창세기 12:1의 Allusion

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, וברש"י והלוא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן אלא כך אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך, והנה זה אומר דרשני כי לפי פשוטו לא תירץ עדיין קושייתו מאחר שכבר יצא משם למה לי' להזכיר מארצך ומה הי' המקרא חסר אם אמר מבית אביך לבד:

אל הארץ אשר אראך, הנה לא זכה אאע"ה להתגלות אלקית אלא בא"י וכן אין הנבואה שורה בחו"ל, שהוא מקום שליטת הע' שרים ולמטה כח האומות הם המסתירים את אור אלקי, ולעתיד כתיב ולא יכנף עוד מוריך, וקודם שיכלה זרעו של עמלק שהוא ראשית גוים, כביכול כאלו הפנים של מעלה מכוסה כמ"ש רש"י, ע"כ אין חו"ל מקום הראוי להתגלות ה', ורק בא"י ששם אין להחיצונים שליטה ורק בשעת החורבן הי' להם שליטה רק לשעתו כמפורש בזוה"ק ושאח"כ אין להם עוד שליטה שמה, וע"כ אז גם נביאה לא מצאה חזון מה', ואח"כ עוד הי' נביאים בישראל, והנה ידוע שעולם שנה נפש הם על מתכונת אחת, עולם הוא מקום הראוי להתגלות אלקית, והוא ארץ ישראל, שנה הוא זמן שיש זמנים מיוחדים ראוי להתגלות אלקית והוא שבת ויו"ט, נפש הוא אדם מהול, כמ"ש בזוהר ריש פ' וירא:

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, וברש"י למה לא גילה לו מיד וכו' ונראה עוד ליתן טעם למה לא גילה לו מיד, ועם זה יובן מה דאמר לו מארצך אף שכבר יצא מארצו ובא עד חרן וברש"י כך אמר לו התרחק עוד משם וכו' ועדיין אינו מובן דסוף סוף מה דהוה הוה ולמה לי' להזכיר כלל, ומה הי' המקרא חסר אם הי' כתוב רק ממולדתך ומבית אביך, ונראה דהנה במדרש בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו' תמן תנינן הגיורת והמשוחררת לא ינשאו עד שיעברו עליהן ג' חדשים, ופי' מהר"ל שצריך הבדלה והפרש בין טומאות הגוי לקדושת ישראל ובשלשה חדשים נעשה ההפרש לגמרי כי חודש הראשון יש לו חיבור עם לשעבר והשלישי עם להבא והאמצעי הוא המבדיל והמפריש לגמרי, וכך הי' הענין בין טומאת מצרים לקדושת התורה שהי' צריך הבדלה, עכת"ד, ויש להוסיף בו דברים עפ"י דברי הש"ס ע"ז דכלי חרס שתחילת תשמישו ביד נכרי ביין נסך צריך הדחה שלשה פעמים ומשום דבלע טפי, כן נמי י"ל דאדם משול כחרס אם תחילת הוייתו הי' נכרי אלא שנתגייר צריך מירוק להדיח מקרבו תכונות רעות שנשתאב בקרבו בתחילתו, וצריך שלשה הדחות ולעומתן הג' חדשים, וכן הי' ישראל ביציאתם ממצרים שהיו במ"ט שערי הטומאה [ובאמת קצת מזה הוא בכל איש הבא לטהר לפי ערך מה שנבלע בו מתכונות הרעות] ולפי האמור יש לומר שבדוגמא זו הי' יציאת אאע"ה מחו"ל לא"י, שחו"ל אוירו טמא, ולפי מעלת אאע"ה הי' חו"ל אצלו בדוגמת יין נסך הנבלע בכלי חרס הנ"ל שהי' צריך ג' הדחות היינו ג' מיני פירוד והבדלות בין חו"ל לא"י, והם הפירוד מארצו וממולדתו ומבית אביו ולפי"ז מובן מה שהזכיר כאן יציאה ראשונה מארצו, שהרי הוא אחד משלשה כנ"ל, ובאם יצוייר בלעדה לא הי' אפשר לו לזכות לא"י, [ויש לומר עוד שזהו ענין שנתגלגל התמהמות ישראל ארבעים שנה במדבר להפריש בין מצרים לא"י, ועבר עליהם ג' זמנים, מיצ"מ עד מ"ת, וממ"ת עד המשכן, ומאז עד ביאתם לארץ]: