו, כ), כי אפס המץ כלה שד (ישעיהו טז, ד), כל שריה יהיו אפס (שם לג, יב), כלם לשון 'אין' המה. ויתכן להיות מגזרם מאפסי ארץ (ירמיהו טז, יט), אפסי ארץ (דברים לג, יז), תכלית ארץ.